ניתוח תוצאות הבחירות מלמד שאייל שמואלי ניצב בעמדת פתיחה קצת יותר נוחה, אבל כהן יכול לאזן אם ישיג תמיכה מעופר חלה * השיעור שלמדנו מהירוקים * והאם סיון יחיאלי ניצח או הובס?

בימים שלפני ה-30 באוקטובר גיבשתי תשובה לכל מי ששאל אותי "נו, אז מה יהיה בבחירות?". עניתי שאין לי מושג, אבל ב-31 בחודש אדע לפרשן בדיעבד כל תוצאה שתתקבל.

זה היה רק חלק מהאמת. היה לי די ברור שיהיה סיבוב שני, וזו גם הייתה הכותרת  של הטור הראשון בו התייחסתי לבחירות הקרבות. ומושג אכן לא היה לי, אבל היו לי בהחלט תחושות בטן והערכות, שהתבררו כדי קרובות למציאות.

גם לפני הסיבוב השני אין לי מושג, אבל ניתוח מסוים של התוצאות מלמד כי בפניו של עופר כהן עומד אתגר גדול יותר. על פניו נראה כי הדרך שלו לקולותיהם של מצביעי עופר חלה ויורם איילון קשה יותר מזו של המתמודד השני, אייל שמואלי. האחרון, מצדו, נמצא אולי בנקודת זינוק קצת יותר נוחה, אבל לפעמים הנחה שכזו יכולה להפוך לרועץ.

כששורות אלו נכתבות, מנסים שני המתמודדים להשיג את תמיכתם של המפסידים. על פי המידע שברשותי כרגע, עופר חלה צפוי לתמוך באחד מהם, בתמורה להסכם שיבטיח לו את תפקיד סגן ראש המועצה (ללא שכר), מעורבות במרכז הקהילתי (דירקטור מטעם סיעתו) והשפעה בתחום החינוך.

עד שהעיתון מופץ, אולי כבר יצא מי מהמפסידים בהצהרת תמיכה. זה כמובן יכול לשנות את התמונה, אבל תמיד צריך לזכור שמצביעים אינם עדר.

 ***

 כהן התחיל את הקמפיין מהוסס, אבל הלך והשתפר ככל שהתקרב רגע האמת (הראשון מבין שניים, כפי שהסתבר). בתחילת הדרך ביקש ליהנות משני העולמות: להיתפס כממשיך דרכו של סיון יחיאלי, אבל במקביל להצטייר גם כדמות עצמאית, שנבדל מראש המועצה היוצא.

לקראת הסוף נקט בשני מהלכים שלדעתי הביאו לו כמות לא מבוטלת של קולות: האחד – סרטון תמיכה של משה כחלון, והשני מכתב התמיכה של סיון יחיאלי.

מכתב התמיכה של יחיאלי זכה לביקורת ולתרעומת. בעיני הן אינן מוצדקות. ראש מועצה הוא איש פוליטי, ואך טבעי הוא שיתמוך באחד המתמודדים. הדרישה לממלכתיות תלושה מהמציאות. לטעמי, במידה שיש לראש מועצה יוצא העדפה מובהקת, זו אפילו חובתו הציבורית לספר עליה.

מבחינתו של עופר כהן זה כנראה עבד. אבל זה כנראה גם הולך איתו לסיבוב השני. מה שאומר שיש לו בעיה עם תומכי עופר חלה ויורם איילון, שמידה רבה מייצגים אופוזיציה ליחיאלי. עכשיו הוא צריך לשכנע אותם (ואולי גם את תומכי קרן דרוקמן אדיב) שלמרות שיחיאלי תמך בו, הוא לא בהכרח ממשיך דרכו. וכאמור, זו משימה לא פשוטה. אם יצליח להשיג מהם הצהרת תמיכה, זה עשוי לעבוד לטובתו.

 ***

 מהרגע שהכריז על מועמדותו, אייל שמואלי נראה כעולה די ודאי לסיבוב השני. אגב, ביום הבחירות עצמו הסתובבו חלק מפעיליו בתחושה שייבחר כבר בסיבוב הראשון. לא יודע אם זה היה ספין או תחושה אמיתית, אבל מסרים מהסוג הזה רצו, אם כי בווליום מתון.

שמואלי ניהל קמפיין מקצועי ויעיל. אולי לא יצירתי במיוחד, אבל מהודק, שקול ועכשווי. הוא שילב מסרים כלליים נכונים עם תוכניות קונקרטיות, השתמש מצוין ברשת ועשה עבודת שטח טובה בחוגי הבית. לשיאו הגיע בתגובה השקולה למכתב התמיכה של ראש המועצה היוצא בעופר כהן.

מעבר לקמפיין המוצלח, שמואלי הגיע למערכת הבחירות עם בסיס תמיכה רחב ומגוון, שכלל חברים ומכרים רבים. הבסיס הזה מגיע ממספר מעגלים, וגם לעובדה זו היה משקל משמעותי בהישג שלו.

