עברו כמה ימים כך מסתבר
שאותם ממש אינני זוכר
התעוררתי במבנה טחוב, קשור לאלונקה
ידיים ורגליים אזוקים בשרשרת ברזל חזקה

שבר כלי בכותונת פסים
צורח משפטים ומקפיד על "פאקינג" חרוזים
הבנתי שאני מאושפז בבית חולים
וכנראה זה של… משוגעים

שאלתי את האיש ששכב לידי מגעגע כברווז
במה זכה כבודו, שגם הוא מאושפז?
מאז אותו אירוויזיון לקיתי בקדחת "שפת הבית"
ואבניבי רב-ציני, אבניבי ממש לא מסתלבט

ואחד נוסף ששכב בסמוך
ששמו, כך אמר, יעקב אברבוך
מדבר רק במנעד של מילעל
ובאף שיר של ביאליק אינו מתבלבל

אצל מאושפזת אחרת בשם צנעני שרה
נימצאה ספירה גבוהה של חיידקי מנעד המלרע
מולה יעקב, נהג משאית לשעבר וחתיך הורס
מדקלם משפטים, אבל רק ברוורס

במיטה נוספת בלי פיגמה ולא קשור
שכב פיני אפללו, מחזיק ביד את מכתב השחרור
מצבי יחסית טו… בבב, ב-ברוך השם
אניני סתם רק פאקינג מגמ-מגמגם

כאן רבותי אני צריך קצת עזרה
כי אחר כך הזריקה לי האחות משהו ושוב איבדתי ת'הכרה
אולי מישהוא מהקוראים יוכל להמשיך ת'סיפור?
בבקשה, רק עוד כמה משפטים, ממש בקיצור

אז איך לסיים ת'סיפור? אשמח לקבל הצעות
בלי למרוח, רק עוד כמה שורות בודדות
שהעורך יוכל להתפרנס, לקבל כמה אגורות
מעוד כמה מודעות אבל ומפרסומות

הצעות לסיום הסיפור יתקבלו בברכה במערכת
לא יאוחר ממועד תחילת חיסוני הכלבת
ויתכן שיפורסמו ואולי הפעם באמת נחלק קצת פרסים
אם יהיו קצרים וברוח הדברים
אז רבותי, כתבו לנו בבקשה
כדי שאני אצא סוף סוף לפאקינג חופשה

שעות בוהה מול הדף הלבן
יושב כמו פסל, כמו מאובן
טיפת דיו לא יוצאת מהעט הסורר
ואתה עוד מחשיב עצמך למשורר?

הראש הקודח מחפש רעיונות
כמה מילים, משפטים, הברות
לימון סחוט, אתה לא מתבייש?
בצורת קשה, מעיין יבש

ראש דלעת, ראש כרוב
שום דבר לא רוקח הקודקוד הנבוב?
שום חרוז? שום בדיחה?
באר יבשה שכמותך, אדמה חרוכה

אבוי, האוניה עולה על שרטון
מה תגיד מחר לעורך העיתון
לבוא בלי כלום? זו חוצפה, זה אסון!
ומאין תביא פרנסה וממון?

בורא עולם, פונה אליך פייטן מדורדר
בתחינה של דחילו, ובגרון ניחר
תן במחילה עוד הזדמנות
מבטיח לשבח ולפאר… עד שאמות

הנותן טל ומטר על פני האדמה
הנץ לי הניצנים, הפרח השממה
צווה על העט הסורר להתחיל לעבוד
צווה על הראש הנבוב להביא קצת כבוד

לא רוצה כלל תמורה
צמאתי, השוקת שבורה
פקוד על המוזה לחזור
לשרות בחדרי הדל, האפור

לא חפץ בזהב, לא מיליון
הצמח משקי, הגדל הפריון
הבא ישועה לי ולציון
חלצני, יען כי מחר יוצא גליון

כן יהי רצון…

לכל מכרי: אל חשש, אני לא בדרך של חזרה בתשובה (ברוך השם), אבל בשעת מצוקה גם אלוהים זו אופציה!

