אמצע דצמבר, הקורונה עדיין אתנו, החיסונים כבר כאן ויש אור בקצה המנהרה. הימים מתקצרים ושעות החשיכה מתרבות. בשבוע הבא, ב-21 בדצמבר, יחל החורף באופן רשמי עם היום הקצר בשנה. נתפלל לחורף מבורך ולגשמי ברכה.
השבוע אנו מסיימים לחגוג את חנוכה. חג האור שלנו מצטרף לחגים וקרנבלים רבים של עונת החורף בחצי הכדור המערבי, שכולם חגי אור. מטרתם של כל החגים הללו היא להרגיע אותנו, בני האדם, ולהבטיח שהאור יחזור והשמש תזרח ותיתן לנו מאורה וחומה גם אחרי החורף.
לחג החנוכה משמעויות נוספות. הוא חג האור לא רק במשמעות של החשיכה של החורף. שמו, חנוכה, נגזר מהמילים חנו-כ"ה, מלמד על החג במשמעות הצבאית שלו: בכ"ה בכסלו בשנת 168 לפנה"ס הנוצרית חנו צבאות המכבים בירושלים, אז הסתיימה המערכה הצבאית הראשונה במלחמות נגד היוונים. בשמונת הימים הבאים עסקו החשמונאים והיהודים בטיהור המקדש שטומא על ידי היוונים. הנה לנו הסיבה המרכזית לחגיגה: "וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום, אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה', על אשר נתן להם עוז ותשועה, ויחגגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם… ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצו יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחודש כסלו, שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'" (ספר החשמונאים, א', ד').
הניצחון והשמחה הגדולים ביותר היו ניצחון החופש, החירות והרוחניות. מרד החשמונאים היה בראש וראשונה מרד רוחני לחופש דת: לא רק מלחמה צבאית לעצמאות, לא רק מלחמה נגד תשלום מס, ואפילו לא רק טיהור בית המקדש – בראש ובראשונה היה זה מאבק לחופש דת וחופש רוחני, ניצחון היהדות על ההתייוונות. ניצחון אשר הביא עמו גם מדינה עצמאית בלב השלטון היווני ואחריו הרומאי (עד לכיבוש על ידי הרומאים), פריחה תרבותית ורוחנית, פריחה כלכלית. מעניין מאוד לערוך השוואה בין הימים ההם לזמן הזה. יש דברים רבים מקבילים, קצרה היריעה כאן לפתח את הנושא, לכן אני מציג אותו כנקודה למחשבה בלבד.
אסיים בשיר "אנו נושאים לפידים". מצאתי אותו מתאים גם לחנוכה וגם למציאות העכשוית שלנו, בה מנסים לכפות עלינו איך להיות יהודים "כשרים". השיר הוא שיר חנוכה ציוני, אשר נכתב בשנות השלושים המוקדמות על ידי אהרן זאב והולחן בידי מרדכי זעירא. השיר מושר בטקסים ציוניים רשמיים שונים. אהרן זאב שימש כמחנך באחד מבתי החינוך של זרם העובדים, ולימים קצין חינוך ראשי בצה"ל. את השיר כתב למצעד חנוכה שהונהג בבית החינוך. ברבות הימים זכה הזמר להצלחה והפך לשיר חנוכה כללי ומקובל. השיר מושר מדי שנה בעת הדלקת המשואות ביום העצמאות בהר הרצל.
בכללו מתאר השיר עבודה קשה ומאומצת עד ההגעה למטרה ("בסלע חצבנו עד דם ויהי אור"). יש הרואים במילות השיר תכנים אנטי-אמוניים שונים. במיוחד מדובר במילים "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו", החוזרות על עצמן מספר פעמים, כדי להדגיש את אי התערבות האל בנעשה, ואת האמונה ברוח האדם. בסיום השיר מופיעות המילים "בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור", כדי לקרוא תיגר על סיפור הבריאה התנכ"י בו נוצר האור על ידי דבר האלוהים, שאמר "יהי אור". בבית האמצעי מופיע הקטע "לעמק הלכנו ההרה עלינו, מעיינות האורות הגנוזים גילינו", כאמירת נגד לצו האלוהי, המופיע בהקשר איסור העלייה להר סיני "הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו" (שמות י"ט, י"ב).
חג אורים שמח, בריאות, צדיק באמונתו יחיה!
קריאה נעימה.
אנו נושאים לפידים / אהרן זאב
אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ
וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ
הַצָּמֵא לָאוֹר –
יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ
לָאוֹר וְיָבוֹא!
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ –
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָה עָלִינוּ,
מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת
הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ.
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ –
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם –
וַיְּהִי אוֹר!
