ימים שבין אביב לקיץ, הכל מלבלב ופורח, ימי שרב מתחלפים בימים קרירים. אלו הימים בתווך שבין פסח לשבועות. ציינו כבר את יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, את ל"ג בעומר אנו חוגגים בעצם ימים אלה ובעוד שבועיים נציין את יום ירושלים. אלו הם ימי ספירת העומר ורבי אהרון הלוי מברצלונה, שלו מיוחס חיבור "ספר החינוך", מסביר: "חג הפסח מסמל את החירות המדינית של עם ישראל. חירות זו הייתה רק אמצעי למטרה אחרת, עליונה, אליה הגיע העם שבעה שבועות לאחר שיצא ממצרים, בקבלו את התורה במעמד הר סיני: החירות הרוחנית. למטרה זו שאף, ובהתגשמותה בחג השבועות היה משום ציון דרך כביר להתהוות עם ישראל".
הימים הללו שבין פסח לשבועות אכן מופלאים הם. יש בהם ערבול זמנים בין ההיסטוריה העתיקה לזו המודרנית, בין קודש לחול, בין יגון לשמחה ובין גשמי לרוחני.
ימי ספירת העומר ול"ג בעומר מתקשרים לעוד תקופה היסטורית מרתקת בחיי עמנו, המרד השני, מרד בר כוכבא. זו אחת הסיבות בגללה נוהגים בימי ספירת העומר מנהגי אבלות, כהתייחדות של צער עם כישלון מרד בר כוכבא, כ-70 שנה לאחר חורבן בית שני, ולזכרם של 24 אלף תלמידי רבי עקיבא שסיימו חייהם באופן טראגי בימים שבין פסח לשבועות.
על פי המקור התלמודי, נגזר דינם של תלמידי רבי עקיבא מפני "שלא נהגו כבוד איש ברעהו".
כה החשיבה היהדות את כבוד האב והאם ואת כבוד החבר, עד שקבעה כי "דרך ארץ קדמה לתורה". והיות ותלמדי רבי עקיבא הסתפקו רק בתורה, ושכחו כנראה את דרך הארץ, נענשו. ובעונש קולקטיבי זה ביקש ה' ללמדנו לקח מוסרי. לפני קבלת התורה בחג השבועות צריכים מקבליה להכשיר עצמם מבחינת "ניקיון" יחסיהם עם הזולת, שינוי אורח חייהם ומידותיהם. תלמידי רבי עקיבא לא החשיבו נתונים יסודיים אלה ולא היו ראויים לקבל תורה במצבם.
על פי המסורת היהודית ביום ה-33 לספירת העומר, ל"ג בעומר, פסקה המגיפה שהפילה חללים בין תלמידי רבי עקיבא; ובדיוק ביום זה, ל"ג בעומר, מספר שנים מאוחר יותר, נפטר אחד מענקי הרוח של עמנו, רבי שמעון בר יוחאי, מתלמידיו של רבי עקיבא. יום הסתלקותו מצוין כיום התעלות ונקרא "הילולא דרשב"י יום שמחתו של הצדיק".
השנה ימי ספירת העומר הם גם ימים מתוחים מאד, בארץ ובעולם. המלחמה באוקרינה מלמדת אותנו שוב שגם אחרי שתי מלחמות, המין האנושי אינו למד, משתמש בכוח על מנת לכפות את דעתו ותרבותו על הזולת. בארץ המתח התמידי בין האוכלוסיה הערבית ליהודית מגיע לשיא חדש, וזאת בעת פילוג עמוק בתוך האוכלוסייה היהודית שאינו מוסיף לפתרון המתיחות.
נתפלל לימים בטוחים ושקטים ולמציאת שיווי משקל הוגן ונכון בין האוכלוסיות התרבויות והעמים השונים במרחב.
בעוד שבוע נציין את יום ירושלים. אסיים בשירו של יוסף שריג אור וירושלים, ובברכת וחג שבועות שמח.
קריאה נעימה.

אור וירושלים / יוסף שריג

השקט שוב צונח כאן משמי הערב
כדאיית דיה מעל התהומות
ושמש אדומה נושקת להט חרב
את הפסגות, המגדלים והחומות.

ראיתי עיר עוטפת אור
והיא עולה בשלל צבעי הקשת
והיא נוגנת בי כנבל העשור
ראיתי עיר עוטפת אור.

הנה זוחל הצל מבין גבעות האורן
קרב בסתר כאוהב אל השכונות.
ומול פניו קריצות, ריבוא עיני האור הן,
לפתע נפקחו עיניו כנפעמות.

ראיתי עיר עוטפת אור…

בדממת אשמורת אחרונה נושמת,
ובקטיפת שחקים רסיס אחרון מחויר,
אך שחר כבר כיפת זהב שלה אודמת
למגעו החם, הרך של אור צעיר.

