מקצועי כירופרקטיקה \ נועה וייס

רבים מאיתנו סובלים מכאבי גב תחתון. למעשה כ-80 אחוז מאיתנו יחוו כאב גב באיזשהו שלב בחיינו. אצל חלק מאיתנו הכאב עלול להפוך כרוני, ולהריץ אותנו מרופא לרופא, מבדיקת CT ל-MRI עד שלבסוף נגיע למומחה שיאמר בארשת פנים רצינית אך פוטרת מאחריות, "אין מה לעשות, צריך ללמוד לחיות עם זה".

האמנם? אני רוצה לשתף אתכם בסינדרום כאב שלא מפסיק להפתיע גם אותי, ועזר לי לעזור להרבה מאוד אנשים. עד כדי כך שאפשר ממש לטפל בו בעצמכם. זה רלוונטי במיוחד עכשיו, כשאנחנו נמנעים לצאת מהבית שלא לצורך, יושבים הרבה מול הזום או נטפליקס, וממעיטים בפעילות גופנית.

מדובר בסינדרום ע"ש רופא ראומטולוג צרפתי בשם רוברט מיין (Maigne's Syndrome), שאהב לטפל בכאבי שריר/שלד, להזריק חומרי הרדמה או סטרואידים, ולצפות איך הם משפיעים על רמת הכאב והתפקוד. הוא כמובן שמע כבר אז בשנות ה70' על תלונות כאב גב תחתון, וניסה לחפש חוקיות בכאב. לרוב המתלוננות, מה לעשות לנשים יש פרק חשוב בעולם הרפואה, דיווחו על כאב עמום בצד אחד של הגב שיכול להקרין לצד הירך, לקדמת הירך או למותן, אבל לא לכל הרגל או מתחת לברך. הכאב לפעמים נדד ובלבל, מה שגרם להרבה רופאים, זכרים חשוב להגיד, להרים גבה או שתיים ולשחרר את המטופלת עם כדורי הרגעה…

אבל ד"ר מיין לא ויתר וניסה להזריק חומרי הרדמה לכל המקומות המדוברים ולשחרר את עמוד השדרה התחתון. הוא גם למד לעשות מניפולציות, עד שבסופו של דבר הגיע למסקנה שמקור הכאבים האלו הוא לא בגב התחתון. מקורם דווקא בחוליה אחת מרכזית בצומת שבין הגב האמצעי לגב התחתון (חוליה T12, ראו תמונה). זוהי צומת מכנית חשובה, בה החוליות עוברות שינוי אנטומי ומועדות יותר לפציעות של לחץ, מאמץ בסיבוב וכדומה.

שנים רבות עברו, ומאז השתכללנו כל כך, עד שמרוב בדיקות לא רואים את היער. סביר להניח שמי שיתלונן על כאב גב תחתון מעל גיל 40 כבר עבר פציעה או נפילה או תאונה כזו או אחרת במהלך חייו, וכשילך לבדיקת CT יראה ממצא כלשהו בגב תחתון. הממצא הקטן כמובן לא יספק אותנו, ונבקש ללכת לבדיקה יותר משוכללת ונפסיק פעילות גופנית כדי לא לעשות עוד "נזק", והנה ספירלת הכאב תתחיל.

למיין לא היו בדיקות. היו לו זוג ידיים וידע אנטומי רב. הוא ידע לשלול בעיות חמורות של הגב שדורשות טיפול אחר, ועם כל השאר התמודד די בהצלחה בקליניקה שלו, בה השתמש בטיפול ידני ולעיתים גם הזרקות ממוקדות לאזורים עמוקים יותר.

מסר: כשאתם שומעים פרסות דוהרות, תחשבו על סוסים ולא זברות. כאב כרוני מקורו לעיתים רבות בכאב אקוטי. אז אם תפסתי אתכם בשלב האקוטי, כלומר עד שישה חודשים, נסו לשחרר לבד את הכאב, דרך תנועה, מתיחות, ורק אחר כך פנו לרופא המשפחה. אפשר להיעזר בנוגדי דלקת, זריקות וולטרן ומשככי כאבים.

לעומת זאת, כשמדובר בכאב כרוני ורמת הכאב לא מפריעה לתפקוד אלא יותר "נוכחת" בחיי היומיום, ניתן לדלג על השלב התרופתי ולעבור ישר לשלב האקטיבי, הווה אומר להגיע לבדיקה והכוונה לטיפול עצמי אצל מומחים מקצועיים בתחום המנואלי – אם זה פיזיותרפיה, אוסתיאופתיה או כירופרקטיקה.

