על מלאכת הקליעה, מסורות עתיקות ונשים גליליות שמייצרות סלים ומעבירות את זה הלאה בסדנאות וקורסים

עונת הקיץ קרבה. לא רק בגדים מתחלפים, גם תיקים וסלים. אני אוהבת סלים, סלי קש קטנים  וגדולים, סלים מאירופה, אפריקה ואף סלים ארץ ישראלים. אני אוספת סלי קש, אני  היא הגברת עם הסלים, עוד מימי נעורי. אספתי סלים מרחבי העולם, שווקים בהם ביקרתי  בטיוליי בעולם חשפו אותי לתרבות הקליעה, להבנה כי סל הוא לא רק כלי הכלה, הוא חפץ תרבותי שמספר סיפור, פריט עיצובי אינסופי. וכך כל נסיעה הביאה עמה את הסל הנוסף לאוסף הקיים.

בשנים האחרונות טרנד הסלים חזר לאופנה בארץ. בעולם, אגב, הוא לרגע לא נעלם. סלים נקלעו והפכו להיות שימושיים בתחום העיצוב, סלים דקורטיביים, לתלייה, הצבה, סלים בכל הגדלים ואף סלים צבעוניים. סלים היו חלק בלתי נפרד מהווי השוק, ועד היום ניתן למצוא בשווקים שונים בעולם סלים מחומרים שונים, בדגש על חומרים טבעיים מהסביבה הקרובה.

סלי קש הם חלק מתרבות של מקומות רבים בעולם, מלאכת יד שהתפשטה בצורה נרחבת, בפרט קליעה פשוטה של סלי נצרים. סלים עתיקים ביותר נקלעו לפני עשרות אלפי שנים, עוד טרם עידן הממצאים הארכיאולוגים כדוגמת כדי חרס. אחר כך הגיעה המהפכה התעשייתית, וסלים החלו להופיע כאריזות ומשלוחים. החברה הוויקטוריאנית הפכה את הנצרים לרהיטים ולאחר מכן שימשו סלים להובלה של יוני דואר, אספקת מזון ועוד.

טכניקת הקליעה הועברה מדור לדור והתרחבה עם השנים. אפשר לראות סוגים שונים של קליעות וחומרים בהתייחס לסביבה  שנוצרו, כל סל והצורה הייחודית לו, כל סל ויד האדם שנגעה בו, עיצבה את צורתו, הביא את חומריותו למהות עיצובית. אמנות הקליעה משתלבת עם אמנויות אחרות כמו האריגה והקשירה, ובשלושתן נעשה שימוש ליצירת חפצים וכלי קיבול מחומרים קשיחים כמו סנסנים, נצרים וקש. כל תרבות פיתחה מסורת קליעה אופיינית, המושפעת מחומרי הגלם בסביבתה הטבעית.

בארץ ישנם קולעים וקולעות המשתמשים בחומרים כמו סנסנים (ענפי עץ התמר), חוטרי זית, עץ רימון, עלי בננה, נצרים, רפיה, עלי דקל ועוד. עולים שהגיעו לארץ ממקומות שונים בעולם הביאו עימם מסורות קליעה נוספים וחדשים כמו קליעה תימנית, צרפתית, אתיופית ועוד.

בגליל המערבי ישנן קולעות בשיטות מסורתיות ומגוונות, אשר מעבירות סדנאות לקהל הרחב ואף מוכרות את סליהן הקלועים. הנה כמה מהבולטות שבהן.

כרמלה משה מהיישוב עמקה קולעת ותיקה בשיטות מסורתיות, מארחת בביתה "הסוכה של כרמלה" קבוצות ויחידים לסדנאות קליעה, מספרת על המסורת התימנית של נשות היישוב ומשפחתה. 052-8669152.

רחלי אדטו-בומזון מהיישוב פלך קולעת סלים בסנסי תמרים, ענפי זית וחומרים רכים כמו חצב, כרישה, קרוקסמיה ועוד. מעבירה קורסים בקליעת סלים בסטודיו הקטן והצנוע שבביתה בקיבוץ פלך הטובל בירק וטבע. 052-3219655.

