אחרי 20 שנה בתפקיד, אילן עמרם מסיים את עבודתו כגיזבר המועצה. בהודעת המועצה נמסר שעמרם ביקש לסיים לאחר שמיצה את עצמו, וכי "אנו מוקירים את פועלו של אילן עמרם ומאחלים הצלחה מלאה בהמשך דרכו". ורדה שמחה לשמוע. לא על הפרידה, חלילה, אלא על זה שאפשר להשתחרר מתפקיד כלשהו גם אחרי 20 שנה. זה נותן לה המון תקווה באופן אישי.

הקולגות מדסק הספורט מספרים לורדה על גאווה גדולה, כי ניב משגב, בן כפר ורדים, נכלל השבוע בסגל הרחב של נבחרת ישראל. נכון שהקרב על המשבצת שלו מלא בכישרונות והוא לגמרי נחשב לאנדרדוג, אבל הבחור עושה חייל עם הפועל חולון גם בליגת העל וגם באירופה, אז כבוד. ורדה מקווה שאחדים מקוראיה הבינו את הטקסט, כי היא כבר איבדה את זה באנדרדוג. בכל מקרה: שחק אותה, ניב.

חברת מרינה פטריות הגליל אירחה את קבוצות הריצה 'גמאני רצה' מקבוצות כרמיאל משגב, מעלות, עכו, נהריה ואגם מונפורט. בסיור השתתפו 27 נשים, כולן מחלימות מסרטן השד שמשתתפות בקבוצות ריצה. הסיור אגב, התנהל דווקא בהליכה וכלל ביקור בחוות גידול הפטריות, הסברים על סגולותיהן וסיומת של טעימות ממוצרי הדגל של החברה.

מלש"ב? מלש"בית? צעד בינוני לצבא וצעד בינוני אך משמעותי לתושבי צפון מוכשרים שרוצים לנצל את הצבא כמקפצה לקריירה: ביום ראשון האחרון (14.11) נפתח בחיפה מרכז מיון לאגף המודיעין, כשבמקביל נפתח מרכז דומה בבאר שבע. בהודעה של דובר צה"ל נכתב כי "המיונים יתקיימו למסלולי הליבה של קהילת המודיעין גאמא ושחקים, אשר בוגריהם משובצים בליבת העשייה המבצעית של היחידות השונות". לטובת צעירי הפריפריה, ורדה מאוד מקווה שהליבה הזו כוללת גם את המספרים שמונה ומאתיים.

ובכלל, זה השבוע הגדול של דובר צה"ל. הנה אייטם שני שהוא מכניס למדור: מפקד פלוגת הסיור של סיירת צנחנים, רב-סרן אריאל בן משה ממעלות, קיבל תעודת הערכה ממפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון, תת-אלוף אבי בלוט. בן משה, אשר נמצא עם פלוגתו מזה כשלושה חודשים ככוח עתודה באוגדת איו״ש, פיקד במהלך תקופתו על עשרות מעצרים ופעילויות, בהם גם בכפרים עוינים. ורדה מפרגנת, אבל מרשה לעצמה רגע פוליטי: אינשאללה חיילים יפסיקו כבר להתעסק במשימות שיטור, ובעתיד העוד יותר רחוק יפסיקו בכלל.

ולמקרה שפספסתם: שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא ביטון ביקרה במערכת החינוך בכפר יחד עם מנהלת המחוז ד"ר אורנה שמחון. היא דיברה על מניעת אלימות ושיח מכבד, ולא נראה כי היא מתגעגעת באופן מיוחד לימיה כמנהלת המחלקה כאן.

ולמקרה שפספסתם 2: בבית חולים "גליל" בנהריה סגרו את מחלקת הקורונה. באופן כללי, אנחנו בין גלים, והחדשות המרכזיות הן קמפיין התמיכה בשרון אלרעי פרייס והקרב בין מתנגדי החיסונים לכל השאר. אם תציצו שני אייטמים למעלה, תראו שורדה רגילה להיות מיעוט צודק. מצד שני, מתנגדי חיסונים יקרים, הפעם ורדה עם הרוב הצודק.

רגע לפני סיום, על רקע החששות משנת בצורת, ורדה מזכירה ציטוט אלמותי של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול: "בצורת?! בנגב? לרגע נבהלתי וחשבתי שבארצות הברית".

שתהיה שבת גשומה כמו שהבטיחו, וחורף מלא בגשם, בריאות ואהבה.

האמן היפני שמציג במעלות

בגלריה ע"ש אפטר-ברר במרכז אמנויות מעלות מוצגת התערוכה להיות טיפה, להיות מים של נובויה ימגוצ'י, פסל יפני המתגורר בכפר האמנים עין הוד. אוצרת: שיר מלר ימגוצ'י.

ימגוצ'י מתמסר לאורך שנות יצירה רבות אל האש ואל התמורות שהיא מחוללת במתכת. בתערוכה זו הוא יוצר באמצעותה דימוי של מים: הוא מחשל ומניע את המתכת מבפנים עד שהיא נמתחת ומתעגלת כדי לתת צורה למה שמעבר לצורה, למעגלי החיים השלובים זה בזה ולזרימה המתמדת של המים, בלעדיהם אין לנו קיום. היצירות בתערוכה זו עוסקות במחזוריות החיים ובתהליכי התהוות הסמויים מן העין.