והעיקר, אל תפחדו לזוז!

בצילום תרגיל מיוחד שמתאים לסינדרום הספציפי שתיארתי, בעזרת חצי גליל ארוך. חשוב מאוד להתחיל בהדרגה, דווקא כשהגליל נמצא מעל קו האגן ולאט לאט להעלות אותו כלפי מעלה עד שנתקלים באזור הצלעות. לנשום לתוך המתיחה נשימות עמוקות, סרעפתיות. אחרי חמש דקות בערך אפשר להחזיר את הגליל למטה, ואז להסתבוב ולרדת ממנו בזהירות. לחזור לפחות פעמיים ביום למשך שבוע.

* המערכת אינה אחראית על תוצאות המתיחה, נא הפעילו שיקול דעת והתייעצו בהתאם.

* הכותבת, נועה וייס DC, ד"ר לכירופרקטיקה, בעלת קליניקה בתפן. עובדת כחלק מצוות רב תחומי במכון כאב רמב"ם. 052-5680138

כתב: עמרי אבידר

שבילים מקומיים, בחלקם "סודיים", קיימים ברבים מישובי הגליל ולא רק בכפר ורדים. הגליל משופע בשבילי טיול מוכרים, שחלק גדול מהם נכללים ברשת השבילים הארצית של הוועדה לסימון שבילים.  אך לצידם מתקיימים שבילים מקומיים, בלתי מסומנים, שבחלקם ידועים רק ליודעי ח"ן המובילים לפינות קסומות.

כמה דוגמאות לשבילים כאלה: "בשביל הנפש" ליד קירות מדברים בשתולה, שביל בקיבוץ כברי, שביל למצפור במצפה הילה, שביל לאורך המצוק בהר חלוץ, שביל מעגלי בחורש ליד מצפה חרשים, רשת שבילים בהר גילון ועוד.

כתב: עמרי אבידר

במשך שנות קיומו של הכפר נוצרו בו שבילים רבים, אך לא נעשתה עבודה מקיפה, מאורגנת ויסודית על מנת לסמן ולשלט את כל השבילים לטובת התושבים. אירועי הקורונה הדגישו כמה חשוב להנגיש לקהילה את המידע על משאבי היישוב הטבעיים, לטובת שמירה על שמחת חיים ועל חיבור לטבע. במסגרת הפרויקט ימופו ויסומנו שבילים מרכזיים בכפר ובסביבתו הקרובה במטרה שיקל על התושבים לצאת לטבע מבלי להתניע את הרכב. בין השבילים שיסומנו הוואדי הקסום, מצפור גיא, שביל המייסדים, שביל נורמן ושבילים נוספים.

הפרויקט זכה למימון מטעם המשרד לאיכות הסביבה במסגרת הקול קורא שפורסם לפני חודשים ספורים.

המעוניינים להוסיף מידע ורעיונות או לסייע לסימון, מוזמנים ליצור קשר עם יונתן אורון 050-6958695, או עמרי אבידר 054-4957737.

קורין, 73, פסיכולוג קליני במקצועו, נשוי למיכל, אב לארבעה וסב לנכד, ניהל עד לפרישתו רשת מרפאות פסיכולוגיות של משרד הבריאות. הרשת התמקדה בטיפול בנרקומנים. "זו עבודה שדורשת המון ריכוז ודריכות כל הזמן", הוא מספר, "ואולי חיבתי לטיולים רגליים ועבודה פיזית היא קצת כדי לאזן את הסוג הזה של עבודה".

הוא החל להכשיר את השביל במטרה לחבר את הרחוב לשביל אחר, המוביל לכיוון קרית החינוך, אל תיכון אמירים ובית הספר הפתוח תפן. לאחר שמשימה זו הושלמה המשיך אותו לכיוון המארג והפך אותו בכך לשביל טיול עצמאי. העבודות כללו ניקוי השביל מקיסוסית וקוצים אחרים, חציבת מדרגות בעזרת חפירה והזזת אבנים, שילוט וסימון. העבודות, הוא מספר, נמשכו מספר חודשים, שבכל פעם הוא יוצא מביתו מצויד בכלי עבודה אחרים לביצוע העבודות השונות.