גלי קליעה בכליל. גלי גרה בכליל ומלמדת קליעת סלים ומחצלות, כובעים, אהילים ותיקים ממגוון צמחים מקומיים. היא פועלת בסטודיו הנמצא בתוך בוסתן קסום, מעבירה סדנאות קליעה מחומרים שמלקטת בטבע, סנסנים, מחטי אורן, עלי תמר ועוד. ניתן להזמין סדנאות לזוגות וקבוצות. 054-4679756.

מירי סגן-כהן מהיישוב מנוף במשגב קולעת סלים מסנסני תמרים, חוטרי זיתים, מחטי אורן, מלמדת קליעה בכנסים של מלאכות מדבר, מלאכות מסורתיות "שבע אבנים" בחוות רום בכמון ומקיימת אצלה בבית במנוף סדנאות קליעה. 050-5605832.

עופרה קורצברט מקיבוץ סער קולעת במחטי אורן, ענפי זית, חיטה, גזעולי בננה, נצרים, סנסני תמר וחרוזים ומעבירה סדנאות קליעה במחטי אורן. 050-2289646.

גילת אור מכליל פתחה את מתחם "כובע הנזיר" ומשלבת בו מסעדה טבעונית, חנות יד שנייה וסדנאות יוגה

תקופת האביב מבשרת לנו את תחילתו של מחזור חיים חדש. לאחר תרדמת החורף והמנוחה, מגיע זמן ההתעוררות לחיים. זהו הזמן שבו החיים יוצאים מהאדמה: הזרעים הבשילו ויוצאים בתקופה זו אל אוויר העולם, וכך גם האדם: רעיונות ומחשבות שהבשילו בתוכו בזמן החורף יוצאים אל אוויר העולם.

החיים מתחדשים ולכן גם על האדם להתחדש עם עצמו. מחזורי החיים מראים לנו שהטבע מחדש את עצמו ללא הרף: יום רודף לילה, עונות השנה מתחלפות בסדר קבוע, והחיים נמצאים בשינוי מתמיד, כאשר הם נעים לקראת החדש והלא ידוע. כך מתרחש גם באדם, כאשר הוא פועל להתחדשות שלו, נהנה מזרימת החיים לתוכו. הדבר בא לידי ביטוי בכוח חיות, רעיונות חדשים, יכולת עשייה ותחושת מימוש עצמי.

זו הסיבה שבגללה נסעתי לישוב כליל, להיפגש עם גילת אור, אישה בעלת רעיונות שיוצאים לפועל מחדש כל עונה. ואם באביב עסקנן, זהו זמן מצוין להכיר את "כובע הנזיר", מקום טבעוני לארוחות בוקר, הפועל בסתיו ובאביב לצד מיזמים נוספים שלה.

היישוב כְּלִיל הוא יישוב קהילתי בגליל המערבי, כ-10 ק"מ ממזרח לנהריה, בתחום המועצה האזורית מטה אשר. היישוב מוגדר כאקולוגי, הוא אינו מחובר לרשת החשמל הארצית ותושביו מייצרים חשמל בעצמם בשיטות שונות. רוב הפסולת עוברת מיחזור וכך גם המים. אופיו המיוחד של היישוב מושך אליו תיירות מקומית ולאורך השנים נפתחו בו חדרי אירוח רבים, מסעדות וחנויות לממכר עבודות יד ומוצרים חקלאיים אורגניים. מקור שם היישוב במבנה עתיק הנמצא בתחומו ומכונה חורבת (ח'ירבת) כליל.

גילת אור הגיעה לכליל מהיישוב שמשית, מכיוון שביקשה לחיות במקום קרוב לטבע. בשמשית היה לה סטודיו ליוגה והתעמלות נשים, ועם המעבר סגרה אותו. בכליל פתחה מסעדה טבעונית ביתית.

