תוכנית החיזבאללה התבצעה. בעוטף

מרכז עלמא מוגדר כמרכז חינוכי מחקרי שמטרתו לתרום למרחב פעולה ולגיטימציה של המערכה בצפון. אחד משני התחומים המרכזיים של המרכז הינו תחום "החינוך", ההשכלה (Education),  או אם תרצו הסברה. החינוך הזה מתבטא בעת שיגרה בסיורים לאורך הגבול למשלחות מחו"ל שמגיעות ללמוד על המצב בצפון ישראל.

עד לתקופת הקורונה, מספרת זהבי, הגיעו לסיורים אלו מעל 50 משלחות בחודש –  סטודנטים, חברי קונגרס, תיירים, דיפלומטים וחוקרים ממכוני מחקר בכל רחבי העולם. "העיתונאים ואנשי הציבור רוצים לבוא ולשמוע מישהו עצמאי שמכיר את השטח. אנחנו ישראלים, אבל לא מייצגים שום גוף רשמי בישראל, לא את הממשלה ולא את הצבא. לכן רוצים לשמוע מה הדעות שלנו, ואיך החוקרים שלנו מנתחים את המציאות. יש לנו יתרון, אנחנו יושבים בצפון וחיים את המציאות הזאת".

התחום השני הוא המחקר, ובעצם אולי הוא הראשון שכן החלק ההסברתי-חינוכי מתבסס בעיקר עליו. מרכז עלמא מתפקד כמכון מחקר עצמאי המפיץ מחקרים ומאמרים רבים על אתגרי הביטחון של ישראל בצפון. פועלים בו 7-8 חוקרים, שמגיעים מרקע אקדמאי וצבאי, לעתים שניהם.

זהבי מתארת את הייחודיות של מרכז עלמא כמכון מחקר: "כשהקמנו את המכון החלטנו שנכתוב על דברים שאף אחד לא כותב עליהם. ניקח את המחקר הצבאי, נדבר על היכולות הצבאיות של חיזבאללה ושל חמאס בלבנון. פעילות המכון כוללת הרבה מחקר שטח, מידע טקסטואלי, מידע ויזואלי ופענוח שטח. כל המחקרים שלנו מתבססים על מידע גלוי. המשימה שלנו היא לייצר פלטפורמה בינלאומית באנגלית, שיידעו מה הולך פה".

סגן אלוף (מיל') שרית זהבי מתגוררת עם בן זוגה וחמשת ילדיהם ביישוב כפר ורדים. היא שירתה כ-15 שנים בחיל המודיעין בצה"ל, תחילה במחלקת מחקר וניתוח מודיעיני באמ"ן ולאחר מכן בפיקוד צפון. היא השתחררה מהצבא בשנת 2014 בשל מחלת הקרוהן בה לקתה והחליטה לצאת לדרך עצמאית: "התחלתי כעסק קטן. חילקתי מפות ומשקפות, עמדתי ליד הגדר ודיברתי. זה משהו שעשיתי הרבה בשירות הצבאי. אולם בניגוד לשירות הצבאי, במקרה זה הייתי צריכה לאסוף לבד את החומר, וכך התגבש הרעיון שצריך להקים מכון מחקר".

לאחר אירועי ה-7 באוקטובר ופתיחתה של מלחמת 'חרבות ברזל', חל גידול עצום בפעילותו של המרכז מול התקשורת הזרה. מאז השבת השחורה עוסק המרכז ללא הרף בחינוך, הסברה והפצת המידע אודות מצבה של ישראל בצפון: "זה מה שמרכז עלמא עושה, הוא מתעסק בלהפיץ את אתגרי הביטחון של ישראל בצפון. מאז שהמלחמה התחילה אנחנו עושים את זה מסביב לשעון, כל שעה, בכל כלי תקשורת, מפרסמים בכל הפלטפורמות. את הכל עשינו כבר קודם, אבל בעצימות יותר נמוכה. היום אני מגויסת לדבר הזה מסביב לשעון, כל הזמן דוחפים את המידע הזה, את ההערכות שלנו".

יחד עם זאת, פעילות החינוך וההסברה לאורך הגבול אינה אפשרית בימים אלו לאור ההחלטה על פינוי יישובים בטווח של 5 ק"מ מהגבול. לכן, מבצעת זהבי תצפיות מהר דפנה שבכפר ורדים אל עבר הכפר מרווחין שבדרום לבנון: "רואים אותם מעולה גם מכפר ורדים. זה כפר שאמור להיות סוני, והיום יש שם פוסטרים של קאסם סולימאני ונסראללה".

לטענתה של זהבי, מרכז 'עלמא' מהווה קול ייחודי ויוצא דופן בנוף התקשורתי הנוכחי. היא מציגה כיצד לאחר תחילתה של מלחמת 'חרבות ברזל' הגיעו אלפי משלחות שבאות לבקר בדרום ואחוז מזערי מהן מגיע לבקר בצפון. יתרה מכך, העיתונאים הזרים שמגיעים למרכז 'עלמא' ורואים את הנתונים, 'נמצאים בהלם' לנוכח היעדר ידע בינלאומי אודות מצבה המסוכן של ישראל בצפון. לדבריה הדבר מלמד כמה חשובה ההשקעה בהסברה במסגרת המערכת הבינלאומית.

