חדש: סרטים באולם כברי

באולם המופעים כברי החלו הקרנות של סרטי קולנוע תחת השם "המסרטה. ההקרנות מתאפשרות לאחר שהמועצה האזורית מטה אשר ומפעל הפיס השקיעו ברכישת מקרן DCP משוכלל.

פעילות הקרנת הסרטים החלה בספטמבר ומאז מעל 2,500 איש הגיעו לצפות בסרטי דרמה, קומדיה, סרטי ילדים וסרטים ישראליים. השם "המסרטה" נבחר מתוך עשרות הצעות שנשלחו עי הקהל הרב.
טקס השקת המסרטה יתקיים ביום רביעי 23.11 בנוכחות נציגי מפעל הפיס ובהשתתפות ראש המועצה משה דוידוביץ וקהל אורחי האולם. הנוכחים ייהנו גם מהסרט "הדרך לאילת" בבימוי יונה רוזנקיאר (בן יחיעם) שיוקרן בהקרנת טרום בכורה. הקרנה נוספת של הסרט תהיה בשבת 26.11. מבצע מיוחד לסרט זה כרטיס זוגי במחיר כרטיס אחד. לפרטים www.umacabri.co.il.

קיימים סוגים רבים של טיפולים בסרטן, בעלי דרגות יעילות שונות. אך כל הטיפולים הקיימים כוללים סיכונים משמעותיים לבריאות, ולעתים גורמים נזקים למטופל. 

טיפול חדשני בשם "Alpha Dart" פותח על ידי חוקרים מובילים באוניברסיטת תל אביב ומאפשר טיפול ממוקד בסרטן העור באמצעות קרינת אלפא. הטיפול ניתן במסגרת מחקר שמתקיים במרכזים רפואיים בילינסון בפתח תקוה, רמב"ם בחיפה והדסה ירושלים. 

"מדובר בטכנולוגיה, פרי פיתוח כחול לבן של החברה הישראלית אלפא תאו (Alpha Tau), המבוססת על קרינת אלפא, שנחשבת לבטיחותית ויעילה מאוד", מסביר ד"ר תומר חרס, מנהל תחום אונקו-אורולוגיה במערך האונקולוגי ברמב"ם ומי שמוביל את המחקר בבית החולים. הטיפול החדשני מחסל את הגידול תוך זמן קצר ואינו גורם נזק למטופל וגופו.

הטיפול מתאים לגידולים סרטניים מוצקים, שמתגלים בחלל הפה ולסת (לשון, שפתיים…), אוזן, אף, מצח, קרקפת, גפיים (יד רגל), אצבעות. סוגי הסרטן הרלוונטיים לטיפול: SCC – Squamus Cell Carcinoma (תאי קשקש); Basal Cell Carcinoma (תאי בסיס); תאי מרקל (Markel Cell Carcinoma); מלנומה (MELANOMA).

הטיפול החדשני נעשה באמצעות השתלת מספר קטן של מקורות, המכילים כמות קטנה של חומר רדיואקטיבי, אל הגידול או בסמוך לו. הטיפול נמשך כשעה, תחת הרדמה מקומית, והוא נעשה באופן חד פעמי. חלקיקי האלפא פוגעים ישירות בדנ"א של התא הממאיר ומשמידים אותו תוך זמן קצר. עם זאת, טווח חלקיקי האלפא מוגבל מאד ברקמות ולכן פוגע בעיקר בגידול הסרטני ולא בתאים הבריאים שסביבו. 

בתום ההליך המטופל נשלח לביתו וכעבור כשבועיים (בהתאם להחלטת הצוות הרפואי) המקורות שהוחדרו לגידול מוצאים מתוך הגידול. המטופל נדרש לשוב למספר ביקורי מעקב קצרים עד ביצוע הדמייה, כעבור זמן מה ,שמאשרת את היעלמות הגידול. 

הרופאים שמובילים את המחקר:

ד"ר תומר חרס, מומחה ברפואת קרינה ברמב"ם. רופא בכיר, מנהל תחום אונקואורלוגיה, יחידת קרינה, המערך האונקולוגי.

פרופ' אהרון פופובצר, מנהל מכון שרת לאונקולוגיה בהדסה. רופא בכיר, מומחה ברפואת קרינה.