הסדרה החדשה "להיות מים" מתבוננת מקרוב על היותנו מים ומגלה את החיים הרוחשים מתחת לפני השטח הממורקים של המתכת. טיפות מבהיקות, לובשות ופושטות צורה בתהליכי זרימה והשתנות. רסיסי הטיפות הופכים לגופים אורגניים כמו-אנושיים: תא שמתחלק לשניים ויצור עוברי המבקש להיוולד. כמו בעבודות קודמות, גם כאן בוחר ימגוצ'י להפיח חיים בחומר הקיים  מבלי להוסיף או לגרוע ממנו, מתוך הכרה בשלמותו.

כל טיפה מלאה במים וכאשר היא הופכת לחלק מגשם, שלולית או מזרם, הקיום העצמי הנפרד שלה מתפוגג והיא משתחררת מצורתה ומתמזגת עם טיפות אחרות. מכלול עבודותיו של ימגוצ'י מהדהד את התפיסה הבודהיסטית לפיה מעגל חיינו שרוי בתהליך שינוי צורה אינסופי. ימגוצ'י מזקק את המסתורין של הקיום האנושי, כמעבר בין מימדים, כשינוי של מצב הצבירה של הגוף ושל התודעה.

נעילת התערוכה: 15.1.22
פרטים נוספים באתר הגלריה www.artsmaalot.com.

אמנים יוצרים קולנוע

באגף הנוער של מוזיאון בר דוד לאמנות שבקיבוץ ברעם תיפתח בשבת הקרובה, 20.11 בשעה 11:00 תערוכה חדשה: "שביל הלבנים הצהובות". זוהי תערוכה פעילה בנושא קולנוע, בהשתתפות כ-20 יוצרים ישראלים. אוצרים: אבי איפרגן, אורלי שגיא סמריק, נילי קרן.

פרטים נוספים בטלפון 04-6988196 ובאתר המוזיאון https://bardavid-museum.org.il.

בדצמבר: פסטיבל זמן גליל מערבי

עמותת זמן גליל מערבי מקיימת את פסטיבל החורף העשירי שלה בתאריכים 16-18 בדצמבר. במסגרת הפסטיבל יתקיימו עשרות סיורים, סדנאות, ארוחות ומופעי מוזיקה; כאשר הסיורים, הסדנאות והארוחות מותנות: בהרשמה מראש ובמינימום משתתפים.

כמה מהאירועים לדוגמה: מפגש בקפה טופלו בתרשיחא עם רקדני כפר המחול שיחוללו בסמטאות, ערב בשרים ויין במסעדת לה פמפה במצפה הילה, טיול כריסמס במעיליא עם עמרי אבידר, טברנה יוונית ביקב שטרן בתובל, חגיגת שוקולד בדיואן אל מוכתר בפקיעין, סיור וליקוט בחוות "לגעת בשדה" בתפן, חגיגה מרוקאית בארגן בגליל על כביש חוסן פקיעין, קונצרט ווקאלי משולב בטיול בעכו העתיקה עם אמנון גופר ואפרת פלדמן, סדנה להכנת גבינות וסיפורים דרוזיים בפקיעין, במה אישית עם פנטומימאית בתיאטרון זיקית בתפן ועוד.

פרטים מלאים באתר העמותה www.westgalil.org.il, או בטלפון 072-3941110.

