טיול חורף עם הרבה רוחניות בסמטאות צפת בין בתי כנסת, אתרי אוכל, אנשים מעניינים ועולם של שעווה

הסיפור

ההיסטוריה של צפת צעירה במונחי ארץ-ישראל, אך חשיבותה ותרומתה ליהדות אדירה. במחצית השנייה של המאה ה-16, בתור הזהב קצר המועד של העיר, התרכזו בצפת גדולי הרוח של העולם היהודי ונוצרו בה כמה מיצירות ההגות החשובות ביותר של היהדות אשר משפיעות עלינו עד עצם היום הזה. הפיוט "לכה דודי" וטקס קבלת השבת שאנו מכירים נולדו כאן; הספר "שולחן ערוך", שהוא הבסיס העיקרי להבנת המצוות ולפסיקה ההלכתית עד ימינו, נכתב כאן; ורעיונות מרכזיים בקבלה, תורת הנסתר היהודית, נולדו ועוצבו כאן באותן שנים קצרות של סוף המאה ה-16.

לא בכדי נחשבת צפת לאחת מ'ארבע ערי הקודש' של ארץ ישראל (יחד עם ירושלים, טבריה וחברון), ויש בה, עד היום, תחושה בלתי מוסברת של קדושה ורוחניות.

רק  כ-100 מטר מפרידים בין בית הכנסת של הרב יוסף קארו, כותב "שולחן ערוך", לבין בית הכנסת של האר"י הקדוש, מיסד הקבלה הלוראנית. אך המרחק הרוחני המפריד בין שתי תפיסות יסוד אלו של היהדות, הוא כמעט אינסופי. רק בצפת יכולות לדור ביחד שתי תפיסות עולם כאלו, ואף למצוא את הדרך להשלים זו את זו ולהיות שזורות זו בזו בחוטים של סיפור ואגדה ושל יצירה ועשייה.

הסיור

הסיור שעליו אני ממליץ כאן אינו מסלול סדור וחד כיווני. אני ממליץ על מספר בתי כנסת, אתרים, מקומות, ואנשים שנמצאים במרחק הליכה קרוב בלב הסמטאות, ואשר יוכלו לתת לכם תמונה מלאה ומרתקת של צפת. תוכלו לבקר בהם על פי רצונכם והזמן העומד לרשותכם. נקודת הייחוס ממנה אני ממליץ להתחיל היא "כיכר המגינים".  כל המקומות מאפשרים ביקור גם בחורף, בימי סגריר שעושים טוב לעיר ומוסיפים לאוירתה המיוחדת.

בית הכנסת האר"י האשכנזי: נקרא ע"ש האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא, גדול מקובלי צפת ומייסד הקבלה הלוריאנית. בית הכנסת מצוי במקום שעל פי המסורת הינו "חקל תפוחין קדישין", דימוי קבלי לגן העדן. האר"י וגוריו (תלמידיו) היו באים לכאן לובשי לבן, לקבל את השבת. בית הכנסת שירת את הקהילה של עולי יוון, וחרב חלקית ברעידת האדמה של 1837. שימו לב לארון הקודש עשוי העץ, ששוקם על ידי נגר אמן איש גליציה, שהטביע בו סמלים קבליים ודמויות של בעלי חיים ובהם דמות אריה, אולי האר"י הקדוש? לבית הכנסת משויכים סיפורי ניסים, ובהם עמידתו של "כותל המזרח" ברעידת האדמה, הופעתו של האר"י במקום לאחר מותו ורסיס שחדר והותיר חור בבימה מבלי לפגוע במתפללים.

