סופו של חודש אלול, אנו מתכוננים לתחילתו של חודש תשרי – ראש השנה. על פי הלכה בתלמוד, היום הראשון בו אמר אלוהים "יהי אור" חל בתאריך כ"ה באלול; ואילו היום השישי לבריאת העולם, בו אמר אלוהים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", חל בדיוק בתאריך א' בתשרי. ואכן, בתפילות ראש השנה, בימים א' ו-ב' בתשרי, אומרים אנו "זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון… ובריות בו יפקדו". א' בתשרי, יום הולדתה של האנושות, נזכר בתורה כ"יום תרועה"; והמשנה, במסכת ראש השנה, מציינת תאריך זה כיום הדין של האנושות.
חגי ישראל ברובם הם חגי זיכרון. פרט, משפחה וקהילה נקראים להזכיר ולשחזר בצורה טקסית אירוע היסטורי משמעותי שקרה בעברנו. הפרט היהודי נקרא לשאול את עצמו ולחנך את בנו לשאול: מאין באתי? מה מכילה הביוגרפיה שלי? בפסח, בסוכות ובשבועות אנו שואלים: מתי ואיפה נולדתי: במצרים כעבד, ויצאתי משוחרר. הייתי במעמד הר סיני. נדדתי במדבר לקראת הארץ המובטחת, התנחלתי ועיבדתי אדמתה.
לראש השנה וליום כיפור אין היסטוריה, אין זיכרון, אין עבר, אין סיפור, אין דרמה. לכן, לא הזמן, לא הלידה ולא הזהות קובעים את תכניהם. לא מה קרה בעבר, אלא מה אפשר שיקרה. הפנים והלב מכוונים למימד הזמן "עתיד". בשני מועדים אלו, בראש השנה וביום הכיפורים, שואלים: מה כיוון חייך? כיצד בחרת לחיותו? האם יש לך חלום, שאיפה למימוש? האם יש לך תמונת עולם אנושית חברתית? מה דמות החברה הישראלית בעיניך? מה פני יישובך? מה פני ביתך ומשפחתך? האם אתה רוצה ליצור מציאות אחרת, טובה, צודקת יותר? זה תלוי בך בלבד. בשאיפתך לשינוי, בשאיפתך לגאול את עצמך ואת חברתך. זה תלוי בנדר שלך עכשיו בהווה, אבל פניך אל העתיד.
לפי זה, ראש השנה ויום כיפור הם חגים אנושיים ואופטימיים, ופניהם אל האדם, אל האנושות ותמונת עתידם.
בהקשר זה אשתף אתכם בסיפורו של ש"י עגנון – עכשיו נחפש דרך חדשה:
"פעם אחת אמר רבנו, ר' חיים מצאנז, משל אדם תועה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה גדולה בליבו, עתה בוודאי ידע את הדרך הנכונה. כיוון שפגשו זה בזה שאל אותו: אחי, אמור לי היכן הדרך הנכונה, זה כמה ימים אני תועה. אמר לו: אחי, אף אני איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר כמה ימים, אלא אומר לך בדרך שהלכתי אני, יכול לומר לך, שבדרך זו תועים. ועכשיו נחפש דרך חדשה. כן אנחנו, דבר זה אני יכול לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים. אלא עכשיו נחפש דרך חדשה".
חודש אלול, ראש השנה, הימים הנוראים ויום כיפור מכוונים אותנו לחשבון נפש ונותנים לנו הזדמנות לחפש דרכים חדשות. אנו נמצאים בתקופת הקורונה, בימים אלו בפרט חובה עלינו לבחון את עצמנו, לבדוק את דרכנו, לערוך חשבון נפש, לגבש את הדרך החדשה שלנו. אסיים בשירו של רבי נחמן מברסלב "שירת העשבים" בעיבודה המופלא של נעמי שמר, בתפילה שנמצא דרכים חדשות טובות, ובברכת שנה טובה – שנת אושר, בריאות, שלום וביטחון. שנה בה יתגשמו כל משאלותינו. שנה בה נתגבר על הקורונה והשפעותיה, שנה מתוקה כדבש.
קריאה נעימה.

שירת העשבים / נעמי שמר ורבי נחמן מברסלב

דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד
משלו
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת
משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של רועה

כמה יפה
כמה יפה ונאה
כששומעים השירה
שלהם
טוב מאוד
להתפלל ביניהם
ובשמחה לעבוד
את השם
ומשירת העשבים
מתמלא הלב
ומשתוקק

וכשהלב
מן השירה מתמלא
ומשתוקק
אל ארץ ישראל
אור גדול
אזי נמשך והולך
מקדושתה של הארץ
עליו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של הלב

נשים וגברים שמחפשים תכשיטים ייחודיים ומקוריים, מוזמנים לסטודיו של אבנר רביב "אמנות בשמונה אצבעות". רביב מעצב טבעות, תליונים ועגילים בכסף או בציפוי זהב (אפשר גם תכשיטים מזהב טהור בהזמנה מיוחדת), ומעיצוביו ניתן להתרשם גם בדף האינסטגרם שלו avner_raviv. כל העיצובים הם מקוריים, התכשיטים של אבנר לא נמכרים בשום מקום אחר, והוא מקפיד על מחירים סבירים הנעים בין 100 ל-400 שקלים. יערה 6 כפר ורדים, 052-3108387.

בשורה לחובבי הבשר: אפשר להזמין גם באזורנו את המוצרים של המותג "קבב רומני אמיתי". המפעל הצנוע, בבעלות תושבי כפר ורדים שאול ויונה אשר, מייצר בעיקר קבב במתכון ביתי מבשר איכותי, ומשווק ישירות לצרכן. בנוסף ניתן להזמין סלטים כגון סלט חצילים רומני, כבד קצוץ, סלט עגבניות, גמבה בחומץ ומלפפונים מוחמצים. להזמנות: 054-941398.