הראיון עם משה ברם מתקיים בבית המלאכה שלו במושב מעונה, על רקע קירקורים קולניים של תרנגולות בלול סמוך. בית המלאכה שוכן בסככה שהפכה למחסן והיא מלאה עד להתפקע כלים לנגרות, כולל מקצוע ענק ומסור סרט שעומדים בחוץ. ברם הוא גם מהנדס, גם נגר אמן וגם מסגר לעת מצוא.
הוא נולד בשנת 1951 בבית החולים הסקוטי בטבריה להורים שעלו ארצה מפולין אחרי קום המדינה. ״אבי היה מסגר ופסל״, הוא מספר. המשפחה התגוררה בצפת עד שעברה עם משה התינוק לקיבוץ עמיר, שם היה קיבוצניק עד גיל שמונה. אחר כך עברו לגבעתיים, בתקופה בעוד היו רפתות בתוך הערים. מתחת לחלונו פעו עגלים. כעבור שנתיים משה דיין, שהיה שר החקלאות, אסר על גידול פרות בתוך הערים. בשנת 1986 הגיעו משה ואשתו נחמה והמשפחה לכפר ורדים.
אחרי לימודי הנדסה בטכניון עבד בעיקר ברפאל. בשמונה השנים האחרונות עבד בישקר. ברם הוא מהנדס מכונות אבל ידו בכל: ״הפעילות שלי מתחלקת למלאכת כפיים, נגרות ומסגרות, וגם עבודת מחקר לדוקטורט״. הוא בשלבי סיום של עבודת הדוקטורט בנושא מבנה ספינות בעת העתיקה, בחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה. הוא פירסם מאמרים בנושא וממשיך לפרסם גם היום.
הוא הגיע לארכיאולוגיה ימית מתוך אהבתו העמוקה לעץ, ומביא את ההיבט הטכני לארכיאולוגיה הימית, דבר די נדיר בתחום. הוא לא צולל, אלא מנהל עונות חפירה של צלילה. היתרון הוא ״שכל צוללן שמגיח מן הים ובידו ממצא כלשהו, מוסר לי אותו קודם כל. אני הראשון שבוחן את הממצא. זה כיף". הוא השתתף בשש עונות צלילה במעגן מיכאל, שבהן נחקרה ספינה מן המאה הששית.
בשנת 1980 החל לעסוק בעבודות נגרות, בעיקר נגרות שימושית. לדבריו, הבית שלו מלא בעבודות עץ: ״אשתי המעצבת ואני הנגר״. אני שואלת איך בגילו הוא מתחזק את המוטיבציה, והוא עונה: ״יש דרייב לעשייה. אי אפשר לשבת על התחת אז אני עובד. ההשראה באה לי בעיקר בלילה. כשיש לי רעיון למוצר אני מסתכל בפינטרסט, מקבל רעיונות ומתחיל לפתח אותו״.
ההתחלה הייתה צנועה – ״הייתה לי משורית ופינה של שולחן״, ובהמשך רכש כלים ושכר מחסנים במקומות שונים. לפני כשנה עבר למעונה, ליד הלולים. הוא מגיע לשם יום יום, לפעמים לחצאי ימים ולפעמים נשאר יום שלם. ברם כבר השתתף בירידים רבים ובפסטיבלים אבל היום הוא ממעט לעמוד בדוכנים. הוא בפייסבוק ובאינסטגרם, משם הוא מקבל פידבקים חיוביים וגם הקונים מגיעים מהפלטפורמות החברתיות.
״הכי כיף בעבודה בעץ, בעיקר עץ זית, זה שאתה מקבל גוש, פורס אותו ומתגלה לך עולם ומלואו. אז גם באים הרעיונות״. הוא מאוד אוהב עץ זית. הוא מתחיל מחומר הגלם, גזעים ושורשים שנראים כמו ערימה מפותלת ובלתי מזוהה. הוא מגלף עבודות קטנות כגדולות, פמוטים, מגשים, קערות, מעמדים לפסלים, מדפים ועוד. ״אני מייצר בלי הכרה״, הוא מצהיר. אין לו ויטרינה לתצוגה, העבודות נערמות מאחורי וילון.
ברם מבצע עבודות גם על פי הזמנה. למשל, עבור בחורה שביקשה לתת מתנה לחבר שלה, בנה גלשן באורך מטר. הוא אוהב עבודות כאלה, רואה בהן ׳אתגר׳. ״זה עובר מפה לאוזן", הוא מספר. "הכי כיף שאנשים מרוצים וחוזרים ומבקשים משהו שכבר רכשו״.
למשה גם עבודות שהן לאו דווקא שימושיות: כשהעץ מכתיב צורה, הוא זורם איתה. הולך לאן שהעץ לוקח אותו. כך בוקעות להן צורות בלתי צפויות, אמנותיות.
—
איך נחשפים: משה ברם בפייסבוק, טלפון 0546-500994, ואפשר להגיע כשרושמים בוויז משה ברם.

באיזה אתר קדוש ועל איזה רקע התפללו יחד נוצרים, מוסלמים ויהודים? סיפורו הפחות מוכר של מנזר "ג'ורג' הקדוש" בעיירה אל-חאדר

