על הקמת מדינה משלי. הבנתי שיש כאן הרבה אנשים, שעדיף שנהיה אזרחים של מדינות נפרדות. לפי הייצוג בכנסת, זה כמעט רבע מהאוכלוסייה. לפי הרייטינג של "צחוק מהעבודה", זה הרבה יותר
אני מקים מדינה. נכון, אין מאחוריי 2000 שנות גלות, אני גם לא ממש עם, ולמרות שסבלתי מכמה פרעות, שרדתי את כולן ואני מצליח איכשהו להתמודד. אבל המצב עכשיו די מחורבן, והפעם אני לא רוצה לחכות לאסון קולוסאלי לפני שאני מייסד בית לאומי לנרדפים שכמותי.
וגם אם נגזר עלינו לחוות קטסטרופה לפני שזה ממש קורה, ברור שצריך להכין תשתית מראש. אני מקווה שזה לא ייקח 51 שנה, כמו למשל הזמן שחלף מהקונגרס הציוני הראשון עד להכרזה על מדינת ישראל. הראש שלי הוא מדינה די פשוטה, שגם תהליך הקמתה לא יהיה מסובך מידי. אבל בכל זאת, נראה לי שהפרוצדורה יכולה להימשך איזה חודש חודשיים.
תודות
את התודה הגדולה על ההחלטה להקים את המדינה אני חייב לכמה אנשים וקבוצות, שגרמו לי לשנות את פני ההיסטוריה. למשל, לאוהדי בית"ר ירושלים שמתנגדים להצטרפות שחקנים לקבוצתם רק בגלל מוצאם. עד היום חשבתי שעליי לקבל ולכבד כל אדם בלי קשר למינו, מוצאו והשקפת עולמו. עכשיו הבנתי שטעיתי, והם צודקים. מותר ואפילו מתבקש לפסול אנשים מסוימים. את אותם אוהדים, למשל, אני ממש לא רוצה במדינה שלי.
גם לפוליטיקאים, לבחירות, למגעים הקואליציוניים ולדיבורים עליהם אני חייב תודה. בזכות כל אלה הבנתי שבמדינה הנוכחית שלי יש הרבה אנשים, שעדיף שנהיה אזרחים של מדינות נפרדות. לפי הייצוג בכנסת, זה כמעט רבע מהאוכלוסייה. לפי הרייטינג של "צחוק מהעבודה", זה הרבה יותר.
אגב, יש מצב שחלק מאותם אנשים דווקא רוצים אותי במדינה שלהם. אחרי הכל הם די חיים על חשבוני. אבל צריך שניים לטנגו, ואני עכשיו לגמרי בעניין של מדינה כמו שאני רוצה.
במיוחד אני חייב תודה לערוץ 8, שבלעדיו כל זה לא היה קורה. צר עולמי כמסך ה-32 אינטש שלי, ורק מולו הגעתי לתובנה שזה אפשרי. באחד מזיפזופי שישי עליתי על תוכנית שסיקרה מדינות זעירות ברחבי העולם. חלקן של כמה עשרות אנשים, חלקן של משפחה בודדת, חלקן קצת יותר. בתקציר התוכנית נכתב "מדינות הזויות", ואכן, בחצי התוכנית שהספקתי לראות היו כמה אנשים שבהחלט עונים להגדרה זו, אבל היו אחרים שהיו גם הגיוניים ורהוטים וגם הצליחו להשיג את מה שרצו באמצעות כינונה של מדינה אינדיבידואלית.
ושלא תחשבו שקל לי להשאיר הכל מאחור ולהקים מדינה חדשה. גם אני חונכתי על ברכי הציונות, עם בית לאומי לעם היהודי ו"אנו מכריזים בזאת". אני פטריוט, נשבע לכם, אפילו נפצעתי קצת במלחמה, אבל תראו מה נהיה לנו. כבר לפני יותר מ-30 שנה שאל יעקב רוטבליט (בשירו "בנימין זאב") את חוזה המדינה: "תגיד לי, ככה ראית? ככה חזית?". ומאז השאלה הזו הופכת לרלוונטית יותר מידי יום.