חנות שיגידר בכרמיאל מציעה עכשיו את הרמקולים האיכותיים של של החברה הסקנדינבית הנחשבת Audio Pro. בין השאר ניתן להשיג רמקולים עצמאיים וגם כאלו שמתחברים לטלוויזיה ללא צורך במגבר. ניתן להגיע לחנות ולהאזין לרמקולים. הנפח 34 כרמיאל, 04-9986971.

בפוטו מימי יש מבצעים מיוחדים לראש השנה: 20% הנחה על שורה של שירותים ומוצרים ובהם: בוק צילום, קאפה, קנבס, בלוק מגנטי, בלוק עץ ועוד. הצלם איאן רהובין מציע גם צילום אירועים וצילומי וידאו וסטילס בסטודיו המקצועי שבמעונה. הכרמל 96 מושב מעונה, 050-5577583.

במרקט זול הווארי נערכו לחג עם המון מבצעים חמים. כמה דוגמאות: קורנפלקס דבש ב-14 שקלים ושניים ב-20 בלבד; זוג דבש 350 גר' ב-29.90 (במקום 39.90); קפה נמס עלית עם ספל מהודר ב-19.90; ותירוש 1 ליטר של סגל ב-14 שקלים לבקבוק ו-20 שקלים לשניים.

בחנות בועות שבעין יעקב החלה מכירת סוף עונה. במקום ניתן להשיג בריכות שחייה מכל הסוגים (בתמונה למעלה להמחשה), ציוד לבריכות, ריהוט גן וכל מה שצריך לחצר, ממנגלים ועד למתקני ספורט וטרמפולינות. מול מושב עין יעקב 050-4333310.

טיול אכסניות בתי קפה וגלריות בשוק הישן של נצרת

השוק של נצרת הפסיד לקניון. בתהליך הדרגתי וארוך נסגרו לא מעט מהחנויות וחלק מאוסף הסמטאות שמרכיבות את שוק נצרת נטושות למדי גם בימים רגילים. "אין חניה", הסביר לי אחד הסוחרים, "ואנשים מעדיפים לקנות בקניון".
למרות זאת עדיין יש בשוק חנויות עם חפצי קודש לצליינים, דוכני פירות וירקות נהדרים, טוחני קפה שמפיצים ארומה נהדרת, ענתיקות, ביגוד ועוד. אפילו דיוואן עתיק ואותנטי ועוד כמה בעלי מלאכה שממשיכים לפעול בו מזכירים במשהו את השוק ההומה שהיה כאן מאז ימי העות'מנים.
אבל רוחות חדשות ורעננות החלו לנשב בסמטאות המתרוקנות.
בשנת 2005 הקים יזם צעיר בשם מעוז ינון אכסניה מקסימה בשם פאוזי עאזר, המפורסמת בתקרות המצוירות שנמצאות בחלק מחדריה. לימים תהפוך אכסנייה זו לראשונה ברשת אכסניות אברהם הידועה. ממנה הוציא מעוז שביל הליכה לצליינים נוצרים שנקרא Jesus Trail. אחריו הוקמו אכסניות נוספות כגון Simsim (שנסגרה בינתיים), מישל, אל מוטראן, דאהר, אל חכים, אל בישארה ועוד רבות נוספות. זרם של תיירים עצמאיים, תרמילאים ברובם, החלו לפקוד את האכסניות, להפיח רוח חיים בסמטאות הריקות, וליהנות מהעיר המיוחדת והמקסימה על שלל אתריה ומסעדותיה.
בעקבות האכסניות והתיירים החלו יזמים מקומיים להוסיף עסקים במבוך הסמטאות. אחד הראשונים והמענינים שבהם הוא קפה-תרבות-ליוואן (Liwan Culture Cafe) שהוקם בשנת 2016 על ידי סאמי ג'באלי, רעייתו ושותפה נוספת. פירוש המילה ליוואן הוא חדר מרכזי ממנו יצאים לחדרים נוספים בוילות העירוניות האופיניות לסוף המאה ה-19, כלומר זהו "חדר ההסבה". השם מתאים לבית הקפה הזה, שבנוסף לקפה וואוכל עוסק בתרבות. על קירותיו מוצגות תערוכות מתחלפות של אמנות ערבית פלסטינאית גלילית, ובימים כתיקונם יש בו ערבי מוזיקה (מכל העולם, הרבה בערבית), הרצאות וערבי אירוח. מקום מיוחד ונעים להסב בו.
בעקבותיו הליוואן צצו בשנים האחרונות שפע של גלריות אמנות נפלאות, שמציפות את סמטאות האבן. גם מורת הדרך הנהדרת ראדה בולוס פתחה מקום משלה, "Ghada's Corner". בפינה של ג'אדה אפשר ליהנות מקפה טוב ומאכלים טעימים ולרכוש המון פריטי מלאכת יד נאים. בתיאום מראש (054-5717774) ראדה גם מקיימת שיחה/הרצאה מרתקת על העיר והתרבות המקומית.
בית הקפה אמאני שהוקם בקרבת מקום הפך להיות אבן שואבת וכך גם בית הקפה החדש מיסתאקה (סוג של תבלין) של מהאה, שנמצא על ציר הצליינים בדרך לכנסיית הבשורה האורתודוקסית.
לכל אלו חובה להוסיף את דיוואן-אל-סראייא הותיק של אבו-אשרף עם הקטאייף הנפלאה וכנאפה אום עלי שנמצא גם הוא באותו אזור.
בקיצור – סיור נינוח ואירוח בסמטאות המתחדשות והתוססות של השוק של נצרת שחוות בשנים האחרונות פריחה – יביאו אתכם למקום שהוא חו"ל של ממש. נסו ותהנו.