בית הכנסת קארו ומערת המגיד: נקרא ע"ש רבי יוסף קארו, מחבר היצירה "שולחן ערוך", שהיא אבן יסוד בהבנת המצוות ובסיס לפסיקה ההלכתית. מבחינה היסטורית חיבור זה נופל רק מהמשנה והתלמוד. קארו, שהיה דיין וכונה "מרן", עמד בתקופת תור הזהב של צפת בראש בית מדרש גדול וחשוב. על פי המסורת, הוא כתב את "שולחן ערוך" ב'מערת המגיד' אפופת המסתורין, שנמצאת מתחת לבית הכנסת ולרוב סגורה. אולי יהיה לכם מזל ותמצאו אותה פתוחה…

בית הכנסת אבוהב: אולי היפה והמרשים בבתי הכנסת של העיר. בבית הכנסת שלושה ארונות קודש. השמאלי  משמש לגניזה, המרכזי משמש לתפילות היומיום ואילו בימני נמצא ספר תורה שעל פי המסורת נכתב על ידי רבי יצחק אבוהב, "גאון קסטיליה", שמסורות של קדושה נקשרו בו. זהו אחד מספרי התורה העתיקים בעיר, והוא מוצא לתפילה שלוש פעמים בשנה, במועדי כש"ר (כיפור, שבועות, ראש השנה). בכיפת בית הכנסת עיטורים מרהיבים שלקוחים מעולם המושגים של הקבלה, ועל הקיר ציורים של הציירת ציונה תג'ר, שהיתה ממקומי קרית האמנים בעיר בשנות החמישים.

דוד פרידמן: צייר ואמן יליד ארה"ב, שציוריו הצבעוניים לקוחים כולם מעולם המושגים של הקבלה וכוללים צורות גיאומטריות וסמלים. ניתן להיכנס ולבקר בסטודיו שלו, ליהנות ולרכוש מהציורים הנפלאים שלו ולשמוע ממנו מעט הסברים שירתקו ויפתיעו אתכם. בתיאום 04-6972702. רח' בר יוחאי 38, מול "סמטת המשיח".

סמטת המשיח: הסמטה הצרה בעיר, שדרכה יעבור על פי המסורות הצפתיות המשיח לאחר רדתו מהמירון ובדרכו לירושלים. הקשישה יוכבד רוזנטל, שאליהו הנביא נגלה לה בחלומה, נהגה לשבת בסמטה מידי יום עם שתי כוסות תה ולהמתין למשיח, כדי להסב עימו כשיבוא. ללמדנו שבצפת המציאות והדמיון, הרוח והחומר מתערבבים זה בזה.

יקב אבוהב: מספר יקבים פועלים בצפת, ויקב אבוהב הוא אחד המיוחדים שבהם. מרכז המבקרים של היקב נמצא סמוך לרחוב הגלריות בבנין עתיק עם נוף יפהפה לעבר הר מירון הירוק. סמטת אבוהב, 04-6826222.

גבינות קדוש: מעט למטה משוק האומנים, ברח' הרב מרדכי אליהו 34, מצויה מחלבת קדוש, מאחרונות המחלבות שבהן נוצרה הגבינה הצפתית המקורית. המחלבה קיימת כמאה שנה ומייצרים בה מספר גבינות מעולות. מכולן, גבינת הצאן הנוקשה בסלסלת הקש היא סמלה המוכר. האירוח נעים והגבינות טעימות. פתוח בימי השבוע. 050-7299798.

הלחוח התימני: בתחילת שוק האומנים (מול לבנות ולהיבנות, אלקבץ 22). לחוח תימני ממולא גבינות צפתיות משובחות, עם פינות הסבה נחמדות ואוירה קלילה וידידותית – זהו מקום מצוין להפסקה קצרה.

נרות צפת: בחנות ברחוב נג'ארה (מעט למטה מביה"כ הארי האשכנזי) מאות עיצובים מרשימים של נרות שעווה בכל הצורות והצבעים. במקום גם תצוגות של סצינות מתוך סיפורי התנ"ך, מעוצבות בשעווה. ניתן גם לחזות בעשיית הנרות עצמם. מקום מומלץ לרכישת נרות לקידוש או לחנוכה.

"לבנות ולהיבנות":  זהו אירגון שהוקם בשנת 1980 במטרה לחבר צעירים מהתפוצות למורשת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל דרך חוויה פעילה, לימוד והתנדבות קהילתית. הם מקיימים סדנאות לימוד לסטודנטים, וכחלק מהפעילות מבצעים חפירות ושיקום של הריסות צפת של המאה ה-16. ניתן להיכנס ולסייר במנהרה ארוכה תחת בתי הרובע ולהגיע עד "בית הקהל" שנפתח לאחרונה ולקבל מעט מאוירת העיר העתיקה. מתאים לביקור עם ילדים.