טיילתי בשביל יחד עם יעקב, חברי המדריך עמרי אבידר (שגם החליט פה אחד על שמו של השביל), וג'ון-ג'ון, כלבו האנרגטי של יעקב. כשאנחנו מגיעים לבית דו מפלסי שבנוי על אחד העצים, הוא מספר לי כמה שמח למצוא אותו: "כשגרתי ברמת גן הכרתי הרבה 'זולות' כאלה, וכאן לא נתקלתי בהן". תהיתי אם כמי שטיפל בנרקומנים לא מפריע לו שהזולות משמשות לעתים גם כמקום לעשן בו חומרים, שלפחות בינתיים מוגדרים כסמים אסורים. "לא מעניין אותי מה הם מעשנים או לא מעשנים", הוא עונה. "מה שחשוב בעיניי זה שבני נוער בונים משהו משמעותי, מטפחים אותו ולוקחים עליו אחריות".

גם יעקב עצמו לוקח אחריות. הוא לא הולך לעצור בהכשרת השביל, ובכוונתו להמשיך לטפח אותו ולשמור עליו. "בכלל", הוא צוחק, "השתעשעתי ברעיון להיות 'שומר היערות' של הכפר. אבל ויתרתי כשרק חשבתי על הפרצדורה שכרוכה בלהגיע לתפקיד כזה". חלום קטן נוסף שיש לו הוא לגלות מערה. "זה יהיה נחמד. אני מתכוון למערה שממש אפשר להיכנס אליה ולשהות בה. ורצוי שכבר תהיה בה טלוויזיה". עד שיגשים את החלומות הללו, התנדב לטייל עם חניכי המארג בשבילי החורש הסמוך. הטיולים האלו היו אחד הזרזים לרעיון השביל, וכעת הוא מחכה שמגבלות הקורונה יוסרו והוא יוכל לשוב ולטייל עם החניכים.

גולת הכותרת של המסלול היא צניר נאה בערך באמצע הדרך. צניר הוא קטע קעור (דמוי צינור) במצוק, שגיאולוגים חלוקים לגבי אופן היווצרותו. "הצניר כאן היה מכוסה לגמרי בעלווה ובשיחים", מספר יעקב. "לאט לאט חשפתי אותו, וגיליתי שבאמצעו יש גם קניון קטן שחורץ את הצניר". חלק מהגזם ריכז יעקב בערימה מסודרת, ומי שרוצה יכול להדליק על רצפת הצניר מדורה קטנה מבלי לסכן את החורש ולהכין קפה.

איך מטיילים? הכניסה אל השביל היא ברחוב מירון בין בתים 107 (ביתו של יעקב) ל-109. עוברים בין שני הבתים, ומבחינים בכניסה לשביל שבחורש. משם צועדים לאורך השביל ובהתאם לסימון עד שמגיעים למארג. המסלול קצר – 460 מטר, אך הירידה תלולה, שכן הפרש הגבהים בין תחילתו של המסלול לסופו הוא כ-120 מטרים. עמרי מגדיר את דרגת הקושי "באזור הקל של מיטיבי לכת". מהמארג אפשר לחזור ברגל דרך רחוב מירון, או לשוב על עקבותיכם, מביני דבר אומרים שהדרך חזרה היא טיול אחר לגמרי. אפשר גם לעבור בצינור שמתחת לרחוב מירון אל הטרסות שליד מגרשי הספורט והפטנג, ואפשר גם להמשיך אל מסלול הוואדי הקסום ברחוב כרמל. זו נחשבת לנקודת הסיום, אבל אחרי הירידה התלולה בסולם יעקב, אפשר לשחרר קצת בעלייה המתונה של הוואדי.

כתבה: עדי גרינפלד

מהו הקסם המופלא שמוצא בן אנוש בהביטו לשמים?

הרצון לחקור, לכבוש עולמות חדשים, להגיע ולגעת אולי במשהו נשגב, אלוהי.

מכאן גם המשיכה המובנת שלנו אל אותם בודדים, גיבורים שזכו לחוות את חווית החלל. מאז הטיסה הראשונה לחלל של יורי גגארין ב-1961, מסע צוות אפולו 11 לירח ב-1969, וצעדו הראשון של ניל ארמסטרונג על הירח, נחשפנו לתמונות כדור הארץ במבט מבחוץ. התמונה המפורסמת, "הגולה הכחולה", שצולמה על ידי צוות אפולו 17 ב-1972, נחרטה בזיכרון הקולקטיבי שלנו כמראה האיקוני של כדור הארץ. למרות הצילומים הרבים של סוכנויות החלל וצילומי לווין שנחשפנו אליהם מאז, עדיין אנו מלאי התפעלות מהתמונות המצולמות מהחלל.

