נפל בחלקי לסקר את אחד המשחקים הראשונים של קבוצת ותיקי מכבי תל אביב, כשרק התחלה להתארגן לפני כ-13 שנים. ההופעה השבוע במצפה הילה שלחה אותי לארכיון. נוסטלגיה לנוסטלגיה
השנה 1999. מכבי תל אביב לוהטת עם שמות כמו נייט הפמן, אריאל מקדולנד, דורון שפר וגור שלף. באותה עונה מגיעה הקבוצה לפיינל פור, עוברת את חצי הגמר ומפסידה בגמר לפנאתינאייקוס של עודד קטש. ובשולי כל החגיגה הזו התארגנה אז קבוצת הוותיקים של מכבי תל אביב.
כתבתי אז למקומון של ידיעות אחרונות באזור השרון. באמצע אותה עונה שואל אותי העורך אם אני רוצה לסקר משחק של ותיקי מכבי תל אביב מדור 77', שבאים לחנוך איזה אולם ספורט במשחק חגיגי נגד קבוצת ותיקים מקומית. דור 77', למי שלא יודע, זו הקבוצה המיתולוגית של מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, טל ברודי, אולסי פרי, ג'ים בוטרייט, לו סילבר וחבריהם. זו עם הניצחון ההיסטורי על צ'.ס.ק.א והראשונה שהביאה את "גביע אירופה לתל אביב". מבחינתי, מדובר באלילי נעורים, ולקחתי על עצמי את המשימה בכיף.
השבוע שיחקה קבוצת הוותיקים של מכבי במצפה הילה, נגד נבחרת מקומית שכללה את גלעד שליט. המשחק המרגש הזה שלח אותי לנבירה בארכיון הפרטי, ולתגלית מעניינת: ותיק אחד מלפני 13 שנה, רוני בוסאני, ממשיך לשחק גם היום. אותו "סיקור" שביקש העורך התפתח לקטע נוסטלגי של יותר מ-1,000 מילה, שהיום, אצלי לפחות, מעורר סוג של נוסטלגיה לנוסטלגיה. כמה קטעים נבחרים מאותו סיקור.
***
בעצם, החבר'ה התאספו בשביל משחק חגיגי נגד ותיקי ריאל מדריד. המשחק הזה איכשהו התבטל, לפחות בינתיים. אבל מיקי ומוטי, אולסי, טל ברודי ועוד כמה חברים טובים כבר התחילו להתאמן ביחד בכפר המכבייה, ועכשיו לך תפרק חבילה כזאת עם או בלי ריאל מדריד. וככה יצא שקבוצת הספורט הכי מלהיבה שהייתה לנו במדינה אי פעם, עם ההישגים הכי מרשימים, כולל שתי זכיות בגביע אירופה לאלופות (77' ו-81') מחפשת לה יריבים, ומדי פעם היא יוצאת לחנוך איזה אולם ספורט בפריפריה. וככה יצא שבדיוק ביום שהעם התרגש מהקאמבק המי יודע כמה של כוורת, באו כמה מאות צופים לקאמבק של מכבי תל אביב משנות השבעים ותחילת השמונים.
במקום יד אליהו קיבלנו את אולם הספורט החדש (והיפה) של תיכון "עמיאסף" בבית ברל; במקום ריאל מדריד התייצבה מול הטייקונים של מכבי קבוצת ותיקי המועצה האזורית דרום השרון, ובמקום חואן אנטוניו קורבלאן, וויין בראבנדר ואיטוריאגה הקילר, התייצבו מול אולסי ומיקי שחקנים בדמותם של ירח גרופצ'יק מרמת הכובש ואילן שוהם מקיבוץ עינת, שבשעות הפנאי שלו מכהן כסגן ראש המועצה האזורית דרום השרון. ולמרות שלרמת הכובש הייתה פעם קבוצה בליגה הלאומית, ולמרות ששריד אחד של הקבוצה ההיא, משה מגן, גם השתתף במשחק, לא ממש ציפינו למשחק מותח. אבל חגיגה הייתה, הרבה רגעים של נוסטלגיה וסוג מאד נעים של התרגשות.
