בימים מהבילים אלו של אוגוסט רק המחשבה על טיול טבע גורמת לנו להזיע. אז הנה המלצה על שני מעיינות יפים ומיוחדים ליד צפת, המאפשרים רחצה של ממש ויכולים להשתלב בטיול סמטאות. ויש גם בונוס

אזור הר מירון הוא המקום הגשום ביותר בארץ ישראל המערבית. עיקר הגשם יורד במורדות המערביים (ממוצע שנתי של כ-950 מ"מ), אך גם במזרחו וברכס של צפת והר כנען הגשמים מרובים יחסית, ושם הממוצע הוא של כ-750 מ"מ בשנה. התוצאה היא ריבוי של מעיינות באזור, במיוחד לאורך ערוצי הנחלים, שם שכבות האקוויפר נחשפות. אך בקרבת צפת ישנם מספר לא קטן של מעיינות גם בשכבות סלע גבוהות יותר ואף בעיר עצמה. בשניים מהמעיינות הללו זורמים המים הצוננים לבריכות, המאפשרות שכשוך.

*

עין ליאור

עין ליאור הוא שמו של מעיין נאה שנמצא ממש על כביש 8900. הוא קרוי על שם ליאור דהן ז"ל, אוהב הטיולים שטבע בים בגיל 17, וחבריו ובני משפחתו שיקמו את האתר והסדירו אותו. מי המעיין הנובע כל השנה מפכים מהסלע בקרבת מקום ונשפכים אל תוך בריכה מלבנית בגודל של כ-2.5 על חמישה מטרים, ועומקם כ-70 ס"מ. סביב המעיין צמחיית נחלים מפותחת ואף כמה עצי פרי המספקים פינות מוצלות, נאות ונחמדות לקפה או ארוחה קלה (יש אפילו שולחן קק"ל אחד). המים נעימים ומצוינים לטבילה. אל המעין מגיעים מטיילים וגם אברכים מצפת, בעיקר בימי שישי. סביר להניח שלא תהיו כאן לבד, במיוחד משום שהמקום קטן יחסית ומתאים למשפחות וקבוצות קטנות בלבד.

איך מגיעים?

עין ליאור נמצא כאמור בקרבת כביש 8900 היורד מצפת למירון. יש רחבת חניה גדולה לאחר הפיתול בכביש כקילומטר אחד לאחר צומת ביריה, כשנסעים לכיוון מירון. מהחניה עולים בשביל עפר קצר בו גרם מדרגות המתפתל אל המעין.

בוויז: עין ליאור.

*

עין כובס

עין כובס הוא מעין נהדר מעל ערוץ נחל עמוד, ממנו נשקפים נופים נהדרים ומסביבו בוסתנים. שמו הלא רשמי הוא "מעיין בנימין הצדיק".

המעיין נובע ישירות אל תעלת בטון רוחבית שמובילה את המים לבריכת הטבילה. המים הנובעים מהמעיין טובים לשתייה אם תתפסו אותם ממש בנקודת הנביעה. הבריכה בנויה כריבוע בעל צלע של כ-2.5 מטרים, ובעומק של יותר מ-1.50 מטר. מימיה קרים, צלולים ונפלאים לימי הקיץ החמים.

המעיין משמש אברכים צפתיים כמקווה בעיקר בימי שישי, ואז המקום הומה. בזמן זה לא מומלץ לנשים להגיע, כי החרדים הטובלים שם בעירום "מפנים" בנות מהמעיין… לעומת זאת המקום די שומם בימי השבוע וגם בשבתות. סביב המעיין כרמי זיתים ומטעי תאנים. יש מקום רב לפרוס בצל פיקניק כדת וכדין.

מקור שמו של המעיין לא ברור. סברה אחת גורסת כי אנשי צפת נוהגים היו לכבס כאן את בגדיהם. סברה אחרת היא שזהו שיבוש שמו של קבר השייח' הסמוך, השייח' קוואיס (הטוב). ואגב, מי שחושק בטיול רגלי קצר יכול לרדת בשביל התלול כ-300 מ' על סימון שבילים כחול ולהגיע לקבר השייח'. האם באמת היה כה טוב? אינני יודע. אבל קברו ממוקם במקום נפלא, ממנו נשקף נוף מרהיב אל תוך ערוץ נחל עמוד.