גם לאחר אימונים מפרכים רבי שנים המכינים את האסטרונאוטים למשימת החלל, התחושות האמיתיות כאשר הם מגיעים למימוש הנכסף שונות בתכלית. המראה המרהיב של כדור הארץ, עטוף במעטפת הדקה של האטמוספירה, מעורר מחשבות על פי עדויות האסטרונאוטים. האסטרונאטית ג'סיקה מאיר מכנה את התחושה כ"יופי שביר". תופעה פסיכולוגית זו שחווים האסטרונאוטים כאשר הם מביטים על כדור הארץ מהחלל, הוגדרה על ידי פרנק וייט בספרו ((1987 מבט העל, Effect The Overview.

בתערוכה שתיפתח בגלריה טל, ננסה להביא משהו ממראות אלה בצילומים, סרטוני וידאו וכיתוב על  נקודת המבט של האסטרונאוטית ג'סיקה מאיר. ג'סיקה שהתה בתחנת החלל הבינלאומית  ISSבמהלך שבעה חודשים, החל מאוקטובר 2019 ועד אפריל 2020 במשימות נאס"א 61 ו-62. יחד עם האסטרונאוטית קריסטינה קוך, ביצעה את ההליכה הראשונה אי-פעם בחלל על ידי שתי נשים. משימותיה היו מקצועיות-הנדסיות, אולם כללו גם ניסויים לבחינת השפעות השהות בחלל על הגוף הנשי.

למאיר קשר חם לישראל, כבת לאב יהודי-ישראלי שעבר לארה"ב, ולאם שוודית. היא נולדה בקריבו שבמדינת מיין, ארה"ב, שם ספגה את האהבה לטבע ולסביבה. בראיונות היא טוענת שחלמה על החלל מגיל צעיר מאד. היא בחרה בביולוגיה כמקצוע, בעלת תארים גבוהים, ולמדה בתכנית החלל בשטרסבורג בצרפת. היא השתתפה במשימות רבות בתנאי קיצון, ביניהן מחקר על פינגווינים באנטארקטיקה. במהלך כהונתה במשרה מכובדת כפרופסור חבר בהרווארד, קיבלה הודעה מנאס"א שנבחרה לצוות האסטרונאוטים בהכנה להשתתפות במשימת חלל.

אנו רואים בגאווה את ההזדמנות שניתנה לנו להציג תערוכה מצילומיה של מאיר, שנבחרו על ידה, ובאמצעותם להיחשף למראות ולרשמיה, ולחוות ולו במעט מחוויותיה.

ג'סיקה מאיר, ביולוגית ימית, טייסת, מהנדסת טיסה, חוקרת, אסטרונאוטית, אישה פורצת דרך ומעוררת השראה, תביא אלינו רוח רעננה של הנושאים שנשכחו מעט מהכותרות ונדחקו אל פינות המדע, מול ההמולה הבלתי פוסקת של נושאי פוליטיקה והטיפול באיומי המגיפה.

ג'סיקה מאיר, יופי שביר – רשמיה והרהוריה של אסטרונאוטית על הפלנטה. גלריה טל כפר ורדים. פתיחה שבת 20.2.21. הביקור בתערוכה יתקיים בהתאם להנחיות משרד הבריאות.

* הכותבת היא אוצרת גלריה טל

כתבה: סימה שי

בתחילת פברואר התקיים "כנס הצפון – המקור להאצת הצמיחה הכלכלית וצמצום הפערים בישראל", ביוזמת המכללה האקדמית גליל מערבי. הכנס נערך בזום, והדוברים עסקו במגוון רחב של נושאים הנוגעים לפריפריה. ההקפדה על מסגרת זמן לכל הרצאה איפשרה קצב דינמי והשתתפות של דוברים רבים. מטבע הדברים עמד הכנס בצילה של השנה האחרונה, שנת הקורונה.

נשיא מכללת גליל מערבי, הפרופ' ניסים בן דוד, סקר את הנתונים המספריים במחוז הצפון: גודל התמיכה הממשלתית, אחוזי גביית ארנונה, שימוש נכון ויעיל במשאבים. "הממשלה מעבירה יותר כסף, אבל שיעור הגבייה של הרשויות נמוך מאוד", אמר, ואף העלה את האפשרות לגבות באמצעות חברות גבייה חיצוניות. הוא הוסיף כי בצפון יש אזורי מסחר מועטים ומצומצמים, וגם זו בעיה שמצריכה טיפול.