מפסיק לשלוח מכתבים
לא קונה יותר בולים
מפסיק לכתוב שירים
עוזב את כפר ורדים

עוזב את הגליל
את החומוס של חליל
עוזב את המדינה
נפרד מסוזי השכנה

נוטש ת'מזרח התיכון
מפסיק את המנוי לעיתון
מנתק מיים-גז וקשרים חברתיים
כותב ירושה לנכדים

עוזב את היבשת
את הפייסבוק, את הרשת
ממריא לעד מהכדור הכחול
מחפש כדור אחר, אולי סגול?

מתנתק ממערכת השמש
אמש גיליתי שהוסיפה לי עוד נמש
ביג דיל, לא יהיה לי שכן מהמאדים
כבר הוכח שגם שם לא יהיו לי חיים

הצבי דואר ישראל, הוי כמה חבל
הבית בוער, ובסניפיך מחדל
אלפי מכתבים תקועים חודשים
במרכזי החלוקה עטופים בשקים

לא רוצה לקבל הודעות דחופות
שנשלחו קצת אחרי תקופת האבות
לא רוצה לקבל הזמנה לחתונה
יחד עם ההזמנה לברית המילה

לא רוצה לקבל מקבצי התראות
אודות חבילות שמזמן ממתינות
הודעה ראשונה עם שנייה ושלישית
דואר שנשלח אשתקד מעתלית

לא רוצה לקבל דואר של מישהו אחר
(מכאן אני למד, מדוע שלי לעיתים מאחר)
לא רוצה לראות שתא הדואר נותר פתוח
להיזהר ששום דבר (שסוף סוף הגיע) יעוף ברוח

ועם ישראל טף, צעירים וזקנים
ממתין חרישית בתורים ארוכים בסניפים
בימים של שרב, בימים של מבול
מה מבקש הוא בסך הכל? תמורה הוגנת לבול?

החלטתי סופית:
עוזב את גלקסיית שביל החלב
אולי למקום קצת פחות מסואב
מקום בלי עושי דווקא ובלי מקורבים
בלי משכורות מנופחות למנהלים

מקום ללא בירוקרטיה וללא סרבול
מקום בו אקבל תמורה הוגנת לבול

אי שם בין מזל גדי לעקרב
נקים עיר, קיבוץ או מושב
אולי שם יוחלף הצבי (סליחה, הצב)
אולי לשם יביאו לי בזמן ת'מכתב

יצא עתה מכרז חדש של רשות הדואר
דרושים דוורים טייסים יפי תואר
לחלוקה בחלל, קביעות (דהיינו עבודה לתמיד)
החלוקה תיעשה לתיבות שיוצבו על אסטרואיד

מדען
מה יש לו בחייו?
סקרנות ותאוות ידע
אין סוף ניסיונות וחקירות
חוסר רצון
לקבל את המקובע

נפח
מה יש לו בחייו?
פטיש מצולק
תנור פחמים לוהט ומלקחיים
וכל רצונו
להכניע את המתכת המרדנית

לוחם
מה יש לו בחייו?
שריון קשקשים
קסדה ורומח
מחכה ליום פקודה
לרמוס את אויביו

צייר
מה יש לו בחייו?
מכחול, בד קנבס
מראות העולם
מסגרת בתוכה יוכל
לתחום את מראה עיניו

משורר מיוסר
מה יש לו בחייו?
מעט טיפות דיו בקסת
נוצה לציור אותיותיו
רצון להשביע קוראיו
קושי להביא פרנסה דלה לדרי ביתו

משורר מיוסר
כבר אמרו חז"לנו
חרא של מקצוע

אמש פגשתי חבר ילדות, למדנו יחד בבית הספר
נתן טפיחת חיבה, וגם שאל "מה קורה איתךף גבר"?
אני קורא את מה שאתה כותב בעיתונים
אבל רבאק, למה זה חייב להיות תמיד בחרוזים?

אז עניתי לו כדרכי, במרץ ובנחישות
שאין כאן איזה עניין של טפשות או גאונות
שפשוט זה יותר נחמד וגם יותר מעניין
אם קצת בחרוזים אתה כמו שף מתבלן

ולגבי העיתון המוזר "א-לה כפר"
הלקוחות הנאמנים (והשבויים) התרגלו כבר
ואם אפסיק מעתה לכתוב בחרוזים
רחמנא ליצלן, יעלמו לי הקוראים

החבר שלי (זה מהילדות)
ענה שזו ממש פטליק של טעות
להיתקע שנים באותו הסגנון?
להשתייך כל הזמן לאותו הז'רגון?

