כשעולים במדרגות הבית של אריה שטרן ברור שמתגורר בו פסל בברזל. פסלים נערמים מימין ומשמאל, ניצבים בתוך סבך הצמחיה, מקיפים את הבית, עומדים בכל מקום פנוי. כשנכנסים לבית, הצפיפות גוברת: פסלים על הריצפה, על הקירות, על מדפים. אפילו מחצית מהשולחן בפינת האוכל תפוס. בהמשך הביקור נכנסנו למוסך, וגם הוא הוסב למחסן לפסלים. פסלים רבים על ארונות ומדפים, זה לצד זה. יש גם ׳מערה׳, מרתף מתחת לבית שמלא בגרוטאות ברזל. לרגעים זו נראית כמו אובססיה של ממש לברזל.
אריה שטרן נולד ברחובות בשנת 1958, לאמא עיראקית ואבא צ׳כי ניצול שואה. הכיר את סמדר אישתו בקרית גת, שם גרה המשפחה. הם ביחד מגיל 17, התחתנו בגיל 21. יש להם שלושה ילדים וחמישה נכדים.
שטרן שירת בחיל האוויר בבסיס רמון במשך 12 שנים, כולל לימודים בבית הספר הטכני. בחסות חיל האוויר למד מחשבים בגבעת רם בירושלים. בסך הכל שירת בחיל האוויר עד גיל 40. אחרי שפרש הפך עצמאי, ובשמונה השנים האחרונות היה מתכנת ראשי בחברת תוכנה למוצרי חקלאות. ״לפני שנתיים סמדר יצאה לפנסיה. קינאתי בה וגם אני יצאתי לפנסיה", הוא מעדכן.
בכפר ורדים מתגוררים בני הזוג זה 16 שנים. הם הגיעו לכפר אחרי שערכו טיול בקליפורניה. הם נדלקו שם על האזור הירוק, הדשאים, הבתים המצועצעים. ״רצינו לגור במקום כזה ירוק, יפה. הסתובבתי בכל הארץ, אבל התאהבתי בכפר ורדים. קנינו בית מן המוכן או הכמעט מוכן".
עוד לפני שעבר לכפר ורדים פיסל בברזל: ״אבא שלי היה פחח צינורות. בחופשים הייתי עובד אצלו. למדתי לדפוק בפטיש, לחתוך ולקדוח, כולל טיפול באש. זו עבודת כפיים. בקרית גת היה לנו שכן שעבד בברזל והגינה שלו הייתה מלאה בפסלים. זה הדליק אצלי משהו. פיסול בברזל זה סוג של תרפיה".
הוא לא מחפש מקורות השראה, לא משייט באינטרנט, אבל מכיר את יופ דה יונג, פסל בברזל יליד הולנד, שעלה לארץ ומייצר פסלים קטנים, אבל מוכר בעיקר בגלל הפסלים עצומי הממדים שמפארים את השביל העולה מקיבוץ מרום גולן אל המוצב שמשקיף על קוניטרה.
מכיוון שאריה שטרן לא מעתיק, הוא נשאר במסגרת השיגעון הפרטי שלו, מחבר חלקי מתכת, מרתך ויוצר דמויות דמיוניות לרוב. לדבריו, יש לו הרבה פסלי אבירים, רוכבים, דון קישוטים וגם נגנים. ״אני מביט על חלקי הברזל ולמרות שאינני יודע לצייר, בא לי רעיון לפסל ואני מבצע אותו. אני נהנה מזה, זה הכיף שלי. הרבה אנשים אומרים לי שאני צריך לעשות תערוכה. נרשמתי לתערוכה בצריף האמנים, זה אולי יקרה עוד השנה". הוא יודע שצפיפות הפסלים בביתו אינה מחמיאה להם. ״אני יודע שמישהו אחר רואה בפסלים שדה קוצים. צריך לפזר אותם. הלוואי שהיה לי עוד שטח תצוגה".
הוא יצירתי לא רק בפיסול, גם בכתיבה. עוד בגיל שש כתב טקסטים חופשיים, היה מעריץ של הגשש החיוור. הוא כותב שירים ומערכונים, וגם מביים. במשך חמש שנים כתב טור קבוע של שירים סאטיריים בעיתון א-לה כפר. לאחרונה הוציא לאור ספר בשם "שירים שהעזתי לכתוב, לקט שירים 2017-2011". האיורים בספר הם של סמדר שטרן, המציירת להנאתה.
זה שנתיים שהוא עמל על תוכנה משוכללת ליצירת חידוני ידע ושעשועונים. לדבריו, גם מלאכת התכנות דורשת יצירתיות.
לתיאום ביקור 0544-888736.
מבחר מעבודותיו של אריה שטרן