רבים מהדוברים הציעו להקים גוף שתפקידו יהיה לראות את התמונה הרחבה ממבט על, והוא יוכל לתקצב, לנטר ולקשר בין הגורמים השונים בשטח באופן יעיל. דובר גם על הצורך במהלך ממשלתי לאומי על מנת למצות את ההון האנושי של הצפון. רונית עובדיה, מנכ"ל אשכול בית הכרם, העלתה את הפורמט של אשכולות רשויות כפיתרון חלקי אפשרי: "ישנם 11 אשכולות ברחבי הארץ, בכל אשכול מאוגדות מספר רשויות על פני אזור מוגדר. האשכול הוא גוף שמתבונן על הכל, רואה את התמונה השלמה ומסוגל להביא את מה שחסר במטרה ליצור השפעה אזורית משמעותית".

מי שאמור להיענות לכל הרעיונות היא כמובן הממשלה, אלא ששרים לא דיברו בכנס, וספק אם מי מהם האזין לדברים. חבר הכנסת היחיד שהשתתף בכנס, עוזי דיין מהליכוד, בחר לדבר על הגליל בשנת 2048.

אלו שכן השתתפו סיפקו ברובם נקודת מבט רוחבית על האזור. מתוך כלל הדברים שנשמעו בכנס, מובאות כאן חמש נקודות מעניינות ומשמעותיות.

1.

תת ייצוג פוליטי

לקראת הבחירות הבאות עלינו לטובה, חשוב לדעת: מחוז הצפון סובל מתת ייצוג פוליטי. כ-20% מאוכלוסייתה של מדינת ישראל מתגוררת במחוז הצפון (חיפה וצפונה). אבל לדבריה של פרופ' אסנת עקירב, ראש המכון לחקר הגליל במכללת גליל מערבי, יש בצפון ייצוג חסר של "מינוס עשרים אחוז שרים". אם מחלקים את מספר התושבים במספר הנציגים (במקרה זה – שרים שמתגוררים מחיפה צפונה), הסבירה, זו התוצאה העגומה שמתקבלת.

אולי זה ככה בפריפריה? מסתבר שלא. לשם השוואה, למחוז הדרום יש דווקא "ייצוג יתר" של פלוס 13%. ואיך זה משפיע עלינו? פרופ' עקירב: "אין מספיק אנשים בפרלמנט הישראלי שיודעים מה זה לחיות במחוז הצפון". היא ממליצה לתת לכל מחוז ייצוג פוליטי מהותי ולהקים רשות לאומית למדידה והערכה, שתוכל לתת נתונים מדויקים למקבלי ההחלטות.

2.

הבנק סגר

24% מסניפי הבנקים בצפון נסגרו בשנים האחרונות – כך לפי מדד הגליל 2020.

הבנקים אמנם מצמצמים סניפים בכל רחבי הארץ ועוברים לספק שירותים באופן דיגיטלי, אך באזור הצפון נמצא השיעור הגבוה ביותר של סגירת הסניפים.

על פניו יש כאן התקדמות וקידמה, אבל המציאות שונה. "בפועל", אומרת פרופ' עקירב, "למהלך כזה צריך להיערך נכון". נדרשת למשל אוריינות דיגיטלית, כלומר הנגשה של ה"שפה" החדשה הזו ללקוחות, ולא כולם מצליחים בכך.

ולא מדובר רק באנשים מבוגרים, אלא גם ביישובים שיש בהם חיבור בלתי רציף לאינטרנט ואפילו קשיי קליטה של טלפונים סלולריים, בעיה אופיינית להרבה יישובים בצפון. התוצאה בפועל היא שיש פחות סניפי בנק, במקביל לפחות צריכה של שירותים בדיגיטל. הדבר גורם ליותר צפיפות בסניפים שנותרו, תורים ארוכים, כספומטים מועטים, מסובך יותר למשוך כסף מזומן והציבור  משלם על כך עמלות גבוהות.

3.

תנו לנו אוניברסיטה

פרופ' קרנית פלוג, לשעבר נגידת בנק ישראל, הציגה מחקרים מהם עולה יחס ליניארי ברור בין השכלה לכושר השתכרות: ככל שאדם משכיל יותר, כך המשכורת שלו גבוהה יותר. משברים ומגיפות, הוסיפה, פוגעים יותר באוכלוסייה בעלת השכלה נמוכה ושכר נמוך.