ועוד שאל אותו חבר (שמאותו הרגע קצת הפסקתי לחבב)
האם אני באמת באמת לא שם לב?
שגם בשיחה המילולית שלנו כעת, פנים מול פנים
אני עונה לו תמיד ב"פאקינג" חרוזים!

תדבר רגיל ביקש, תדבר כמו ביום יום
תסיים ת'משפט במילה כחול, אפילו אם הקודמת היתה אדום
ושמת לב שעכשיו, גם אני נדבקתי בתסמונת החרוזים המטופשים?
וזה מה זה מביא לי את הנרווים (כלומר ת'עצבים)!

לאחר כמה דקות ארוכות ומביכות
נשברתי והתחלתי להתוודות
סיפרתי שאני סובל כבר כמה שנים
ובעגה הרפואית זה מכונה "קדחת החרוזים"

שזו מחלה חשוכת מרפא וקשה מאוד
שתחילתה במגיפה נוראה שפרצה בלוד
הראשון היה בחור צרפתי בשם "ואן שברולט קלוד"
שנתקע במקרר 14 קוב במהלך איזה שוד

ואני לפני עשור, כשנסעתי ברכבת מרמלה ללוד
ישבתי לתומי ליד בן אחותו, "ואן סוסיתא קלוד"
שאגב (ולא ממש חשוב) נראה ממש כמו קיפוד
וכבר אז היה נגוע במגיפה (זה לא היה סוד)

ולי לא היתה שום סיבה לחשוד
אז איפשרתי לו להשתעל לעברי עוד ועוד ועוד
ולהתיז עלי מחרוזת נגיפי חרוזים
וכך נידבקתי גם אני, נשבע באלוהים

החבר צחק ואמר שמעולם
לא שמע סיפור כזה מטומטם
אבל שוב חטף ת'עצבים
כששם לב שהוא עדיין תקוע עם ה"פאקינג" חרוזים

כאן רבותי אני צריך קצת עזרה
כי אחר כך חטפתי ממנו בומבה ופשוט איבדתי ת'הכרה
אולי מישהוא מהקוראים יוכל להמשיך ת'סיפור?
רק עוד כמה משפטים, ממש בקיצור

העורך של העיתון כבר הזהיר אותי כמה פעמים
לכתוב בקצרה ולא להאריך במילים
אמר שאני תופס לו מקום חשוב
שאולי כדאי שאצא לחופשה בלי פיצויים ורצוי מבלי שוב

אז איך לסיים ת'סיפור, אשמח לקבל הצעות
בלי למרוח, רק עוד כמה שורות בודדות
שהעורך יוכל להתפרנס, לקבל כמה אגורות
מעוד כמה מודעות אבל, ומפרסומות

***
הצעות לסיום הסיפור יתקבלו בברכה במערכת, לא יאוחר ממועד תחילת השלכת. יתכן שיפורסמו ואולי גם נחלק קצת פרסים, בתנאי שתשלחו סופים קצרים וברוח הדברים. אז אנא כתבו לנו בבקשה, כדי שאני אצא סוף סוף לחופשה. אני בטוח שתצליחו, אין לי ספק, אבל נתתי דוגמה כי לא יכולתי להתאפק:

אתמול קיבלתי טלפון מהביטוח הלאומי
על הקו היה מנהל מחלקת אפידמיות במחוז הדרומי
לא אישרנו את בקשתך לקבלת אחוזי נכות
ובחרוזית: בקשתך לא נענתה, כלומר אין לך זכות
אחרי דיון ארוך, החלטנו שהלוקים בקדחת החרוז
לא זכאים לשום נכות, אפילו לא לאחוז

דקה אחרי המלחמה
חורבן, הרס ושממה
שקט הס, לא יורים
הרבה זמן לא ראינו ילדים מחייכים

נלחמנו בחזית וגם בעורף
נלחמנו בקיץ וגם בחורף
הייתה לנו מטרה צודקת
חרפנו נפשנו למען המולדת

פזמון:
אנחנו הגיבורים
אנחנו מעטים מול רבים
באנו בשם האלוהים
להפיץ ת'אור לגויים

הפסקת האש שבירה
מי יהיה הראשון ששוב יירה
מי יצית את התבערה
אי קיום הסכמים זו הפרה