מערבית לבית לחם וצמוד אליה נמצאת עיירה מוסלמית בשם אל-חאדר. עיירה בת 12 אלף תושבים, כולם מוסלמים למעט נוצרי אחד. הנוצרי הוא הכומר הממונה על המנזר והכנסיה ע"ש ג'ורג' הקדוש או בשמו המוסלמי אל חאדר (הירוק).
הישוב אל-חאדר צמח סביב המנזר, שאת אדמותיו עבדו פלאחים מוסלמים. המבנה המקורי של המנזר נבנה בתקופה הביזנטית. על היסודות הביזנטיים נבנה בסביבות שנת 1600 הקומפלקס הנוכחי, שעבר שינויים ותוספות משמעותיות בשנת 1912. לפי מסורת מקומית הסתתר ג'ורג' הקדוש מחיילי הצבא הרומי במערה שכיום נמצאת בתוך המנזר. כאשר נתפס לבסוף, הוחזק במקום כבול בשרשרת ברזל אליה היה מחובר באמצעות קולר שהושם סביב צווארו.
ג'ורג' הקדוש, "הורג הדרקון", הוא דמות מוכרת בשלוש הדתות האברהמיות. תמונתו יושב על סוס ובאמצעות רומח הורג את הדרקון מתנוססת בכל הכנסיות (אך לא רק) של הזרם האורתודוקסי בנצרות. בארץ קיימים 22 אתרים – כנסיות ומנזרים, הנושאים את שמו של קדוש זה. לג'ורג' הקדוש יש זיקה לאסלם וגם ליהדות. במאה השביעית, כאשר המוסלמים כבשו את הארץ הם נתקלו בערבים נוצרים וכתוצאה מהקשר עימם אימצו את ג'ור'ג' הקדוש לחיקם תחת השם אל-חאדר, הירוק.
באשר לקשר של המוסלמים ליהדות, הדמות החשובה ביותר בעיניהם הוא אליהו הנביא. דמות זו מופיעה במספר פסוקים בקוראן ומזוהה בשם אל-חאדר או אליאס. המוסלמים רואים בו "הנביא הירוק" בזכות כוחו להוריד גשם. המשותף בין אל-חאדר לאליהו הנביא לפי אמונה עממית של המוסלמים הוא יכולות הריפוי, בעיקר מחלות נפש. באגדה נוצרית מימי הביניים מתואר אליהו הנביא כלוחם "באנטיכריסט", מתנגדו של ישו. הדרקון אותו הורג ג'ורג' הקדוש מסמל את האנטיכריסט, ומכאן הקשר בין אליהו הנביא לג'ורג' הקדוש.
הקשר של ג'ורג' הקדושל לשלוש הדתות מאפשר להבין טוב יותר את המציאות שנוצרה סביב המנזר בעיירה אל-חאדר. בין סוף המאה ה-19 לתחילת המנדט (1920) שימש המנזר כמקום לריפוי חולי נפש, על בסיס האמונה ביכולותיהם של ג'ורג' הקדוש ואליהו הנביא. חולי נפש משלוש הדתות הובאו למנזר, ונקשרו על ידי שרשראות וקולר לקיר של הנרתקס (המבואה של הכנסייה, החלק שלא נחשב לקדוש). נזכיר כי השרשרת עם הקולר בכנסייה הפכו לחפץ מקודש בגלל סיפור תפיסתו של ג'ורג' הקדוש במערה. חולי הנפש הכבולים קיבלו מזרן קש ומזונם היה מים ולחם בלבד. הם לא היו מוגנים מפגעי מזג האוויר, לבשו סחבות וחיו ללא כל תנאים סניטריים. את צרכיהם עשו במקום רבצם. הסירחון והמראה הדוחה של החולים בחזית הכנסייה הביאו את ראשי הכנסייה האורתודוקסית להקים עוד טרם מלחמת העולם הראשונה 12 תאים מדרום לכנסייה, בהם נתנו לחולים תנאי אשפוז טובים יותר.
חגו של ג'ורג' הקדוש מצוין ב-5 במאי. ביום זה, במשך מאות שנים, עלו לרגל אל המקום מוסלמים ונוצרים והתפללו ביחד בכנסיית המנזר. המוסלמים היו מביאים איתם שטיחונים והתפללו עם פניהם לתמונות הקדוש שלהם, הרי הוא אל-חאדר. ולידם עמדו הנוצרים והתפללו לג'ורג' הקדוש. על פי עדויות מתחילת המאה ה-20 גם יהודים השתתפו בתפילות והם פנו לאליהו הנביא. לא ברורה הזיקה של היהודים למקום למעט המסורות הקיימות בהקשר לאליהו הנביא באסלם ובנצרות. סביר להניח שהיהודים הפסיקו לפקוד את המקום אחרי הפרעות של שנת 1929.
השרשרת עם הקולר הפכה בשלב מסוים לחפץ מקודש. מבקרי הכנסייה מבקשים מהכומר לבצע טקס בו הכומר מעביר את הקולר והשרשרת שבע פעמים סביב גופו של המאמין כסגולה נגד מחלות נפש כאשר הוא לוחש תוך כדי כך ברכות. זהו מראה יוצא דופן שבו נוצרי ואחריו מוסלמי עומדים וממתינים לתורם לעבור את הטקס, מכיוון ששניהם מאמינים ביכולת הריפוי באמצעות החפץ המקודש.

זהו הטור האחרון במתכונת הנוכחית, אני מניח שעוד נתראה בעתיד.

אני רוצה לספר כאן סיפור על מגרשי הטניס, המועצה המקומית והמתנ"ס. אינני יודע בני כמה מגרשי הטניס בכפר ורדים, אני יודע שהשניים הקרובים לכביש היו כאן כבר ב-1993 כשאנחנו הגענו לכפר, ומאז אני משחק שם טניס. בהמשך נבנו שני המגרשים התחתונים וארבעת המגרשים כוסו בשני אוהלי בלון.

בשנה שנתיים הראשונות היה צורך בהרשמה ותשלום סמלי למועדון הטניס ובהמשך גם זה בוטל. לאורך כל השנים ועד התושבים, אגודת הספורט ולאחר מכן המועצה המקומית דאגו לאחזקת המגרשים, ניקיונם, לתאורה, לתיקון הבלונים ועוד, כנראה מתוך מחשבה שזה תפקידה של הרשות המקומית במסגרת השירותים שהיא אמורה לספק. המגרשים שירתו חוגי טניס, חוגי כדורסל, חוגי גלגיליות, כדור רשת ועוד, ובנוסף שימשו את כל חובבי וחובבות הטניס בכפר למשחק חופשי. המגרשים היו נעולים ברוב הזמן, אבל כל מי שרצה להשתמש בהם ידע היכן ניתן להשיג מפתח ולהדליק את האור.

בפברואר 2020 קרס הבלון העליון, דבר שהיה קורה ועדיין קורה בעת הפסקות חשמל או מזג אוויר חורפי קשה. אלא שהפעם ויתרה המועצה על הרמת הבלון, ובמשך כל החורף הוא שכב על הקרקע והוצף במים ולכלוך. עם בוא האביב הגיעה חברת הביטוח שאישרה את הבלון כ"טוטאל לוס".

לפי הנתונים שהגיעו לאוזניי, חברת הביטוח פיצתה את המועצה בסכום של מעל 600 אלף שקלים. שאריות הבלון פורקו, ומגרשי הטניס חודשו, הוקמה גדר ותאורה חדשה ועלות השיפוץ המתוכננת הייתה, לפי פרסומי המועצה, כ-250 אלף שקלים (שאלת תם, מה עשו עם ההפרש של כ-350 אלף שקלים?).

