אמצע יולי, סופו של חודש תמוז. קיץ, השמש לוהטת ברום, הרוח כמעט אינה מורגשת ומזג האוויר יציב בחומו, חום יולי אוגוסט.
אנו בתקופת בין המצרים, שלושת השבועות שבין שבעה עשר בתמוז, היום שבו הובקעה חומת ירושלים, לתשעה באב, היום בו חרב בית המקדש. ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן, ונוהגים בהם מנהגי אבל. הביטוי "בין הַמְצָרִים" מופיע במגילת איכה, המתארת את חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה–הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים" (איכה א, ג). גדולי המוסר דרשו על הפסוק שמתוך צערו של אדם ליבו מתעורר לחזרה בתשובה. בשלוש השבתות של ימי בין המצרים מפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם – תלתא דפורענותא. בימי בין המצרים חלים דיני אבלות על חורבן בית המקדש הראשון והשני, וככל שמתקרבים לתשעה באב ביטויי האבל הולכים ומחמירים.
בחרתי להביא מדבריו החכמים של הרב שי פירון שר החינוך לשעבר:
"אנו בתחילת ימי בין המצרים. לוח השנה היהודי מזמין אותנו לחשבון נפש, לבחינה עצמית, לתיקון אישי ולאומי. וכאילו לא למדנו כלום, בימי אבל על חורבן הבית, בימים בהם נפרצה החומה ולבסוף נשרף הבית, אנו עסוקים בחורבן במקום בבניין. נקודת האל חזור היא הרגע שבו אני רוצה לנצח, להכריע, להכניע את הצד השני. נקודת האל חזור תלויה ברגע שבו אני הולך על העמדה שלי עד הסוף. נקודת האל חזור מתאפיינת ברגעים שבהם אני לא מקשיב לטענות של האחר. המצב די ברור: מערכת יחסים הרשויות דורשת תיקון, ולא החרבה. לשם כך צריך לומר, קבל עם, מה אני מוכן לשנות ומה לא.
"מערכת יחסים יהדות ודמוקרטיה דורשת בחינה מדוקדקת. ישראל לא תהיה יותר יהודית או יותר דמוקרטית. עלינו לפעול למציאת איזון בין השניים. רוב מתנגדי המהפכה לא שונאים יהדות ותוקפים דוכני חב"ד. הם לא אנרכיסטים, תומכי סרבנות, פרוגרסיבים שרוצים במיזעור היותה של ישראל מדינה יהודית. רוב תומכי הרפורמה רואים ערך בדמוקרטיה, לא חושבים שהשמאל בוגד, מבינים שמה שמניע את המוחים הוא דאגה כנה לישראל.
"זה יכול להיות רגע של חורבן. זה יכול להיות רגע של בניין. רגע של עיצוב וגיבוש זהות. רגע של פריחה. חלק גדול מהמנהיגים הולכים אחרי קצוות, הופכים לקבלני פירוק של החברה. נדרשת אחריות. נדרשת אחווה. נדרשת הקשבה וענווה. אפשר לצאת מהימים הללו מחוזקים. זה לא נאיבי, זה לא חלום. ככל שיותר ישראלים יזעקו שכוונתם היא לא להכניע ולהכריע, אלא להידבר ולעצב מחדש יחד ישראלי, ננצח! הניסיון למצוא פתרון איננו ניסיון שטחי. תהליך הברור בו כל צד חושף את עמדותיו האידאולוגיות הוא תהליך מבורך.
"בשבת קראנו בפרשת פנחס. הוא היה קנאי. אבל האל ביקש לעדן את הקנאות: 'פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן… לכן הנני נותן לו את בריתי שלום'. שלום וקנאות לא חייבים לסתור. מתחילים את הברור בקנאות, מסיימים בשלום. הלוואי".
אסיים בתפילה למציאת הדרך לשלום ובשירו של אריק אינשטיין, אני ואתה שנראה לי מתאים במיוחד לימים אלו.
קריאה נעימה.
אני ואתה / אריק איינשטיין
אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.
אני ואתה ננסה מהתחלה,
יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא,
אמרו את זה קודם לפני,
זה לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.
אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.