אמצע דצמבר, הימים מתקצרים ושעות החשיכה מתרבות. בשבוע הבא יחל החורף באופן רשמי, בתאריך 21 בדצמבר, היום הקצר בשנה. אחר כך נחוג את חנוכה – חג האור. חנוכה מצטרף לחגים וקרנבלים רבים של עונת החורף בחצי הכדור המערבי, שכולם חגי אור ומטרתם להרגיע אותנו, בני האדם, ולהבטיח שהאור יחזור והשמש תזרח ותיתן לנו מאורה וחומה גם אחרי החורף.

לחג החנוכה משמעויות נוספות. הוא חג האור לא רק במשמעות של החשיכה בחורף, אלא בעוד משמעויות. ראשית שמו נגזר מהמילים חנו-כ"ה, ומלמד על החג במשמעות הצבאית שלו: בכ"ה בכסלו בשנת 168 לפנה"ס הנוצרית חנו צבאות המכבים בירושלים, אז נסתיימה המערכה הצבאית הראשונה במלחמות נגד היוונים. בשמונת הימים הבאים עסקו החשמונאים והיהודים בטיהור המקדש שטומא על ידי היוונים.

הנה לנו הסיבה המרכזית לחגיגה: "וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום, אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה', על אשר נתן להם עוז ותשועה, ויחגגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם… ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצו יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחודש כסלו, שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'" (ספר החשמונאים, א, ד).

הניצחון והשמחה הגדולים ביותר היו ניצחון החופש, החירות והרוחניות. מרד החשמונאים היה בראש ובראשונה מרד רוחני לחופש דת, ולא רק מלחמה צבאית לעצמאות, מלחמה נגד תשלום מס, ואפילו לא רק טיהור בית המקדש. היה זה בראש ובראשונה מאבק לחופש דת וחופש רוחני, ניצחון היהדות על ההתייוונות. ניצחון אשר הביא עמו גם מדינה עצמאית בלב השלטון היווני ואחריו הרומאי (עד לכיבוש על ידי הרומאים), פריחה תרבותית ורוחנית, ופריחה כלכלית.

מעניין מאד לערוך השוואה בין הימים ההם לזמן הזה. יש דברים רבים מקבילים, וקצרה היריעה כאן לפתח את הנושא. לכן אני מציג אותו כנקודה למחשבה בלבד.

לפני הסיום, אביא סיפור קצר של הרב סיני אדלר – נר אחד של תקווה:

בצריפנו – צריף הנוער במחנה אושוויץ, היו מרוכזים בחורים מארצות שונות המשועבדות תחת שלטון הנאצים. ימי חנוכה הגיעו. הצלחנו להשיג נר אחד, אשר היה בשבילנו דבר רב משמעות. בלילה הראשון של חנוכה התאספנו בקומה העליונה של אחד הדרגשים והדלקנו בצוותא את הנר היקר לנו עד מאוד. הנר הדולק הזה הדליק גם בלבנו תקוות חדשות לעתיד טוב, וחיזק את ביטחוננו ב"מעוז צור ישועתי". ברגע כזה התעוררו בנו הגעגועים הגדולים לעבר, אשר בו חגגנו את ימי החנוכה כל אחד בבית הוריו בשמחה, אבל העבר הזה נעלם ואיננו. ולכן התעוררה ביתר שאת הבקשה הבוקעת מעומק ליבנו לעתיד שאמנם היה עדיין רחוק מאיתנו, אבל בו תתקיים התפילה ששרנוה אז, והיא "תיכון בית תפילתי, ושם תודה נזבח… אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח".

אסיים בשיר "אנו נושאים לפידים" ובברכת חג אורים שמח.

קריאה נעימה.

אנו נושאים לפידים / אהרון זאב

אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים 
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ 
וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ 
הַצָּמֵא לָאוֹר –

יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ 
לָאוֹר וְיָבוֹא!

נֵס לֹא קָרָה לָנוּ –

פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָה עָלִינוּ,
מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת 
הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ.

נֵס לֹא קָרָה לָנוּ –

פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם –

וַיְּהִי אוֹר!