ד"ר נגה קורמן, מומחית ברפואת קרינה בבילינסון, רופאה בכירה, יחידת קרינה, המערך האונקולוגי.

ניתן לקרוא וללמוד על המחקר באינטרנט תחת הכותרת "Alpha DaRT", כולל דרכים ליצירת קשר עם המחקר.

הסיפור האישי שלי:

סבלתי תקופה ארוכה מכאבים עזים באצבע כף הרגל. בביופסיה התברר שמדובר בגידול סרטני מסוג SCC, שהיה חבוי בתוך האצבע ולכן לא ניתן היה לטפל בו באמצעים המקובלים לסרטן העור מסוג זה. הוצע לי על ידי  מנהל מחלקת עור בבית חולים גדול לכרות מחצית האצבע כדי להסיר את הגידול ולהפסיק את הכאב. באמצעות כתבה בפייסבוק התוודעתי למחקר פורץ הדרך הזה. התקבלתי למחקר וללא עלות נפתרה בעייתי: הגידול נעלם ואצבע הרגל שלי במקומה עומדת!

תושבת כפר ורדים 

(השם שמור במערכת)

הקונספט נשמע מבטיח. אם קראת את הכתבה שבעמודים הקודמים, בטח הבנת את זה לבד. אולי צצו כמה סימני שאלה קטנים, אבל מראש הבנתי שהולך להיות טעים ושמח. מדובר קודם כל בחגיגה של בשרים. על כן גייסתי את חברי נ', לועס מצטיין שגם יודע לזהות איכות (אה, לפעמים גם נחמד איתו), שתהיה סקנד אופיניון.

חגיגת הבשרים הזו סובבת בעיקר סביב שני צירים: בשרים מעושנים, ומופע של הפיטמאסטר, מומחה הבשר שאמון על הכנת האוכל וצריך להפגין גם כישורי במה כלשהם. אלמנט חשוב נוסף הוא מתכונת ה"נשף", ישיבה בשולחנות ארוכים, כשמולך פרצוף מוכר אבל לצידיך יושבים זרים גמורים, שבמקרה שילמו את 270 השקלים והזמינו מקום לאותו תאריך. אה, כן, זה פיקס פרייס ופיקס מניו. אין תפריט שאפשר לבחור ממנו. מצד שני, סביר שעם שבע מנות בשריות לא כולל סלטי פתיחה וקינוח, אין סיכוי לצאת רעב. יש בירה, יין ומים חופשי, ומותר להביא שתייה (הצעירים עוד שותים קוקה קולה, מסתבר!) או יין מהבית בלי דמי חליצה (לא זיהיתי אנשים שהביאו יין מהבית).

את סימן השאלה הראשון צלחנו בקלילות. לידינו ישבו בני זוג בסיבוב שני, נחמדים ומעניינים שיודעים גם לצחוק במקומות הנכונים. נושא החברים לנשף נסגר מצוין. הבירה בקנקן והיין האדום היו בסדר גמור, וסגרו לנו עוד שני סימני שאלה.

על השולחן שתייה וסלטים, הבירה והיין מצטרפים, הפיטמאסטר (פביאן מהכתבה בעמודים הקודמים כמובן) נותן הקדמה קצרה, והנה מגיעה המנה הראשונה: צמד נקניקיות צ'וריסו בייצור עצמי, מוגשות עם חתיכת באגט, קונפי שום רוטב חרדל וסלסה פיקנטית. צ'וריסו מעולות, יופי של התחלה. הפיטמאסטר מעלה הילוך, ומבשר על אושפלאו כמנה שנייה. קצת מפתיע לקבל תבשיל בערב של מעושנים, אבל יש טוויסט: הבשר הוא צוואר טלה מעושן שפורק לשערות, ומונח על תערובת אורז וירקות. מנה מתקתקה במקצת, אבל במתיקות שלא מקלקלת את טעמי הבשר. השילוב של המרקם המתמוסס בפה עם טעמי הכבש שהתמזגו באורז הם עונג אמיתי.

בהמשך הוגש נתח אסדו (שפונדרה) שבילה 12 שעות במעשנה. אחרי נאמבר בשיתוף הקהל, הוא הוגש לשולחן מלווה בצ'ימצ'ורי ובטטה, והיה טעים ונמס בפה בדיוק כפי שמצופה מנתוני הפתיחה האלו.

