האם משבר הקורונה באמת הפך אותי לאזרח פורע חוק?
ד"ר שכל
"לרופא הכי טוב בעולם קוראים דוקטור שכל".
את המשפט הזה שמעתי בילדותי, ובעיקר הוא משויך בזכרוני לאמו של חבר ילדות. מן הסתם אמרה זאת כשטיפלה בכוחות עצמה באחד מילדיה, קיבלה החלטה רפואית בעצמה מבלי להיוועץ באיש מקצוע, בטח אחרי שקראנו כתבה בעיתון על פרופסור שמצא כי לא בריא לשתות מים לאחר אכילת פירות, אולי הייתה זו תגובתה המלומדת להוראה של רופא המשפחה שלא נראתה לה, והכי סביר שגם וגם וגם.
מבלי משים, כולנו נתקלים בסוגייה הזו יום יום: מתי להחליט לבד, מתי להיוועץ באיש מקצוע. זה נכון בתחזוקת הרכב, בתחזוקת הבית, בענייני חשמל ביתי, בעניינים משפטיים, כלכליים וכמעט בכל תחום. גם בבריאות. רובנו יודעים לשמור על עצמנו מבלי לרוץ לרופא חדשות לבקרים, ואפילו לטפל בחוליים קלים בכוחות עצמנו. לא על כל כאב ראש אנחנו הולכים לרופא המשפחה, ולא בכל פעם שמסובבים את הקרסול רצים לאורטופד. אני מנחש שלגבי רובנו, הרופא שאנחנו מתייעצים איתו הכי הרבה הוא ד"ר שכל.
עד שזה מגיע לקורונה.
כשזה נוגע לקוביד 19 (היי, זה רק אני שפספס את 18 העונות הקודמות?) הצייתנות העיוורת והפחד הקמאי מחליפים את שיקול הדעת המושכל. ההיסטריה חוגגת גם אחרי יותר מחודשיים, במהלכם למדנו מה מסוכן ואיך הנגיף עובר, אבל גם מה פחות מסוכן ומה נחשב בטוח. גם אחרי החזרה החלקית לשיגרה, אנשים מסתובבים עם מסיכות על פניהם ברחובות דלילי-האדם של כפר ורדים, ונבהלים מכל מפגש עם צועד נטול מסיכה שאומר להם בוקר טוב ממרחק בטוח. ולא רק שאינם מחזירים ברכה או חיוך חלילה, הם משגרים בו מבט מאשים ומזרה אימה, כאילו חצי השנייה בה הגיע למרחק מדרכה ורכב מהם (גם פורע חוק שכמוני מקפיד לרדת לכביש כשמגיע מולו צועד אחר) מעמידה אותם בסכנת חיים של ממש.
אז מבוהלים יקרים, הסכנה הזו היא פחותה מהסכנה הטמונה בכל קרטון חלב, אריזת מזון, עיתון או טלוויזיה חדשה שהכנסתם לביתכם בשבועות האחרונים, כלומר שואפת לאפס. אני מזכיר שאפילו ההנחיות המאוד מחמירת של משרד הבריאות מחייבות בידוד רק על מי ששהה "במרחק של עד שני מטרים במשך 15 דקות לפחות עם חולה קורונה מאומת". חברים, אמנם אינני חובש מסיכה, אבל אילו הייתי חולה מאומת לא הייתי יוצא להליכה ברחוב. ובנוסף, גם בקצב ההליכה הדי מביש שלי, ב-15 דקות אני מצליח להתרחק מכם יותר משני מטר.
ההיסטריה המוגזמת הזו באה לידי ביטוי גם לנוכח תגובות של חבריי כששמעו שגנבנו טיולי טבע עוד כשזה היה אסור, ביקרנו את אמי בת השמונים לפני שביבי אמר שזה בסדר, ופה ושם קיימנו פגישות עבודה ומשפחה עם אנשים שנראו לנו בטוחים.
