המרכז נשאר בצד

סוחרי המרכז המסחרי לא נהנו מחגיגות פורים. גם ביום העצמאות האחרון הם נשארו עם קופות מדוללות. באירועים ההמוניים הבאים צריך להביא אותם בחשבון

מאות מתושבי הכפר, אולי אלפים, נהרו לצפות בעדלאידע של פורים. ילדים והורים רבים אף השתתפו בפורימון שארגנו חניכי שבט עפר של הצופים. סוחרי המרכז המסחרי לא נהנו מהחגיגה. שני האירועים התקיימו לאורך רחוב אשכר, בסביבות בית הספר, ומי שהצליח להרוויח קצת הם שלושה דוכני מזון ניידים שפעלו בחניון בית הספר. אחדים מבעלי העסקים במרכז מחו באוזניי על העניין, והזכירו שגם אירועי יום העצמאות האחרון התקיימו ברובם מחוץ למרכז, למרות שאז היו כמה מוקדי פעילות במרכז.

אנחנו נוטים לקבל את המרכז המסחרי על חנויותיו וסוחריו כמובן מאליו. אבל למעשה הם חלק מאיכות החיים שלנו כאן. נדמה לי שלא אגזים אם אומר שקיומו של מרכז מסחרי ראוי מהווה שיקול מרכזי בקרב רבים שבחרו לחיות כאן. זמינותם של מרכול, חנויות מתנות, פיצוצייה, בית קפה, מזון לחיות, בנק, סניף דואר, משחקים, ספרים, פרחים, מסעדה, בית קפה, חומרי בניין, בגדים, טקסטיל, מוצרי טבע, בית מרקחת ועוד איננה עניין של מה בכך כשמדובר ביישוב בסדר גודל של כפר ורדים.

זו בדיוק הסיבה שכאשר המועצה או כל גורם אחר מארגן אירוע המוני, רווחתם של סוחרי המרכז צריכה להות שיקול לגיטימי ואף מרכזי בבואו לבחור את המקום. זה לא רק המיסים שמשלמים הסוחרים למועצה, זו גם דאגה לרווחת כלל התושבים באמצעות חיזוק סוחרים מקומיים. אינטרס ציבורי מובהק.

סיון יחיאלי מודע לבעיה, ובשיחה קצרה אמר כי הדבר נלקח בחשבון אך בשל אופיים של אירועי פורים, מוקמו באזור בית הספר. בעתיד, הבטיח, יילקח הדבר בחשבון ו"ברמה העקרונית יש לנו בהחלט כוונה לדאוג לרווחתם הכלכלית של העסקים בכפר, ובכללם העסקים במרכז המסחרי". לטובת כולנו, אני מקווה שלהבטחה הזו יהיה כיסוי.

אגב, המרכז המסחרי הוא בעיני פנינה ארכיטקטונית. שילוב של יופי, פונקציונליות, פתרונות נגישות מרשימים ובנייה שמשלבת ים תיכוניות עם מידה של אירופאיות. החלק הסגור אולי איננו מרשים מאוד, אבל החלק המפולש בחזית החנויות והרחבה הענקית שבמרכזו של המרכז מקנים אווירת חופש ולעניינינו – מאפשרים אירועים המוניים מוצלחים. אפשר וכדאי לנצל את הנכס הזה ליוזמות תרבותיות נוספות, קטנות וגדולות, לרווחת התושבים וגם הסוחרים. ואגב, חלק מהיוזמות צריכות להגיע מהסוחרים עצמם והנהלת המרכז. מותר להתלונן, בטח כשהטענות מוצדקות, אבל לפני שבאים בדרישות מהרשות, כדאי שתדאגו לעצמכם.