באוקטובר 2020 נחנכו המגרשים החדשים, ועוד לפני כן עדכנו אותנו כי המגרשים יהיו באחריות המתנ"ס וישמשו את חוגי הטניס בימי השבוע בן השעות 16:00-20:30, למעט בימי שישי ושבת. חוגי הטניס יהיו לא רק לתושבי ותושבות הכפר אלא גם לרבים אחרים שמגיעים ממועצות אזוריות שכנות.

פנינו (קבוצת משתמשים גדולה) לאחראי הספורט במתנ"ס וביקשנו שיאפשרו גם לנו להשתמש בחלק מהמגרשים בשעות אחרי הצהריים והערב.. הרי יש עכשיו ארבעה מגרשים פעילים. נאמר לנו שהדברים יסוכמו אתנו, דבר שמעולם לא קרה למיטב ידיעתי.

בפגישה שהייתה לי עם ראש המועצה בספטמבר 2020 קיבלתי הבטחה, שנוכל להמשיך לשחק ושהדברים יוסדרו עם המתנ"ס. כמו כן אמר ראש המועצה שיתחילו לגבות כסף עבור השימוש במגרשים החדשים, ועם זאת הבטיח כי בבלון התחתון נוכל להמשיך ולשחק ללא תשלום.

בתחילת אוקטובר הודיעו לנו כי כל המגרשים נעולים ולא ניתן להשתמש ללא הזמנת המגרש באפליקציה. בכדי להזמין מגרש צריך להירשם למתנ"ס, לשלם 30 שקלים לחודש ועוד 100 שקלים לשנה עבור ביטוח.

ואני שואל: האם תושבי כפר ורדים אינם זכאים לשימוש במגרשים ללא תשלום? האם אין אנו משלמים מספיק ארנונה? מה עוד אני כתושב הכפר, ללא ילדים במסגרת החינוכית, ללא כל צרכים מיוחדים, מקבל תמורת כ-1,000 ₪ לחודש? פינוי אשפה אחת לשבוע? ובכלל, מה פתאום שיתחילו לגבות תשלום על משהו שקיבלנו במשך כשלושה עשורים ללא תשלום, ולמועצה הוא לא עולה כמעט כלום? רק מכיוון שאתם יכולים?? האם אתם גובים תשלום גם ממשתמשי מגרש הקט-רגל? (שרובם בכלל אינם תושבי הכפר). האם גובים כסף ממשתמשי המגרש שליד המארג? ומה זו השטות הזאת של 100 ₪ ביטוח?

ועוד משהו חשוב: את המגרשים לא מנקים ולא הציבו בהם ספסלים, כפי שהבטיח לי אישית ראש המועצה.

זו הצעתי:

יוקצו שני מגרשים מתוך הארבעה בשני ימים בשבוע החל מהשעה 18:00 לשחקני ושחקניות הכפר שאינם בחוגים. בנוסף, יוכלו תושבי הכפר להזמין מגרש על בסיס מקום פנוי, ללא צורך בתשלום חודשי או ביטוח שנתי.

רוצים לקלס או לבאס? אפשר במייל yairhome@gmail.com, וגם בווטסאפ 054-4853244.

—

תגובה

האפליקציה עושה סדר ומונעת מפחי נפש

מהמועצה נמסר בתגובה: "הצורך באפליקציה ובתשלום סמלי נוצר בשל הביקוש הגבוה למגרשים מאז שנפתחו. כדי למנוע עומסים, מפחי נפש ואי-סדר, יכול כל טניסאי חובב לדעת מתי המגרש פנוי, ולשריין אותו לעצמו ולחבריו במחיר שווה לכל נפש של 25 שקלים לשעה מגרש. האפליקציה כוללת מנגנון חכם, ששולח לטלפון הנייד של מזמין המגרש קוד פתיחה משתנה קצת לפני השעה היעודה, מה שמבטיח שרק הוא יכול להיכנס ולשחק. נציין כי בסופי שבוע יכולים חיילים להשתמש במגרש ללא תשלום. בפנייה ראשונה יש להתקשר לשחר בן מנשה 052-5078686 לצורך רישום ראשוני באפליקציה.

"הבלון לא הוקם מחדש בשל מחלוקת עם הביטוח, וסכום הביטוח שננקב כאן איננו מדויק. נושא ביטוח התאונות האישיות למשתמשי המגרשים מצוי בימים אלה בבדיקה נוספת".

בבית ספר תפן בכפר ורדים חנכו לאחרונה חצרות מחודשות של גני הילדים ובית הספר. השיפוץ, עליו החליטה לפני כשנה עמותת ההורים של בית הספר תפן, החל במהלך חופשת הסוכות והסתיים בשבועות האחרונים. הנהלת בית הספר קיימה תהליך ארוך של תכנון יחד עם חברת "חלום חדש" מתוך מטרה להעניק לילדים מרחבים פתוחים ואטרקטיביים תוך שימוש בחומרים טבעיים כעץ ואבן. עם סיום שלב הראשון של הפרויקט יצאו תלמידי הגנים וכיתה א' לבנייה משותפת של עוד שני אלמנטים בחצר המשחקים, באר ופסל סביבתי משחקי. איתי דינר, מנהל בית הספר: "כחלק מהרצון התמידי לחדש ולהתחדש אני שמח שהצלחנו להעניק לילדים חוויה שונה ומיוחדת. אני רוצה להודות לכל ההורים שדחפו ותמכו וכמובן לועד העמותה שהיה חלק מהפרויקט לאורך כל הדרך".