שמו האחר של המעיין הוא כאמור "מעיין בנימין הצדיק" עליו נכתב בתלמוד הבבלי: "אמרו עליו, על בנימין הצדיק, שהיה ממונה על קופה של צדקה. פעם אחת באה אישה לפניו בשני בצורת, אמרה לו: רבי פרנסני. אמר לה: העבודה, שאין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו: רבי, אם אין אתה מפרנסני, הרי אישה ושבעה בניה מתים. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ובנימין הצדיק שהחיה אישה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו? מיד קרעו לו גזר דינו. תנא: הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"א, עמוד א'). אגב, קברו נמצא בצפת ברחוב לוחמי הגטאות.

*

והנה הבונוס:

אם תמהרו ותגיעו באוגוסט ואברכי צפת לא הקדימו אתכם, תוכלו ליהנות עדיין מתאנים נפלאות ומתוקות בבוסתנים הסמוכים למעיין.

איך מגיעים?

באזור התעשיה המערבי של צפת פנו שמאלה ברחוב הראשון והמשיכו עם הכביש כ-1.5 ק"מ.

בוויז: עין כובס. שימו לב, הנקודה בוויז לא מדויקת. המעיין מימין לכביש, חפשו מבנה בטון לבן.

רכישתו של העיתון המתחרה נושאת בחובה הזדמנות, אבל בעיקר מציבה בפנינו אתגרים

עיתון מקומי הוא מוצר מיוחד. יש לו מאפיינים ייחודיים גם כמוצר צריכה, גם ככלי תקשורת ובמיוחד כעסק.
כמוצר צריכה הוא מיוחד משום שלבעליו, עורכיו ועובדיו אין צל של מושג איך ייראה העיתון שלהם בעוד, נאמר, חודשיים. ככלי תקשורת מודפס בעידן הרשתות החברתיות, עליו לשמור על מעמדו כספק מידע עדכני ומהימן, כאשר הזמן בו לוקח להדפיס את העיתון ארוך מהזמן בו לוקח למאורע כלשהו להפוך ללא רלוונטי, ל"חדשות ישנות".
ומבחינה עסקית עליו לשרת שני קהלי לקוחות מאוד שונים מהותית זה מזה – קהל הקוראים, והלקוחות המפרסמים. אלו קהלים שונים בתכלית, אחד מהם לרוב כלל לא משלם עבור העיתון, ולעתים די קרובות האינטרסים שלהם מנוגדים לחלוטין. היענות יתר לאינטרס של מפרסם תפגע לפעמים בקהל הקוראים, ולהפך: הרצון לתת לקוראים כמות סבירה של מידע ברמת אמינות גבוהה, עלול לפגוע במפרסמים.
במקרה של עיתון א-לה כפר מצטרפים מאפיינים ייחודיים נוספים: עיתון שיוצא אחת לחודש, מקומון, פריפריאלי, קהל קוראים מגוון מאוד ומתן במה קצת יותר רחבה ליישוב אחד מתוך ה-25 בהם מופץ העיתון. בנוסף א-לה כפר יוצא לאור בעיקר ממניעים קהילתיים, אבל תוך ניסיון לנהלו בראייה עסקית לכל דבר. זהו הקו שמנחה אותנו כעורכי העיתון ובעליו. התוכן העיתונאי האיכותי שאנו מנסים להפיק מידי חודש, הוא במידה רבה חלק מתרומתנו לקהילה בה אנו חיים.

