דילמת האבטיח

הסגרת סודות האבטיח שלי עלולה לגרום למשבר עולמי

יש לי שיטה סודית לבחירת אבטיחים. בזכות השיטה אני תמיד מביא מהסופר או מהשוק אבטיח אדום, מתוק ובמירקם מדויק של אבטיח. כזה שמתפוצץ בפה, חס וחלילה לא קמח, ואם מבצעים אכילת אבטיח כהלכתה, כלומר נוגסים מפלח, ניתז שפריץ קטן על הסנטר.
רבים מידידיי, קרוביי ומכריי הפצירו בי חזור והפצר לחשוף את הסוד. אמנם, גם למקרר שלהם מגיע מידי פעם אבטיח ראוי, אך לעתים מזומנות הם מגלים מאוחר מידי אבטיח בצבע ורדרד חיוור שטעמו חמצמץ, או מין מחית בורדו קמחית ויבשושית, שאחת דינה, להיזרק לפח האשפה.
והרי לכם דילמה: האם לחשוף בפני חבריי את השיטה הסודית? הפיתוי גדול. זה בוודאי יזכה אותי בנקודות זכות והם ימצאו דרך להשיב לי כגמולי; כשאגיע אליהם בחודשי הקיץ סביר שגם אצלם לא יהיו פלופים בטעם פירה, ובאופן כללי אני טיפוס שאוהב לחלוק ידע, עד שלפעמים צריך לעצור אותי בכוח. וביננו, תמיד טוב להיתפס כמומחה לדבר מה, בטח כשמדובר במלך הפירות הגדלים בישראל.
למרבה המזל אני גם טיפוס אחראי ומרחיק ראות. ועל כן אני שומר את הסוד לעצמי, כי כשבוחנים את ההשלכות של חשיפתו, מגיעים למסקנה שהנזק עלול להיות רב עד כדי אנרכיה עולמית.
הדבר הראשון שיקרה משפיע עליי באופן אישי. אם אחשוף את השיטה אאבד את הייחודיות שלי. לכל חבריי ומכריי יהיו אבטיחים מעולים, האבטיח שאוכלים אצלי לא ייתפס יותר כחוויה מיוחדת והאטרקטיביות שלי, שגם ככה היא לא משהו (ע"ע "אוהב לחלוק ידע"), עלולה להיפגע.
אבל אינטרס צר שכזה לא ימנע ממני להביא שיפור כה משמעותי באיכות חייהם של ידידיי, גם במחיר אובדן מסוים של ייחודיות. העניין הוא התהליך העולמי שעלול להתגלגל כתוצאה משיתוף הידע. מספיק שאגלה את הסוד לקומץ ממכריי, ברור לגמרי שתוך זמן קצר תהיה השיטה נחלת הכלל. ומכיוון שאינני ממשכימי הקום, אני עלול להגיע לסופר ולגלות שהמקדימים כבר קנו את כל האבטיחים הטובים, ודווקא אני נשארתי עם הבררה.
וזה עוד כלום. משווקי האבטיחים למיניהם יגלו פתאום שנגמרו הפראיירים, ולשם שינוי גם לא התחלפו. והם, שמאז ומתמיד מכרו את אבטיחי הבוסר מחד ואת המרקיבים מאידך, ימצאו עצמם לפתע תקועים עם כל הסחורה הלא ראויה. מכאן יעמדו לפניהם שתי ברירות: או לייקר את האבטיחים, או לעבור לגידול אחר, מלון נניח, שסודו טרם נחשף. ומכיוון שחלקם אכן יעבור לגידול אחר, האבטיחים יתייקרו עוד יותר, שכן עכשיו גם ההיצע יירד פלאים.
ואני? לא רק שאיבדתי את יתרוני היחסי, עכשיו כלל לא ברור שאמצא אבטיח ראוי, ועד שכבר אמצא יהיה עליי לשלם עליו הרבה יותר.
אבל באמת שאני זה לא העניין. כל מה שקרה עד עכשיו זו רק ההתחלה של כדור שלג. כי הרי ברור שבקרב מגדלי האבטיחים שעברו למלונים יהיו כאלו שדרכם לא תיצלח. מצער, אבל זה המצב, לא כל הסבה מקצועית תמיד מצליחה.
גם בקרב אלו שהחליטו להישאר באבטיחים יהיו את אלו שיישארו מאחור. זוכרים, עכשיו כדי למכור אבטיח צריך לגדל אבטיחים טובים, ולא כולם באמת מסוגלים לעמוד באתגר. אלו גם אלו ימצאו עצמם מחוסרי פרנסה, יפעילו לחצים ולובינג, והממשלה תצטרך למצוא תקציבים כדי למצוא להם פרנסה, או לפחות עוד קורס להסבה מקצועית עם מימון ביניים.
כתוצאה מההידלדלות הנוספת במספר המגדלים, מחיר האבטיח ימשיך להאמיר וינסוק לגבהים מי ישורנו. וכך, מפרי עממי נגיש, יהפוך האבטיח למאכל יוקרתי ולנחלתם של אנשי המאיון העליון בלבד.
הממשלה תישאר אדישה כמובן. בני המעמד הבינוני הרי רגילים לספוג גזירות ולהבליג. שכבות הביניים מסתגלות בימים אלו ממש לממשלה בת 34 שרים, ההפגנות הן נסבלות בהחלט וקל לקטלג אותן כפוליטיות. גם סוגיות מרכזיות וקריטיות אחרות הביאו למחאה רפה שנדמה באותה מהירות בה התעוררה. מי מדבר היום על הדאגה לפנסיות, רמתה של מערכת החינוך, כשירותה של מערכת הבריאות, מצב הפקקים, הזנחת הכבישים, ייבוש ההשכלה הגבוהה ויוקר המחיה? מה נותר ממחאת הקוטג'? מי זוכר את מחאת האוהלים ואת "העם דורש צדק חברתי"? אז שישלמו יותר על האבטיחים, מה כבר יקרה?
איש מהשרים, אפוא, לא צופה את עוצמת התגובה, אבל אתם ואני יודעים שהכל נסבל, עד האבטיח. הפיכתו של הפרי הלאומי למוצר שאיננו בר השגה תיצור התקוממות רבתי, שתתחיל ברשתות החברתיות, תימשך בהפגנות קטנות בעלות אופי מקומי, ותלך ותתפתח לממדים מפלצתיים. כשמישהו יגלה שבברלין מוכרים אבטיח ישראלי מיובא במחירים נמוכים יותר מאשר בשוק מחנה יהודה, תהפוך מחאת האבטיח לתנועה עממית חובקת מגזרים וארצות. המון זועם יפרוץ לבתי פרלמנט במספר בירות, ממשלות יפלו, כלכלות יתמוטטו והעולם כולו ייכנס לתקופה של אנרכיה וחוסר ודאות. וכל זה, רק אם ברגע של אובדן אחריות אשחרר את הסוד ואחשוף בפני העולם את סודות האבטיח.
אז אני מגלה אחריות, נמנע מ… בעצם, בבקשה: קליפה ירוקה עם כתם צהוב מובהק, גבעול ירוק יבש למחצה, קצת חריצים על הקליפה זה מעולה, והאובליים יותר טובים מהעגולים. והכי חשוב, כשדופקים עליו – הוא עונה בקול רם וצלול.

* מבוסס על טור שהתפרסם לראשונה ב-2015

דילוג לתוכן