גילת מספרת שתמיד רצתה מסעדה, ובכליל זכתה להגשים את החלום. כך נבנה דק עץ גדול במרפסת ביתה, והיא מארחת שם אנשים לארוחות טבעוניות מעשי ידיה. היא גם מקיימת במקום סדנאות יוגה, אירוח קבוצות ולאחרונה פתחה גם חנות יד שנייה בשם "אמני", משאלה בערבית. בחנות ניתן למצוא בגדי יד שניה ווינטאג׳, פריטי שוק פשפשים מיוחדים, מפיות נייר, הדפסים ועוד. עם פתיחת החנות התהווה מתחם שמבוסס על ארבעת העקרונות של שמירה על סביבה: קיימות, שמירה על הטבע, וקשרי גומלין.

הרעיונות עלו תוך כדי שיטוט בין שווקים מקומיים לרחובות העתיקים. ההליכה הרגלית, התנועה הפיזית, המראות היפים, הטעמים, הרעיונות, כל אלו השפיעו על הבחירות שתעשה לימים.

"כל דבר מושפע ומנוהל ואף מתפתח מהיוגה", אומרת גילת. "גם כובע הנזיר, המסעדה והאירוח הביתי שלי, הוא סוג של מיצוי עצמי. אני מביאה כאן את אהבותיי לאירוח, בישול, טבעונות בריאה, צבעונית ותנועה".

בימי שישי, כשהאורחים מגיעים, הם עוברים סוג של מסע בעקבות המקום והאוכל המוגש בכלי וינטג' יפהפיים, החושים בשיאם. המנות מתחלפות לאיטן, יש זמן להתבונן בטבע סביב, לחוש, להרגיש.

***

כובע הנזיר יתחיל לפעול באמצע חודש מרץ ועד סוף יוני בתיאום מראש. אמני, חנות יד 2 פתוחה בתיאום מראש.

גילת אור, כליל, 052-3639375.

אליסה כרמי נולדה לאב בריטי ואם תאילנדית, ובאופן טבעי התמקמה עם משפחתה בידפת, שם היא מייצרת נרות ריחניים, שמנים אתריים ומוצרי בישום נוספים

יסלחו לי מצקצקי הלשון, אני מאלו שאוהבות את יום האישה. מה רע בקצת תשומת לב? אם הוא מגיע בפוקוס הנכון, בתאורה ובזווית מחמיאים, אני לגמרי בפנים. ולפיכך, כששמעתי מחברה על אישה מיוחדת שמייצרת שמנים אתריים ריחניים ומיוחדים, כבר הייתי בכיוון הסטודיו שלה בידפת. מה יותר מתאים ליום הזה, מאישה שמפנקת נשים במוצרים נעימים וריחניים?

קוראים לה אליסה כרמי, כל חייה עסקה באומנות ועיצוב, והתמחתה בעיקר בעיצוב טקסטיל. מאז שהייתה ילדה אהבה נרות. במיוחד נרות ריחניים. בשנת 2018 החליטה ללמוד כיצד מכינים נרות ריחניים ומשם המשיכה לסבונים, מפיצי ריח ועוד מוצרים המבוססים כולם על צמחי הגליל. הסטודיו שלה אפוף בריחות נעימים של שמן זית כתית מעולה בכבישה קרה, ושל צמחי תבלין ומרפא שצומחים בגבעות הגליליות.

יש לה מראה אקזוטי והעברית שלה שזורה בהרבה אנגלית. הבנתי, גאונה שכמותי, שהיא לא צברית טיפוסית. "אני מיקס של אמא תאילנדית ואבא אנגלי", ענתה לשאלתי. "אני פה בגליל עם כל משפחתי, ילדיי ובן זוגי". לעסק שלה קוראים "במביקה", וההסבר פשוט. "זהו שם ילדותי", היא מחייכת, "ככה כינו אותי בתור ילדה שגדלה באירופה עם משפחה במזרח הרחוק. אני מיקס של מזרח ומערב והתמקמתי דווקא פה בגליל, ביישוב מקסים שמאפשר לי לייצור ולחיות קרוב לטבע".