***

דמותו של עיתון מתעצבת אפוא בכוונת מכוון, כלומר כפי שמתכננים אותו עורכיו ובעליו, אבל במידה רבה גם על ידי המציאות. האירועים שמתרחשים, גיבורי הרגע, גיבורי התקופה, רוחה ואורחותיה אמורים להיות ניכרים בין דפיו של עיתון. זה כמובן נכון מבחינה מערכתית: עיתון שתוכנו כלל אינו מושפע ממה שקורה באזור בו הוא מופץ, איננו עיתון.
אבל זה נכון גם מבחינה עסקית ומסחרית. עיתון צריך בסיס כלכלי, וככל שהבסיס הזה יהיה איתן יותר, כך יוכל לספק לקוראיו תוכן איכותי יותר.
לכן, כשנעם בירן פנה אלינו לפני קצת יותר מחודש בהצעה לרכוש את העיתון המתחרה, "קורא בגליל", ולמזג אותו לתוך "א-לה כפר", ההתלבטות הייתה קצרה יחסית. כולנו הבנו את הפוטנציאל הטמון בעיתון מאוחד, המכסה את אזור כפר ורדים, מעלות וישובי הסביבה. כן, גם פוטנציאל עסקי, אבל בעיקר נפתחת כאן אפשרות לספק לקהילה מוצר תוכן עשיר יותר. מתוך הראייה הזו, ניהלנו משא ומתן חברי וקצר, כל צד עשה את הויתורים שלו, וביצענו את הצעד.

***

המשמעות של הצעד היא למעשה סגירתו של עיתון. עיתון עם היסטוריה, וגם אם לעתים קרובות חלקנו על הדרך שלו ושל אנשיו, סגירה היא עניין כואב. במקרה הזה, לשמחתנו, איש לא איבד מקום עבודה כתוצאה מהסגירה. וזה לא מעט, במיוחד בימים בהם נסגרת תחנת טלויזיה (החינוכית) בת 60 שנה, ערוצי טלוויזיה מסחריים (רשת וערוץ 10) מתמזגים, ובעולם התקשורת מדברים כבר כמה שנים על "מותו של הפרינט".
זהו עידן בו עיתון משמעותי כמו "מעריב" נעלם כמעט לגמרי (יוצא רק בסופי שבוע, לאחר התמזגות עם שבועון "סופהשבוע"), ועיתונים אייקוניים כמו "דבר", על המשמר", "חדשות" ואחרים הם היסטוריה רחוקה ולעתים נוסטלגית. כל העיתונים היומיים המודפסים היום בישראל סובלים מהפסדים, וגם מקומונים רבים ברחבי הארץ מתמודדים עם מציאות עסקית קשה, עד כדי סגירה.

***

במיקרוקוסמוס שלנו נותרנו לכאורה מקומון יחיד, לפחות לזמן מה. זה אולי יהפוך את החיים העסקיים שלנו לטיפה יותר נוחים, אבל בעיקר מציב בפנינו אתגרים ומעלה את רמת האחריות שאנו חשים, כלפי קוראי העיתון וכלפי הלקוחות המפרסמים כאחד. עוד אין לנו תשובות ברורות כיצב נתמודד עם כל האתגרים. אנחנו אפילו לא בטוחים שאיתרנו את כל האתגרים.
בינתיים ניצלנו את שעת הכושר למתיחת פנים קטנה, בדמותו של שינוי פורמט. העיתון גדל במקצת והוא מודפס על נייר איכותי יותר. התכנים עובו במקצת, כרגיל – הוא מהווה במה לתושבי הסביבה ולעסקים הפועלים בה, ובוצעו עוד שינויים מינוריים.
זהו ציון דרך מבחינת העיתון, אנחנו מקווה שאפילו ציון דרך חשוב. יחד עם שותפינו לדרך, האמונים על הכתיבה, העיצוב, הלוגיסטיקה והשיווק של העיתון, יחד עם לקוחותינו מנהלי העסקים והמוסדות מהאזור, וגם יחד עם הקוראים והקוראות של העיתון, שאנו מאוד משתדלים להיות קשובים להם – נעשה כל מאמץ כדי שציון דרך זה יביא למוצר טוב יותר, שגם ממשיך להשתפר כל הזמן.