אנשים בסביבתו (את אייל אישית לא שמעתי מתבטא כך) משוכנעים שהניצחון כמעט מובטח. מי ששם פתק לעופר חלה או ליורם איילון, הם אומרים, לא יכול לשים עכשיו פתק לממשיך דרכו של סיון.

מן הסתם, יש בזה משהו, אבל אני לא בטוח שזה כל כך גורף. הנחת עבודה שכזו עלולה להוות מלכודת ולהרדים. כך שעד ל-13 בנובמבר, גם שמואלי ואנשיו צריכים לעבוד קשה. אבל אם יהיה זה שמואלי שישיג הצהרת תמיכה, נקודת הפתיחה שלו תשתפר עוד יותר.

 ***

 עופר חלה ניהל את הקמפיין הממושך ביותר. באופן אישי התרשמתי מאוד מיכולת ההופעה שלו מול קהל. לטעמי שני דברים מרכזיים קלקלו לו: עמימות יתר גם בדברים שלא קשורים לעברו הביטחוני (מי היה בצוותי העבודה שלך?); והתרגיל הפוליטי שעשה למאיר גרינפלד כשדחק אותו ממקום ריאלי.

יורם איילון בנה על בסיס התמיכה שלו ממערכת הבחירות הקודמת, בה קיבל כ-30 אחוז מקולות הבוחרים. הוא קיווה ככל הנראה להגיע לפחות למספר זה, ואולי אף להוסיף אליהם עוד כמות משמעותית של בוחרים. בעיני רבים נחשב כעולה בטוח לסיבוב השני.

הוא ניהל קמפיין סולידי, סולידי מידי לטעמי, וסיים במקום הרביעי המאכזב מאוד מבחינתו.

קרן דרוקמן עשתה הכל נכון, ניהלה קמפיין מקצועי, אבל בסופו של יום לא הצליחה לסחוף מספיק בוחרים.

 ***

 את השיעור הגדול ביותר קיבלנו כולנו מרשימת הירוקים. הם ניהלו קמפיין חובבני, עם גרפיקה ברמה ביתית והתנהלות גמלונית ברשת. למרות האג'נדה הסביבתית שלהם תלו שלטי חוצות בבתים פרטיים. ובכלל – כל הקמפיין שלהם היה לגמרי אולד-סקול, כולל שולחן קבוע בימי שישי במרכז המסחרי בחודשים שקדמו לבחירות. אם לא די בכך, בראש הרשימה ניצבים שניים שחצו כבר את גיל 60, יואב ניצב וטוביה ארז, וגם את המשך הרשימה לא טרחו לקשט בעוללים בני פחות מ-40.

אבל היו להם מסרים ברורים, רעיונות קונקרטיים ואג'נדה מסודרת. ומעל הכל – אנשים שמחויבים לרעיון ולציבור, שמגיעים עם רקורד של עשייה והתמדה. מסתבר, שכאשר יש לך את כל אלה, האריזה הופכת לפחות חשובה.

 ***

 סיון יחיאלי אמנם לא התמודד, אבל בעיני רבים בהחלט השתתף בבחירות. אני לא מדבר רק על תמיכתו במועמד עופר כהן, אלא על ניתוח התוצאות מהעיניים של ראש המועצה היוצא.

בסביבתו של יחיאלי אומרים שתוצאות הבחירות מהוות ניצחון עבורו. שני המתמודדים שעלו לסיבוב השני (וגרפו יחד 51.5%) מזוהים איתו במידה רבה. כהן כמעט טוטאלית, שמואלי במידה מסוימת (היה מראשי מטה הבחירות שלו ב-2008). ובעיקר, שני המתמודדים שהצטיירו כאופוזיציה מובהקת ליחיאלי, עופר חלה ויורם איילון, הגיעו יחד ל-38% מהקולות.

מבקרים של סיון טוענים שמדובר בלא פחות מתבוסה. אלו כמובן סופרים גם את רוב הקולות שקיבל אייל שמואלי ולפחות חלק מאלו שקיבלה קרן דרוקמן אדיב כהצבעת אי אמון ביחיאלי. על פי התפיסה הזאת, לפחות 60 אחוזים מהבוחרים הצביעו למעשה נגד ראש המועצה היוצא.

הניתוחים הללו לוקים בתפיסת עולם מפלגתית, שבבחירות המוניציפליות כבר כמעט אינן תופסות. לכן הם יכולים להיות נכונים, אבל בטח שלא בצורה גורפת. ביום שלישי הקרוב יהיה להם משקל, אבל רק מסוים. שני המתמודדים מגיעים לשם עם סיכוי סביר להיות ראש מועצה, גם אם אחד מהם, לפחות לכאורה, נמצא בעמדת פתיחה נוחה יותר.