אלמוג אמסלם מסתמן כיו"ר "נצחי" של מועצת הנוער היישובית בכפר ורדים, כשנבחר השבוע לתפקידו בפעם הרביעית ברציפות.

מועצת הנוער הינה הגוף המייצג את כלל בני הנוער בישוב, והיא פועלת במטרה לפתח מענים לצרכים של בני הנוער ותוך שיתוף פעולה עם גורמים רבים. לתפקיד סגן היו"ר נבחר אביב שחר, ואצלו זו "רק" הפעם השלישית. 

חברי מועצת הנוער היוצאת ערכו ימי חשיפה ובחירות בתנועות ובגופי הנוער לשם הקמת מועצת נוער רשותית לשנת תשפ”ב. לפני כשבוע התקיימה מליאת פתיחה עם נציגי המועצה החדשים המייצגים את כל קשת בתי הספר ותנועות הנוער בישוב. במועצת הנוער 30 חברים. בישיבה הוצגה פעילות המועצה בישוב, מטרות המועצה, מבנה מועצת הנוער, ממלאי תפקידים במועצה ועוד.

בשבוע שעבר התקיימו בחירות לממלאי התפקידים במזכירות מועצת הנוער. את הבחירות הדמוקרטיות ניהלה ועדת הבחירות היוצאת בהשתתפות הילל בליך, יו"ר ועדת הבחירות וסיו"ר המועצה המחוזית, הילה נחום ברנס משקיפת הוועדה ומנהלת יחידת הנוער. הבחירות היו צמודות ובסיומם כאמור נבחר לתפקיד היור אלמוג אמסלם, תלמיד כיתה י"א בבית ספר אמירים ומדריך בתנועת הצופים.

בעלי תפקידים נוספים שנבחרו:

סגן יו״ר – אביב שחר תלמיד כיתה ט’ בבית ספר אמירים וחניך בתנועת הצופים.

מזכ״לית – אופיר אינהורן, תלמידת כיתה י”א בבית ספר אמירים.

דובר – מור בנוביץ', תלמיד כיתה י’ באמירים.

יו”ר נוער וקהילה – אביב ממן, תלמידת כיתה ט’ בבית ספר אמירים וחניכה בתנועת הצופים.

יו"ר אתית משפטית – מיכל מליק תלמידת כיתה י"ב בבית ספר אנה פרנק בסאסא ומדריכה בתנועת נועם.

מבקר המועצה – גל בשירי, תלמיד כיתה י"א באמירים ורשג"ד בתנועת הצופים.

נציגים מחוזיים – אביב שחר, מיכל מליק ואופיר אינהורן.

כשעיתון זה עושה דרכו לדפוס, נהנים תושבי שלב ב' של כפר ורדים ותושבים בשכונות הדרומיות של תרשיחא משינה רצופה גם בשעת הבוקר המוקדמות. קולו של המואזין, שנשמע מרמקולים רבי עוצמה והקפיץ מידי שחר עשרות תושבים, מושמע עתה בווליום נמוך יותר. תושבים, אנשי ציבור ועובדי ציבור שמטפלים בנושא, מקווים שהפעם השקט היחסי יימשך לתקופה ארוכה יותר מאשר בעבר.
לירידה בעוצמת הצלילים קדמו מפגש תושבים בכפר ורדים, פעולות אכיפה של תחנת המשטרה המקומית ודרישה של ראש המועצה אייל שמואלי לקבל את שמו של האימאם האחראי על המסגד על פי חוק חופש המידע.
המסגד החדש נפתח לפני קרוב לשנה, ומאז סובלים תושבי הסביבה ממפגע הרעש בשעות הבוקר המוקדמות. ניסיונות שונים להביא להפחתת העוצמה לא הועילו, למעט רגיעה חלקית למספר ימים בודדים.