יֹדְפַת הוא מושב שיתופי הנמצא בגוש משגב שבגליל התחתון, צפונית לאתר בו הייתה מצויה העיר הקדומה ידפת. בשנת 1958 נוסד גרעין היישוב, שחבריו כונו "שכטריסטים". השם ניתן להם בשל היותם מתלמידיו של ד"ר יוסף שכטר, המורה הרוחני מבית הספר הריאלי בחיפה, אשר הטיף לרוחניות יהודית הנוצרת על ידי עדה יוצרת. היישוב גדל והתפתח מאוד, לחלק מהקהילה ביישוב ישנה זיקה לשיטת החינוך האנתרופוסופית הדוגלת בין השאר בחיבור לטבע ולמלאכות מסורתיות.

גם תהליך הייצור אצל אליסה הוא בשיטה מסורתית, ביתית. היא התחילה ללמוד ולתרגל את התחביב במטבח שלה, ובהדרגה העיסוק גדל והתפתח לעסק. די מהר גם העסק התפתח, ממקום שמייצר נרות בלבד, לליין של מוצרים ובהם סבונים טבעיים ומוצרי בישום נוספים. בשלב מסוים הצטרפה לאליסה ביתה, שכיום משמשת כאחראית על כל מחלקת הסבונים. "עכשיו אנחנו שותפות בסטודיו החדש שלנו, שהוא בית מלאכה להכנת נרות, סבונים ומבשמים. אין שמחה ממני ש'במביקה סטודיו' הפך להיות עסק משפחתי נשי. כל העיצובים והאריזות גם הם מעוצבים ומודפסים בסטודיו, כך שלמעשה כל חלק בייצור המוצר קורה באותו מרחב".

חוש הריח האנושי נתפס לעתים כעניין לאנינים, וקצת פחות חשוב לאדם מחושים אחרים כמו ראייה, שמיעה, טעם ומישוש. אבל למעשה, יש לו חשיבות רבה. הנה כמה עובדות על חוש הריח:

• כ-80 אחוז מטעמו של האוכל נקבע על ידי חוש הריח.
• באף האנושי קיימים כ-6 מיליון קולטנים, המתחלקים לכ-400 טיפוסים שונים. משך החיים של רצפטור הוא כ-60 יום.
• חוש הריח משפיע לא מעט על החלטות שמקבלים בני אדם כמו בחירת מאכלים, ואף בחירת בני זוג.
• על פי מחקר של ד"ר לביא סקונדו וד"ר קובי סניץ מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן, לכל אדם יש תפיסת ריח ייחודית, שניתן להבדילה מזו של אדם אחר.

"על טעם וריח אין להתווכח", אומרת הקלישאה הידועה, ומסתבר שהיא מוכחת מדעית. אז בפעם הבאה שאתם מריחים סבונים, שמנים אתריים או בשמים ומאתרים ריח שמוצא חן בעינכם, סימן שהוא מתאים לכם ולתפיסת הריח הייחודית לכם.

במבמיקה סטודיו, המעגל 13 ידפת, 04-9800202, 052-7252777, www.bambicastudio.com

"אם לא עכשיו אז מתי?". זו הייתה תשובתה של רונית איצקזון פלדמן, כששאלתי אותה למה עכשיו, למה אישה קמה בוקר אחד בשלהי הקורונה ומתחילה לצייר? איך היא בכלל קשורה לאומנות? ומדוע חשוב להיות בעשייה?

לפני כשנה, כששמעתי כי נפתח מתחם לאומנות בכרמיאל, הופתעתי מאוד. לא בכל יום קם מישהו ומחליט לפתוח עסק שעוסק באומנות ויצירה, על אחת כמה וכמה בפריפריה. רונית, האישה והתלתלים, עשתה זאת ובגדול. היא הקימה מקום שהוא מתחם אומנות, תרבות ויצירה, המתפרש על חלל רחב ידיים עם מרפסת גדולה לנוף הגלילי וכולל גלריה, סדנאות יצירה ומפגשי תוכן. שמו בישראל we art – גלריה, ארט, סטודיו. זהו מתחם ראשון ויחיד מסוגו באזור כרמיאל והסביבה. אפשר להגיע ולשמוע את סיפור ההשראה של המקום, לצפות בתערוכות ולקבל הסבר עליהן, וכן להשתתף בסדנאות לרישום, ציור, צבעי אקריל ושמן, ציורי מנדלות, הכנת זרי פרחים מעיסת נייר וללמוד בקורסים, ציור ריאליסטי ועד סדנת גילוף בעץ , ציור באקריליק, ליבוד, צבעי גוף, ועוד.