במסגרת הסברה זו עורך מרכז 'עלמא' מחקרים החושפים את היכולות הצבאיות המרשימות של חיזבאללה, ואת פעולתם האינטנסיבית בדרום לבנון לאורך יישובי הגבול הצפוני עם ישראל. כבר לפני שנה העריך המרכז כי פניו של חיזבאללה למלחמה: "ידענו שהצפון מאוים בפלישה. ראינו כל יום בסיורי הקבוצות שלנו את חיזבאללה על הגבול – מצלמים אותנו, עוקבים אחרינו, בונים את העמדות שלהם. לכן, בגלל שאנחנו רואים את כל הרמות – הטקטית, האופרטיבית והאסטרטגית, יכולנו לתת את ההערכה כבר לפני שנה שפניו של הציר השיעי למלחמה. היכולות קיימות, והתוכנית פורסמה על ידי החיזבאללה עצמו. תוכנית המתקפה של חמאס כפי שבוצעה ב-7 באוקטובר, זהה לתכנית המתקפה של חיזבאללה לכיבוש הגליל. לא דומה, זהה!".

למרות הדמיון הרב בין חמאס לחיזבאללה, במערכה מול חיזבאללה קיימים אתגרים ייחודיים. אחד מהם נוגע למעמדה הייחודי של לבנון בקרב המערכת הבינלאומית: "בעזה התמודדת עם גורם אחד, החמאס. בלבנון צריך להילחם עם הידיים קשורות, כי יש שם נוצרים, מוסלמים ודרוזים. לבנון היא גם סוג של 'אתרוג' במערכת הבינלאומית ואף אחד לא רוצה שייגעו בה. יש פה עניין מסורתי של לבנון כמדינה של הנוצרים, למרות שהיא כבר לא כזו, ואיזשהו רצון שישראל לא תקלקל את זה".

אתגר נוסף מהווה השטח השונה בלבנון:  "השטח הוא שטח מאוד מאתגר. יש הרבה מקומות להסתתר, גבעות וואדיות, שטח שונה מעזה". ולכל אלו מצטרפת כמובן היכולת הצבאית הגבוהה של חיזבאללה: "כוח האש של חיזבאללה הוא פי עשרה מזה של חמאס, והנזק שייגרם כאן אם תיפתח מערכה יהיה גדול מאוד. חיזבאללה הוא המיליציה הבכירה ביותר של איראן. חיזבאללה הכשירו את החות'ים בתימן. לבנון כמדינה לא מעניינת אותו, למעט העובדה שהוא מעוניין לשלוט בה".

זהבי מדגישה כי ליחידות הלוחמות של חיזבאללה, ובראשון יחידת העילית "כוח רדואן", אבל לא רק היא, יש יכולת לפלוש לישראל "ולהסב נזק כבד". אנחנו שואלים בזהירות אם נזק כבד יכול להיות דומה לעוטף, ואם פלישה כזו אפשרית גם מול פריסה מסיבית של צה"ל, כמו שקיימת היום. "כמה זמן אפשר להחזיק סד"ק כזה לאורך הגבולות?", היא משיבה. "ובגלל תנאי השטח, בכל מקרה לא ניתן לסגור אותו הרמטית והם יכולים לפלוש אפילו היום. קשה לי לראות טבח כמו שהיה בדרום ב-7 באוקטובר, אבל אם ישתלטו רק על חמישה יישובים, ולא על יותר מ-20, זה מרגיע?".

כשאנחנו מבקשים "תרחיש אופטימי ריאלי" קובעת זהבי נחרצות כי לא ניתן להימנע מפעולה צבאית מול חיזבאללה. "אי אפשר להשאיר את האיום במצבו הנוכחי. רוב החוקרים מסכימים שבאיום חייבים לטפל, גם אם לא מסכימים על איך נסראללה מתנהל. חיזבאללה יצר לנו מצב שהוא בלתי נסבל מבחינתנו: או שתפתחו במלחמה, ואז כולם יאשימו אתכם שפתחתם במלחמה, או שתמשיכו לחיות בצל האיום והתוקפנות שלנו. אני בינתיים לא מאפשר לכם להמשיך לחיות חמישה ק"מ מהגבול, אי אפשר. אתה רוצה, תנסה, תחטוף נ"ט".

הפיתרון הריאלי היחיד לטעמה הוא פעולה צבאית ביוזמתה של ישראל: "אם זה לא יהיה ביוזמתנו אז יהיה לנו הרבה יותר קשה, כי נצטרך לתקוף את כל המערכים האסטרטגיים של חיזבאללה כשאנחנו נתונים תחת מתקפה. כשאנחנו היוזמים, אנחנו קובעים את הסדר של המטרות לפי התיעדוף שלנו".