כל צד מנסה לאמר ת'מילה האחרונה
פגז אחרון, לפני שתשוחרר היונה
עוד מעט ידומו התותחים
נתחיל ללקק את הפצעים

פזמון:
אנחנו הגיבורים
אנחנו מעטים מול רבים
אנחנו הנורמלים
הם המשוגעים

אומרים שהמנהיג יוצא נגד העולם
כדי לזכות לתשואות מהעם
שהוא מערער את היציבות ביקום
שצריך הסכם בתיווך של האום

חייל צולע, אחר עם תחבושת
מבזבזים עוד תחמושת
מתחילים לצאת מהשוחות
פה ושם נשמעות יריות

פזמון:
אנחנו הגיבורים
אנחנו מעטים מול רבים
באנו בשם האלוהים
נבחרנו מכל העמים

אנחנו הצודקים, לנו יש מוסר
אצלנו הקצין הולך לפני הרס"ר
אנחנו לא פוגעים באזרחים תמימים
לנו יש מורשת של אלפי שנים

הם לא יעזו לצאת נגדנו עכשיו
יש להם פצועים והלומי קרב
הרסנו להם את התשתיות
השיקום של האויב ימשך דורות

* בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו בעמק השלום, הוחלט שהצדדים ילבנו את הסוגיות… במערכה הבאה

נולדתי חד תא, בפח בחצר
על גבינה עבשה מסוג קממבר
תא בודד, נא לא להתבלבל
כולי ONE CELL…

קטן יותר מגרגיר אבק
אפילו לא נחשב חיידק
אמנם קטן, אבל עיקש
יכול לגרום לכם להתעטש

פזמון:
חד תא, חד תא
מאיין באת? מי אתה?
את מי רצית לבקר
לך, אל תישאר

אני יצור חמוד מתוק
מתומן ובצבע ירוק
חסין לתרופות ולפנצילין
ועוד מרקחות שהמציאו בסין

רק ממברנה, יענו קרום
ארבעה כרומוזומים… וכלום
כמוני תימצא מהקוטב עד גרוזיה
כדי לשתות עושים דיפוזיה

פזמון:
חד תא חד תא
ספר לי עוד, מי אתה?
רק בבקשה קצת תיזהר
לא רוצה להתקרר

אנחנו שוכנים במנות מזון
מעלים עובש וריקבון
ויש אפילו גבינות (צרפתיות)
שרק בעזרתנו משתבחות

כל הגדוד והשכונה
גרים בשכירות במבחנה
וכדי לשמור על כושר
בצלחת פטרי שוחים באושר

פזמון:
חד תא, יא חד תא
היכן התחבאת, איפה אתה?
מדוע אתה כל כך פצפון
(אע"פ שלא תמיד זה חיסרון)

יש בנו משהו פגום
שלא מאפשר להתחלק בכלום
חוסר אמביציה להתפתחות ולקידום
פשוט לא מתעניינים במאום

אבל גם אם תרססו את החדר
עדיין נישאר מיליארדים למטר
אל תבטלו אותנו כלא כלום
תודו שאנו השולטים ביקום

פזמון:
חד תא, יא חביבי חד תא
מה הקטע, היכן אתה?
רק הבטתי הצידה… והופ
נעלמת לי מהמיקרוסקופ

* מהתבוננות במיקרוסקופ שקניתי בחודש האחרון, גיליתי שחיי החד תאים משעממים רק במעט מהחיים של הדיירים בתוכניות האח הגדול. לו רק יכלו החד תאים לעשן היה בוודאי נוצר שוויון ויכולתי להתנתק מהכבלים סוף סוף.

