אתל מבינל את זה?

ניצן הורוביץ
ניצן הורוביץ
מירב מיכאלי צילום: רון קדמי
מירב מיכאלי צילום: רון קדמי
מיכל שומר והפונט הדו מגדרי שהמציאה
מיכל שומר והפונט הדו מגדרי שהמציאה

הרעיון הצנוע שלי לכתיבה דו מגדרית, ותובנה קטנה על הבחירות

אם הבית שלך שוכן באזור הגליל המערבי, יש סיכוי לא רע שקראת פעם את עיתון א-לה כפר, ואולי אפילו אהבת את הטור שלי. ובכן, הפעם אני כותב במיוחד עבורך! רוצה או לא רוצה, הטור הזה מיועד לך באופן אישי, אנחנו הולכים לעבור יחד חוויה מרגשת, ועל כן אני ממש מבקש את תשומת לבך.

אז אנחנו בעניין? מעולה. עכשיו אפשר להירגע, בסך הכל הדגמתי כאן איך אפשר לכתוב עם פנייה אישית שמכוונת בו זמנית לגבר או לאישה. ובטח הבחנת בכך שהטקסט תקני, קולח יחסית, ואין בו אפילו לוכסן אחד, או נקודה שקוטעת מילה, ועל הדרך כמו שאת/ה בטח מכיר/ה, הורסת לא.נשים את רצף הקריאה.

הכתיבה הדו מגדרית בעברית מעסיקה כבר כמה שנים את עולם הכותבים. בחירתה של מירב מיכאלי לראשות מפלגת העבודה אף מיקדה עוד יותר את העיסוק בנושא שפה ומגדר. מיכאלי, לבודד ולבודדה שלא עודכנו, מתבטאת בלשון רבות, או לכל הפחות פונה לנשים וגברים כאחד. לעולם לא תפנה, נניח, "אליכם תומכי מפלגת העבודה", אלא "אליכן תומכות מפלגת העבודה", או "אליכן ואליכם תומכות ותומכי מפלגת העבודה".

מי שעוסק או עוסקת בכתיבה שיווקית מתלבט או מתלבטת תמיד כיצד לכתוב בצורה שפונה לנשים ולגברים כאחד. כמו ששמת לב, יש מספר פתרונות טכניים, אבל לכל פיתרון יש גם חיסרון מובנה. הלוכסנים והנקודות מכערים את הטקסט, הרצון להתייחס אליך ואלייך במידה שווה גורמים לכפילויות מסרבלות, ואפילו הפנייה לאנשים בגוף שני יחיד, עם המילים המסתיימות באות ך', לצד שימוש בפעלים שמסתיימים באות ה' בזמן הווה (רוצה, עושה…) או בתארים שמסתיימים ב-ה' (יפה, זהה) גורמים לסרבול כתיבתי מסוים, ובעיקר להימנעות מלשון רבים ומרוב הפעלים ושמות התואר שמציעה לנו העברית.

פיתרון נוסף שתפס כותרות הוא גופן (פונט) דו מגדרי, שמאפשר לקרוא את המילה בשתי הצורות – כמיועדת לנשים או לגברים. רעיון מבריק, שהגתה סטודנטית לעיצוב בשם מיכל שומר. ועדיין הוא קשה ליישום, שימוש נרחב בו מצריך הרגלים חדשים לגמרי, ואין לי מושג איך להגות אותו אם יזדמן לי לקרוא אותו בקול.

כמי שחלק נכבד מעיסוקו הוא כתיבה, אני מתחבט בסוגייה פעמיים: פעם בהתחבטות טכנית כיצד לכתוב, ועוד לפני זה – האם בכלל לעשות את המאמץ הטכני הזה, או שמא לכתוב בתחילת הטקסט כי הוא מיועד לגברים ונשים, ונכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד? בינתיים לא גיבשתי לעצמי פיתרון אחיד. פעם ככה, פעם כך, ולעתים אני אפילו מנצל את הקטע כדי להתבדח. אבל ההתלבטות הזו תמיד נוכחת. מצד אחד אני מעוניין שהקוראים והקוראות יקראו את הטקסטים שלי בצורה שוטפת וטבעית, ומצד שני אני לגמרי דוגל בשוויון מגדרי, ובכל פעם שאני כותב לכם, אני לגמרי כותב גם לכן.