ראיתי עיר עוטפת אור…

אורית שגב הייתה ונשארה מדענית, ודומה שגם בדרכה כאמנית קרמיקה היא לא מפסיקה לחקור. היא נולדה בחיפה בשנת 1939, למדה בטכניון ועשתה דוקטורט בהנדסה גנטית וביולוגיה מולקולרית. בזמן כתיבת הדוקטורט התחתנה ויש לה שני בנים. עבדה במכון וייצמן, ולאחר כך עשתה פוסט-דוקטורט באנגליה. משם עברה לדרום אפריקה ועבדה במשך שמונה שנים באוניברסיטת יוהנסבורג כראש מעבדה וכמרצה.
כאשר חזרה ארצה מדרום אפריקה התגרשה מבעלה. בשנת 1996 התחתנה עם רוני, איש ים ותיק ואב לשני בנים מנישואים קודמים. רוני חלם על קנדה והזוג היגר לשם בשנת 2008. הם טיילו ו"עשו חיים" בוונקובר וגם עבדו. רוני היה קברניט של ספינות תיירים שמשייטות לאורך חופי ונקובר וסביבותיה. ״אני עבדתי בחברה משותפת של ממשלת קנדה וממשלת בריטיש קולומביה, בפיתוח פרוייקט בתחום הגנומיקה והגנטיקה", היא מספרת. "יום עבודה שם מתחיל בשעה תשע ומסתיים בחמש אחה״צ. לא מקובל לעבוד שעות נוספות".
עד אז לא עסקה באמנות, אבל הזמן הפנוי והעובדה שלא היו לה ילדים קטנים, פתחו לה אופק לתחום. ״נרשמתי לקורס קרמיקה במרכז שדבולט לאמנויות, מרכז גדול בעיר ברנבי הסמוכה לוונקובר. בהתחלה הייתי בחוג רגיל לקרמיקה. לקח לפחות שנה עד שהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות, לעבוד עם הידיים. התחלתי מדברים פשוטים, ועברתי לדברים יותר מורכבים. זה לוקח שנים״.
אכן, עבודת קרמיקה על אובניים דורשת מיומנות גבוהה וזו נרכשת בתהליך איטי. יש ללמוד איך למרכז את גוש החימר, לדקק את הדפנות, לעלות לגובה או לרוחב ואז להעניק את הצורה הסופית, בלי שהכלי יקרוס או ייקרע. לא תמיד כוונתו של האמן ניכרת בתוצאה. לפעמים העיצוב נקבע בהתאם לגחמות החומר. אחרי עיצוב הכלי צריך לשרוף אותו, לצבוע בגלזורה, טכנולוגיה עתירת ידע בפני עצמה, ולשרוף שוב. זוהי עבודה רבת שלבים ורבת סיכונים.
״לא אהבתי לעשות אותו כלי כמה פעמים. יש קרמיקאים שטוב להם לעשות אותו כלי מאה פעמים. גם לא אהבתי במיוחד לעשות ניסויים בהכנת גלזורות. דיבר אליי יותר להתנסות בשריפות. התחלתי עם שריפות עץ וגאז. מה שתפס אותי זה שריפות ראקו. התוצאה, עם העשן וחומרי הבעירה שבחבית, מעניינת תמיד. אחר כך התאהבתי בשריפת בור (pit) עם כל מיני חומרים אורגניים. האפקטים בלתי צפויים".
אחרי 11 שנים בקנדה החליט הזוג לחזור ארצה. בקנדה התנסתה שגב בעבודה עם חרסינה והמשיכה גם בארץ. ״כזאת אני, גומרת דברים מסוימים, ממצה, ומרגישה שאני צריכה לעבור למשהו אחר״. היום היא לומדת את טכניקת הזכוכית, כולל ויטראז׳ אצל דורית במרכז אמנויות ע״ש אפטר-ברר במעלות. היא עיצבה, בין היתר, פסים צבעוניים בטכניקת פיוזינג, חתיכות זכוכית שמתלכדות בחום. עיצבה ויטראז׳ צבעוני שמוצג בסלון ביתה. משה ברם שיבץ אותו במסגרת עץ והוא תלוי על מעמד ייעודי מברזל.
את רוב עבודותיה נתנה במתנה למשפחה ולחברים. היא לא מוכרת עבודות, אבל ניתן ליהנות מעבודות שלה בצריף האמנים. כרגע היא לא עובדת בבית אבל יש לה סטודיו במרתף ותוכניות גדולות, שכוללות קניית אובניים, תנור קרמיקה וזכוכית, וגם לימוד מלאכת הברזל.