מה עובר על לוחם צעיר שנאלץ להרוג מחבל * למה ממש לא אכפת לנו מיהו ההרוג * ואיך זה קשור לאונס הקבוצתי

הרגתי בן אדם

בהשראת פרדי מרקורי, חוויות אישיות וחדשות ישנות

אמא, הרגתי בן אדם.

כיוונתי לעברו רובה, 

לחצתי על ההדק – בול לחזה.

עכשיו הוא מת.

אמא, החיים שלי רק התחילו.

אני עוד לא בן 20.

וכבר הרגתי בן אדם.

הרגתי בן אדם.

ממרחק של מטר, או שניים.

יריתי בו,

הוא נפל,

מת.

עשו אותי גיבור.

אולי אקבל צל"ש.

ילחצו לי את היד,

התמונה תעלה לסטורי,

אמא,

הרגתי בן אדם.

הוא תקף ראשון,

והיווה סכנה.

זה היה הוא או אני,

ולא הייתה ברירה.

אולי הייתה?

והוא היה קרוב, 

ורצה להרוג,

היה לו רצח בעיניים,

או שאולי פחד?

מה זה משנה, אמא,

הרגתי בן אדם.

הרגתי בן אדם, אמא.

זה לתמיד.

לתמיד בשבילו, לתמיד בשבילי.

אני עוד לא בן 20,

והרגתי בן אדם.

אולי אני גיבור,

אבל תמיד יהיה גם חור.

אמא,

הרגתי בן אדם.

—

זה קרה לפני כשלושה שבועות, ביום שני, 17 באוגוסט. לוחם מג"ב נדקר בעיר העתיקה בירושלים, התעשת וירה למוות בדוקר.

הסרטונים ממצלמת האבטחה שוחררו עוד באותו יום, וזמינים עדיין לצפייה באתרי החדשות. כל הדיווחים שיבחו את לוחם מג"ב. על פי כתבים, מפקדיו ופוליטיקאים מדובר בלוחם מצטיין; והוא פעל במקצועיות ובנחישות רבה, למרות שרק לא מזמן סיים את הכשרתו. השר אוחנה ומפקדים בכירים ביקרו את הלוחם בבית החולים. דווח כי נשקלת האפשרות להעניק לו ציון לשבח כלשהו.

—

הסיפור הזה היה בחדשות בערך חצי יום. בשלושת השבועות שחלפו לא נתקלתי בשום פולו-אפ. האם הלוחם (שנפצע קל) שוחרר לביתו? האם הוחלט להעניק לו צל"ש? מה עובר עליו? האם הוא מטופל גם מהבחינה הנפשית, או שמא שוחרר לאחר שהחלים מפציעתו השטחית?

וכמובן, איש לא דיווח מי היה אותו דוקר, ובאילו נסיבות תקף את הלוחם. בסרטוני האבטחה הוא נראה צעיר, אולי בן גילו של הלוחם. מכנסי ג'ינס בגיזרה צרה, נעלי ספורט, חולצת פולו כתומה, דק גיזרה, שיער קצר שחור. ככל הנראה זה כל מה שנדע עליו.

גם שמאלן כמוני מבין שהצעיר הפלסטיני הזה גזר על עצמו את מותו. ובכל זאת, הרקע אמור להיות מסקרן. האין זה מעניין לדעת מי היה, ולמה בחר לפעול כפי שפעל? וזה גם חשוב. חשוב מהבחינה האסטרטגית, פרופיילינג וכל זה, ובאותה מידה חשוב מהבחינה האנושית. אם נדע מי היה, אילו הייתה לו דמות, אילו היה טיפ-טיפה יותר מ"מחבל פלסטינאי", "הדוקר", "המפגע" – אולי היה לנו קל יותר לקיים את הפסוק מספר משלי "בנפול אויבך אל תשמח"; ואולי היו לנו קצת פחות תופעות מחליאות בחברה שלנו.

—

הסיפור הזה היה נמוג אל בית הקברות של חדשות ישנות בכל מקרה. תקריות כאלו הן עניין תדיר; באירוע לא נהרגו ישראלים כך שאין כל כך מה לצלם בימים שאחרי; ואפשר לסמוך על הקורונה, המצב הביטחוני, מזג האוויר, הפוליטיקאים והספינולוגים שמאחוריהם שייצרו כותרות חדשות.

הפעם אורך חייו של האייטם היה קצר במיוחד. יומיים לאחר האירוע בעיר העתיקה התפרסם דבר האונס הקבוצתי באילת. מהדורות החדשות והרשתות החברתיות עסקו בו בהרחבה, בצדק כמובן. ניסיון הדקירה, פעולתו היעילה של הלוחם ומותו של הצעיר הפלסטינאי צללו בשניות אל תהום השיכחה של התודעה הציבורית.

הטענה שקיים חוט שמקשר בין שני האירועים היא קלישאה. רק שקלישאות הן לפעמים נכונות.

המציאות בה אנו חיים מאלצת אותנו לראות במתים של הצד השני פלקטים נטולי שם ואישיות. בעצם, גם באנשים החיים שלא "שייכים אלינו". נטילת האישיות מהאנשים שלצידנו מאפשרת לנו להמשיך בחיי השיגרה שלנו. זהו מנגנון טבעי. לכולנו פחות אכפת ממותו או מסבלו של אדם, ככל שהוא רחוק מאיתו. ואם האדם הזה מתקרב ואנחנו אחראים לסבלו או למותו, נרחיק אותו על ידי כך שנקרא לו אויב.

