חמשת המתמודדים לראשות המועצה השתתפו בפאנל שארגנה תנועת הצופים, ומתוכננים להשתתף בעוד שני אירועים דומים. ביקור בשני חוגי בית נוספים, וייסוד מדד הפייסבוק

מערכת הבחירות בכפר ורדים מעלה הילוך, אבל עדיין נשארת שקטה יחסית.
למרבה השמחה אין יותר מידי השמצות, אבל מנגד קשה גם לזהות להט מיוחד. כשכבר מתנהל ויכוח סוער אחד, הוא עוסק בקרדיט על המהלך שזיכה את כבר ורדים בפירורי הארנונה של תפן. מאיר גרינפלד מסיעת אופק טוען בתוקף שהדבר קרה בזכותו, בעוד ראש המועצה היוצא סיון יחיאלי וחברו לסיעה המתמודד עופר כהן טוענים שתרומתו מזערית אם בכלל.
קרדיטים זה חשוב, אבל הויכוח היה מייגע ועתיר טופסולוגיה והתכתבויות. למרבה המזל הוא התקיים בתוככי תכתובות דואר אלקטרוני לעיניהם של כ-20 מכותבים. אילו היה יוצא לפייסבוק, יש מצב שהיינו מקבלים מכתב נזיפה מצוקרברג בגין אמלו"ק יתר של הגולשים.

מרתון פאנלים

שבט עפר של הצופים יזם, ובצהרי שבת האחרונה (1.9) התכנסו חמשת המועמדים לפאנל משותף בבניין השבט מול חניכי השכבה הבוגרת. נכחתי בשעה הראשונה של הדיון. זה היה שיעור נחמד באזרחות לבני הנוער, שלרובם המוחלט אין עדיין זכות הצבעה. האווירה הנעימה לא איפשרה לאיש מהמועמדים להתבלט, ועל פי אנשים שחזו בפאנל עד סופו, המצב לא השתנה. אם בכל זאת צריך לדרג, נדמה לי שיורם איילון ועופר חלה נתנו הצגה טיפה יותר טובה ממתחריהם. החינני ביותר היה מרכז השבט יובל מרגוליס, שהנחה; והמעניין ביותר היה ראש המועצה היוצא, סיון יחיאלי, שבדברי הסיכום דיבר לראשונה בפומבי על הסיבות להחלטתו שלא להתמודד (ראו במסגרת).
פאנלים דומים צפויים להתקיים בימים הקרובים, אחד במסגרת מועדון הזהב, והשני במסגרת אירועי סוכת שלום של המניין המשפחתי.

השואו והחידה

כל המתמודדים קיימו חוגי בית ב"נועלוש", שתרמה את המקום והכיבוד לאירועים. יוזמה יפה וחכמה, שגם זכתה להצלחה – לכל המפגשים הגיעו מאזינים בכמות נאה, כלומר בין 20 ל-30.
הייתי שם במפגש של עופר חלה. מכל חוגי הבית שראיתי עד כה (ראיתי כבר את כולם, אך את אייל שמואלי ראיתי רק באירוע ההכרזה על ההתמודדות) חלה נתן את ההופעה הטובה ביותר. נעזר במצגת, אבל קולח, שולט בחומר, ומגיב יפה לטוויסטים מהקהל. אפילו כשפעילי סיעת אופק (ששינתה את שמה ל"אופק בתנופה") דרשו ממנו שידבר על הישגי הסיעה, הצליח להיראות כשמח לעשות זאת.
מה שמטריד הוא שיש הרבה דיבורים על צוותי עבודה שגיבשו ניירות עבודה בהמון נושאים; ומצד שני אין שום שם של המשתתפים בצוותים. בנוסף, למעט המצגת ומינשר אחד שאת דעתי עליו כבר כתבתי, אין חומר רציני כתוב באינטרנט. כאחד שמיטיב להופיע, חלה בודאי מבין את הערך של ניים דרופינג ("צוות שמיניתי בראשותו של ידידי המוכשר…".) בכלל, ובמיוחד כשאתה מדבר על "צוותים".
ואם יש ניירות עבודה שצריך לתרגם לשפה פשוטה ומובנת, אני בטוח שתמצא בין הפעילים מישהו שיעשה את מלאכת השכתוב הזו. נותרו פחות מחודשיים לבחירות, תן לנו, הבוחרים, קצת זמן לעבור על כל החומר.

