ימים שבין אביב לקיץ, הכל מלבלב ופורח, ימי שרב מתחלפים בימים קרירים. אלו הימים בתווך שבין פסח לשבועות. ציינו כבר את יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, את ל"ג בעומר אנו חוגגים בעצם ימים אלה ובעוד שבועיים נציין את יום ירושלים. אלו הם ימי ספירת העומר ורבי אהרון הלוי מברצלונה, שלו מיוחס חיבור "ספר החינוך", מסביר: "חג הפסח מסמל את החירות המדינית של עם ישראל. חירות זו הייתה רק אמצעי למטרה אחרת, עליונה, אליה הגיע העם שבעה שבועות לאחר שיצא ממצרים, בקבלו את התורה במעמד הר סיני: החירות הרוחנית. למטרה זו שאף, ובהתגשמותה בחג השבועות היה משום ציון דרך כביר להתהוות עם ישראל".
הימים הללו שבין פסח לשבועות אכן מופלאים הם. יש בהם ערבול זמנים בין ההיסטוריה העתיקה לזו המודרנית, בין קודש לחול, בין יגון לשמחה ובין גשמי לרוחני.
ימי ספירת העומר ול"ג בעומר מתקשרים לעוד תקופה היסטורית מרתקת בחיי עמנו, המרד השני, מרד בר כוכבא. זו אחת הסיבות בגללה נוהגים בימי ספירת העומר מנהגי אבלות, כהתייחדות של צער עם כישלון מרד בר כוכבא, כ-70 שנה לאחר חורבן בית שני, ולזכרם של 24 אלף תלמידי רבי עקיבא שסיימו חייהם באופן טראגי בימים שבין פסח לשבועות.
על פי המקור התלמודי, נגזר דינם של תלמידי רבי עקיבא מפני "שלא נהגו כבוד איש ברעהו".
כה החשיבה היהדות את כבוד האב והאם ואת כבוד החבר, עד שקבעה כי "דרך ארץ קדמה לתורה". והיות ותלמדי רבי עקיבא הסתפקו רק בתורה, ושכחו כנראה את דרך הארץ, נענשו. ובעונש קולקטיבי זה ביקש ה' ללמדנו לקח מוסרי. לפני קבלת התורה בחג השבועות צריכים מקבליה להכשיר עצמם מבחינת "ניקיון" יחסיהם עם הזולת, שינוי אורח חייהם ומידותיהם. תלמידי רבי עקיבא לא החשיבו נתונים יסודיים אלה ולא היו ראויים לקבל תורה במצבם.
על פי המסורת היהודית ביום ה-33 לספירת העומר, ל"ג בעומר, פסקה המגיפה שהפילה חללים בין תלמידי רבי עקיבא; ובדיוק ביום זה, ל"ג בעומר, מספר שנים מאוחר יותר, נפטר אחד מענקי הרוח של עמנו, רבי שמעון בר יוחאי, מתלמידיו של רבי עקיבא. יום הסתלקותו מצוין כיום התעלות ונקרא "הילולא דרשב"י יום שמחתו של הצדיק".
השנה ימי ספירת העומר הם גם ימים מתוחים מאד, בארץ ובעולם. המלחמה באוקרינה מלמדת אותנו שוב שגם אחרי שתי מלחמות, המין האנושי אינו למד, משתמש בכוח על מנת לכפות את דעתו ותרבותו על הזולת. בארץ המתח התמידי בין האוכלוסיה הערבית ליהודית מגיע לשיא חדש, וזאת בעת פילוג עמוק בתוך האוכלוסייה היהודית שאינו מוסיף לפתרון המתיחות.
נתפלל לימים בטוחים ושקטים ולמציאת שיווי משקל הוגן ונכון בין האוכלוסיות התרבויות והעמים השונים במרחב.
בעוד שבוע נציין את יום ירושלים. אסיים בשירו של יוסף שריג אור וירושלים, ובברכת וחג שבועות שמח.
קריאה נעימה.
אור וירושלים / יוסף שריג
השקט שוב צונח כאן משמי הערב
כדאיית דיה מעל התהומות
ושמש אדומה נושקת להט חרב
את הפסגות, המגדלים והחומות.
ראיתי עיר עוטפת אור
והיא עולה בשלל צבעי הקשת
והיא נוגנת בי כנבל העשור
ראיתי עיר עוטפת אור.
הנה זוחל הצל מבין גבעות האורן
קרב בסתר כאוהב אל השכונות.
ומול פניו קריצות, ריבוא עיני האור הן,
לפתע נפקחו עיניו כנפעמות.
ראיתי עיר עוטפת אור…
בדממת אשמורת אחרונה נושמת,
ובקטיפת שחקים רסיס אחרון מחויר,
אך שחר כבר כיפת זהב שלה אודמת
למגעו החם, הרך של אור צעיר.
ראיתי עיר עוטפת אור…