אנחנו כבר במנה רביעית, אנטרקוט צלוי על הגריל "שקיבל רק חום, מלח, פלפל ואהבה", כדברי הפיטמאסטר. הוא היה עסיסי ועז טעם ומהשולחן שלנו הוא קיבל עוד הרבה אהבה. המנה החמישית הייתה פיקניה מעושנת, ששוב שימשה לחגיגה קטנה בשיתוף הקהל. חיתוך "לוודא" שהכל בסדר, סועדים נבחרים צרבו את הנתחים עם מבערים, והרבה קלוזאפים שמוקרנים על המסכים ברחבי המסעדה. הנתחים הפרוסים נראו מעולה, והוגשו עם סלק וקולרבי מוחמצים. הטעם? נתח נהדר שטופל נהדר.

הלאה, מנה שישית. כאן פביאן מקליל קצת: טורטיה עם פרגיות מעושנות ושומן, כשיחד עם נתחי העוף מגולגלים חסה, עגבניה וחתיכות של צוואר טלה מעושן. המנה מוגשת עם סלסה פיקנטית, טחינה עמבה וטחינה סלק. אני הופתעתי ועפתי על שילוב הטעמים, שמתפתחים בחיך תוך כדי לעיסה. אבל הדעות בשולחן היו חלוקות, ואחדים מהיושבים לא כל כך התלהבו מהמנה.

הקונצנזוס חזר לשולחן למנה האחרונה, כלומר זו שלפני הקינוח: דנוור מעושן עטוף בראב שום ולימון. הדנוור (נתח שמקוצב מצוואר הבקר) באופיו דורש עבודת לסתות ולעיסה. לפני ההגשה יצקו עליו רוטב טופי מתקתק, שבהתחלה היה לי מתוק מידי (אני מאלו שאת המתוק שלהם מעדיפים בקינוח), אבל המתיקות מתפוגגת במהירות, ומדגישה את טעמיו העזים של הנתח. נהדר.

לקינוח קיבלנו צלחת מתוקים עם פלחי אבטיח, קרם ברולה, כדורי שוקולד וחתיכות בקלאווה. קינוח טעים, אפילו במגבלות הכשרות.

אם מוכרחים לתת גם נקודות לשיפור, הייתי שמח להחלפת צלחת לפחות פעם אחת במהלך הארוחה, ולקבל כוס יין גם אם חברי ואני הזמנו בירה. מבחינתי היה עוד סימן שאלה אחד – איך יהיה המופע עצמו בסקאלה של בין מביך למעולה. אז אולי לא גילינו כאן פוטנציאל קיסריה, אבל פביאן בהחלט כריזמטי, קולח ומחזיק קהל, בטח את 100 האנשים שסעדו איתי באותו ערב.

החוויה כולה טעימה ושמחה. אווירה קלילה ועממית, מוזיקה קצבית, ומופע הפיטמאסטר לגמרי מוסיף להבנת הטעמים. אופציה מעולה לציון אירוע, לבילוי בזוג או בחבורה (אומרים לי שגם צמחוניים מגיעים!), רק תבואו רעבים.

—

מסעדת פיטמאסטר, קניון חוצות אלונים, בהזמנה בלבד, טלפונית 073-32777777, או באתר אונטופו www.ontopo.co.il

* הכותב היה אורח המסעדה

שביל טיול חדש, "שביל חורשת הבר-בת וגבעת האנטנה", סומן ונחנך לאחרונה. שביל הליכה קצר זה הוא ראשון השבילים של פרויקט "שבילי-הכפר".

"שבילי-הכפר" הינו פרויקט קהילתי שמטרתו למפות, לסמן ולאפשר לתושבי כפר ורדים לצאת לטייל בטבע העשיר בתוך שטח היישוב. בכפר ורדים שטחים ירוקים נרחבים ובהם קיימים שבילים רבים. אלא ששבילים אלו אינם מתחברים זה אל זה, אינם מסומנים ובמקרים רבים אינם מאפשרים הליכה נוחה ורציפה.

מטרת הפרויקט, שנוצר ע"י קבוצת תושבים בעידוד ותמיכה של המועצה המקומית ובסיוע תקציב מהמשרד להגנת הסביבה, ליצור רצף של שבילים בכל רחבי הכפר שיגיעו לכל המקומות בעלי הענין בכפר בצורה נוחה וברורה. כל השבילים יסומנו, יוסדרו תוך פגיעה מזערית בסביבה ויתוחזקו באופן שיאפשרו הליכה קלה ונעימה. בנוסף יועלה מידע לאינטרנט על כל מוקדי הענין לאורך השבילים.

