לפעמים זו משימה ממש לא פשוטה להזכיר לכולם איפה מרכז העולם
אלו חודשים עמוסים מאוד לסחבק. העולם כמרקחה, צריך לדאוג לאינטרסים ולא תמיד זה קל כמו שזה נראה. ההפיכה בתוניסיה הייתה רק איתות למה שמחכה לי. שם לא הייתי צריך להתערב יותר מידי. כשזיהיתי קצת אי נחת מחוסר המעורבות שלי, הפעלתי כמה מחבריי בתקשורת, שיעשו אנלוגיה למצב הכלכלי בארץ, ואולי יבהילו קצת את שטייניץ ונתניהו. עניין שאני מסדר בכמה אס.אמ.אסים, לא משהו שמזיז אותי מהכורסה מול האח הגדול LIVE.
כשהתחילו העניינים במצרים להתחמם היה ברור מהרגע הראשון שצריך להתחיל לעבוד. ביבי קשקש בלי להתייעץ איתי קודם, מה שלכאורה אמור היה להקשות עליי את העבודה. אבל המורה הרוחני שלי לימד אותי איך להפוך כל מכשול למנוף, ותכף הפעלתי מערך משומן שישים אותנו בפרונט. גייסתי את אהוד ואהוד (יערי וברק) שיסבירו בכל שניית מסך זמינה איך המהומות וההפיכה משפיעות עלינו, וליתר ביטחון וידאתי עם אילנה שאיתי אכן נוסע לכיכר תח'ריר. נסע, עובדה. להשלמת המשימה מצאתי בארכיונים ראיון מלפני ארבע שנים עם מנהיג האחים המוסלמים במצרים, שממלמל משהו על מחויבותו התיאורטית להסכמים של ממשלות מצרים ואפילו כחכח בגרונו ומצמץ כשהמראיין שאל אם זה כולל את הסכמי השלום עם ישראל. על פי מקורות זרים, גם פיצוץ צינור הגז המצרי הוא עבודה שלי. אני לא מאשר ולא מכחיש, רק תזכרו כמה פעמים שמעתם מה חברת החשמל שרפה בשבת כדי שיהיה לכם חשמל, ואיך המצב במצרים משפיע על משק האנרגיה שלנו.
המשימה הבאה הייתה כבר ממש מאתגרת. מצד אחד, כשמדובר בלוב עומדת לרשותי כל קהילת הטריפוליטאים בישראל, ואלה חבר'ה אחד אחד. אבל כאן בכל זאת מדובר ברודן אמיתי, מרחץ דמים נוראי, ומשוגע עם קבלות. תודו שעם צירוף כזה של עובדות קל מאוד לשכוח שבעצם אנחנו כאן העניין. ובמצב כזה צריך לנצל היטב את תנאי השטח. הבגדים של קדאפי ופורים המתקרב היו האמצעי הראשון בו נקטתי (אמא, אבא, מהרו. שמעתי שהתחפושות של קדאפי הולכות ואוזלות מהמדפים). האנשים שלי באל ג'זירה דאגו לפרסם ידיעה על מעורבות ישראלית למען קדאפי, ואני מרגיש שהעניינים שוב חוזרים לשליטה. ומכיוון שמדובר באירוע מתגלגל, אני לא רוצה לגלות כרגע אילו עוד כלים עומדים לרשותי. אבל חבריי מעסקי הנשק, סביר שבקרוב תקבלו איזה אס.אמ.אס.
הגיזרה הבאה בה היה עליי לפעול היא מהחביבות עליי ביותר, ולפעמים דווקא שם אתה קצת מזניח. מאז שסידרתי את עמרי בליגת ה-NBA העניינים מסתדרים כמעט מאליהם. לא משנה מי הכוכב, מי לוקח אליפות ואיזה מהומות אלימות (כן, גם שם) יש על המגרש, הבחור מיבנה מזכיר לכולם איפה מרכז העולם ומה מעניין באמת. רק שהנה, כמה ימים לא שמתי לב ופתאום כולם מדברים על איזה אחד, בלייק גריפין, שבסך הכל מרחף מעל מכוניות, מטביע איך ומתי שרק מתחשק לו וכמה מומחים אומרים שהוא מזכיר באופן מסוים את מייקל ג'ורדן. תכף נכנסתי לפעולה. נסיעה קצרה לסקרמנטו, עבודה אינטנסיבית על האלי-הופ מפואר, והנה הוא בעשרת מהלכי השבוע. תזכירו לי, בלייק מי?
בעודי מוחה מהמצח את אגלי הזיעה, וכבר יש לי עניינים בהוליווד. מעניין, טקס האוסקר תמיד תופס אותי לא מוכן. בכל פעם נראה לי שרק לפני חודש חודשיים סיימנו את הקודם, וכבר יש עוד אחד. שמישהו יבדוק, לא אתפלא אם יתברר שיש שניים שלושה טקסים כאלה בכל שנה. הפעם, בכל אופן, קצב האירועים השכיח ממני לגמרי את הטקס הזניח הזה בלוס אנג'לס, ועד שהתעוררתי גיליתי שמאוחר מידי מכדי להכניס סרט משלנו לרשימת המועמדים. מזל שאיתרתי בזמן את הסרט הזה על ילדי העובדים הזרים בבית ספר רוגוזין והצלחתי לסדר לנטלי מהקריות את הזכייה בפרס השחקנית. אחר כך, כשמעצב האופנה האנטישמי הזה פתח את הג'ורה, היה לי ממש קל לשכנע אותה להכניס לו.
כמו פורסט גאמפ באותו סרט אלמותי, שהיה חייב להשתחל לכל אירוע מכונן בתולדות האומה האמריקאית, כך ישראל – חייבת להיות במרכז הפוקוס בכל אירוע עולמי. רק שמישהו צריך לעשות את העבודה, ומי אם לא סחבק יוודא שזה אכן יקרה בכל פעם מחדש?
ומה הלאה? הלחץ ירד קצת ואפשר להתכונן לבאות. בימים אלה אני עובד על אולימפיאדת לונדון 2011, בודק התפתחויות בסין, מתעלם מהרעבים באפריקה, ועוקב בדריכות אחרי מה שקורה באיראן. רק אחמדיניג'אד עלול להזיז אותי שוב מהכורסה שמול האח הגדול.
ד"ש מברכט
לכבוד טקס האוסקר, דיברתי גם עם ברטולד ברכט, שחוץ מהיותו מחזאי מפורסם היה גם משורר לגמרי לא רע. במיוחד בשבילי הוא כתב (מתישהו באמצע שנות ה-40) את השיר "הוליווד", והנה הוא בתרגומו של ה. בנימין מתוך "גלות המשוררים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד:
הוליווד
מדי בוקר, כדי להרוויח את לחמי
אני יוצא לשוק שבו קונים שקרים
מלא תקווה
אני משתחל בתור של המוכרים.