כשאנחנו משתמשים ביכולת הטבעית הזו שוב ושוב ושוב היכולת משתכללת. וכך יכולים צעירים ובני נוער לראות גם בנערה בת 16 פלקט, להסתיר מעצמם את תכונותיה האנושיות, ולנהוג כלפיה באכזריות אינסופית.

כל מי שהשתתף במעשה, וגם כל מי שידע עליו ולא פעל למניעתו – הוא בן עוולה שנושא באחריות וחייב להיענש. שום דבר במציאות הפוליטית ביטחונית שלנו לא יכול להוות תירוץ לפשע שכזה. הטענה שלי היא שבמציאות אחרת, ואפילו באותה מציאות אבל עם שיח קצת שונה, היו בחברה שלנו פחות מפלצות מהסוג הזה.

—

גם אצלי מנגנון ההגנה של הזדהות עם הקרוב פועל. אני עומד מאחורי כל מילה שכתבתי כאן לגבי הצורך להכיר גם את סיפורו של הצעיר הפלסטיני שנורה ונהרג. אבל זו לא הייתה התגובה המיידית שלי. וכשם שבעקבות אירוע האונס כל כולי מזדהה עם הנערה בת ה-16, הקורבן; כך באירוע בעיר העתיקה מחשבתי נתונה רובה ככולה לאותו לוחם מג"ב.

השורות שבפתח הטקסט הזה אינן אופייניות לכתיבתי.

הן נכתבו באבחה אחת, כמעט בטכניקה של זרם התודעה – לרוב אני כותב לאחר שהדברים מתבשלים בי מספר ימים, וכל טקסט עובר מספר עיבודים ועריכות.

המבנה הוא של שירה – כמעט תמיד אני כותב פרוזה.

אם אני כבר כותב במבנה שירי, אני טורח להקפיד על מקצבים, מבנה אחיד, חריזה ועוד – הפעם בחרתי לפרסם אותו כמעט בצורתו הגולמית (ולמרות הרפרור, אנא אל תנסו לשיר אותו בלחן של "רפסודיה בוהמית"). אולי כי לאחר שנכתב קשה לי לשנות אותו למרות פגמיו, ואולי מתוך אמונה נאיבית שהצעקה שיצאה ממני תיגע ביותר אנשים אם תישאר בצורתה האותנטית.

למרות שחלפו 38 שנים, ולמרות שהמקרים שונים, גם אני אחראי להרג אויבים. אני יודע שאותו צעיר בן 19 עבר באותו יום שני 17.8 חוויה שתלווה אותו כל חייו. אני מקווה בכל מאודי שיידע לקחת אותה למקומות של חמלה ואנושיות, ומצפה מהחברה שלנו לאפשר לו לעבד אותה בצורה מקצועית ועל בסיס ערכים אלו.

—

שנה טובה.

כמדריכת טיולי אוכל בצפון, מן הסתם אמליץ על יום קולינרי מענג סביב המקומות המיוחדים של צפון רמת הגולן.
עכשו, אחרי הטירוף של יולי אוגוסט והחזרה לשגרה (בערך), אם יש באפשרותם לעלות צפונה באמצע השבוע, אני ממליצה בחום להתחיל את היום בקיבוץ כפר בלום, בבית קפה נפלא בשם "בלומה", השוכן בלב ליבו של הקיבוץ בין המדשאות הירוקות, הפרחים והעצים הגבוהים. המקום נפתח לפני שנתיים על ידי רחל זמיר-דיין, ומעבר לתפריט הנפלא עם עוגות השטרויזל, הקישים והעוגיות, משמש המקום גלריה לאמנים מקומיים מהאזור. יש ב"בלומה" כל כך הרבה נשמה ואופי, שזה פשוט מורגש מיד כשנכנסים למקום. שבו לכם בחצר שפונה למדשאות עם איזו ארוחת בוקר טובה או מאפה, ותהנו מאווירה של קיבוץ פסטורלי.
משם עלו לרמה הישר ל"מטרלו" הנהדרת של עדי פרץ בעין זיון. זהו בית קפה ומאפייה צעיר ועדכני, שבצניעות רבה נותן פייט נפלא ללא מעט בייקרי טובים בארץ. המקום מציע שלל מאפיים טריים ומיוחדים, בריושים, קראסונים עם שלל תוספות מלוחות מעניינות, סלטים, עוגות ועוד כיד הדמיון של עדי והעונות המתחלפות.
יצאתם שבעים ומאושרים? זה בדיוק הזמן לפקוד שני יקבים מיוחדים, האחד ממש ליד מטרלו, יקב פלטר המצוין, שם ניתן לשבת בתוך היקב לצד מיכלי הנירוסטה לטעימות יין ופלטת גבינות. התחושה שם היא הכי אמיתית ולא מתנשאת, הכי יקב במלוא מובן המילה. אין שם דשאים, גפנים ופרחים, אלא שולחנות עץ מסיבי לצד ארגזים צבעוניים ומיכליים ענקיים.
היקב השני הוא יקב אסף בקדמת צבי, יקב משפחתי נפלא עם מרחבים ונוף משגע. הגעתם? תפסו לכם פינה אחרי שסיירתם בכפר היין המקסים הזה, ושבו עם כוס יין ותזמינו כמה טאפסים מדליקים.
אחרי שתשבעו ותשתכרו מהיין, תפסו שיחה עם אסף, היינן הראשי, ובנו אורן. מובטחת לכם קבלת פנים חמה ומיוחדת.