הגלרייה משמשת גם כמתחם לאירועים, לאדריכלים ומעצבי פנים, לאנשי תיאטרון, מוזיקה, ולכל קבוצה המחפשת פתיחה מרשימה ליום פעילות או מקום לעצירת ביניים להתרעננות ומילוי האנרגיות להמשך היום.

רונית רואה משמעות בפועל י.צ.ר. יצר ויצירה, היא מסבירה, הם הכמיהה הפנימית ליצור  ממקום מרפא, מכיל ועוטף. היצר הזה גרם לרונית לחזור לצייר לאחר עשרות שנים בהן טיילה בעולם, למדה והפכה להיות אמא לשלושה ילדים. עכשיו חזרה לאהבה הישנה, לציור, לצבעי השמן.

פלטת הצבעים האישית שלה הפכה לתערוכה, ולא רק אחת, אלא כמה וכמה. היצירות החלו להימכר, וכך חברו להם עולם הרוח והעולם החומרי לכדי מקום שהוא פרנסתה. אמנים, יוצרים ומורים מגיעים כיום לכרמיאל, כדי ללמד בחוגי אומנות ,למפגשי שיח אודות תערוכות במקום, הרצאות וסיורי אומנות מודרכים.

בעקבות משבר אישי החליטה רונית לאחר סגרי הקורונה, ללכת ללמוד לצייר בצבעי שמן אצל האמן איתי מגן, תושב המרכז. כיום איתי מגיע למתחם האומנות בכרמיאל, להעביר הרצאות. מלימודי אומנות ללימודי כתיבה ונסיעות למקומות שונים בארץ לראות תערוכות, התגברה אצל רונית התשוקה לדבר, וכך נולד המרכז. ההחלטות הן שלה ושל כל הצוות הנשי שנבחר למן ההתחלה. רק נשים עובדות במתחם, כל אחת בתחום עיסוקה וביחד הן נותנות את הטון הרצוי להצלחת המקום.

לשמחתי רונית סיפרה לי  שאין סיכוי בעולם שתעבור אי פעם למרכז. היא רואה את עצמה מתפתחת במרחב הגלילי, יוצקת יתדות למען עתיד ילדיה, "שיהיה להם מקום ליצירה".

התערוכה המוצגת בימים אלו נקראת "תערוכת הבריאה" לזכרה של הפרמדיקית עמית מן ז"ל, אחותה הקטנה של חביבה איצקזון, מנהלת הגלריה, שנרצחה ב-7.10.

תערוכה זו היא הצהרה של חוזק וחזרה בתקווה לשיגרה מבורכת של פעילות אמנותית, ומציגים בה 59 אמנים מוכשרים מכל רחבי הארץ ובמגוון רחב של מדיות כגון ציור בשמן, אקריל, עפרונות צבעוניים, רישומים, פסלים ממתכת וברונזה, גופי תאורה, עיסת נייר, קרמיקה ועוד.

מתחם We Art שוכן ברחוב היוצרים 18 באזור התעשייה בכרמיאל. לאתר: www.we-art.co.il

כמה מילים על הקשר בין מלאכות עתיקות למורשת מקומית, והכרות עם סדנאות האריגה של גונית פורת

קצת מוזר לפתוח מדור חדש בעיצומה של מלחמה ובצילם של האירועים הנוראיים מה-7 באוקטובר. ועוד מדור שעיסוקו בבילוי ובפנאי. ומצד שני, החיים נמשכים, כולנו זקוקים למשהו בשביל הנשמה, ומידי פעם טוב להתאוורר קצת מהחדשות.

המדור הפותח יעסוק במלאכות יד מסורתיות, traditional crafts. זה מכבר הוכח בפרויקטים בארץ ובחו״ל, שפעילות משותפת סביב מורשת אזורית מפתחת קהילתיות, מחזקת את האחווה בין תושבי האזור ומעודדת תיירות. במקומות בהם נשמרו המלאכות המסורתיות, הוקמו מיזמים עסקיים רבים שמטרתם לחבר את העבר עם העתיד.