השביל שנחנך הוא שביל מעגלי קצר וקל. הוא יוצא מכיכר מס' 1 (צומת המפה), וממשיך לשטח גבעת האנטנה וחורשת הבר בת. המסלול הקצר מחבר כמה נקודות ענין ופינות חמד בלב המקום. מידע עליו תוכלו לקרוא בסריקת הקוד שבעמוד זה.

שתי היסטוריות אישיות

בגלריה ע"ש אפטר ברר במעלות ייפתחו שתי תערוכות חדשות. יעל בלבן נפרדת מאימה הצ'לנית, ואמן הוידאו-ארט שחר מרקוס מתעסק בגופו וביחסיו עם בני משפחתו בחגים

שתי תערוכות  חדשות נפתחו בגלריה ע"ש אפטר-ברר במעלות: התערוכה "שולמית" של יעל בלבן והתערוכה "מהלך באוויר" של שחר מרקוס. את שתי התערוכות אוצרת מיטל קילמניק. ביום שישי הקרוב 16.9 בשעה 11:00 תתקיים פתיחה רשמית עם שיח גלריה. התערוכות יינעלו ב-22.10.22.

על התערוכה שולמית של יעל בלבן כותבת האוצרת: "התערוכה מעלה נרטיב ויזואלי מעגלי אינסופי, השוזר בתוכו היסטוריה, הווה ושאלות לעתיד של האמנית. בלבן, אם לשבעה ילדים, בוגרת החוג למתמטיקה ומחשבים באוניברסיטת תל אביב, החלה בקריירה אמנותית מרשימה מיד עם סיום לימודיה במדרשה לאמנות, בשנות ה-40 לחייה. שולמית, אימה של בלבן, הייתה צ'לנית ונפטרה לפני כשלושה חודשים. שמה נושא את שם התערוכה ומיתרי הצ'לו עליו ניגנה מיוצגים על ידי הקווים הרישומיים השזורים בין כל העבודות לסונטה אחת של בלבן.

"התערוכה נחלקת לארבעה גופי עבודות המאזכרים את ארבעת מיתרי הצ'לו של שולמית. המיתר הראשון מייצג את ההיסטוריה של האמנית, כמו עבודה ובה נופי העיר מוסקבה בה נולדה ובה נרצח סבה בוריס אסקין, לאחר שהואשם בבגידה במולדת והוקע כאויב העם (מאוחר יותר טוהר שמו). המיתר השני מסמל את הטרנספורמציה אצל האמנית, השלישי התכתבות של האמנית עם המדען הצרפתי ז'ול אטיין מארה, והרביעי חותם את התערוכה במסגרות העוטפות ריק. הריק מייצג את החיפוש המתמיד שלה אחר משמעות בהיסטוריה, בטרנספורמציה ובהתכתבויות עם הסובב אותה".

על התערוכה מהלך באוויר כותבת האוצרת: "שחר מרקוס עוסק במדיום הוידאו ארט והמיצג, בנושאים של הגוף ומגבלותיו, סמלים, אוכל, סטראוטיפים ופוליטיקה. בתערוכה מוצגות ארבע עבודות וידאו ארט אשר מתכנסות לרגע ספציפי אישי ומשפחתי המתכתב עם תקופת החגים בה מוצגת התערוכה. העבודה הראשונה, כיצד להכין  וידאו ארט הינה סרטון הדרכה הומוריסטי, בו מציג מרקוס  מקטעים מתוך עבודות קודמות שלו. העבודה השנייה והמרכזית – הצפה, כוללת מיצב ותיעוד של מיצג פרי שיתוף פעולה של מרקוס עם האמנית נזקט אקיצ'י. במרכז חלל הגלריה מוצב שולחן ערוך במפה לבנה וכוסות יין, ומעבר לשולחן מוקרן תיעוד המיצג של שני האמנים שבו מרקוס ואקיצ'י מפלסים את דרכם זה אל זו, אוספים ומצמידים לגופם את כוסות המים ששתו עד לאותו הרגע בו האנרגיה שהצטברה לאורך השולחן מתפרצת באגרסיביות, ומלווה ברעש התנפצות כוסות הזכוכית. עבודות נוספות הן סעודה מפסקת וקפיצת אמונה.