עדין רעבים?

יום כזה ראוי לסיים בארוחה אצל שפית בביתה. למקום קוראים "הטובים של שפרה", ושפרה היא בשלנית מחוננת שמארחת בביתה בקיבוץ מרום גולן. את שפרה אני מכירה כבר יותר מ-20 שנה. ההכרות החלה מסלסלת פיקניק אחת ששבתה את ליבי, ומאז אני לא עוזבת אותה.
לשפרה יש את הכישרון ליצור מנות מטורפות בדרך ייחודית משלה, עם המון יופי, אסטטיקה וצבע. את הארוחה תמיד מלווים יינות מיקבים של רמת הגולן, והמרפסת בה מוגשת הארוחה היא אחת הרומנטיות שיש. אל תפספסו.

פעמים רבות אנו חולפים בכביש החוף בין גבעת אולגה למכמורת או בכיוון ההפוך, מבלי לדעת שמטרים ספורים מערבה לנו מסתתרת אחת מרצועות החוף היפות והמופלאות ביותר בארצנו – חוף גדור. מפרצונים סודיים עם מי טורקיז צלולים, סלעי ענק, מצוקים מתנשאים מעל המאפשרים לצפות אל האופק להתבונן בכל הקסם הזה ממבט הציפור. בתקופה זו של תחילת הסתיו נהנה גם מסוף פריחתן של חבצלות הים הצחורות וגם ממספר פרטים של נר הלילה החופי שפורח בצהוב עז.
היכן מתחילים? אני ממליץ להתחיל מחלקו הדרומי של חוף הים המוסדר של גבעת אולגה, ולהשאיר את הרכב במגרש החנייה (ניתן להתחיל גם מצפון למכמורת וללכת צפונה). מחוף אולגה נלך דרומה על חוף הים. לאחר כמאתיים מטרים רצועת החוף הזהובה והרחבה תצטמצם לרוחב צר המאפשר מעבר של אדם אחר או זוג צנום. ברוכים הבאים לשמורת גדור. מכאן ואילך נשוטט בין מפרצי טורקיז קסומים לבין סלעי ענק שניתקו ממצוק הכורכר, התנפצו אל קרקעית החוף ויוצרים שם ציור מרהיב שמשנה את עצמו כל הזמן כשהוא מתכתב עם אור השמש, גלי הים, הגאות והשפל.
לאחר הליכה של קילומטר נוסף יתנשא מעלינו תל גדור. התל מתרומם לגובה של 33 מטרים, ומאפשר תצפית נוף פנורמית משכרת מפסגתו. במאה השביעית לספירה בנה השליט האומאי מועאוויה בן אבו-סופיאן מצודות חוף ומגדלי תצפית בין מכמורת לקיסריה. תל גדור הוא אחד מהם.
מכאן נגלוש מטה חזרה לחוף הים – למפרץ הסיני – מפרץ קסום עם חוף קטן ומושלם. את שמו קיבל בשנות הארבעים כשלגבעת אולגה הגיעו עולים מאירופה שעברו בזמן מלחמת העולם השנייה גלגולים רבים, ובסופו של יום היגרו ארצה משנגחאי. הם נהגו לרחוץ כאן בחוף, ומאז זה שמו.
נמשיך עוד דרומה לחלק האהוב עלי ביותר, מצוק הכורכר שסוגר שוב על חוף הים ומשאיר רצועה צרה ביותר. ההליכה כאן היא בין סלעי כורכר ענקיים בשלל גוונים, מצוקים פראיים וצבעוניים בגובה עשרות מטרים, בריכות טבעיות וצלולות חבויות הנושקות לחוף וים בצבע טורקיז אקזוטי – חלום!
מומלץ לחזור חזרה אל הרכב כשהפעם אנו צועדים למעלה, על רכס הכורכר. כך נכיר תצפיות חדשות ומלהיבות. וכשנגיע לתל גדור, נצעד הפעם למרגלותיו בין פסלי הסלעים לגלי הים הרוחשים. אם הגענו בשקיעה, נהנה מאור השמש הצובע את החלום במיליון גוונים של אדום.
ההליכה כולה היא של כארבעה קילומטרים, וזמן ההליכה תלוי ממש בכם. לסיום מומלץ להעפיל ל"בית אולגה" – הבית שבנה גואל האדמות  יהושוע חנקין לאשתו אולגה ומשמש עדות אילמת לאהבתם הגדולה. כיום משמש המקום כבית קפה. הוא נמצא צפונית לחוף גבעת אולגה על חוף הים.