הפאנל של קרן

קרן דרוקמן אדיב ממשיכה לעבוד בהתמדה ובשקט. פעילה בפייסבוק, מתמקדת במפגשים אישיים, רעיונות מענינים וגם יוזמות יוצאות דופן. הפעם היא ארגנה פאנל נשים שיתקיים במארג ביום שישי הבא (14 בספומבר, שעה 10:30), שיהיה פתוח לכלל הציבור.
דרוקמן אדיה היא גם היחידה שהקימה אתר אינטרנט מפורט למדי – www.kerendrukmanadiv.co.il.
בחוג בית שקיימה בביתה של רינה סטרוד, היא הייתה קצת פושרת. רהוטה ומנומקת כשדיברה בהתחלה ופרסה את מישנתה, קצת חסרת סבלנות לנוכח חוסר בקיאות בחומר שהפגינו חלק משואלי השאלות. לזכותה ייאמר כי הקהל אולי נראה הומוגני – כ-15 נשים ושני גברים (כולל העיתונות), אבל השאלות אכן לא היו אחידות ברמתן.

מתגבשות כוורות
עו"ד עופר כהן צירף אליו את איתן הימן כמספר 2. יש הסכמה גורפת שהימן הוא "איש טוב", אבל מצד שני יש גם השגות על התנהלותו במערכת הבחירות לפני 10 שנים ועל מידת המעורבות שלו בקהילה.
קרן דרוקמן אדיב מפרטת במודעה שלה רשימה ארוכה של "שותפים לדרך", בהם חברת המועצה דבירה גזית. אייל שמואלי הציג את שרונה שלו מאייר כמספר 2 עוד בכנס ההכרזה שלו. עופר חלה יתבסס כנראה על אנשי סיעת אופק, ואיילון עדיין לא פרסם את הכוורת שלו. מצד שני, איריס וקנין, שבבחירות הקודמות נבחרה במסגרת הסיעה של איילון ובמהלך הקדנציה פרשה והצטרפה לקואליציה, הצהירה בישיבת ההזדהות על תמיכתה באיילון.

אספרסו ומינשרים
ביום שישי האחרון במרכז המסחרי לא הבחנתי בשום פעילות בחירות. המרכז הומה למדיי, מזג האוויר נעים, המתמודדים לא שם.
התבוננות מעמיקה יותר הצליחה לאתר פעילות פוליטית. חברי רשימת כפר ורדים ירוק ישבו בשולחנות של "פיצוציק", לגמו בנחת מהאספרסו, ואנשים שממש התעקשו יכלו לקבל מהם מינשר. המינשר, אגב, סובל קצת מבעיות עיצוב והגהה, אבל התוכן שלו ענייני, ברור וקונקרטי.

מדד הפייסבוק
סקרים אין לנו, ואין לי מושג כמה הפייסבוק משמעותי, אבל הנה דירוג המתמודדים לפי מספר העוקבים בדף הפייסבוק שלהם, נכון ליום שלישי האחרון:
יורם איילון 643
עופר כהן 445
אייל שמואלי 375
קרן דרוקמן אדיב 207
עופר חלה 157
רשימת כפר ורדים ירוק 37