על פי נתונים שהוצגו בכנס, בישראל היחס בין מספר האוניברסיטאות לאוכלוסייה הוא כ-0.8 אוניברסיטאות למיליון איש. על אף הנתון הנמוך הזה, ישראל נחשבת לאחת המדינות המשכילות בעולם, אם כי הדבר אינו מתבטא בפריון עבודה גבוה.

פרופ' ארי נוימן, ראש התוכנית לתואר שני בניהול מערכות חינוך במכללת גליל מערבי, חקר את נושא הקמת אוניברסיטה בגליל: מדוע חשוב להקים, ומה יהיה אופייה. המסקנות שלו הן שהקמת אוניברסיטה בגליל תסייע מעצם קיומה לפיתוח מקומי, לנהירת סטודנטים, יצירת מקומות עבודה ולמשיכת כוח עבודה משכיל. לדבריו של פרופ' נוימן יש החלטת ממשלה משנת 2005 על הקמת אוניברסיטה בפריפריה, והוא ממליץ מאוד על הקמת אוניברסיטה בגליל, אולי יותר מאחת: "חשוב להקים אוניברסיטה שתהיה גוף עצמאי" (כלומר שאינה חלק מאוניברסיטת חיפה, ואינה באה במקום המכללות).

פרופ' יפעת ביטון, נשיאת המכללה האקדמית אחווה (מהמועצה האזורית באר טוביה), הציגה גישה מרעננת באשר לתפקידם של המוסדות להשכלה גבוהה: "להפריח אקדמיה אחרת, מחוברת לשטח, שלא רק מקבלת אלא גאה ומחבקת את הזהות האחרת שלה". לדבריה, על מוסד אקדמי בפריפריה להיות "מוסד מקדם פריפריה". כך יוכלו מוסדות אלו לתמוך בהעצמת החוסן של התושבים באזור הצפון.

אם יבחרו בכך, טענה, יוכלו המכללות הציבוריות להיות חלוצות ומובילות חברתיות, תוך שיחברו אליהן את המרחבים התעשייתיים וייצרו חיבור גיאוגרפי אמיתי למקום בו הן נמצאות. זאת הרבה לפני שהן "פוזלות" לעבר סטודנטים חיצוניים, או "רצות" להיות אוניברסיטה.

לדעתה ניתן וכדאי לבנות אקדמיה אחרת, שמכבדת את המרחב שלה ומחוברת לשטח, גם אם מדובר "רק" במכללה.

4.

"התקרבנו" למרכז

משבר מכה תמיד חזק יותר במקומות המוחלשים. אפשר לדבר על האבטלה, הירידה בשכר, על הנשים שנפגעו במיוחד במשבר הזה, על קשיי התלמידים ומערכת החינוך, על משרות מועטות ועל הגירה שלילית לאזור הצפון.

עם זאת משבר הקורונה יצר גם הזדמנות יוצאת דופן לצמצום המרחק הגיאוגרפי. לדבריה של ד"ר אורנה שמחון, מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך, לצד הקשיים הרבים הקורונה גם הנגישה לתושבי הצפון הרצאות איכותיות של מובילים בתחומם, שלרוב אינם מגיעים לכאן בשל המרחק, וכן אירועי תרבות איכותיים שהתקיימו במדיה הדיגיטלית.

המעבר לשירותים מקוונים השםיע גם על תחום הרפואה מרחוק, שהתפתחה מאוד בשנה האחרונה. פרופ' נמרוד מימון, האחראי על משבר הקורונה בבתי אבות ובמוסדות סיעודיים: "הקורונה יצרה הזדמנות שיכולה לשפר מאוד את המצב בפריפריה ולהשוות את הסטטוס למרכז בשני נושאים: רפואה מרחוק ומיטות אשפוז". לדבריו הרפואה מרחוק מאפשרת לתושבי הצפון גישה מהירה לרופאים מומחים מכל רחבי הארץ, והאישפוז הביתי הופך להיות נגיש ונתמך יותר ויותר. לדעתו של פרופ' מימון חלק מהשינויים הם כאן על מנת להישאר, והם רק ילכו וישתפרו.

5.