ואדי ראש פינה הינו פנינה גלילית, המשמרת חקלאות טרסות קדומה בצד טבע פראי.  
לאחרונה הוכרז הוואדי כשמורת טבע, וחל איסור לנסוע בו ברכבי שטח.
בעבר הרחוק היה שביל חמורים בוואדי שהיווה את הדרך היחידה לצפת. רק בתקופת המנדט הבריטי נסללה דרך מרוצפת אבן מראש פינה לצפת. עם השנים נהרסה דרך החמורים מחוסר תחזוקה, אך עדיין ניתן להבחין בשרידיה. כעת הדרך חזרה להיות שביל כמו בימים ההם, ובעזרת שיחי פטל הבר השביל מקבל אופי פראי.
שלושת המעיינות היו עד לא מזמן כלואים בצינורות, ורק זרזיף שוחרר לטבע. מזה יותר משנה זורמים המים הישר אל הטבע והנחל זורם בין שיחי הפטל בכל ימות השנה. המים ממשיכים במורד וחוצים את המושבה ראש פינה. לאחרונה נעשו כמה עבודות שיקום סביב המעיינות ומבני האבן העתיקים נתגלו במלוא יופיים. בחורף זורם הנחל בעוצמה מרשימה וזוהי חוויה מיוחדת ובלתי נשכחת.
הטיול בוואדי מתאים לכל עונות השנה. הבוסתנים ניטעו על ידי הפלאחים הערבים מהכפר ג'אעוני בטרם הגיעו החלוצים היהודים. בטרסות האבן בשתי גדות הואדי נטועים עצי זית לרוב, אך יש גם עצי שקד ותאנה, ובשלהי הקיץ ניתן ליהנות מטעמם המופלא של התאנים.
טיפוס במעלה הוואדי מקנה חוויה ייחודית של טבע במלוא הדרו. גם האזוב המקראי הקרוי זעתר ושיחי הפיגם גדלים כאן בר בריכוזים מרשימים. בסתיו פורחות החלמוניות במורד ההר מעל לוואדי ופריחתן נמשכת כחודש. בחודש פברואר פורחות השקדיות ופריחתן הלבנה ורודה מפארת את הנוף. באביב ישנה פריחה עשירה של פרחי הבר ובולטת במיוחד פריחת גביעונית הלבנון. מטיבי לכת יכולים לטפס בשביל מדרום לנחל וליהנות מפריחת צבעונים מרשימה.
המלצתי היא להחנות את הרכב במגרש החנייה בסמוך לבית העלמין וללכת במעלה הואדי.

אורך המסלול 3 ק"מ הלוך חזור.

***

סיפורים רבים נשזרו בוואדי הזה. אביב קלר, מוותיקי המושבה, מספר על ר' דוד שו"ב שהגיע מרומניה ב-1881 לתור את הארץ בחיפושיו אחר אדמה לרכוש עבור צאן מרעיתו, שהמתינו לו בעיירה מוינשט ברומניה. כשטיפס דוד שו"ב במעלה הנחל, היה זה אביב שופע ירק אחר חורף גשום. הוא השתאה למראה הדגים השוחים במעלה הנחל השוצף. הוא מתיישב וכותב איגרת לחבריו ברומניה ומתאר להם את שרואות עיניו. קהילת מוינשט צוהלת עם קבלת האיגרת מהארץ המובטחת, עולים על האנייה טטיס, ששמה הוחלף לטיטוס, יען כי טיטוס הגלה אותנו מהארץ וטיטוס תחזיר אותנו אליה. והנה, בהגיעם לכאן אחר מסע תלאות, הייתה זו עונה שחונה, לא מים שוצפים, לא דגים ולא נעליים…

***

בתי האבן העתיקים החלו להיבנות ב-1878 על ידי מתיישבי גיא אוני ובנייתם נמשכה ב-1882. שוטטות ברחוב הראשונים משרה אווירה נינוחה ופסטורלית. ניתן לבקר בבית פרופ' מר חוקר הקדחת, בבית הפקידות של הברון רוטשילד, בבית וילקומיץ' המורה המיתולוגי, בית הכנסת העתיק, בית יוסף פרידמן מייסד גיא אוני, מצפה נמרוד, הבית האמריקאי ועוד ועוד.

 ***  

נסיים בסיפור, אחד מיני רבים אודות מלון אלתר שוורץ: טרומפלדור מכניע פרה בידו האחת. שמעתי אותו מעמיהוד שוורץ.

 בית המלון של אלתר שוורץ, המלון הראשון בראש פינה, הוקם על ידי אלתר שוורץ. שתי קומות למבנה, בקומה השנייה חדרי האירוח ולמטה גר אלתר שוורץ עם משפחתו. במבנה הסמוך הייתה חצר גדולה מוקפת בחומת אבן גבוהה.  בשנת 1920 התחוללו אירועים ביטחוניים באצבע הגליל, עוד לפני מאורעות תל חי. היישובים כפר גלעדי, חמרה, מטולה ותל חי היו בעין הסערה, מכיוון שהמנדט הצרפתי משל שם. לאלתר שוורץ הייתה משפחה במטולה והם העבירו שתי פרות לחצר של שוורץ עד יעבור זעם, כיוון שרצו להבטיח את עדריהם בפני השוד והביזה.

יוסף טרומפלדור, טרם הגיעו לתל חי, התאכסן כשבוע במלון של שוורץ. אחת הפרות הייתה נוהגת לנגוח בקרניה כל מי שהתקרב אליה כדי להגן על הוולד שלה. ערביי ג'אעוני השכנים קשרו לה ענף של אקליפטוס בין הקרניים, כך שיעבור גם בין הרגליים למנוע מהפרה להסתובב ולנגוח.  בוקר אחד הגיעו הרועים מהכפר ג'אעוני לתפוס את הפרה כדי לצרפה לעדר לרעות במרעה. עמיהוד מספר: "אנו הילדים, עמדנו על המרפסת הגבוהה להסתכל במחזה. ראינו את טרומפלדור עומד ומסתכל דרך אשנב בגובה של מטר, מטר ועשרים. הפרה הבחינה בטרומפלדור ומיד קפצה לנגוח בו, והוא, ביד אחת שהייתה לו, תפס אותה באוזן. הוא סובב לה את האוזן ואז תפסוה הרועים וקשרו לה את הענף. ימים לא ארוכים אחרי המקרה הזה טרומפלדור כבר לא היה בחיים".