הכניסה חופשית. פרטים נוספים באתר הגלריה www.artsmaalot.com.

זה לא נעים לראות גן סגור, ועוד פחות נעים לראות את ערימות הציוד שהעמידו למכירה במשק חפר אבירים, לאחר שהחלום הגדול לתיירות חקלאית של אייל ועדנה חפר התנפץ אל מול רשויות התכנון והתנגדות של חלק  מתושבי המצפה הגלילי.

מי שמכיר את איל חפר יודע שמדובר באיש חינוך רב פעלים, תכניות ויוזמות. הוא עמד במשך כעשור (2006-1995) בראש תנועת הנוער של בני המושבים בימי הזוהר שלה, והקים עם עדנה אשתו משק ייחודי המשלב חקלאות ותיירות באבירים. המשק פעל שנים ארוכות כשבני המשפחה משתלבים בו, אלא שעכשיו לא נשאר ממנו הרבה.

השיחה עם אייל מתקיימת לאחר שפרסמו בפייסבוק ציוד רב למכירה שכלל כלי רכב, אוכפים וציוד רכיבה, צמיגים, מכונות לעיבוד עץ, גנרטור, לוקרים, מכולות, ציוד לייצור גבינות ועוד. זאת לאחר שנאלצו לסגור את החלק הארי של הפעילות במשק שכלל בעבר דיר עיזים, מחלבה, בית ספר לרכיבה טיפולית עם שמונה סוסים ומתחם קמפינג ייחודי קטן וחבוי בין עצי היער.

הבקשה שהפכה לפרויקט

איל ועדנה חפר התיישבו באבירים לפני כמעט 40 שנה. הם הגיעו כקבוצה של בני מושבים צעירים שהשתחררו מהצבא וחיפשו את עתידם ב"מצפים" שהקומו אז בגליל. לאחר שקיבלו הבטחות מהסוכנות היהודית כי באבירים יהיו 400 דונם לחקלאות, התיישבו במקום שהיה ממש בתחילת דרכו. חפר נזכר כי ליישוב התקבלו רק זוגות נשואים, והזוג הצעיר הבטיח לאנשי הסוכנות כי יינשאו זמן קצר לאחר העליה על הקרקע. הם אכן התחתנו מתחת לעץ האלון הגדול ("הזמנו את נציגי הסוכנות לחתונה"…).

עד להגשמת החלום החקלאי עבדו בעיקר בייעור וגידור מטעם הקרן הקיימת לישראל. עם הזמן הבינו כי ההבטחות לשטחים  חקלאיים היו קצת מופרזות, וכי רוב שטחי המרעה כבר חולקו למתיישבים הראשונים. בכל זאת איתרו קרחת יער, כ-300 מטר מבתי הישוב, ולאחר תכנון וקבלת אישור מכל המוסדות ואסיפת הישוב, הקימו ב-1985 דיר עזים חולבות. "התחלנו עם 10 עזים שנרכשו ממושבניק מעבדון בדיר הזמני של חבר מפסוטה, עם עששית וחליבה בידיים", מספר חפר. "בנינו את הדיר החדש במו ידינו, כולל בורות, ריתוכים, בטון, גג והכל. זה היה חלק גדול מהכיף, יחד עם חברים ומשפחה שהתגייסו ובאו מכל קצות הארץ לסייע".

חפר מספר איך בשנים הראשונות התפתח העדר וגדל ל-150 חולבות, אלא שבשלב מסוים תנובה לא היתה מוכנה לקלוט יותר את החלב, אלא אם העדר יגדל ל-600 ראש. מכיוון שמשפחת חפר לא רצתה להעסיק פועלים במשק ודבקה בעבודה עצמית, הוחלט על צמצום העדר והקמת מחלבת "הגבינות של עדנה".