קטנה למשבר

וכמעט באותו עניין. כולנו מרגישים את המשבר הכלכלי, מי יותר מי פחות. לרובנו אין הרבה מה לעשות בעניין. אבל בקטנה יש לנו דרך לדאוג לעצמנו ולסביבתנו. הרעיון הוא לנסות לדאוג לתושבי הסביבה, פשוט לפרגן כלכלית. להעדיף את התוצרת המקומית של הגליל או של הכפר, משהו דומה לעידוד "קנה כחול לבן" שרווח כאן בשנות ה-70, רק בהיבט אזורי. כמובן, שאינני מצפה מאיש לשלם הרבה יותר רק לשם מטרה זו, או חלילה להסתפק בפחות. אבל כשיש התלבטות ויש אפשרות, תנו לשכן עדיפות.

הדרך חזרה

קבוצת הנוער של כפר ורדים תרד כנראה בסוף העונה לליגה השנייה, אחרי שנה היסטורית בליגה הלאומית. וזה חבל. מי שלא חי ספורט יתקשה להבין את החשיבות של קבוצת נוער מצליחה בענף ספורט מרכזי, אבל מי שצפה בעשרות ההורים, החברים והמשוגעים שמלווים את הקבוצה יודעים שקשה להפריז בחשיבות העניין.

חוץ מהכישלון הספורטיבי הייתה עונה סוערת, שכללה בין השאר החלפת מאמן שעוררה ביקורת וטענות, חלקן בוודאי מוצדקות. ובכלל, מנהל אגודת הספורט, אורי בר צורי, יודע למשוך אש, ורבים מהמעורבים יודעים באותה מידה לכוון את האש. אבל למרות הביקורת, ולמרות הכישלון הספורטיבי, יש דבר אחד שאי אפשר לקחת ממנו: יש באגודה שאיפה למצוינות, והשאיפה הזו לעתים מתגשמת. בעיקר בכדורסל. העונה הזו שמה את הכפר קרוב לטופ של כדורסל הנוער. השחקנים זכו לחוויית נעורים מיוחדת שיזכרו לתמיד, ולהזדמנות להתקדם ולהוכיח את עצמם. המעגל שליווה את הקבוצה זכה לכמה רגעים של נחת, גם אם זה מתבטא בהכרות מוקדמת עם כמה שחקנים שבעתיד יהיו כוכבי הכדורסל של ישראל. גם התסכול שמלווה את הכישלון הספורטיבי הוא בסיכומו של דבר חוויה מכוננת.

כקהילה יכולנו להפיק מההישג יותר. יכולנו גם לפרגן יותר. לפעמים באמצעות אותה פעולה עצמה, נניח הגעה למשחקי הבית (ודווקא הייתה נוכחות יפה במשחקים, אבל אפשר היה יותר, ומי שמגיע נהנה). אפשר היה למנף את העונה הזו לזירוז הקמת אולם הספורט, לייצר חגיגה גדולה יותר, לתמוך כספית ואפילו לנצל איכשהו את הקבוצה המיוחדת (מיטב הנוער, חבר'ה נהדרים אחד אחד) במערכת החינוך בכפר, שכן יש בספורט הקבוצתי המון ערכים חינוכיים מן המעלה הראשונה. המועצה מצידה יכלה לתמוך כספית, ולא מדובר כאן בסכומי עתק.

חלק מהשחקנים הם תלמידי י"א שיכולים להצעיד את הקבוצה בעונה הבאה חזרה לליגה הלאומית. אם זה יקרה, אפשר יהיה להגיע למודי ניסיון ולנסות לשמור את הקבוצה בליגה הראשונה לכמה שנים. זו משימה קשה, אבל חשובה. אם זה יקרה, יוכלו חיי הקהילה כאן להתעשר עד מאוד. כדי שזה יקרה, הקהילה (כלומר הציבור הרחב והמועצה) צריכה להחליט שזה חשוב ולהשקיע כסף, זמן ומחשבה. וזה צריך להתחיל כבר עכשיו, לקראת העונה הבאה, כדי שיהיה סיכוי לשחזר את ההישג.