אם נביט במפה של אינדונזיה נגלה מדינה המורכבת מלא פחות מ-17,508 איים, הנמתחים לאורך קו המשווה ומפרידים בין האוקיינוס ההודי לאוקיאנוס השקט. אחד האיים ניחן בצורה מוזרה המזכירה אמבה בעלת זרועות, ויש המדמים אותו לפרח סחלב. כשמביטים במפה הוא יתפוס מיד את תשומת ליבנו. זהו האי סולוואסי (Sulawesi), האי הרביעי בגודלו בדרום מזרח אסיה. האי מיושב על ידי מגוון רחב של קבוצות אתניות שונות, הנבדלות זו מזו בדתן, שפתן, ומנהגיהן. אוכלוסייתו מונה כ-16 מיליון איש. הקבוצות העיקריות הן מָקָאסָר ובּוּגִיס בדרום, מִינָהָאסה וגוֹרוֹנְטָאלוֹ בצפון, וטוֹרָאגָ'ה וקבוצות נוספות במרכז.
נתמקד הפעם באזור הררי בדרום האי סולאווסי באינדונזיה. ב"טאנה טוראג'ה" – ארץ אנשי ההרים. דרך מתפתלת בנופים קסומים תוביל אותנו מעיר החוף מקאסאר אל עבר ההרים המהווים את ביתם של אנשי הטורג'ה. אחרי כשמונה שעות של נסיעה מרתקת לאורך יותר מ-300 קלומטרים, נגיע לעמק נהר הסדן, המוקף בהרי גיר מחודדים ומשובץ בשדות אורז מרהיבים המשנים גוון לאורך השנה. כאן, מרוחקים מכל ציביליזציה, חיים אנשי ההרים, בני שבט הטוראג'ה.
עד לפני כ-150 שנה הם היו מנותקים כמעט לגמרי מהשפעות הסביבה. לאחר מכן הגיעו אליהם מיסיונרים הולנדים, וכיום הם מוגדרים נוצרים אך עדיין מקיימים גם את מנהגיהם הקדומים – "אלוק טודולו". במרכז השקפת עולמם, האמונה שרוחות המתים הם אלו שמנהלים ומשפיעים על חיינו בעולם הזה.
האזורים הכפריים עדיין משמרים את צורת החיים המסורתית ובמיוחד את בניית הבתים הייחודית – בתי המקור, "טונגקונן" (Tongkonan). אלו הם בתי עץ ססגוניים במבנים דמויי סירה גדולה, המיועדים לרוחות האבות הקדומים. בנוסף מתגוררים בהם קשישים ושם מאחסנים את גופות הנפטרים עד לקיום טקס הלוויה. בתי המקור הם המבנים החשובים ביותר בעיירת טוראג'ה מסורתית. הם מהווים מרכז של חיי החברה והטקסים המסורתיים של בני השבט.
בנייתם הוא תהליך ממושך, המתבצע על ידי המשפחה המורחבת. מול כל בית מקור נבנה אסם, בתוכו מאוחסנים יבולי האורז. בעיירת טוראג'ה טיפוסית עשויים להיות 10 סוגי אתרים שונים. המבנים עשויים להיות מבני מגורים או בתי מקור. מול מבני מגורים ומול אתרי מקור יש אסמים (alangs), שגם להם גגות בצורת סירה. מספר המבנים עשוי להגדיר את סוג האתר.
אתרים נוספים הם אתרי קבורה (liang). סוגי האתרים נקבעים על פי מספר המבנים. בנוסף למבנים יש שדות אורז, יערות במבוק, שדות מרעה לתאואים ולחזירים. הכל מקושט ומעוטר בצבעוניות רבה, בכדי להרחיק את הרוחות הרעות. בחזית כל בית יש פסל גדול של תאו בצבע שחור, דמויות מגופות של תרנגולים, ועמוד מעוטר בקרני בופאלו רבות המעידות על עושרה ומעמדה של המשפחה.