ב-2006, עם סיום תפקידו כמזכ”ל תנועת הנוער בני המושבים, חזר איל למשק ומשם התפתחה הפעילות גם לטיולי סוסים ורכב חשמלי שמותג כ"רומנטיקאר", לטובת טיולים עצמאיים של מטיילים. בנוסף הוקמו שלוש "סוכות רועים" בלב היער, ונראה היה כי המשק עולה על דרך המלך. אלא שלאחר מלחמת לבנון השניה (2006) פנו אל חפר כמה לוחמים שהקימו את עמותת "מים לים בדרכם" לזכר חבריהם שנהרגו בכפר הלבנוני דבל, וביקשו ממנו לעזור להם במציאת תוואי הליכה חלופי לכביש מאבירים לגשר אלקוש, ובאיתור מקום לינה באבירים. חפר הפך את הבקשה לפרויקט של מציאת מסלול מיטבי בין אבירים לאלקוש, כולל עזרה מקק”ל, וגם הקמת שירותים ומקלחות במתחם הסמוך לדיר העזים המשפחתי. וכך החלה משפחת חפר להלין בשטח מטיילים, ובמקביל להריץ תכניות מול המוסדות, הליך שכידוע נמשך שנים רבות. לדברי משפחת חפר, כבר ב-2007 הגישו תכניות למשרד התיירות ולרמ”י, עברו עשרות ועדות לתכנון וקיבלו גם רישיונות עסק לצמיתות עבור כל הפעילויות.

בקמפינג של משפחת חפר ביקרו בעיקר מטיילי "מים לים" שהגיעו ברגל בדרכם מחוף אכזיב לכינרת, לנו באוהלים ויצאו למחרת לדרכם בשביל. במקום נוצר מפגש לכל סוגי הקהל: מוסלמים, יהודים, נוצרים, דרוזים, חרדים וחילוניים, צעירים וזקנים, ליד המדורה, וגם יחד בחליבה. הקמפינג, אומרים בני הזוג, הוקם בעיקר מטעמים קהילתיים וערכיים, ומחיר השהייה היה מאד עממי (אגב, בכניסה לאבירים יש מעין חניון ציבורי ללא מקלחות ושירותים. מאז שנסגר הקמפינג של חפר הוא הפך למחראה).

משלימים וממשיכים הלאה

מכשולים היו מתחילת הדרך. כבר עם הקמת הדיר, לפני 37 שנים, היו חלק מתושבי אבירים שהתנגדו למהלך ואף ניסו לטרפד את הקמתו. היום אומרים בני הזוג כי אולי שגו בכך שהגישו עוד ב-2007 תוכנית מסודרת לשינוי ייעוד השטח. "יכולנו אולי לעבוד מתחת לרדאר, אולי לשלם מדי פעם קנסות. ככה כולם עושים". השניים מעריכים את השקעתם בתכנון המקום והגשת התוכניות בסכום של כמיליון שקלים. 

במשך השנים הוגשו תוכניות רבות, נערכו דיונים, בקשות לשינויים (מ-16 דונם בתכנית המקורית ל-4.5), הצעות לגישור, התנגדויות וערעורים. התכנית המצומצמת של 4.5 דונם הופקדה. בדיון בהתנגדויות שנערך בזום באיחור של שנה נדחתה גם התוכנית המצומצמת הזאת. וזו הייתה נקודת השבירה.

"אם היינו הולכים עד הסוף, כולל למאבק משפטי, אני בטוח שבסופו של דבר היינו מנצחים", אומר חפר. "אבל אנחנו בני 63 ונמאס מכל המאבק הסיזיפי הזה שאולי היה מאפשר לנו לפתוח קמפינג בגיל 70. החלטנו לוותר ולהשלים עם המציאות הקפקאית שנכפתה עלינו. נמאס לנו לריב".

משפחת חפר ממשיכה להפעיל את ה"רומנטי קאר" ואת בית הקפה "דיר קפה" – קפה אישי בשירות עצמי הפתוח 24/7. סמוך לבית הקפה גם נקודת מכירה של תוצרת גלילית כמו גבינות, יין, שמן זית, דבש, גלידה, בירה ועוד, הכל באמצעות קופה הנמצאת במקום ואמון בין המשפחה ללקוחות. חפר גם מעביר סדנאות למשפחות, קבוצות וארגונים תחת הכותרת "חיבור זה הסיפור", מודל אותו פיתח במשך השנים. במתחם ממשיכים לפעול שני צימרים (מקום בלב ובקתת הבוקרים) וכן "הסטודיו" המיועד לצעירים בכלל ובפרט למטיילים מים לים ב"שיטת חפר", שמשמעותה "שלמו כמה שתרצו".