אריה שטרן (משורר דגול ועבריין צעצוע)

עוד מתקופת הגן
ידעתי שאהיה ראש פשע מאורגן
איך אומרים, נדבק בי החיידק
דמיינתי את עצמי כדון לאון הסנדק

בכיתה אלף המנהל הזמין ת'הורים לדבר
ואמר שהמצב מתדרדר
שזה כבר לא מעשי שובבות או קונדס
שאני א'תכשיט א'פושטק א'ארס

גופה מבותרת
זרת כרותה
שתדע הכנופייה היריבה
דון לאון בסביבה

כל קיוסק וכל חנות
היו משלמים לי דמי חסות
אהבתי לעשות רק רע
לא פחדתי בכלל מהמשטרה

שוד, סחר בסמים
סרסרות, קזינו, הימורים
מלווה בריבית קצוצה בשוק האפור
לא מדווח למס הכנסה (נתתי לעצמי מאה אחוז פטור)

לצ'קים חוזרים סיפקתי שירות של סליקה
שמרתי בקנאות על זכות השתיקה
כל דרך היתה לגיטימית לייצר הכנסה
אפילו הלבנת הון במכונת הכביסה

ואז… שוד כספת בבורסה, איזו שטות
שכחנו לתדלק את רכב המילוט
על טעויות משלמים, נכנסנו בפנים
השופט הקשוח פסק עשר שנים

ושם בתא הדחוק בבית הסוהר
השלמתי בגרות ואפילו "קניתי" תואר
פגשתי חבר'ה, ואלה די קשוחים
מהם למדתי עוד משהו על החיים

כשהשתחררתי הרחבתי ת'עסקים
שכרתי את עורכי הדין הכי ממולחים (ויקרים)
הייתי אורח קבוע במדורי הפלילים
התחברתי עם פוליטיקאים ושוטרים

זו היתה באמת אחלה תקופה
כל יום מסיבות, רקדנית חשופה
וילה ענקית, מדשאות ובריכה
מוקף בעשרות מצלמות אבטחה

בשנה האחרונה אנחנו נעים ונדים
בעקבות תוכנית להגנה על עדים
אז עברנו בחשאי לאיזו עיירת פיתוח
לומדים ליהנות מהנוף, להירגע, קצת לנוח

חוג שחמט, חוג אנגלית וריקמה
(לפעמים איזה "צינגלה" קטן בשביל הנשמה)
קונים במכולת של בוז'י ובניו בהקפה
שרים משירי ארץ ישראל היפה

אז אתה השכן שמשחק אותה יענו קשוח
על מי אתה עושה דאווין? חת'כת נאד נפוח!
הפרעת לי לישון, אז הערתי לך
מוסיקת טראנס אסורה בשעות המנוחה!

עכשיו אתה מבין עם מי אתה מתעסק?
תפסיק לאיים עלי ופשוט תסתלק
יאללה, קישתה, כדאי לך להתחיל לזוז
לפני שבאמת יקפוץ לי הפיוז

מעז להתעסק עם דון לאון הסנדק?!

(מוקדש לכל מי ששאל אותנו "למה עברתם לכפר ורדים?", ובמיוחד לשכן חובב הטראנס, בתקווה שאכן קרא את השיר. אחרת, כפי שאיים, מחר אני הולך לחטוף ממנו)

שיר חסידי ב-12 ואריאציות שונות, אבל באותו קצב

אריה שטרן (לאון שטרנבך)

להלן שיר חסידי ישן, שאינני בטוח אם הוא אכן קיים, ואם הוא קיים אז כנראה מקורו בניב נדיר של האידיש (משום שאף דובר של השפה לא הצליח לספק לי תרגום הולם), או שחלמתי אותו באחד מהלילות ההזויים.
אפשר לשיר את השיר כמה וכמה פעמים במנעד אשכנזי מילעלי, כאשר בכל פעם מתכוונים ומכוונים יותר ודופקים על השולחנות ורוקעים ברגליים עד לרמת התייחדות עם העצמי, הציבורי ושביל החלב כולו.
על בסיס השיר המקורי, עוד כמה גירסאות.

השיר המקורי
הוי למה באיזה – בוזה זך
אל התורה איזה – בוזה זך
אופפנה – גוזן יויוך
אל התורה – נוחן יויוך
אוי למה… באיזה בוזה זך

הגרסאות הנוספות

הרס"ר בבסיס
הוי למה חייל – לא מגולח?
המדים מקומטים – לא מצוחצח
אם תופיע כך למסדר
מרושל, לא מסודר
ודאי ש… מהשבת תשכח.

במסעדה
הוי למה האוכל – לא מומלח?
והשף שלנו מצוברח
האורחים ממורמרים
ת'מסעדה עכשיו שורפים
קצת לתבל… מה פה קשה כל כך?!

