אמצעו של חודש פברואר, חודש אדר א'. משנכנס אדר מרבים בשמחה! החורף בשיאו, קר, גשום ואפרורי, למרות שעדיין לא ירדו מספיק משקעים והכנרת עדיין רחוקה מלהיות מלאה. נתפלל שגשמי הברכה ימשיכו ומזג האוויר ישלח לנו מראות יפים ומופלאים. הקורונה, או כמו שמכנים כעת את הוריאנט – האומיקרון אמנם עברו את שיא הגל אך נראה שעדיין יש הדבקה רבה, חולים רבים, ובמיוחד לחץ גדול ובלתי נסבל בבתי החולים, כולל מתים רבים, למרות שמשתדלים מאוד להתעלם מכך. כעת נושף בעורפו של האומיקרון וריאנט חדש, "בן דוד". נקווה שלא יתפרץ ויהרוס את השיגרה שאנו מנסים לבנות לצד המגיפה. נראה שהצורך של החברה האנושית לחיות לצד המגיפה מאפיל על דברים רבים אחרים – ואולי אף חסרה לנו אהבה.
בשבוע הבא יחגוג העולם המערבי את יום האהבה, יום ולנטיין, או יום ולנטינוס הקדוש, החל ב-14 בפברואר. יום זה החל כציון נוצרי לזכרו של ולנטינוס הקדוש, ולמעשה הוא לזכרם של שלושה קדושים, שכן בנצרות שלושה קדושים בשם זה.
האגדה מספרת כי אחד מהם השיא בסתר זוג אוהבים לפי דיני הנצרות בתקופת הקיסר קלאודיוס השני גותיקוס, ועל כך נידון למוות. לפני מותו כתב מכתב לבת הסוהר שעימה התיידד וחתם "שלך ולנטיין". במשך השנים נעשה ולנטיין לפטרון האוהבים. עם השנים התחזק מעמדו של היום המוקדש לקדוש זה כיום חג. הוא נחגג באמצעות העברת מסרי אהבה (שירים, פרחים וכו'). בדומה למרבית העולם המערבי, גם בישראל אומץ החג והוא נחגג בצורה לא רשמית כיום האהבה, בנוסף לחגיגות של יום האהבה העברי, המצוין בט"ו באב.
אסיים בשירו של יעקב אורלנד שני שושנים, ובתפילה לימים שקטים ושלווים ובברכת אהבה רבה לכולם.
קריאה נעימה!
שני שושנים / יעקב אורלנד
אשיר לך שיר עתיק, נושן
אשיר לך זמר על שושן.
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים.
היה זה כבר, רחוק היום,
אחד לבן, שני אדום.
בני גן אחד, כשני אחים,
צמחו עלה, צמחו חוחים.
עת בא הבוקר צחור גוון
פקח עיניים הלבן,
וערב בא ורד היום
עצם עיניים האדום.
ובלילות ובלילות
נשבו רוחות בם קלילות.
כה לבלבו עד באה יד,
יד שקטפה שושן אחד,
ואין יודע עד היום –
את הלבן או האדום.
ורק יודעים, כי הנותר
ליבו נשבר, ליבו נשבר…
היה היו לפני שנים
שני שושנים, שני שושנים.
היה זה כבר, רחוק היום,
אחד לבן, שני אדום.