מהלך ציוני עסקי

דני עטר, לשעבר יו"ר קק"ל, דיבר בלהט ובאמונה גדולה על שינוי מהותי אפשרי בגליל, כזה שישפיע לא רק על האזור אלא גם על המדינה כולה. לדבריו הגליל יוכל להפוך למנוע צמיחה כלכלי עתידי של ישראל ולשותף משמעותי בפריון המדינה.

עטר קרא לממשלה להשקיע לצורכי רווח עתידי, והגדיר זאת "ציונות כלכלית עסקית" – לא תמיכה, אלא השקעה כספית שתניב רווחים. כלומר מי שישקיע בגליל (יהדות התפוצות, הממשלה ועוד) – ירוויח. לדעתו "הגליל הוא בעל פוטנציאל אדיר וניתן לעשות כאן שינוי דמוגרפי, חינוכי ותעסוקתי, בסדר גודל שיהיה שני בחשיבותו רק להקמת המדינה!".

אמצע פברואר, תחילתו של חודש אדר, "משנכנס אדר מרבים בשמחה". רגע לפני שאדר נכנס, ב-ל' בשבט, נציין את יום המשפחה. זה המקום לציין לטובה את משפחת כפר ורדים וההתמודדות שלה בימים לא פשוטים אלו. חג משפחה שמח לכולנו!

החורף בשיאו והאביב מתדפק בשער. פריחת החורף צובעת באדום פיסות קרקע נרחבות מרבדים מרבדים, ביניהם כתמים בהירים לבנבנים ורדרדים של רקפות. עוד מעט יצטרפו הסחלבים האירוסים ושאר פרחי הבר ואל השקדיות הפורחות יצטרפו וילבלבו עצים נוספים. זהו המעגל השנתי של הצומח בארצנו שמפעים אותי מדי שנה.

ט"ו בשבט מאחורינו והשבוע נציין את יום האהבה, יומו של יום ולנטיין או יום ולנטינוס הקדוש (בלטינית: Dies sanctus Valentinus; ובאנגלית: St. Valentine's Day), החל ב-14בפברואר. מקורו של חג האהבה הוא נוצרי, אך הוא מצוין במדינות רבות ברחבי העולם, גם אם ברובן איננו יום חג רשמי. גם בישראל אומץ החג והוא נחוג בצורה בלתי רשמית כיום האהבה, בנוסף לחגיגות של יום האהבה העברי, המצוין בט"ו באב.

יום ולנטיין החל כציון נוצרי לזכרו של ולנטינוס הקדוש, או  למעשה, לזכר שלושה קדושים, משום שבנצרות משויכים שלושה קדושים בשם זה לתאריך 14 בפברואר. נאמר כי אחד מקדושים אלה השיא חיילים רומים נוצרים שנרדפו מפאת דתם בתקופת הקיסר קלאודיוס השני גותיקוס, ובעקבות כך הוצא להורג. לפני מותו כתב מכתב לבת סוהר שעימה התיידד, לאחר שריפאה מעיוורון, וחתם "שלך, ולנטינוס". במשך השנים נעשה ולנטינוס לפטרון האוהבים. עם השנים התחזק מעמדו של היום המוקדש לקדוש זה כיום חג. הוא נחוג באמצעות העברת מסרי אהבה (שירים, פרחים וכו'). המסרים לא מועברים רק בין מי שנמצאים ביחסים רומנטיים, או מקווים שיחסים כאלה ייווצרו, אלא גם ילדי בית ספר מוסרים אחד לשני באנונימיות כרטיסי ולנטיין מקושטים.

עם עצים פורחים ואהבה ניתן להגיע רחוק, אך נראה שלמרות החורף הקסום, פריחת ט"ו בשבט ויום האהבה, אנו מתקשים כאן בארץ היפה שלנו למצוא את הדרכים לחיות בכבוד והבנה זה עם זה, זה לצד זה. חבל שלצד דברים מדהימים הקורים בחברתנו, אנו מתקשים ומתעקשים להתחפר באותם מקומות ואותן סוגיות שמושכות אותנו מטה, להתנגשות בלתי נמנעת ובלתי פתירה. לו רק היינו מצליחים ללמוד מהסביבה והטבע מעגל שונה, אני בטוח שהיינו מצליחים להגיע לפתרונות טובים יותר, מועילים יותר ופורחים ומפריחים באופן קבוע ממש כמו הטבע בסביבתנו. אני תקווה שהבחירות הקרובות יבשרו על שינוי, תחילתו של לבלוב חברתי שיפרח ויצמח.