באתר בניה
הוי למה הקיר לא מאונך?
הבניין יקרוס פתאום – בטראח!
הקבלן לא ברמה
טוען שהריצפה פה עקומה
הוי למה… הקיר לא מאונך

המורה לתלמיד
הוי כמה שאתה לא מחונך
כל תעלול שלך – בלתי נשכח
אם תמשיך כך לזלזל
ת'בגרות לא תקבל
ועתידך… אולי עוזר טבח

האם לבת
מדוע שלא תצאי עם ולדימיר – האוליגרך?
זקן זקן, אבל היה מסדר אותך
נהפוכה ליורשים
כשלבסוף, יצליחו המתנקשים
את באמת לא קולטת?… יש לו טונות "בוזזך"

בן ישראל בזמן שיוף לבנה ענקית בעבודה על הפירמידות
שמעת ת'גזירות – של תות אנך?
שמנופש בעשור הקרוב – כדאי שנשכח
אין זכויות כאן לעובדים
הפרעונים, על ההסתדרות מצפצפים
מחר… על הבוקר, מפה נברח

חולה אלצהיימר שרוצה להתקבל לחוג לתיאטרון
היה לי רעיון לקטע ממש מוצלח
אך מזכרוני לצערי, הרגע פרח
כן, תמיד יש לי הברקות
שבורחות תוך שתי דקות
מה, מה אמרתי?… הא! היה לי רעיון ממש מוצלח

תותחן בצבא נפוליאון
הייתי טוען פגזים של התותח
4 פגזים בנגלה, ואח"כ קצת נח
בתקופה של נפוליאון
כל פגז שקל לו טון
ואז… זזה לי חוליה בגב, אוי, אח!

פדופיל במאה שערים
הוי בואו לסבא – קינדרלעך
תשחקו מעט – עם "ברלעך"
בואו קחו ת'סוכריה
ואל תספרו מה שהיה
ולמה… סבא לייזר נאנח

בתחום המוסיקה
היה לי חבר תימני "צנעני אופנבך"
שהיה אלוף ראש העין בתיפוף על פח
כשהחל להתעניין במוסיקה קלאסית
תוך חודשיים ניפטר מבת זוגו הארסית
אתה תותח… אין עליך מאסטרו אופנבך

ולסיום משהוא קצת אישי
היה פעם משורר ממש מתוסבך (ויש אומרים, גם לא יוצלח)
שהחליט משום מה לכתוב שורות שמתחרזות דווקא ב…"זך"
כשהעירה האשה סמוקת הלחיים (בשמה ובשם הילדים)
שכנראה הנ"ל, רחמא ליצלן, ירד מזמן מהפסים
השיב כהרגלו… תעזבי אותי באמ-אמא-שלך

ובלילות ספון בביתו הדי מוזנח
מול מפה מוכתמת מקפה שלפני דורות נשפך
מצוברח, לא מגולח, שומע שירים רק מתש"ח
לא יכול להפסיק לחפש חרוזים ל"בוזה-זך"

*** הצעות נוספות לבתים באותו סגנון יתקבלו בברכה במערכת, והזוכה המתוסבך יזכה

 בפרסום, במרק עם קניידלעך ולקינוח… רוגלעך.

הוקרה למתנדבי מועדון הזהב
(בהשראת שיר המאמצות של צבא ההגנה לישראל)

אני מרגיט, רחל אגררי ונורית גלעד
וגם טובל'ה פריאל וגם עליזוש כץ
הוועד הקשוח של ה"גולדן מועדון"
צריך תמיד כאן כל דבר, דופק כמו שעון!

צריך להיות תמיד חוגים יפים וברמה
ופעם בשבועיים הצגה פה על במה
ויש לבדוק, שכל הקלפנים מרוב שעות
שלא חלילה נידבקו טוטל לכיסאות

צריך גם מענה לאלה שלצעוד רוצים
ת'צעירים הרי חיש קל ובקלילות עוקפים
אז אם יש זמן וכוח גם, טיול "הכל כלול"
יכול להיות בישראל, או בניכר של חו"ל

פזמון: אה (נאנחות)… אנחנו מאמצות
כל מתנדב יקר בשתי ידיים אוהבות
את כל הקבוצ-נוביץ… הנפלאה הזאת
איי די די די די… היינו מנשקות