חפר משלים עם הוויתור על הקמפינג וחוות הסוסים: "אין טעם לבזבז את השנים שעוד יבואו על התעסקות עם אנשים קטנים שעסוקים בלהציק לאחרים. עדיף להתמקד בעשיית טוב ובחיבור בין אנשים וקירוב לבבות בדרכים אחרות. יש המון עוד מה להמציא ולקדם. יש צעירים שרוצים לפתח וכדאי פשוט לעזור להם. יש נכדים חמודים, יש משפחה נפלאה ויש חברים נהדרים. אז פחות נשקיע באבירים, ההפסד כולו שלהם".

סיגלית כהן תמיד שאלה את עצמה איך שחקנים מצליחים לשחק בטבעיות, ובמקביל לזכור כמויות אדירות של טקסט. עד שיום אחד החליטה לקחת את זה צעד אחד קדימה ולנסות את זה על הבמה בעצמה. "רציתי לשחק את סיפור חיי על הבמה", היא מסבירה. שום דבר לא עצר אותה, גם לא שיתוק המוחין עמו היא מתמודדת מלידה.

כהן, 53, תושבת נוה זיו, נשואה לשמוליק ואם לשלוש בנות ובן, גדלה בעכו. מגיל שש ועד היום היא מתאמנת בשחייה, ולאורך שנים רבות השתתפה בתחרויות ואליפויות שונות בארץ, ובגיל 17 אף השתתפה בתחרות בינלאומית בבלגיה. "גדלתי באיל"ן, שם למדתי לשחות. כל התחרויות בהן השתתפתי היו דרך העמותה". באוקטובר האחרון השתתפה בצליחת הכנרת ה-67 מטעם איל"ן, חוויה שלא תשכח: "לפני 30 שנה השתתפתי בצליחת הכנרת, ובאוקטובר זו הייתה הפעם הראשונה מאז. התכוננתי לזה חודשיים, הכנה מסיבית, כי צריך להגיע בכושר טוב. נהניתי מאוד".

את שירותה הצבאי עשתה בחיל הים בחיפה ונהנתה מהתפקיד ומהאנשים. "אני זוכרת במיוחד את היום של מסיבת השחרור שלי, אליה הגיע מפקד הבסיס והודה לי באופן אישי על השירות שלי. זה היה מרגש", היא מספרת. לאחר השחרור למדה אבחון וטיפול פסיכומוטורי אצל ד"ר אורלי יזדי עוגב והתמחתה במוטוריקה עדינה לילדי גן ובית ספר יסודי. "הפכתי את המגבלה שלי למקצוע", היא מתגאה. את הלימודים בתחום האבחון והטיפול סיימה בהצטיינות. לאחר מכן הוסמכה על ידי מכון אדלר להדרכת קבוצות הורים ומשפחה. בנוסף מעבירה כהן הרצאות אודות סיפורה אישי.

לדעת להיכשל

"נחשפתי אל עולם התיאטרון מתוך עניין אישי", מתארת כהן את המשיכה שלה לתיאטרון. "אני אוהבת את הבמה. הייתי מסתכלת על שחקנים ואומרת לעצמי, גם אני רוצה. וככה הגעתי אל התיאטרון הקהילתי של מעלות תרשיחא". 

התיאטרון פועל תחת מתנ"ס גרס במעלות. ביולי 2019 שיחקה כהן בהצגה "בראי החיים" (הנחייה ובימוי: פאניה גרינשפון וקרן טהור), ובדצמבר 2021 הופיעה במונולוג אישי כחלק מערב מונולוגים (בימוי ודרמטורגיה: יהורם אור). "במונולוג דיברתי על המקום שלי כמאבחנת פסיכומוטורית, אל מול הורה המבקש שירותי טיפול לילד. תחילה ההורה מהסס, מתלבט, ומעט נרתע כשהוא שומע על המגבלה שלי. אבל בסופו של דבר הוא מחליט להגיע אליי ומבין שאני האדם הנכון לטפל בילד שלו, בגלל הניסיון הפרטי שלי וההתמודדות שלי. אין לזה תחליף".