לנוכח המצוקה שלי, אפילו הקדשתי לזה מחשבה והגיתי פיתרון משלי. אני סבור שהוא נחמד, ואם אפשר היה לעשות לכולנו שטיפת מוח, הוא יכול היה לתפוס. הרעיון הוא לייצר לעברית "מין" נוסף. לזכר ונקבה הקיימים, נוסיף מין א-מגדרי. לפעלים ולשמות תואר תייוצר הטיה נוספת, שמשמעותה זכר ונקבה כאחד. הטיית יוניסקס. בצורת רבים כל מה שצריך זה עוד עיצור לסיום – למשל ל'; ועוד תנועה שתחליף את החולם או החיריק, למשל סגול. לפי השיטה הזו, לחבורה של גברים נאמר "אתם באים", לחבורה של נשים "אתן באות", ולחבורה מעורבת "אַתֶל בַאֶל".

כך, למשל, יישמע טקסט של זמר שמופיע על במה אחרי הקורונה: "ערב טוב מעלות תרשיחא! כמה טוב לראות אתכל הערב! אני יודע כמה התגעגתל, וכולכל נראל יפל ומאושרל. גם אני מאושר, ותרגישו חופשי להצטרף אליי בכל פעם שאתל מכירל את המילים".

אז איך נראה לַכֶל הרעיון? גם כמי שהמציא אותו, אני לא לגמרי סגור עליו. אני יכול לשווק אותו בלהט, ובאותה מידה למצוא בו המון פגמים. וגם אם הוא פיתרון טוב, עדיין יש הרבה נקודות לחשוב עליהן, כמו צורת הכתיבה המאוחדת בגוף שני יחיד/ה, צורת הריבוי המאוחדת לא.נשים, בקיצור לחברל מהאקדמיה תהיה הרבה עבודה אם הרעיון יאומץ.

בדבר אחד אני בטוח: בעוד לא הרבה שנים אחד מהפתרונות יתפוס, או שכולם ייעלמו. אחת מהפרקטיקות תתבסס, כי זה באמת בלתי נתפס שציבור המורכב מגברים ונשים ידובר כגברים בלבד; או שכל הפרקטיקות ייעלמו לבלי שוב מאחר שיצרנו כאן חברה כל כך שוויונית, עד שהעניין הזה ייראה לנו זניח, שריד איזוטרי של תקופה קדומה, ולא מצדיק את המאמץ. מה שבטוח, העברית היא שפה חיה ורבגונית, ובעזרת כותביה, כותבותיה, דובריה ודוברתיה, היא תמצא את הפיתרון הנכון. עד שזה יקרה, אל תצפו ממני לעקביות.

 

פתק נטול אסטרטגיה

רבים מחבריי מנסים לשכנע אותי להצביע הצבעה אסטרטגית. מעולם לא עשיתי זאת, ואין לי כוונה לעשות זאת הפעם. אני מצביע למפלגה שרעינותיה ומעשיה תואמים במידה הרבה ביותר את עמדותיי והשקפותיי, וזוהי מפלגת מרצ. יש לי אמנם לא מעט ביקורת והסתייגות ממנה, אבל מהמצאי הקיים – זה הכי קרוב שיש. ואם חלילה היא לא תעבור את אחוז החסימה, לא אצטער על הקול שלי שהלך לאיבוד. אצטער מאוד על תפיסת עולם שוויונית, חופשייה ומתקדמת, שהלכה לאיבוד, לפחות בבית המחוקקים של המדינה שלי.

הנה, תרמתי בקטנה לקמפיין הגוועלד של ניצן הורוביץ וחבריו.

 

דילוג לתוכן