סיפורים משפטיים / עו"ד מאור אוחיון

"כתב אישום לקוי ואכיפה בררנית״; תושב עיר גדולה זוכה משימוש חורג בנכס כנגד האיש הוגש כתב אישום המייחס לו מגורים בשטח המיועד ל״סטודיו״. הוועדה המקומית לא הוכיחה כי המקום היה אסור למגורים ולא הבהירה מדוע נמנעה מקיום הליכים נגד שכנים המבצעים שימוש זהה בית המשפט לעניינים מקומיים בעיר גדולה זיכה לאחרונה בעל נכס בשכונה בעיר. לנאשם יוחסה עבירת שימוש חורג, מאחר שגר בנכס שהייעוד שלו הוא ל״סטודיו״. הנאשם טען כי רכש את הנכס מתוך הבנה כי מדובר בדירת סטודיו המותרת למגורים, וכי המאשימה ניהלה אכיפה בררנית. בית המשפט קבע שאין בסיס עובדתי או משפטי לכתב האישום וכי התעקשות הוועדה המקומית על ניהול ההליך ״תמוהה״.

בכתב האישום המקורי, שהוגש ב-2016, נטען כי הנאשם משתמש בשטח של 24 מ״ר המוגדר כמחסן ליחידת דיור הכוללת שירותים, מקלחת ומטבחון. הנאשם כפר באשמה והפנה לתשריט שצורף לכתב האישום שלפיו ייעודי הנכס הוא ל״סטודיו״ ולא למחסן, וסומנו בו מיקום לחלונות והכנה לשעון חשמל. עוד לטענתו, השכנים המתגוררים בסמוך ואשר להם מבנים זהים, משתמשים במבני הסטודיו האחרים לא רק לצרכי אחסון אלא גם למגורים ומסחר. הנאשם הוסיף כי רכש את הנכס מקבלן לאחר גירושיו מתוך הבנה כי ניתן לגור בו.

לנוכח הטענות תיקנה המאשימה את כתב האישום, החליפה את המילה ״מחסן״ ב״סטודיו״ וציינה כי גם בנכס המוגדר כסטודיו אסור לגור.

הנאשם הוסיף וטען כי על פי הבנתו כאזרח מן השורה 'דירת סטודיו' היא דירה אשר ניתן לבצע בה שימוש למגורים. לדבריו, על פי תכנית המתאר מדובר בשטח המיועד למגורים. עוד טען הנאשם להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית, מאחר שהמאשימה לא פעלה נגד שכנים המבצעים שימוש זהה.

הוועדה המקומית טענה כי הנאשם לא הוכיח אכיפה בררנית ועמדה על טענתה כי השימוש נוגד את תכנית המתאר.

החלונות כאינדיקציה

השופט דניאל מרדכי דמביץ ציין כי אין קשר בין הסטודיו של הנאשם לבין התשריט שצורף לכתב האישום, ודי היה בכך כדי לזכות אותו. הוא הוסיף כי מהתשריט שהציגה הוועדה עולה כי באותה קומה היו שטחים שהוגדרו ״מחסנים״ והיו שטחים שהוגדרו ״סטודיו״. ״כבר מכאן עולה קושי בעמדת המאשימה. אם מדובר ביחידה שאין להשתמש בה למגורים, מדוע הוגדרה כ'סטודיו' ולא כ'מחסנים'?", תהה השופט.

הוא הוסיף כי אחת מעדות התביעה הודתה ש״סטודיו״ יכול להתפרש או כדירת סטודיו הכוללת מגורים או חדר סטודיו המיועד לעבודתו של אומן. לדבריו, לא הוכח במקרה זה כי הסטודיו הוא דווקא כזה אשר אסור להתגורר בו. השופט הזכיר שמדובר בהליך פלילי בו על המאשימה להוכיח את האשמה מעבר לספק סביר. כמו כן, החלונות במקום תומכים בגרסת הנאשם לפיה מדובר ביחידת מגורים ולא במחסן.

השופט הוסיף כי תיאוריו של הנאשם לגבי הליך רכישת הסטודיו מלמדים על תום לב מלא ולא על כוונה פלילית. זאת ועוד, יש בסיס לטענתו כי המאשימה ניהלה נגדו אכיפה בררנית כך שהוא זכאי גם להגנה מן הצדק.

״עסקינן בכתב אישום לקוי אשר התגלגל לעמידה תמוהה של המאשימה על האישום ללא יסוד משפטי ועובדתי ותוך אכיפה בררנית מובהקת״, סיכם השופט, וזיכה את הנאשם זיכוי מוחלט.

* עו"ד אוחיון לא ייצג בתיק שבידיעה, והיא מובאת כאן כשירות לציבור

עו״ד מאור אוחיון  עוסק בדיני מקרקעין
משרדו עוסק בתחום האזרחי ומשלב בתוכו גם ענפים הקשורים למשפט הפלילי תוך שימוש יצירתי בחוק  בבחינת "בתחבולות תעשה לך מלחמה", וכל זאת לטובת הלקוחות.

כסרא וסמיע הם שני כפרים דרוזיים הממוקמים באזור הררי בגליל המערבי, כ-10 ק"מ בקו אווירי מקו הגבול עם לבנון. שני היישובים מאוגדים תחת רשות מוניצפלית אחת, המועצה המקומית כסרא סמיע אשר נוסדה בשנת 1991. בכפר כסרא 6,500 תושבים לערך, כולם מהעדה הדרוזית, ובכפר סמיע שלוש עדות: הדרוזים מהווים 80% מהאוכלוסייה, הנוצרים 18% ו-2% הם בני העדה המוסלמית. כסרא נמצאת על הר בגובה 750 מטר מעל פני הים, וכפר סמיע בגובה 625 מעל פני הים.