מודל נחמן שי
להיסטריה המוגזמת הזו אחרי קודם כל השלטון. אני שותף לדעה שמשבר הקורונה לכשעצמו נוהל בישראל בצורה נכונה, וככל הנראה ניצלו כאן חיים רבים. אני אפילו מוכן לתת את מירב הקרדיט לראש הממשלה בנימין נתניהו, שאינני נמנה על חסידיו לשון המעטה. אבל במקביל לקבלת ההחלטות הנכונות, השואו הטלוויזיוני הכמעט יומיומי היה מעשה מגונה בחופש הביטוי והמחשבה, ובעוד איזה שניים שלושה עקרונות של חברה חופשית ודמוקרטית.
ביבי הוא פרפורמר מצוין. ההופעות שלו היו משכנעות. משכנעות מידי. הוא השתמש בכישוריו כדי לטשטש הבדלים בין הנחיות להמלצות, הרבה בהתפארות עצמית ובמסרים פוליטיים והגזים מאוד בהפחדה. מנהגו השערורייתי לא לאפשר שאלות מצד התקשורת הפך את נאומיו למופע של שליט טוטליטרי, המעביר את המסרים לעמו הכנוע מבלי שאיש יכול להציג עמדה אחרת. ולעזאזל, זה עבד לו.
ראש ממשלה לא צריך לשמש מסביר לאומי. במשטר דמוקרטי מתוקן היה עושה זאת איש מקצוע, בדיוק כפי שעשה נחמן שי – אז דובר צה"ל, במהלך מלחמת המפרץ ב-1991. הייתי חי מעולה גם עם מנכ"ל משרד הבריאות בתפקיד המפחיד הלאומי. משה בר סימן טוב אולי איננו כריזמטי כמו נתניהו, אבל רהוט ומעורר אימה לפחות במידה שווה.
להפחדה המוגזמת של נתניהו הצטרפה תופעה של אכיפה ראוותנית (ונכון שהיו גם תופעות הפוכות של התחשבות ו-ותרנות). תמונות כמו שלושה ארבע שוטרים משתלטים בכח על גולש גלים, קנסות לתושבים של כפר ורדים שטיילו קרוב לבית, אבל קצת יותר ממאה מטרים ממנו ועוד, הן מקוממות ומחדדות את מסר ההפחדה. ברור לי שמאוד קשה לקבוע דין אחד לראשון לציון או בני ברק ודין אחר לכפר ורדים או קיבוץ כברי. אבל מיעוט החולים באזור הגליל, דלילות האוכלוסין כאן ורמת הסיכון הכללית שנבעה מההפרות האלו הם סיבות מספיקות למחשבה נוספת. גם שוטרים יכולים להתייעץ לפעמים עם ד"ר שכל.
אני אנרכיסט?
מדיניות ההסברה והאכיפה המקוממות עדיין לא מהוות תירוץ מספק לרמת החרדה שאחזה בחלק מהציבור בישראל. אני מצפה מציבור אינטליגנטי למידה מסוימת של ביקורת על מה שאומר המולך, ולשיקול דעת בהתנהלותו. דוקטור שכל, נו.
ומצד שני, האם ביקור בביתה של אמא בת שמונים כשההנחיה היא להימנע מכך יכול להביא לאנרכיה? האם גיחה להתאווררות באחת החורשות המקיפות את כפר ורדים עלולה למוטט את שלטון החוק? האם משבר הקורונה הפך אותי לאנרכיסט ופורע חוק?
חשוב לשמור חוק ולמלא אחר ההוראות. אבל ציות עיוור הוא מזיק ומסוכן לא פחות מאנרכיה. הוא בעיקר מעיד על אובדן חופש המחשבה ותפיסת השלטון כאלוהים. וכשהציבור חושב שראש המדינה הוא אל, המנהיג עוד עלול להשתכנע.
בין שני הקצוות האלו, ציות עיוור ואנרכיה, קיים מנעד רחב של התנהגויות. בעיניי, חברה בריאה יותר היא זו שמתרחקת מאוד מציות עיוור, ומנהיגיה יודעים היטב שהם רק בני אדם, ואם ימתחו את החבל יותר מידי יגרמו לאנרכיה.
