למעיליא עבר עשיר. בכפר התגלו שרידים של יישוב עתיק מתקופות הברונזה והברזל, ויש המשערים שזהו מיקום העיר "אשר בעלות" המוזכרת בספר מלכים א' (שם שמזכיר את מעלות ואף את השם מעיליא).
אך עיקר חשיבותה מגיע מהתקופה הצלבנית. באמצע המאה ה-12 בנה כאן המלך הצלבני בולדווין ה-3 מצודה, במטרה לשמור על הדרך מעכו לדמשק. תחת חסותו שלטה במקום משפחת פיאודלים צרפתית. שמה של המצודה נודע כ"שאטו דה רואה" (מבצר המלך) ועד היום ניתן לראות שרידים מרשימים ממנה.
בשנת 1220 הועברה הבעלות לידי ראש המסדר הטבטוני הגרמני, והשפה המדוברת בו הפכה מצרפתית לגרמנית. האבירים הטבטונים היו אלה שבנו את המצודה הגדולה במונפורט, ולשם העבירו את מוקד שלטונם על אזור הגליל המערבי כולו. אלא ששלטון זה נמשך רק כ-50 שנה, עד שנוצחו על ידי הממלוכים וירדו מבמת ההסטוריה.
מעיליא "המודרנית" קשורה לשליט הגליל דאהר אל עומר, שבאמצע המאה ה-18 העביר את המוסלמים שישבו במקום לכפר השכן תרשיחא, והשאיר בכפר נוצרים בלבד, מסורת שנשמרת עד ימינו. הנוצרים פיתחו את הכפר מהמצודה אל הגבעות הסמוכות שבמערבה ובצפונה. עד היום יש בכפר בתי אבן עתיקים שנבנו במאות ה-18 וה-19.
במעיליא חיים כאמור רק נוצרים (ויחד עם פסוטה הם היישובים היחידים בארץ בהם מתגוררים נוצרים בלבד), כולם מהעדה היוונית-קתולית (מלכיתית). בני עדה מיוחדת זו היו משויכים עד המאה ה-18 לעולם הכנסיות האורתודוקסיות המזרחיות, אך הועברו להיות תחת חסות האפיפיור הקתולי בעקבות קרע פוליטי. כיום חיים בכפר כ-3,200 איש והוא עומד בראש כפרי המיעוטים בארץ מבחינת ההכנסה לנפש.

הביקור והסיור במעיליא נהדר בכל ימות השנה, אך הוא מיוחד עוד יותר בתקופת חג המולד. שיטוט באזור הכנסייה וברחובות במשך היום ובמיוחד בערבי החורף הקרירים יוצר תחושה חזקה של אירופה, אירופה של הגליל.

אזור הכנסיה והמבצר
כל סיור במעיליא צריך להתמקד בראש ובראשונה ברחבת הכנסייה, שנמצאת בראש הגבעה המזרחית ובקרבת בנין המועצה. כנסיית מרים הקדושה נבנתה באמצא המאה ה-18 על שרידים צלבניים וביזנטיים. המיוחד בה, שלמרות היותה חלק מהעולם הקתולי, סגנונה והלכות התפילה בה דומים הרבה יותר לכנסיות האורתודוקסיות. קיר רוחבי (איקונוסתאזיס) עליו מתנוססות איקונות מפריד בין המתפללים לבין המזבח עליו עורך הכומר את הטקסים. גם כאן תראו נערי כנסייה אוחזים ומנפנפים במתקן קטורת המפיץ עשן וריח לכל עבר, כפי שרואים בכנסיות האורתודוקסיות.
הכנסיה עברה שיפוץ יסודי בשנים האחרונות וקמרונות האבן שלה מרשימים ויוצרים אוירה גלילית מיוחדת. אפשר לתאם ביקור במקום ואף לשמוע הסבר מפי האב נאדים בטלפון 052-427779.
סביב רחבת הכנסייה יש מספר מקומות מעניינים, ובראשם שרידי המצודה הצלבנית. זוהי מצודה צלבנית אופינית מרובעת, מסוג מצודות קסטרום, שמגדלי שמירה הוקמו בפינותיה. שניים ממגדלים אלו ניתן לראות בפאה הצפונית, כולל חרכי הירי. בסמוך לשרידים אלו מוקמת בזמן האחרון מסעדה / בית קפה, בבית העתיק של משפחת עסאף. עם תחילת עבודות השיפוץ התגלו במקום שרידים צלבניים מרשימים ביותר, ובראשם גת משוכללת לייצור יין. שרידים אלו שומרו ויהיו גלויים למי שיבקר במקום שיישא את השם "קסטלו", וצפוי להיפתח לציבור בתוך חודשים אחדים.
ברחבה תוכלו גם לראות פסל, מעשה ידיו של יגאל תומרקין, שהזדהה עם מאבקם של תושבי הכפר בשנת 1979 בזמן מימוש תוכנית המצפים והעבודות לפיתוח מצפה הילה. מומלץ לרדת מהמדרגות מצפון למצודה ומשם לשוטט בסמטאות הסמוכות ולראות את בתי האבן היפים והחצרות המטופחות.