שני אירועים ילוו אותנו בשבועות הקרובים: מגפת הקורונה שכבר הפכה להיות מלווה קבועה, ומערכת הבחירות. אני מקווה שנבחר נכון, נביא שינוי שישפיע גם על ההתמודדות והניהול מול הקורונה וגם על האווירה עליה כתבתי קודם. אסיים בשירו של אריק איינשטיין "אני ואתה נשנה את העולם", בתקווה ובתפילה לשינוי ולבריאות.

קריאה נעימה!

אני ואתה / אריק איינשטיין

אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

אני ואתה ננסה מהתחלה,
יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא,
אמרו את זה קודם לפני,
זה לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

אחרי שנה של המתנה, תוצג בבית לוחמי הגטאות התערוכה The Alphabet Series של האמנית הניוזילנדית הלן קארול

לפני כמעט שנה עמדה להיפתח במוזיאון בית לוחמי הגטאות תערוכה של הציירת היהודייה הניוזילנדית הלן קארול The Alphabet Series, הכוללת התייחסות ייחודית לשואה.

את הציירת "גילתה" תושבת כפר ורדים דורית קראוס גבאי במהלך ביקור בניוזילנד, והיא זו שיזמה את הקמת התערוכה. הציורים המקוריים הוטסו מניו-זילנד, וקארול עצמה אף הבטיחה את בואה לפתיחת התערוכה.

אלא שאז הגיעה מגיפת הקורונה, והתערוכה כלל לא נפתחה. הציורים אוחסנו ונשמרו במרתף המוזיאון, בהמתנה לרגע המתאים.

בימים אלה, אחרי כמעט שנה, הם יוצאים לאוויר ולאור ונתלים על קירות המוזיאון. עם פתיחת המוזיאון (בקרוב!), ניתן יהיה לבקר בתערוכה ולחוות את הציורים באופן בלתי אמצעי.

האמנית הלן קארול לא תגיע, אבל אפשר יהיה להכירה ולשמוע את סיפורה המיוחד של ילדה, שהגיעה בגיל שנתיים עם הוריה, ניצולי שואה מפולין, למקום הרחוק בעולם, ניו-זילנד; ועל בחירתה לספר את סיפור משפחתה דרך ציוריה.

פתיחת התערוכה תתקיים באופן מקוון בהשתתפות הציירת, ביום שני 22.2.21 בשעה 20:30. בהרצאתה תציג האומנית את ציוריה ואת סיפורה.

את סיפור הפגישה עם הלן ועבודתה אפשר לקרוא בגיליון מרץ 2020 של עיתון א-לה כפר, בקישור: https://kmag.co.il/313.

לפרטים ולשריון מקום ניתן לפנות לדורית doritkg@gmail.com.

ניתן לסייע בכיסוי הוצאות הטסת הציורים (חשבון ביט לנייד 054-2173132). לתורמים תתאפשר כניסה חינם למוזיאון.

בשלוש השבתות הקרובות יתקיימו באטליה שמי אירועי תרבות הכוללים מיצבים, מוזיקה ומופעי תנועה.

בשבת הקרובה, 13.2, יעלה בשעה 14:00 המיצב "תלכיד" של עתר גבע, אוצרת סמדר שינדלר. אחריו תתקיים שיחה עם רינו צרור וניבי אלרועי. בשעה 16:00 תעלה יצירת המחול "רול – שישה ריקודים" שיצרו ענבר קובי ואביגיל ספז למוזיקה של אלעד ברדס.

בשבת 20.2 יעלה בשעה 13:00 מופע מחול של מאי זרחי, אחריו שיחה, ולאחר מכן תוצג עבודת וידאו בה משתפת זרחי אמניות נוספות מתחום הריקוד.

בשבת 20.2 יתקיים בשעה 14:00 מופע מחול "במרחב הדקות" בהנחיית יעל כנעני, בהשתתפות 12 רקדניות. בשעה 16:00 יתקיים מופע מוזיקלי של טריו אלברט בגר. שלושת הנגנים ינגנו ג'אז ומוזיקה אלטרנטיבית במופע השקה לאלבום החדש שלהם.

בפרסומי האטליה נכתב כי המפעים יתקיימו בהתאם להנחיות התו הסגול, וכרגיל בתקופה זו, מומלץ להתעדכן לפני כל מופע: 04-9952709, shemi@cabri.org.il.