מפקד המשטרה אופטימי

מפגש התושבים התקיים במארג בכפר ורדים ביום ראשון שעבר (7.11), והגיעו אליו כמאה תושבים. במפגש נוכחו גם סנ"צ מירון ממן, מפקד תחנת משטרת מעלות (מעונה), סגנו רב-פקד איימן חסן, חמד נעים עד לאחרונה סגן ראש עיריית מעלות תרשיחא, ונחלה טנוס, הסגן החדש.
בפתח המפגש סקר שמואלי את הנושא והתייחס בעיקר לעצמת קול המואזין מהמסגד החדש, בשכונה הדרומית (הבדואית) בתרשיחא, בכלל ופרט בסביבות 4:30 לפנות בוקר. כן הזכיר את הנושא בקונטקסט של פולחן דתי, כמו פעמוני כנסיה או הפעלת צופרים לפני כניסת שבת בישובים חרדיים – וציין כי הנושא מטריד בקנה מידה ארצי. ראש המועצה ציין כי בארצות מוסלמיות רבות אסרו על קריאות מואזין, אולם בישראל נכשלה העברת "חוק המואזין" בהתנגדות הסיעות הדתיות. כן הדגיש את המורכבות באכיפת “חוק הרעש” שבאחריות המשרד להגנת הסביבה.
שמואלי מנה פעולות שנעשו בעבר וההבנות שהופרו, ואמר כי כמעט מיצה את המהלכים בנושא, וכל שנותר הוא קידום פעולות סטטוטוריות של חקיקה ואכיפה; במקביל לבחינת חסימת הרעש באמצעות מחיצות אקוסטיות ועצים.
יחד עם הקושי, הזכיר שמואלי את היחסים הטובים באזור בין תושבי כל העדות והדתות, והדגיש כי הנושא איננו הפסקת החתונות וקריאות המואזין, אלא צמצום עצמת הקול.
סנ”צ ממן, מפקד תחנת המשטרה, אמר בפתח דבריו כי אכן עצמת קול המואזין היא "בלתי סבירה לחלוטין", וכי הוא פועל בכל דרך אפשרית לפיתרון הבעיה. לדבריו, המנהיגות המקומית בתרשיחא עומדת כחומה בצורה מול הבודדים, הלאומנים והבלתי נורמטיביים, שאינם מבינים את המשמעות של קיום משותף והתחשבות. הוא הזהיר מפני התדרדרות ל"מלחמת דת" אזורית וקרא גם לתושבי כפר ורדים לגלות איפוק ולהימנע מביטויים גזעניים וקריאה לחרמות ברשתות החברתיות.
במקביל לפעילות ניטור ואכיפה, פועלת המשטרה בניסיון להידברות ויצירת הסכמות בין כל הגורמים, וממש בימים האחרונים הוסרו הרמקולים שהיו מופנים לכפר ורדים. כמו כן, מערכת ההגברה אופסה על ווליום סביר, וננעלה בכספת שרק לחמד נעים יש את המפתח אליה. ממן הדגיש בדבריו כי המטרה היא למצוא את האיזון הנכון בין חופש הפולחן לבין איכות החיים של התושבים. "אני מאוד אופטימי כי יש פרטנר", אמר. לצד זאת ציין כי גם איתר את אותם "גורמים בעייתיים" המנסים לפגוע בקיום המשותף והעביר להם "מסרים ברורים".
באשר לחתונות, עדכן ממן כי אותר שטח בתרשיחא המיועד לנושא זה, והוא מקווה שעד הקיץ הקרוב יושלמו כל ההליכים הבירוקרטיים ליעוד השטח והכשרתו. הוא גם אמר כי התחנה גם הציבה תנאים לעורכי החתונות בנוגע לכללי התנהגות, חסימת צירים והקמת רעש, וכי במספר פעמים גם פוזרו חתונות, הוגשו דו”חות והוחרם ציוד. התחנה החלה גם בתהליך להסמכת שוטרים למדידת רעש.
חמד נעים, ממנהיגי הבדואים בתרשיחא, אמר כי החתונות בתרשיחא מסתיימות עד שעה 22:00, וכי קול המואזין לא נעשה בכוונה להטריד או לפגוע. יש תוכנית, אמר, להציב בתוך הרחובות רמקולים קטנים. באותה הזדמנות ביקש חמד מתושבי כפר ורדים לנסוע לאט ובזהירות בתרשיחא בכלל, ובפרט בשכונה הבדואית, המשמשת כנתיב יציאה לכביש 8833 לעין יעקב.
נחלה טנוס אמר כי נושא המואזין איננו בפיקוח או בסמכות הרשות המקומית וכי הטיפול צריך להיות דרך מוסדות הדת המקומיים כגון וואקף או אימאם.

כמה עוד נחכה?

בהמשך המפגש התלוננו תושבים רבים כי העניין נמשך זה זמן רב, הסבל גדול וכי היו בעבר הסכמות והבטחות. תושבים טענו כי היעדר אכיפה ומשילות גורם לאנרכיה והידרדרות בתחומים נוספים. אחת הדוברות סיפרה כי הגיעה עם משפחתה לכפר ורדים לאחר שעזבו את יפו, וגם שם במשך שנים רבות לא הגיעו לפיתרון.
ממן השיב כי הוא מכיר את הבעיה מקרוב. ביפו, הסביר, נעשה הדבר על רקע לאומני ולא היה עם מי לדבר, בשעה שכאן יש נכונות לשיתוף פעולה. "זה לא זבנג וגמרנו", אמר, "אבל אני מחויב לתהליך, כולל סיורים במוקדי הרעש כל הלילה.
למרות המתח הרב לפני הפגישה, היתה תחושה כי הנושא נמצא בטיפול ויש תקווה גדולה גם לפיתרון ארוך טווח. כן הועלו הצעות שונות כיצד להמשיך ולטפל בנושא תוך שיתוף ציבור והידברות.

ויש גם מכוניות משופרות

בנוסף לחתונות והמואזין, עלה גם נושא הרעש של כלי רכב, בעיקר קצוצי אגזוזים. סנ”צ ממן עדכן כי המשטרה מבצעת אכיפה נקודתית וכלכלית על שלושה מוסכים באזור הפועלים באופן בלתי חוקי, לכאורה, בכל הנוגע ל"רכבים משופרים". בנוסף, הותקנו מצלמות והוספו במפרים בדרך ההר (הכביש לינוח). כן ציין ממן שכפר ורדים, אולי בשל הדימוי והרמה הסוציו-אקונומית הגבוהה, בעל רגישות מיוחדת לעבירות סמים, פדופיליה ועוד – וביקש להיות ערניים ולשים לב מה קורה ברחבי הכפר.
שמואלי סיכם את המפגש בתודות למשטרה, שהצליחה להוריד את כמות הפריצות לבתים בכפר ורדים לאפס בשנתיים האחרונות (להוציא פריצות במרכז המסחרי: למשרדי המועצה ולחנות עכבר הכפר), אחר סטטיסטיקה של כ-50 פריצות בשנה לבתים במשך כשש שנים.