ההרכב, מה לעשות, היה קצת חסר. ארואסטי לא הצליח להגיע, וטל ברודי הגיע על אזרחי. האיש שטבע את הסיסמה "אנחנו על המפה" סוחב פציעה ממשחק טניס, אבל בא לתת עידוד ובק-אפ מהספסל, והחבר'ה ינסו לעשות את זה היום בלעדיו. בכלל, ההרכב הוא לא בדיוק החמישייה הקלאסית שרצה באותן שנים, הרבה שמות היו חסרים, ולוותיקים הסתננו גם כמה שלא ממש היו שייכים לקבוצה הפלאית ההיא. אבל במעמד כזה, מה זה כבר משנה? רוני בוסני, למשל, שייך לתקופה הזאת ולקבוצה הזאת, אבל המסכן לא מחזיק בארון אפילו רפרודוקציה בודדת של גביע אירופה. הוא הצטרף לקבוצה ב-'78, שנה אחרי הזכייה ההיסטורית הראשונה, ושיחק בה עד עונת 80'. ב-'81 באה הזכייה השנייה. בוסני היה אז בהפועל רמת גן.
בכלל, עשרים שנה אחרי שנות הזוהר ההן, למה להיות קטנוניים? שוקי שוורץ, לדוגמה, אלוף אירופה לגיטימי, היה עושה לנו דפיקות לב בכל פעם שהיה עולה מהספסל, עם זריקות משוגעות שאיכשהו, בסוף היו נכנסות. אלי קורן וחנן אינדיגו לא עשו לנו בכלל דפיקות לב, פשוט כי אף פעם לא זכו לקום מהספסל בריל-טיים. הרגעים הגדולים שלהם היו בפסקי הזמן, אז קמו ממקום מושבם ונתנו למיקי ולמוטי מכות קטנות של עידוד בטוסיק.
כבר החימום מרגש. מיקי, אפס, טיפה השמין, אבל קובר שלשות חופשי. אולסי כמעט מטביע, מאיר קמינסקי ממלא בנוכחותו את כל אזור הצבע, רוני בוסני נראה כמו ילד שעלה עכשיו מהנוער ורלף קליין מחלק הוראות מהספסל. והכי מדהים זה זכריה עופרי. הילד בן 70 כמעט, ועוד משחק שהלוואי עלי. כדי שנקבל פרופורציה, הוא עוד שיחק בקבוצה עם רלף בשנות החמישים, ומי שירש את מקומו בתפקיד הגבוה היה תנחום כהן מינץ האגדי.
***
המשחק יוצא לדרך. שתי מחציות של 15 דקות, כשבעמדת הכרוז נועם בנימיני מכיתה י"א, שעוד מעט יגיע הרגע הגדול שלו. מכבי פותחת עם מיקי, אולסי, אבישר, שוקי שוורץ ורוני בוסני. מולם מתייצבים צביק'ה מגן, יוסי שוורץ מקיבוץ אייל (שביום טוב עובר את המטר שבעים), אילן שוהם, משה כהן וירח גרופצ'יק. שלוש שניות במשחק, מיקי מתחת לסל ו-2:0 למכבי. נכון, כולה משחק חגיגי, אבל לי-אפ של מיקי, ככה ב-לייב, שווה צמרמורת קטנה. נועם בנימיני מגשים חלום קטן משלו, ומבשר לאומה שאת הסל קלע מ-י-ק-י ב-ר-ק-ו-ב-י-ץ. רפי גינת, מאחוריך. בשלב הזה אני כבר מנסח את משפט הפתיחה "במשך שלוש שניות תמימות החזיקו שחקני המועצה האזורית בתיקו מול מכבי תל אביב". איפה. יוסי שוורץ מפתיע ומשווה מחצי מרחק. במכבי עוד מחייכים בהבנה, אבל הנה באה החטאה של קמינסקי, צביק'ה מגן קובר שלשה בצד השני, ו-2:5 למועצה.
הספסל של מכבי לוקח את זה קשה. רלף קם מהספסל עם אש בעיניים, ובן בסט, מוותיקי ההנהלה, צועק בהיסטריה "לא לתת". מוני פאנן, מאחוריך. מיקי משווה בשלשה משלו, אבל אילן שוהם, בעקשנות של פוליטיקאי, מעלה ל-5:7. האם תצליח המועצה במקום בו כשלה צ'.ס.ק.א?
