הפיקוס הבנגלי במקוה ישראל
(מתוך הפרויקט
הסיפור שלי עם עץ לכבוד ט"ו בשבט: תשעה אנשים מהגליל מספרים על עץ שקרוב לליבם)
הצאלון בחצר של גילי סלע, עליו בנינו את "הבית על העץ" וישבנו בו שעות בלי לעשות דבר. עץ השזיפים הצהובים בחצר של דוד שאול. עץ הפיג'ויה בחצר של אדון נודלמן המפחיד. עץ השיקמה במגדל המים של חוסמסה. וגם העץ בחצר הבית המשותף של סבתא פאני וסבא מואיז, שהיה קל לטיפוס מאין כמוהו וממרום ענפיו יכולנו להשקיף אל הנעשה בבתי השכונה שבקומות הנמוכות.
הרבה עצים משמעותיים ליוו את ילדותי בחולון של סוף שנות ה-60' וראשית ה-70'. אבל את כל אלה לוקח בהליכה – סליחה, בעמידה איתנה וצמיחה מטורפת – הפיקוס הבנגלי במקוה ישראל. זהו עץ אייקוני, סמלו של המוסד הוותיק, בית הספר החקלאי הראשון שהוקם בישראל בשנת 1870, ובעוד שנתיים יחגוג 150 שנה לקיומו.
העץ מתאפיין בהצמחה מהירה של שורשי אוויר, שמגיעים לקרקע, משתרשים בה, ויוצרים גזע חדש. הגזע הצעיר מצמיח ענפים חדשים, אלו שולחים לקרקע עוד שורשי אוויר וכן הלאה. וכך נוצרת לה חורשה קטנה של עצים המחוברים ביניהם בענפים משותפים, מסביב לגזע האב. חורשה מרשימה שהיא בעצם עץ אחד.
הפיקוס הבנגלי נטוע בלבו של בית הספר, והאימרה היא שכשם שהעץ מפיץ את שורשיו, כך יפיץ בית הספר את הרעיון החקלאי. העץ מרשים, תופעה בוטנית מרהיבה, וגם כילדים התפעלנו מיופיו. אבל העיקר מבחינתנו היה שורשי האוויר שעדיין לא הגיעו אל הקרקע. בזכותם, יכולנו להיות לשעה קלה טרזן, מגיבורי העל הבולטים של ילדותנו.
באותן שנים הוקרנו בקולנוע כמה גרסאות של טרזן, חלקן בהפקות מושקעות. אבל משום מה העדפנו את הטרזן הוותיק משנות ה-30' בכיכובו של אלוף השחייה ג'וני וויסמילר. סדרת סרטים בשחור לבן, שמתרחשת בג'ונגל אפריקאי, וגיבורה מגן על בת זוגו ג'ין (ובחלק מהסרטים גם על בנם ועל הקוף צ'יטה), נלחם בחיות אכזריות, בני אדם אכזריים, שבטים מקומיים אכזריים וגם הוא בעצמו מגלה לא מעט אכזריות כלפי אויביו.
טרזן הקולנועי היה אתלט על, שחיין מעולה, צוללן עז נפש שמכריע תניני ענק מתחת למים ובעיקר אקרובט מושלם שנע ברחבי הג'ונגל כשהוא נתלה על שורשי אוויר ענקיים, ובאמצעותם גומע מרחקים כבירים. אנחנו נתלנו בזרועות שריריות של בני שמונה או עשר על שורשי האוויר של הפיקוס הבנגלי, גמענו מרחק של מטר או שניים, והרגשנו טרזן לכל דבר. אבל את הקריאה המפורסמת של הגיבור מהיערות חיקינו במדויק עם כל הניואנסים: או-הו-או-הו-או.