אירועי חג המולד 2018
מעיליא כולה מקושטת ומוארת, אך השיא יגיע לקראת חג המולד עצמו. ב-21 בדצמבר יתקיים ברחובות הכפר מירוץ Christmas-Run (החל מ-10 בבוקר) שהפך למסורת. בימים שבת וראשון ה-22 וה-23 בחודש יתקיים ברחבת הכנסיה הקריסמס מרקט (מ-10 בבוקר עד 23) עם דוכני ממכר, אוכל ומשעות אחר הצהריים מופעים לילדים ולמבוגרים ובלילה אפילו ריקודים.
ב-24 בדצמבר, ערב החג עצמו, תיערך בשעות הצהריים תהלוכה מסורתית שבמרכזה מצעד של צופי הכפר שינגנו, יחלקו מתנות לבתים ויעשו שמח. לפרטים מדויקים ניתן לפנות לסלים חמיסה בטלפון 050-5502179.

אמצע דצמבר, תחילתו של חודש טבת. הימים הולכים ומתקצרים, הטמפרטורות יורדות, יורד גשם, החורף כאן עוד מעט באופן רשמי. חג האורים מאחורינו, אך ברחבי העולם ממשיכים לחגוג את חגי האור.
אין זה מקרה שלקראת ה-21 בדצמבר, היום הקצר בשנה, ניתן למצוא במקומות רבים בעולם חגים ופסטיבלים שונים, המקדשים את האור. לחלקם מכנה משותף הנוגע בהיבט הסימבולי של האור, ומבטא את שאיפת הטוב לגבור על הרע – "באנו חושך לגרש". התרבות האנושית מצאה לה דרכים מרתקות ומגוונות להתמודד עם שעות האור המתמעטות בחצי הכדור הצפוני בחודשי החורף. ראש המועצה החדש, איל שמואלי וחברי המועצה החדשים נכנסו לתפקידם בשבוע שעבר. בהצלחה! עבודה רבה ואתגרים רבים מצפים לראש המועצה בתחילת דרכו. ללא ספק מערכת הבחירות שעברנו שידרה רצון עז של כלל התושבים לשינוי דרך, למציאת הנתיב שיוביל את הכפר והקהילה להצלחה. אני מקווה שאייל וחברי המועצה יחזירו את הכפר לנתיב הנכון.
אמנם חג החנוכה עבר, ובכל זאת בחרתי להתמקד בשיר שנכתב לכבודו. "אנו נושאים לפידים" הוא שיר חנוכה ציוני אשר נכתב בשנות השלושים המוקדמות על ידי אהרן זאב והולחן בידי מרדכי זעירא. השיר מושר בטקסים ציוניים רשמיים שונים. לשיר גרסה נוספת, שונה מעט מהמילים המקובלות. אהרן זאב היה מחנך באחד מבתי החינוך של זרם העובדים, ולימים קצין חינוך ראשי בצה"ל. את השיר כתב למצעד חנוכה שהונהג שם.
ברבות הימים זכה הזמר להצלחה והפך לשיר חנוכה כללי ומקובל. השיר מושר מידי שנה בעת הדלקת המשואות ביום העצמאות בהר הרצל. לעתים המנגינה מנוגנת במצעדים צבאיים בישראל בנוסף למארש צה"ל. השיר בכללו מתאר עבודה קשה ומאומצת עד ההגעה למטרה.
יש הרואים במילות השיר תכנים אנטי-אמוניים שונים. המילים "נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו" חוזרות על עצמן לאורך השיר מספר פעמים, כדי להדגיש את אי התערבות האל בנעשה, ואת האמונה ברוח האדם. בסיום השיר מופיעות המילים "בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור", כדי לקרוא תיגר על סיפור הבריאה התנכ"י, בו נוצר האור על ידי דבר האלוהים "יהי אור". בבית האמצעי מופיע הקטע "לעמק הלכנו ההרה עלינו, מעיינות האורות הגנוזים גילינו", כאמירת נגד לצו האלוהי, המופיע בהקשר איסור העלייה להר סיני: "הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו" (יתרו יט,יב).
עבורי בחג החנוכה ובכלל יש מן האמונה, החלום והנס, ויש גם הרבה מאוד מרוח האדם: עבודה קשה, הנהגה אמיצה וגבורה אנושית. אין ולא צריכה להיות סתירה בין השניים. להפך!
אסיים בשירו של שאול טשרניחובסקי "אני מאמין", המבטא לדעתי את האיזון הנכון בין אמונה, רוח האדם ומעשיו, ובתפילה שגם הכפר והקהילה שלנו תחזור לאיזון הנכון.
קריאה נעימה.

אני מאמין / שאול טשרניחובסקי

שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח,
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.

כי עוד נפשי דרור שואפת,
לא מכרתיה לעגל פז,
כי עוד אאמין באדם,
גם ברוחו, רוח עז.

רוחו ישליך כבלי-הבל,
ירוממנו במתי-על:
לא ברעב ימות עובד,
דרור לנפש, פת-לדל.

שחקי כי גם ברעות אאמין,
אאמין, כי עוד אמצא לב,
לב תקוותי גם תקוותיו,
יחוש אושר, יבין כאב.

אאמינה גם בעתיד,
אף אם ירחק זה היום,
אך בוא יבוא – ישאו שלום,
אז וברכה לאום מלאום.

ישוב יפרח אז גם עמי,
ובארץ יקום דור,
ברזל-כבליו יוסר מנו,
עין-בעין יראה אור.

יחיה, יאהב, יפעל, יעש,
דור בארץ אמנם חי,
לא בעתיד, בשמים –
חיי רוח לו אין די.

אז שיר חדש ישיר משורר,
ליפי ונשגב לבו ער
לו, לצעיר, מעל קברי
פרחים ילקטו לזר.