אנחנו צוות מלוכד, חזק ומאוחד
אחת למען הכולן, אף פעם לא לבד
אוכלות, נושמות ומריחות ת'מועדון זהב
בכל עונות של השנה, תמיד ובכל מצב

צריך לשמוע הרצאות, כדי קצת להשכיל
אקורדיון, קצת אופרות, קונצ'רטו לחליל
וגם חשוב המדיטציה, יוגה ומתיחות
קלפים, שחמט ושלל חוגים, של כה הרבה שפות

צריך לדאוג לסרט טוב, בשביל החוויה
תביא רק עשרה שקלים, שזו לא בעיה
שלא נקרין, כאן בטעות נו… סקס או אלימות
אם נפספס יכול לגרום לגל התעוררות

פזמון: אה (נאנחות)… אנחנו מחבקות בידיים חזקות
את כל הקבוצ-נוביץ… הנפלאה הזאת
איי די די די די… היינו מנשקות

אני מרגיט, רחל אגררי ונורית גלעד
וגם טובל'ה פריאל, וגברת ליזוש כץ
מוכנות למסור נפשנו, פה ממש עכשיו
בשביל מקום ששם שלו הוא "מועדון זהב"

צריך לדאוג כאן לכיבוד, נשביע כל דיכפין
שיהיו קצת עוגיות, סוכר וקפאין
כי אוי ואבוי, שאם חלילה, משהו חסר
תהיה אז נשמה טובה, ששוב כבר תקטר

אם מתברר שהמנקה זנחה ת'מטלות
המתנדבים אזי מייד עוזרים פה לנקות
ומוודאים, אולי צריך, בכל זאת הסעות
שאת החבר'ה מביאות לפֹה, ומחזירות

פזמון: אה… (נאנחות) היינו מאמצות ומצדיעות
לכל הקבוצ-נוביץ… הנפלאה הזאת
איי די די די די… היינו מנשקות

אנחנו, צוות מועדון, ואנו לא לבד
איתנו יש גם גדוד סדיר, גדול ומכובד
לכן תודה מקרב לב לְמתנדבות ומתנדבים
על התמדה ומסירות, שאתם כאן משקיעים

אתם תורמים רבות, ובטח זה ממש לא קל
מבלי לדרוש פיצוי, או איזה תגמולון בכלל
אתם תורמים שנים של ידע, שפע ניסיון
אתם פשוט עמוד התווך של המועדון

אתם לדעת רוב, "טפו טפו", הרבה יותר יפים
מכל השוודיות בקיבוצי שנות ה-80'
אתם הטופ, אתם השפיץ, אתם פשוט החוד
אותנו ככה מפתים, בלי שבדית ובלי בלונד

פזמון: אה… (נאנחות) אנחנו לא מוותרות
לא על המתנדבים ולא על המתנדבות
אנחנו מריעות, כפיים מוחאות
לו רק יכולנו לחלק דרגות!
איי די די די די… היינו מנשקות

לבסוף רוצות היינו, במטותא לבקש
קצת לשפר את הקיים, כלומר את מה שיש
תזכורת קטנטנה אליך, ראש מועצה חביב
אחרי 20 שנה ת'מועדון קצת להרחיב

כאן די צפוף ולא תמיד מקום יש לכולם
באירועים יש שיושבים בחוץ, לא באולם
והבנות מחוג הספורט, "שפגט" נאלצות
לבצע תחת כיסאות או שולחנות

פזמון: אה… (נאנחות)
אנו מחכות ומקוות, לראות במהרה, אבן פינה או יסודות
של אולם ההופעו-תוביץ
של חדר הישיבו-תוביץ
של אולם הספורטו-נוביץ
את המטבחו-נוביץ
וחלילה לא לשכוח… את המקלחות
אי די די די! …נמאס כבר לחכות!!

* בוצע בערב מתנדבים אחרון שהתקיים במארג בתאריך 20/8/2014.
שוש הרלינג – פסנתר, ובהשתתפות רבקה זוהר, עופרה גולן, אילנה תבור ואריה שטרן.
ניתן לצפות ב-YOUTUBE (לחפש: ערב מתנדבים 20.8.2014, המנון המתנדבות)