סופו של חודש אלול, אנו מתכוננים לתחילתו של חודש תשרי – ראש השנה. על פי הלכה בתלמוד, היום הראשון בו אמר אלוהים "יהי אור" חל בתאריך כ"ה באלול; ואילו היום השישי לבריאת העולם, בו אמר אלוהים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", חל בדיוק בתאריך א' בתשרי. ואכן, בתפילות ראש השנה, בימים א' ו-ב' בתשרי, אומרים אנו "זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון… ובריות בו יפקדו". א' בתשרי, יום הולדתה של האנושות, נזכר בתורה כ"יום תרועה"; והמשנה, במסכת ראש השנה, מציינת תאריך זה כיום הדין של האנושות.
חגי ישראל ברובם הם חגי זיכרון. פרט, משפחה וקהילה נקראים להזכיר ולשחזר בצורה טקסית אירוע היסטורי משמעותי שקרה בעברנו. הפרט היהודי נקרא לשאול את עצמו ולחנך את בנו לשאול: מאין באתי? מה מכילה הביוגרפיה שלי? בפסח, בסוכות ובשבועות אנו שואלים: מתי ואיפה נולדתי: במצרים כעבד, ויצאתי משוחרר. הייתי במעמד הר סיני. נדדתי במדבר לקראת הארץ המובטחת, התנחלתי ועיבדתי אדמתה.
לראש השנה וליום כיפור אין היסטוריה, אין זיכרון, אין עבר, אין סיפור, אין דרמה. לכן, לא הזמן, לא הלידה ולא הזהות קובעים את תכניהם. לא מה קרה בעבר, אלא מה אפשר שיקרה. הפנים והלב מכוונים למימד הזמן "עתיד". בשני מועדים אלו, בראש השנה וביום הכיפורים, שואלים: מה כיוון חייך? כיצד בחרת לחיותו? האם יש לך חלום, שאיפה למימוש? האם יש לך תמונת עולם אנושית חברתית? מה דמות החברה הישראלית בעיניך? מה פני יישובך? מה פני ביתך ומשפחתך? האם אתה רוצה ליצור מציאות אחרת, טובה, צודקת יותר? זה תלוי בך בלבד. בשאיפתך לשינוי, בשאיפתך לגאול את עצמך ואת חברתך. זה תלוי בנדר שלך עכשיו בהווה, אבל פניך אל העתיד.
לפי זה, ראש השנה ויום כיפור הם חגים אנושיים ואופטימיים, ופניהם אל האדם, אל האנושות ותמונת עתידם.
בהקשר זה אשתף אתכם בסיפורו של ש"י עגנון – עכשיו נחפש דרך חדשה:
"פעם אחת אמר רבנו, ר' חיים מצאנז, משל אדם תועה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה גדולה בליבו, עתה בוודאי ידע את הדרך הנכונה. כיוון שפגשו זה בזה שאל אותו: אחי, אמור לי היכן הדרך הנכונה, זה כמה ימים אני תועה. אמר לו: אחי, אף אני איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר כמה ימים, אלא אומר לך בדרך שהלכתי אני, יכול לומר לך, שבדרך זו תועים. ועכשיו נחפש דרך חדשה. כן אנחנו, דבר זה אני יכול לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים. אלא עכשיו נחפש דרך חדשה".
חודש אלול, ראש השנה, הימים הנוראים ויום כיפור מכוונים אותנו לחשבון נפש ונותנים לנו הזדמנות לחפש דרכים חדשות. אנו נמצאים בתקופת הקורונה, בימים אלו בפרט חובה עלינו לבחון את עצמנו, לבדוק את דרכנו, לערוך חשבון נפש, לגבש את הדרך החדשה שלנו. אסיים בשירו של רבי נחמן מברסלב "שירת העשבים" בעיבודה המופלא של נעמי שמר, בתפילה שנמצא דרכים חדשות טובות, ובברכת שנה טובה – שנת אושר, בריאות, שלום וביטחון. שנה בה יתגשמו כל משאלותינו. שנה בה נתגבר על הקורונה והשפעותיה, שנה מתוקה כדבש.
קריאה נעימה.
שירת העשבים / נעמי שמר ורבי נחמן מברסלב
דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד
משלו
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת
משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של רועה
כמה יפה
כמה יפה ונאה
כששומעים השירה
שלהם
טוב מאוד
להתפלל ביניהם
ובשמחה לעבוד
את השם
ומשירת העשבים
מתמלא הלב
ומשתוקק
וכשהלב
מן השירה מתמלא
ומשתוקק
אל ארץ ישראל
אור גדול
אזי נמשך והולך
מקדושתה של הארץ
עליו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של הלב