רלף לוחש משהו על האוזן של בוסני. תיכף אחרי זה בוסני קולע שלשה, חוטף כדור ומכבד את מיקי באסיסט שהופך לסל ועבירה. משה כהן עוד חוטף לאולסי, עושה לו סל על הראש ומזכה את הקיבוצניקים ביתרון 10:11, אבל זה היה היתרון האחרון. מולי אבישר דורס שני קיבוצניקים בדרך לנקודות הראשונות שלו, קמינסקי שולט בריבאונד התקפה, אולסי תורם גג, ומכבי בורחת ל-15:22. אבל רלף לא מרוצה ממה שהוא רואה ולוקח פסק זמן. שהנמוכים ילחצו על הכדור, הוא דורש, ומה זה השאננות הזו. אני מנסה לאתר איזה חיוך אצל רלף, משהו שירמוז שהוא לוקח את המשחק הזה בקלות. איפה.
מיקי ברקוביץ ורוני בוסני, שניהם מסתובבים באזור ה-45, אולי 46, לוחצים על כל המגרש. מה שעבד נגד קורבלן מריאל, מרזורטי ממילאנו וירמין הרוסי, עובד עכשיו נגד משה כהן ויוסי שוורץ. עד ההפסקה זה כבר 21:34, כשמיקי מסיים בשתי שלשות עם התנועה המפורסמת של קבלת כדור בתנועה החוצה, התייצבות בסיבוב, ניתור, זריקה, וצליל וויש אופייני לסל חלק. עד היום אין באירופה הרבה שחקנים שמשחררים כדור במהירות כזו.
בהפסקה יורדים הוותיקים של מכבי ל"אולם המחול" שמשמש כחדר הלבשה. יש שם שתייה ובורקסים, שמוגשים בתוך הקרטון, עם שקית הפלסטיק מלמטה, בדיוק איך שקנו אותם בסופר. לפני הראיון הבלתי נמנע, מיקי מבקש לנשום קצת. ההוראות של רלף לשמירת לחץ לא ממש שירתו את יכולת השיחה שלו. אחרי כמה דקות הוא מצליח להחליף איתי כמה משפטים.
-נו, איך אתה מסכם את המחצית הראשונה?
"לבד חשבת על השאלה הזאת?".
זה בהשראת משה גרטל. ננסה אחרת. מה אתה אומר על הקיבוצניקים שלנו?
"הם בהחלט הפתיעו לטובה".
-ומה עם ריאל מדריד?
"בינתיים המשחק התבטל, אבל מנסים לארגן משהו".
במחצית השנייה זה כבר רק מכבי. שתי הקבוצות מכניסות את כל השחקנים ברכבת, והשעון רץ את ה-15 דקות שלו בלי לעצור בגלל זוטות כמו כדור שיצא החוצה, חילופים או שחקן שקולע זריקות עונשין. מכבי ממשיכה לברוח, אבל בדקות האחרונות היה לה כישלון קטן. כולם נורא רצו שזכריה עופרי יקלע סל, אבל האיש התעקש למסור ולמסור, ובפעם פעמיים שניסה, הוא פספס. לא נורא. העתיד עוד לפניו.
***
בהנהלת מכבי תל אביב יש איש, צביק'ה קציר קוראים לו, שאחראי על ותיקי המועדון, והוא גם מלווה את הקבוצה ודואג לכל הארגונים מאחורי הקלעים.
הוותיקים גם מופיעים עם חולצות של המועדון, אלא שהשמות הרשומים על החולצות הם השמות של שחקני הקבוצה הלוהטת שמנסה עכשיו לשחזר את ההישגים ההם. לחבר'ה זה טיפה מפריע. "האמת, אתה צודק. גם אני חושב שצריך לקנות לנו חולצות", אומר רוני בוסני, והוא ממש לא צוחק.
מצד שני, מה שנחמד בעניין, זה שיש איזושהי התאמה. לאולסי יש גופייה של קומג'יס. בוסני הוא דורון שפר, יוסי לז'ה משחק על תקן הפמן, על הגופייה של מיקי כתוב גור שלף, ואת הגופייה של פופה לובש מאיר קמינסקי, שאת הסנטימטרים שחסרים לו בגובה הוא משלים במימד הרוחב. יש גם כמה פרדוקסים, כי עם כל הכבוד, חנן אינדיגו זה לא אריאל מקדונלד.