בשני הכפרים ישנם אתרי תיירות, מקומות היסטוריים ומקומות קדושים. שני היישובים בנויים על גרעיני כפר עתיקים מהתקופה הפרסית, הביזנטית, הערבית והצלבנית. שרידים קדמונים פזורים במרחבי הכפרים דוגמת אבנים, כותרות, פסיפסים ומערות קבורה, ובשניהם אפשר לטייל וליהנות מיום מעניין ביישוב שאין בו תנועה המונית של תיירים.

רשימה חלקית של מקומות שמומלץ לבקר בהם:

האתר המפורסם ביותר שוכן בין שני הכפרים, המרוחקים זה מזה כשלושה ק"מ: שמורת טבע הר סנה, בה נמצא פארק הסלעים, אטרקצייה גיאולוגית מרשימה ויפה בת 90 מיליון שנים. בשמורה ובפארק מסלולי הליכה קלים ונעימים בתוך חורש ארצישראלי.

בכפר סמיע שתי כנסיות ושני בתי תפילה דרוזים.

בכסרא בית תפילה דרוזי, בתים עתיקים וקברים עתיקים.

בסמיע הוקם מרכז מורשת ע"ש ד"ר סלמאן פלאח ז"ל, שהיה סמנכ"ל משרד החינוך. אשתו, כמיליא, אישה מיוחדת בזכות עצמה, מנציחה את זכרו ואת סיפורו במרכז שהקימה.

בשני היישובים בתים עתיקים בהם ניתן לבקר בתיאום מראש. סיור בגלעין הכפר העתיק (במיוחד בסמיע) יחשוף בפניכם בתים עתיקים לרוב.

הכי חו"ל בשבילי הוא מקום קסום בשם "עין חרדלית". זהו קטע קטן מנחל כזיב הענק. נחל שמתחיל במרומי גוש הרי מירון, ויורד מ"עין הזקן" מערבה, בואכה אכזיב, שם הוא נשפך לים התיכון. נחל שבחורף גורם לשטפונות גדולים ובקיץ חלקים שלו, שממוקמים מערבית למעיינות, הם "איתנים" – כלומר זורמים בהם מים כל השנה.
זהו הנחל היפה ביותר בארץ. יש בו חורש ירוק, מצוקים, מערות, בריכות מים, צומח ובעלי חיים מיוחדים. יש בו היסטוריה וארכיאולוגיה מרשימים – מבצר צלבני מיוחד במיקומו, בצורתו ובנופיו, בשם מונפורט. שרידי 12 טחנות קמח, האחרונה פעלה עד אמצע המאה הקודמת. על מצוק מעל הנחל חרוט "האיש שבקיר" – חריטה הלניסטית כנראה, שסימנה את גבול ה"פוליס" צור.

מומלץ לבקר בכל חלקי הנחל כמובן, אבל עין חרדלית הוא הקטע הנגיש יותר. ניתן להגיע עם הרכב ממש עד המים (מתאים גם לנכים). כניסה מכביש מספר 70 לכיוון מושב עבדון. אחרי כשני ק"מ, ממש לפני הגשר, פונים ימינה לכביש אספלט משובש, שמשרת את קידוחי חברת "מקורות". עוד כשני ק"מ נסיעה מביאים אותנו אל רחבת חנייה גדולה, בצמוד למתקן של "מקורות". בקצה רחבת החנייה נמצאים שרידי טחנת קמח בשם "טחונת דארבאסה" (דרך "באסה" – כפר ערבי גדול, היום בתחומי המועצה המקומית שלומי). בהיעדר שירותים במקום, המטיילים עושים במקום שימוש שאינו מכבד.

בסוף המאה ה-19 קנה את המקום עבד אל-פתאח התקיף של הכפר א-זיב, שבביתו נמצא המוזיאון שהקים אלי אביבי ב"מדינת אכזיב". אותו עבד היה גם ראש העיר עכו בתחילת תקופת המנדט, עד למותו.

המים זורמים ממש בצמוד לרחבת החנייה. אבל מי שרוצה ליהנות מהמיטב שיש למקום להציע, צריך לעזוב את הרכב וללכת. רצוי לקחת נעליים מותאמות להליכת מים. לאחר הליכה של כמאה וחמישים מטר על דרך עפר מגיעים למי הנחל הזורם. כאן הדרך חוצה את הנחל. מכאן מומלץ ללכת בתוך המים הקרירים והמוצלים. חוויה נהדרת מובטחת. צמחיית נחלים – עצי דולב גבוהים, פטל, שיח אברהם ועוד. להקות של דגי חפף במים – אלו דגי נחלים ומים מתוקים שיודעים לשחות נגד הזרם, ולעלות במפלים. שפריריות במגוון צבעים זוהרים נחות על כל ענף בולט וממריאות בהבזק בוהק לאוויר. ואם תושיטו יד ללא תנועות חדות, הן תעמודנה על היד המושטת.

אחרי כ-200 מטר נחבור שוב אל דרך העפר שחוצה את הנחל. אפשר לחזור איתה לנקודת ההתחלה, וניתן גם להמשיך לעוד קטע רטוב ומקסים, כ- 500 מטר, עד המעיין עצמו. המים נובעים מתוך צינור. נקודת הנביעה המקורית מבוטנת ונמצאת כ-50 מטר מזרחית לצינור. יש במקום בריכה עמוקה יותר. גם מכאן ניתן לחזור בדרך העפר המלווה את הנחל.

אם יתמזל מזלכם תוכלו לפגוש כאן יחמור – סוג של אייל גדול. היחמורים נכחדו מהארץ במהלך המאה ה-19, והושבו לטבע בדרך מעניינת בשנות השמונים והתשעים של המאה שעברה.

הקפידו בבקשה לא להשאיר אחריכם אשפה שפוגעת בחיות וביופי של המקום המיוחד הזה.