במרחק מה מכל כפר או עיירה יש בית קברות המשמש במקביל גם כמקדש או אתר פולחן של המאמינים. בתי הקברות הם אחוזות קבר משפחתיות. הם נחצבים לרוב בסלעים ואם הם מספיק גדולים, ארונות הקבורה מונחים בהם במבנה של כוורת. הם מעוטרים בתחריטים, בתמונות נפטרים, בראשי פרים ובקישוטים נוספים. העשירים מציבים בובות "טאוטאו", בובות קטנות דמויות אדם המפוסלות בעץ או מבמבוק וחימר. הדמויות מולבשות בבגדים ובכובעים. בקברים נהוג להשאיר אוכל ושתייה עבור הנפטרים.
כאמור, אנשי ההרים מאמינים ברוחות המתים. בביקורינו בארץ הטוראג'ה נכיר ונחווה את המנהגים המיוחדים שלהם. טקסי לוויה עשויים להיערך חודשים ולפעמים שנים רבות לאחר המוות. בני הטוראג'ה מאמינים כי בתקופה עד ללוויה ולקבורה, המת אינו מת, אלא חולה בראש שאינו יכול להבריא. בביקור שלנו אצל הטוראג'ה נבקש "חולים מתים" ונראה כיצד מטפלים בהם בני המשפחה עד לטקס הלוויה. לפי אמונתם, צריך לבצע את טקסי הלוויה והקבורה באופן נכון על מנת שהמת יוכל להיות חלק מהרוחות של האבות הקדומים.
טקס הלוויה משתנה בהתאם לגילו ולמעמדו של הנפטר. הטקסים הפשוטים ביותר הם טקסי לוויה של תינוקות או ילדים צעירים, הנקברים בתוך עצים. טקס הלוויה הוא אירוע שמח, משום שהנפטר מתחיל בתהליך ההצטרפות לרוחות האבות הקדומים. המשפחה מתכננת את הטקס במשך מספר חודשים. הטקס עצמו אורך שבוע ומוזמנים אליו כל בני הקהילה. מספרם של המוזמנים עשוי להגיע למאות ולפעמים ליותר מאלף. מרבית המוזמנים שוהים באתר בו מתקיים הטקס במשך כל השבוע. משפחות עשירות עשויות להוציא עשרות אלפי ולפעמים גם מאות אלפי דולרים על לוויה. בני הטוראג'ה חוסכים כסף לאירוע הלוויה של הוריהם. הירושה מתחלקת בין הצאצאים על פי החיסכון שחסכו לצורך לווית ההורים.
ההיערכות לטקס כוללת בנייה באתר בו הוא מתקיים. על פי אמונתם של בני הטוראג'ה, לאחר הטקס יש להרוס את כל המבנים. הלוגיסטיקה הנדרשת כוללת מזון לכל המשתתפים, מים, במה לניהול הטקס, מבנים בהם יכולים מוזמנים ללון, שירותים ועוד. לצורך כך מעסיקה משפחת הנפטר בעלי מקצוע רבים כגון בנאים, נגרים ועוד.
במהלך ימי הטקס אוכלים המשתתפים בעלי חיים השחטים לצורך מאכל. המשתתפים אוכלים חזירים, תאואים, עופות ובעלי חיים נוספים. טקסי הלוויה הם הזדמנות של עניים בני טוראג'ה לאכול בשר. אורחים צריכים להביא מתנות למשפחת הנפטר. המתנה צריכה להיות בשווי זהה למתנה שהביא הנפטר למשפחת האורח בטקס הלוויה של הוריו. על מנת לוודא ששווי המתנה זהה, בני הטוראג'ה מנהלים רישום של מתנות הלוויה שמביאים אורחים.
הביקור באידונזיהף ובמיוחד ב"טאנה טוראג'ה", הוא חוויה מיוחדת במינה החושפת אותנו לתרבויות שונות המתקיימות עדיין במאה ה-21, עולם הולך ונעלם. כיום ניתן לומר שהתיירות עוזרת לשמר חלקים בתרבויות אלו, אך סביר מאד להניח שזו לנו הזדמנות אחרונה להציץ, לחוות ולהתרשם מעולם שכנראה ישתנה מאד בקרוב, הן מבחינה אנושית והן מבחינת הטבע הבראשיתי שעוטף את אנשי ההרים ומהווה תפאורה טבעית עשירה ומרשימה.
—
* הכותב הוא מנכ"ל "בראשית – טיולי עומק בעולם". לפרטים והצטרפות לטיולים 052-4683898