יסודות רעיוניים
מדינה צריכה חזון נשגב, איזה מסמך מכונן שיגדיר אותה, כמו חוקה, מגילת עצמאות, הכרזת עצמאות, הצהרת זכויות, כאלה. גם למדינה שלי יהיה אולי פעם משהו מגובש ומנוסח בפאתוס המתאים עם הקשרים היסטוריים, ספר הספרים, הזדמנויות שוות ועקרנות נאצלים. בינתיים, ככה בשביל ההתחלה, רשמתי רק כמה נקודות בסיסיות שנראות לי חשובות. ומכיוון שזו המדינה שלי הרשיתי לעצמי כמה עניינים סובייקטיביים לגמרי. לא נראה לכם? זכותכם לוותר על אזרחות, לא מכריח אף אחד.
- אזרחי המדינה יהיו אנשים חרוצים ויצרניים כמיטב יכולתם, אבל יקדישו זמן גם לסתלבט ובטלה לשמה, לשטויות חסרות תכלית ולעניינים בלתי רציניים בעליל.
- אזרחי המדינה יכבדו כל אדם באשר הוא אדם, חוץ מאת אלה שלא מקבלים את העיקרון הזה.
- רוצים אלוהים? זכותכם. תאמינו באיזה אלוהים שתרצו אבל בכמה תנאים: א. תעשו את זה על חשבונכם. ב. אל תפריעו לאף אחד אחר עם הפולחנים שלכם. ג. בכלל, תדאגו שהאמונה שלכם לא תבוא על חשבונו של איש בשום צורה. ד. קבלו את העיקרון שבני אדם חשובים יותר מאלוהים, מאבנים ומאדמה.
- חובה לאהוב לפחות חמישה מהיוצרים הבאים: שלום חנוך, ג'ון לנון, מאיר אריאל, יהונתן גפן, דוד גרוסמן, פול סיימון, גבריאל גרסייה מרקס, יורם קניוק, פול אוסטר, פינק פלויד. במקרים מיוחדים אשקול להרחיב את הרשימה.
- והחבר'ה מהסעיף הקודם ושכמותם יהיו חלק חשוב מתוכנית הלימודים.
- והחינוך יהיה באמת חינם. ומתקדם, ונאור, וברמה גבוהה, ונגיש לכולם באותה מידה במגוון אפשרויות למידה.
- המדינה תכיר בעקרונות כמו חופש הפרט, חופש הביטוי וכאלה, אבל לא בכל תנאי. למשל, תהיה הגבלה על מספר תוכניות הריאליטי בטלוויזיה ועל מינון הטיפשות בתוכנית בודדת.
- תהיה גם הגבלה על אורכה של תוכנית בודדת. לא יותר מ-50 דקות כולל פרסומות. טוב, בסדר, שומע, אינני עריץ ערל לב, והנה התפשרתי: לגמר הגדול ניתן עוד רבע שעה, בתנאי שזמן המסך של צביקה הדר וארז טל לא יעלה על 3% מהתוכנית. נטו.
- ניתן יהיה להוסיף עקרונות יסוד ולשפר את הקיימים. אבל רק באישור שלי.
צורת המימשל
ברור שעוד ארוכה הדרך, אבל אני חושב שהעקרונות שנוסחו למעלה הם התחלה מצוינת. נכון, יש עוד כמה עניינים משניים שצריך לחשוב עליהם כמו טריטוריה, ריבונות, מיסוי, תחבורה, משפט, מערכת בריאות וגם מה נעשה אם מישהו ירצה להרוג אותנו. אבל כאופטימי חסר תקנה אני מאמין שבטח יצטרפו אליי כמה אנשים טובים וזה יסתדר איכשהו.
בשלב הזה אני בכלל עוד לא מדינה, אולי רק התחלה של תנועה לאומית, ואי אפשר הכל בבת אחת. אבל על דבר אחד אני סגור: צורת המימשל תהיה סוג של דמוקרטיה. כלומר יהיה פרלמנט כלשהו שיקבע, ינווט ויחוקק. אבל הפעם אני לא לוקח צ'אנסים: תמיד תהיה לי זכות וטו וההחלטה הסופית תהיה שלי. אחרי שאתייעץ עם אשתי, כמובן.