המלאכות המסורתיות הן חלק מהמורשת התרבותית של מקומות, עמים ועדות. האמנות העממית ומלאכת היד משקפות את התרבות החומרית ואת רוח המקום, ומחברות את האדם למקום. המלאכות המסורתיות מבוססות בדרך כלל על חומרים מקומיים, או כאלה שקל היה להשיגם במסחר. תרבות מקומית מורכבת לא רק ממה שנחשב "אמנות גבוהה", שהיא נחלת בודדים ועילית בכל חברה, אלא גם מביטויי היצירתיות של האוכלוסייה הפשוטה.

עַשְׂיָן – ממציא ויוצר דברים, לעיתים קרובות בשילוב טכנולוגיות מתקדמות ומלאכות מסורתיות (בלועזית: מֶיְיקֶר).

"מייקרים" (makers) הם אנשים פרטיים יצירתיים וחובבי טכנולוגיה הממציאים ובונים דברים בעצמם. ה"מייקרים" משלבים ביצירותיהם טכנולוגיות מתקדמות ומלאכות מסורתיות: מחשבים ומדפסות תלת ־ממד, לצד פטיש, מסמרים ודבק. בשנים האחרונות תנועת ה"מייקינג" (making) הולכת ורווחת בעולם: קהילות "מייקינג" שיתופיות, ירידים ואף תכניות לימוד לבתי הספר המבוססות על עקרונות התנועה: סקרנות, חקר, עבודה עצמאית ומשותפת וטכנולוגיה.

בעבר שיעורי מלאכה היה חלק ממערך החינוך בבתי ספר. תלמידים למדו מלאכות מסורתיות כגון נגרות, עבודה בבוץ, אריגה, סריגה ורקמה.

בגליל המערבי ישנם אנשים העוסקים במלאכות מסורתיות ובשחזורן.

יודפת העתיקה הייתה מרכז האריגה הגדול ביותר בארץ ישראל לפני כ-2,000 שנה. משקולות חימר עתיקות שנמצאו באתר מהוות עדות לחיים שהיו. כיום אפשר להגיע אל תושבת יודפת גונית פורת, המלמדת אריגה במרכז לסדנאות קדומות, המציע סדנאות לאריגה, לטוויה ולצביעה טבעית.

משתתפי הסדנאות נחשפים למושגים כמו הדפס בוטני, טוויה וצביעה טבעית, אריגה בנול, אריגת קלפים, אריגה בנול מסגרת ועוד.

"נולדתי עם השם גונית, הטומן בחובו את גווני הצבע, ומילדות סוד הצבע מרתק אותי", מספרת גונית. "לאורך השנים אני חוקרת את סודות הצביעה הטבעית וההדפס הבוטני, קשובה לעולם הצומח העוטף אותנו, חווה את קסמו וכוחו של הטבע בשינויי העונות.

משקולות נולי האריגה מהוות אבני דרך בחיי. עוד בתור ילדה באזור ירושלים מצאתי משקולות אבן של נולים בשיטוטי בין הגבעות.

"את ביתי הקמתי ביודפת השוכנת בלב הגליל. יודפת העתיקה היוותה מרכז אריגה גדול ביותר בארץ ישראל לפני כאלפיים שנה, ומשקולות הנולים הפזורות במקום מהוות תזכורת לחיים ששקקו במקום ומסמנות לי את נתיב חיי. האריגה שלי שואבת השראה ממסורות עתיקות שרווחו בארצנו, ביניהן האריגה על נול המשקולות, נול קרקע ואריגת קלפים, אותה אני חוקרת ומפתחת למקומות חדשים, מכניסה רוח חדשה לתוכה.

"ביודפת הקמתי מרכז פעיל לאריגה, טוויה ולצביעה טבעית, המהווה מרחב קסום ללימוד המלאכות הקדומות. במסגרת הפעילות בגליל יוצרות נשים יהודיות וערביות אי של שלום, יצירה אנושית משותפת, פרי הפסיפס התרבותי העשיר המרכיב את ארצנו".