יחיאלי חושף: למה פרשתי
בפאנל של שבט עפר, חשף סיון יחיאלי לראשונה באופן פומבי את הסיבות שבגללן החליט שלא להתמודד על קדנציה נוספת.
יחיאלי סיפר לנוכחים כי שלוש המשימות העיקריות שטיפל בהן היו המרכז הקהילתי, פיתוח היישוב והשגת הטבות המס. לדבריו השקיע מאמצים רבים כדי לכלול את כפר ורדים ברשימת היישובים שמקבלים הטבות מס, על היותם במרחק של עד 9 ק"מ מהגבול. לקראת תום הקדנציה העריך שמאמציו לא נושאים פרי. הוא לא קיבל תשובה חיובית ממעלות בנוגע להחלפת השטחים ולא קיבל אישור ממשרד הפנים לעיסקה. אז חשב שמוטב שיגיש את מועמדותו לקדנציה נוספת כדי שימשיך לקדם את הנושא. ואולם, לפני חודשים מעטים התבשר שהתקבל אור ירוק גם ממעלות וגם ממשרד הפנים. היות שכך, הסביר, לא ראה טעם להמשיך לעוד קדנציה והחליט לפרוש.

בשבועות אלה של תחילת הסתיו מגיעה פריחת החצבים על פסגת יודפת העתיקה לשיאה. אין זו סתם פריחה של כמה חצבים נאים בשדה, אלא פריחה של מאות אלפי חצבים(!). ואם כבר הגענו, נתחקה גם אחר סיפורם של המורדים, שחלקם הקדימו את סיפור מצדה. טיול לתל יודפת

