המנהיגות של משה

הקיץ ממש מתדפק על דלתנו, ובמהלך החודש, ב-21 ביוני, יחל באופן רשמי. הימים ארוכים והלילות קצרים, החמסינים המאפיינים את עונת המעבר מאחורינו וימי הקיץ החמים לפנינו. נגיף הקורונה עדיין משבש את חיינו ומפריע אפילו ל"שגרת הקורונה" אליה אנו מנסים להתרגל.
בסוף השבוע יקראו בתורה את פרשת שלח. הפרשה מספרת את סיפור המרגלים הנשלחים לתור את הארץ: "וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען. ויאמר אליהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם היושב עליה החזק הוא ברפה, המעט הוא אם רב. ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה היא אם רעה" (במדבר י"ג, י"ז-י"ט). המשך הסיפור ידוע. המרגלים תרים בארץ ארבעים יום וחוזרים ומספרים למשה ולעם את התרשמותם. מלבד כלב בן יפנה משבט יהודה ויהושע בן נון משבט אפרים, שאר נציגי השבטים מתרשמים לרעה מהארץ ומגיעים למסקנה שאין שום סיכוי להתנחל בה: "והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו. ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמור, הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות. ושם ראינו את הנפילים, בני ענק מן הנפילים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" (במדבר י"ג, ל"א-ל"ג).
העם נבהל מהתיאורים של המרגלים וכל הניסיונות של יהושע וכלב לאזן את התמונה עולים בתוהו, העם מתכוון לרגום אותם באבנים, וקולות נשמעים בעם שיש לחזור למצרים. בנקודה זו עומדת מנהיגותו של משה למבחן, ובעזרת האל הוא מצליח להוביל את בני ישראל למקום הנכון, להחדיר אמונה בעצמם ולהתגבר על הפחד שדוחף אותם למסקנות לא נכונות ומקומות לא ראויים.
משה חסר לנו מאד היום. גם אנו עומדים בפני החלטות הרות גורל ונראה שחסר לנו כעם האומץ וחסרה לנו ההנהגה שתוביל אותנו לכיוונים הנכונים.
השבוע נפתח גם חג הספר העברי. בהקשר זה אני מפנה זרקור לספר מופלא, המתקשר גם לדברי בהקשר של פרשת שלח – אלטנוילנד, הספר שנתן את השם לעיר ללא הפסקה, תל אביב. הספר הוא רומן אוטופי שכתב חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, סיפור פילוסופי עם מוסר השכל. בעמוד הפותח של הספר מופיעה האמרה הידועה "אם תרצו אין זו אגדה", ובאחרית הדבר נכתב: "החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה, כמו שחושבים רבים. כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים לחלום". אני מאד ממליץ לקרוא בספר, יש בו עוד רעיונות רבים והוא מרתק לקריאה.

אסיים בשירה של שמרית אור "אולי עוד קיץ" ובתפילה לקיץ נעים, ימים טובים ובריאות.
קריאה נעימה!

אולי עוד קיץ / שמרית אור

היום עולה והיום בא,
זמן קצר, המלאכה רבה,
בקושי אפשר לנשום,
בקושי אפשר לחלום.

כרכבות חולפות ביעף
מתראים אנו בחטף
עוצרים ושותים קפה,
זוכרים שהיום יפה.

ודאי ישנו מקום בו
הכל קורה לאט,
הזמן עומד מלכת
אולי זה פה על יד.

אולי עוד קיץ
אנחנו ניפגש
כולנו נתרגש –
זה נפלא.
אולי עוד קיץ
נמחה את הדמעה
ואם תגיע השעה
ונבקש –
אולי עוד קיץ ניפגש.

היום עולה והחום בא,
רוח קם לו מן המדבר.
בקושי אפשר לנשום,
בקושי אפשר לחלום.

כמסלולי הכוכבים,
לפעמים אנו מצטלבים
נותנים רגע יד ביד,
יכול להיות נחמד.

רק שרוחות המערב
יביאו סוף לשרב
ולליבנו – הקלה
ותקווה גדולה.

אולי עוד קיץ…