בחודש אוגוסט האחרון השתתפה בתפקיד הראשי בהצגה "סבתו'ש" שהעלה התיאטרון (מחזה: יוסי הניג. בימוי, עיבוד ודרמטורגיה: יהורם אור). כהן: "ההצגה מתארת משפחה נורמטיבית עם סבתא בגיל 78 הסובלת מאלצהיימר, ואני שיחקתי בתפקיד הסבתא. ההצגה מציגה את ההתמודדות של המשפחה מול המחלה, הסבתא עצמה והכסף שלה. בניגוד למה שעלול להשתמע, מדובר בקומדיית מצבים שהרבה יכולים להזדהות איתה. ההצגה משקפת את החיים בצורה ביקורתית אותנטית, ועם מוסר השכל".
-איך הרגשת בתפקיד?

"לדעתי התפקיד מאוד התאים לי. אהבתי לשחק אותו והרגשתי אותנטית על הבמה. נתתי את המאה אחוז שלי, ובעיני מיציתי את מיטב היכולות שלי בתפקיד. היו איתי שחקנים נפלאים ואהבתי את שיתוף הפעולה של כולנו. כולם מאוד מוכשרים, ועבדנו כקבוצה".

-במה מתבטאת ההתמודדות עם המגבלה?

"לחיות לצד מגבלה זה לא פשוט. הקשיים משנים את ההתנהלות היומיומית. הריון, לדוגמה, וכל הדברים הנלווים אליו, הם מורכבים מהרגיל. הרמת התינוק, החתלות, מקלחות, גני שעשועים. זה קשה, אבל מתמודדים. וברוך השם היו לי ארבעה סבבים כאלו.

החוכמה היא לא להתבייש לבקש עזרה. אנחנו צריכים לנהל את החיים ולא לתת לחיים לנהל אותנו. מותר ואפילו רצוי להיכשל. אנחנו נופלים המון, ואין מה לעשות. צריך לקום, ומתוך הניסיון שלי זה לא פשוט. יש הרבה מצבים בהם היכולת לקום יכולה להגיע למלחמה של ממש עם עצמך. אבל זה תהליך, ולפעמים צריך לנסות ולהרים את עצמך מעל למים. באופי שלי אני נחושה ולא מוותרת לכל קושי באשר הוא".

-מה בדיוק עוזר לך לקום מנפילות?

"כולנו בסופו של דבר מתמודדים עם קושי כזה או אחר. רבים אמרו לי 'את מעוררת השראה'. אני לא חושבת שאני מיוחדת או שונה ממישהו אחר. לכל אחד יש קשיים, גם אם הם לא נראים, ואף אחד לא מושלם. צריך לזכור את זה ולהבין שאנחנו אמנם לא מושלמים, אבל יכולים להיות שלמים עם מי שאנחנו. זו הגישה שלי. לראות בכל אחד מאיתנו את הטוב, את השלם".

– יש משהו יותר ספציפי שעזר לך לאורך השנים?

"בתור אימא ואדם בוגר, אני מבינה היום שהדבר שמאוד עזר לי בחיים זה היחס של הוריי, אחיותיי ואחי. הם איפשרו לי לגדול ולהגיע לבגרות, להיות במיטבי. מעולם לא התייחסו לנכות שלי כאל מכשול, ואפילו להפך. כל הזמן דאגו לי ותמכו בי לעשות דברים. לא אמרו לי 'את לא יכולה'. הכל בזכותם. במהלך כל שנות נישואיי משפחתי הגרעינית תומכת בי ונמצאת איתי בכל צעד. וכמובן, חבריי הקרובים והטובים איתי לאורך כל הדרך. אני מוקירה ואוקיר את כולם עד ליומי האחרון".

-מה המסר שלך לגבי שילוב בעלי מוגבלויות בחברה?

"זה משהו שקורה, אבל יש עוד דרך ארוכה. חובה לשלב אנשים עם מוגבלויות, ולא בהכרח ממקום של עזרה או חמלה. לכולם יש חלק ומקום בעולם הזה. הנכים והמוגבלים הם חלק מהחברה, הם לא אנשים שונים. אני נתקלת המון פעמים בחוסר נגישות. מקומות עבודה, פאבים, מסעדות ועוד. זה מציק לי. קיימים מקומות נגישים, אך הם לא רבים. יש מחסור קריטי במקומות בעלי נגישות פיזית לאנשים בעלי מוגבלויות. זה מוכרח להשתנות".