אז יום העצמאות האחרון התקיים במקומות רבים, כולל כפר ורדים, בלי זיקוקי הדינור המסורתיים. בין השאר, נבעה ההימנעות הזו מתוך התחשבות באנשים הסובלים מהלם קרב. ורדה שמעה על רעיון ומאמצת אותו בחום: ללכת עוד צעד לקראת הלומי הקרב, ולהפסיק גם את הקרבות עצמם.

ואפרופו יום העצמרות, במהלך היום עצמו התקיימו מופעים שונים לבני הנוער במארג. ראש המועצה אייל שמואלי קפץ לכמה דקות לוודא שהכל מתקתק, ונשאר שעה וחצי כי היה לו נחמד.

ואפרופו שמואלי, אז אביבה ואייל חלו בקורונה. די בקטנה, כמקובל בימינו, ולצערם גם בזה אחר זו, ככה שאת הבידוד עשו כל אחד לחוד.

למרות השבת הסופר חמה הגיעו מאות תושבים לצעדת כפר ורדים, והלכו במסלול עתיר הנופים והפעילויות. ורדה בחנה את המסלול, ראתה 7 ק"מ, ראתה שמעפילים לפסגת הר בטח, ואמרה לעצמה: בטח שאשאר בבית.

44 מוותיקי הכפר יצאו לשלושה ימי טיול בנגב המערבי. הטיול נערך בחסות המרכז הקהילתי וביוזמתה של המתנדבת חנה מזורסקי, והמשתתפים ביקרו במעברי הגבול, נחל בשור, פתחת ניצנה ועוטף עזה. לחלק מהמקומות נכנסו רק בזכות הקשרים של המדריכה, קרן פלג ממושב יתד. לורדה אין קשרים, אז היא לא מדריכה אף אחד.

מיניבוס חשמלי הגיע לכפר ורדים כדי לבחון את המסלול של שאטל עתידי. שליח המדור נתקל בו במרכז המסחרי, ודיווח: הוא חמוד, יש בו 20 מקומות, והוא עובר מיישוב ליישוב על גבי משאית גרר. אבל את המסלול המתוכנן הוא לקח בקלות, ואפילו עמד בפרק הזמן שהוקצב לו. ורדה בהמתנה, למרות שעוד חזון למועד.

מירי אלוני הופעה במארג, ביוזמה של המועצה ובתמיכה של עמותת גיל הזהב. שליחי המדור מדווחים על ערב של נוסטלגיה, סיפורים והומור, וכמובן שפע של שירים טובים. ורדה מפרגנת לדיוה.

ולקינוח אבולוציה של שאלה.
בניינטיז: קצר או ארוך?
במיליניום: מספר אחת או שתיים?
היום: עם או בלי פלאפון?

שבת שלום, ל"ג בעומר מהנה, וכשיגיע שבועות תהנו מהגבינות בלי חשבון.

המעגלים של נורית לשד

בגלריית אמני הכפר שבכפר ורדים נפתחה תערוכתה של נורית לשד "מעגלים". את התערוכה אוצרת אסתי כץ, והיא כוללת ציורים, רישומים, פסלים ועבודות קרמיקה. התערוכה כוללת סדרות של עבודות בארבעה נושאים: נשיות, ציפרים, מעגלים ורישומי טבע.

בטקסט שמלווה את התערוכה כותבת ד"ר חנה ניב: "ריבוי העולמות מהם שואבת האמנית את רעיונותיה, הופכים בידיה לעולם חדש ואישי, חי ומשתנה, שניכרת בו צמיחה של שפה אישית עשירה, שמתחדשת בהתמדה".

באירוע הפתיחה, שהתקיים בשבת האחרונה (14.5) נכחו עשרות מבקרים, שרבים מהם הביעו את התפעלותם והתרגשותם לנוכח העבודות.

ריקודים עם בירה

ביום שישי הבא 27.5 יתקיים אירוע שמשלב מחול, בירה וקולינריה, תחת השם "רוקדים עם המלכה". האירוע הוא פרי שיתוף פעולה של להקת המחול 'קיבוצית 2' עם מבשלת בירה מלכה. האירוע יתקיים החל מהשעה 10:30 בקיבוץ געתון, ביתה של להקת המחול הקיבוצית, ויכלול סיור מודרך בכפר המחול, ומופע מחול קצבי בשילוב הקהל. בהמשך יעברו המשתתפים ל"סלון מלכה" בתפן, מרחק כ-5 ד' נסיעה מגעתון, שם ייערך סיור מודרך כולל טעימות. המעוניינים יוכלו להוסיף ארוחת צהרים.

הסיור ברכבים פרטיים, ההשתתפות מגיל 18, 130 לסיור בלבד, 230 לסיור עם ארוחה. שישי 27.5, קיבוץ געתון. לפרטים וכרטיסים: www.eventer.co.il/rjsl7.