תגובת המשרד להגנת הסביבה

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "המשרד מכיר בבעיה הקיימת בישובים שבאזור. משרד הפנים צפוי להוציא מכרז למינוי אימאם למסגד החדש בתרשיחא, מהלך בסיסי לצורך הסדרת נושא עוצמת הרעש. ניתן להתעדכן עם משרד הפנים לגבי לוחות הזמנים לנושא זה. המשרד יבצע מדידה נוספת בתקופה הקרובה, ואם תתגלה חריגה, היא תטופל מול משטרת מעלות תרשיחא והגורמים הרלוונטיים כדי להביא להנמכת עצמת הרמקולים ושינוי כיוונם.

סוף הסתיו, החורף מבושש לבוא, מזג האוויר מתעתע בנו ואולי אנו בתקופה של שינוי אקלימי. חודש נובמבר הוא החודש ה"ציוני" ביותר בחודשי השנה: ב-ב' בבנובמבר 1917 ניתנה הצהרת בלפור, ובפעם הראשונה אחרי 2,000 שנה הצהירה מעצמה עולמית על כך שתתמוך בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. בכ"ט בנובמבר 1947 החליטה עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) בלייק סקסס על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, ועל הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה). עוד נקבע כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי. מעניינת העובדה ששני תאריכים אלו נרשמו בדברי ימי עמנו כתאריכים לועזיים אך את היום מציינים באותיות עבריות ולא במספרים.
לעמנו שני שמות, יהודה וישראל, שני שמות שגרעינם הוא יחס לאלוהים. יהו-דה: מודה לאל. "הפעם אודה את ה'. על כן קראה שמו יהודה" (בראשית כ"ט ל"ה). ישר-אל: משורש שר, כלומר מתמודד בריבון עם אל. "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (בראשית ל"ב כ"ט). פירוש השמות כאילו מנוגד – מודה מצד אחד ושר מצד שני. מתח זה התקיים ומתקיים בעמנו מיום הולדתו. ניתן לפרש את ההתמודדות עם האל בדרכים רבות, ולהבנתי הפרשנות הנכונה היא התמודדות עם ישות שאותה איננו יודעים.
להתמודד עם מי ועם מה שאיננו יודעים, כלומר, להכיר בארעיות עולמנו ובארעיות מה שאנו יודעים אודותיו. ומפני שעולמנו ארעי ודעתנו אותו ארעית – הוא עודנו עולם של תיקון הדעת ואפשרות בריאה מחדש. אם נאמץ פרשנות זו, אולי נמצא גשר בין הפלגים השונים בעם, בין חרדים, דתיים, מסורתיים, חילוניים ואפילו אפיקורסים גמורים. ומאחר שכולנו מודים (יהודה) וכולנו שרים (ישראל) הרי שצדיק באמונתו יחיה שהרי על כולנו לדעת שאיננו יודעים.
בסוף החודש נחגוג גם את חנוכה, חג האור, המצטרף לחגים וקרנבלים רבים של עונת החורף בחצי הכדור המערבי, שכולם חגי אור ומטרתם להרגיע אותנו בני האדם ולהבטיח שהאור יחזור והשמש תזרח ותיתן לנו מאורה וחומה גם אחרי החורף. לחג החנוכה משמעויות נוספות, והוא חג האור לא רק במשמעות של החשיכה של החורף, אלה בעוד משמעויות. ראשית שמו חנוכה הנגזר מהמילים חנו-כ"ה, מלמד על החג במשמעות הצבאית שלו: בכ"ה בכסלו בשנת 168 לפנה"ס הנוצרית חנו צבאות המכבים בירושלים, אז נסתיימה המערכה הצבאית הראשונה במלחמות נגד היוונים. בשמונת הימים הבאים עסקו החשמונאים והיהודים בטיהור המקדש שטומא על ידי היוונים. הנה לנו הסיבה המרכזית לחגיגה: "וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום, אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה', על אשר נתן להם עוז ותשועה, ויחגגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם… ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצו יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחודש כסלו, שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'" (ספר החשמונאים, א, ד).
הניצחון והשמחה הגדולים ביותר היו ניצחון החופש, החירות והרוחניות. מרד החשמונאים היה לא רק מלחמה צבאית לעצמאות, לא רק מלחמה נגד תשלום מס, ואפילו לא רק טיהור בית המקדש. בראש ובראשונה היה זה מאבק לחופש דת וחופש רוחני, ניצחון היהדות על ההתייוונות. ניצחון אשר הביא עמו גם מדינה עצמאית בלב השלטון היווני ואחריו הרומאי (עד לכיבוש על ידי הרומאים), פריחה תרבותית ורוחנית, פריחה כלכלית. מעניין מאד לערוך השוואה בין הימים ההם לזמן הזה. יש דברים רבים מקבילים, אך קצרה היריעה כאן לפתח את הנושא, לכן אני מציג אותו כנקודה למחשבה בלבד.
אסיים בשירו של יהודה עמיחי המקום בו אנו צודקים, ובברכת חג אורים שמח וחורף פורה.
קריאה נעימה.

המקום בו אנו צודקים / יהודה עמיחי

מן המקום שבו אנו צודקים
לא יצמחו לעולם
פרחים באביב.

המקום שבו אנו צודקים
הוא קשה ורמוס
כמו חצר.

אבל ספקות ואהבות עושים
את העולם לתחוח
כמו חפרפרת, כמו חריש.

ולחישה תשמע במקום
שבו היה הבית
אשר נחרב.