סיפורה של יודפת העתיקה בעת המרד הגדול ברומאים הוא סיפור מרתק של גבורה והקרבה. אבל לפני שנספרו בקצרה, הרשו לי לתקן טעות נפוצה. המקום שרובנו מכירים כ"תל יודפת" איננו תל, משום שאיננו אתר עם שכבות של חורבן ובנייה. זהו מקום ישוב חד תקופתי, שמתחיל בימי החשמונאים (מאה ראשונה לפני הספירה) ומסתיים לא הרבה אחרי המרד הגדול. לכן אימרו מהיום "יודפת העתיקה" ולא תל יודפת.
כשנה חלפה מאז פרץ המרד הגדול של היהודים באייר שנת 66 לספירה, ועד שהגיעו הרומאים אל העיר יודפת. במהלך שנה זו הספיקו המורדים בראשות מפקד המרד בגליל, יוסף בן מתתיהו, לבצר את העיר בעיקר בחלקה הצפוני הפגיע יותר. ניתן לדמיין את ביטחונם העצמי הגואה והמורל הגבוה של תושבי העיר, שמרדו באימפריה הגדולה ובמשך שנה שלמה דבר לא קרה. אלא שבוקר קיצי אחד, בחודש אייר 67, התייצבו כשישים אלף חיילים רומאים משלושה ליגיונות, בפיקוד המצביא אספסיאנוס, והחלו לצור על העיר. המורדים הצליחו להגן על עצמם ואף להסב אבידות כבדות לצרים במשך 47 ימים ארוכים. אלא שלבסוף נפרצה החומה והחל טבח באוכלוסיית העיר. חלקם הקדימו את מצדה, והעדיפו התאבדות על שבי.
מפקד העיר, יוסף בן מתתיהו, החליט להיכנע, והיה להיסטוריון של אספסיאנוס. לימים הפך המצביא לקיסר רומי ויוסף בן מתתיהו הפך ליוספוס פלאביוס, שהשאיר בידינו ספרים עבי כרס שהפכו להיות המסמך ההיסטורי החשוב ביותר להכרת התקופה.
ביודפת העתיקה ניתן לראות את שרידי החומה, בורות מים רבים, מקוואות, שרידי מבנים ועוד. האתר הוסדר והונגש בחלקו בשנים האחרונות, כולל שילוט מצוין ועבודות הדמיה ממתכת, יצירת שוקי זרח, הנפח הנהדר ממושב יעד. יש שם שלושה שבילים באורכים ורמות קושי שונות (מחצי שעה ועד שעה וחצי), כך שהאתר מתאים לביקור של כל אחד.
אבל הגענו הנה בגלל החצבים, לא?
אז בתקופה זו של השנה מתמלא ההר הקרח של יודפת באינספור חצבים, שפורחים במפגן כוח מרשים החל מאמצע אוגוסט ועד אוקטובר. כמה חצבים אתם שואלים? כ-220 אלף! זהו המספר על פי מאמר של אבי שמידע ומוטי אביעם (שהיה תושב הכפר והארכיאולוג העיקרי שחפר את האתר). אם תגיעו לשם במהלך החגים, המפגן יהיה בשיאו.
החצב המצוי הוא צמח נפוץ ומוכר בארצנו וידוע כמבשר הסתיו. אך למרות שכיחותו יש להתייחס אליו בכבוד רב, כי הוא "צמח חכם" במיוחד, שהתאים את עצמו בצורה מקורית ביותר לתנאי ארצנו. החצב הוא בעל הבצל הגדול ביותר מבין הגיאופיפיטים הגדלים בישראל. הבצל מכיל שפע מזון המאפשר לחצב להוציא עלים ירוקים ובשרניים הדומים לחרב רחבה בתחילת החורף. בכך מקדים החצב את רוב הצמחים האחרים, ומנצל את חודשי החורף הראשונים לאגור עוד מזון בבצל. לקראת סוף החורף עליו מתיבשים ונאכלים על ידי בעלי חיים, והצמח נעלם מעיננו לכמה חודשים. רק לקראת סוף הקיץ, באוגוסט, כאשר השדה כולו יבש וצהוב, בוקעים לפתע עמודי התפרחת של החצבים בקצב מדהים, עד שהם מגיעים לגובהם הסופי, שיכול להגיע עד לשני מטר לערך.
על גבי העמודים בין 100 ל-250 פרחים קטנים ולבנים, שפורחים בדירוג מלמטה כלפי מעלה, בכל יום מספר פרחים. הפרחים נפתחים באמצע הלילה, ועד הבוקר הם מתמלאים בצוף ריחני המושך אליו המון סוגי חרקים שמאביקים אותו. לעת ערב הפרחים שפרחו מתיבשים ומסיימים את תפקידם. הרעיון לפרוח בשיא הקיץ ובסתיו, כשאין אף פרח אחר שיהווה תחרות על החרקים המאביקים, הוא "סטארטאפ צימחי" מרשים ביותר.
אם העלים כה בשרניים והבצל כה גדול ומלא חומרי מזון, איך זה שהחצב לא נאכל לתיאבון על ידי כל המכרסמים וחיות הבר? התשובה היא שהחצב רעיל ומסוכן לבעלי חיים, ולכן הם נמנעים מאכילתו.
אז עכשיו, אחרי שנתנו מספיק כבוד לחצב המצוי, נותר רק ליהנות מפריחתו ומהכמות הבלתי נתפסת של נציגיו כאן, בעודנו נהנים מהנוף שנשקף מהגבעה המרשימה של יודפת העתיקה.

איך מגיעים?

נוסעים למושב יודפת על הכביש להררית (7955) ופונים אל היישוב. מיד אחרי השער פונים שמאלה ומתפתלים עד לחניה שלרגלי הגן הלאומי יודפת העתיקה.

מה עוד באזור?

• פארק הקופים ביודפת. מומלץ מאוד לילדים.
• "בואכה יודפת" – מרכז חנויות ותיירות חדש עם בית קפה, חנויות יפות, מרכז מידע ונוף נהדר. בנוי בטוב טעם ומומלץ מאוד לביקור.
• חוות חלב עם הרוח – חווה אורגנית לגידול עיזים וייצור גבינות. ניתן גם לאכול שם בהזמנה מראש, וחנות הגבינות שלהם ממוקמת בבואכה יודפת.