לפי רמת ניהול הקמפיינים של המתמודדים בכפר ורדים, מפחיד לחשוב מה יקרה כשאחד מהם יצטרך לנהל יישוב

הבחירות לרשויות המקומיות יתקיימו בעוד קצת יותר מ-60 יום, ובכפר ורדים כמעט שום דבר אינו קורה. כל חמשת המתמודדים לראשות המועצה מתמקדים בעיקר בחוגי בית, פה ושם איזה פוסט בפייסבוק (שלרוב מתייחס לאותם חוגי בית), ובזאת פחות או יותר מסתכמים הקמפיינים. לא שלטים, לא פרסומים במדיה (המעט שנעשה היה בעיתונות אזורית דווקא), לא טלפונים לתושבים ובטח שלא הפנינגים צבעוניים או יוזמה מדליקה כלשהי.
בגזרת היצירתיות קרן דרוקמן אדיב הבריקה עם הזמנה לקפה אישי בברושור שהוצמד לשמשות המכוניות בכפר, וכלל גם שקית קפה. אפשר להתווכח על האפקטיביות, אבל לפחות יש כאן אחת שמנסה לחשוב קצת מחוץ לקופסה. היתר, כמו שנהוג לומר במשחקי כדורגל, נמצאים עדיין בשלב הגישושים. ובכדורגל, אגב, המשחקים האלו מסתיימים תכופות באפס אפס משעמם.
בשבועות האחרונים הצטרפתי לשני חוגי בית. האחד של עו"ד עופר כהן בסלון הנעים של בית משפחת גרטלר; והשני של יורם איילון על הדק הנאה בבית משפחת רודקו. בשני המפגשים יש כיבוד נחמד ואווירה מאוד תרבותית, גם כשעולות שאלות קשות.
הנושאים דומים: הבעיה הדמוגרפית ושלב ג', הצערת היישוב, טיפוח הכפר, בינוי, הטבות המס, חילופי השטחים עם מעלות ויוזמות שונות. שני המתמודדים מפגינים בקיאות בחומר, אבל כהן מתנהג יותר כמו סטודנט במבחן מאשר מישהו שמתכוון להוביל ולהנהיג. הוא מציג פתרונות לנושא שלב ג' (אחד מהם מאוד בעייתי בעיניי), מגן על חילופי השטחים עם מעלות, מציג תוכניות שונות, אבל מתקשה להלהיב או לעורר. העובדה שהוא נצמד למצגת ולכסא, רק מחדדת את התחושה.
בגזרת היוזמות החדשות דווקא יש לו כמה רעיונות מעניינים, כמו הקמת מתחם אמנויות למשל. אבל עד שהוא מגיע אליהם, הקשב יורד וכל אחד מעשרים ומשהו הנוכחים מנסה להשחיל שאלה, תובנה או השקפה משלו.
איילון מפגין קצת יותר ביטחון, מנהל שיחה חופשית עם הצצה לדף שהכין, ומדבר בטבעיות על "סגנון הניהול שלי". זה לא שגילינו כאן איזה ברק אובמה מקומי. מי שמחפש להט, ברק בעיניים, אנרגיות והתלהבות, לא ימצא אותן בחוג בית של איילון. הסגנון רגוע ושקט, אבל ניתן להבחין בניצוצות של כריזמה.
בנוסף לנושאים המתבקשים, איילון מדבר על מיתוג הכפר ומקדיש לטעמי קצת יותר מידי לנושא הניקיון וחזות הכפר. הקהל דווקא מגיב בהסכמה, עד שאחת האורחות מתרעמת ומזכירה לכולם בתקיפות מנומסת, שבעצם "אנחנו מתגוררים ביישוב מטופח ונקי, תענוג להסתובב ברחובות, ומהדיבורים כאן אני לא מזהה את הכפר שלי".
בניגוד לכהן, שבחר במוטו של קהילתיות, לאיילון אין חזון מהודק ומגובש. אחד המסרים המרכזיים שלו הוא "לשמור על הקיים ולשפר אותו", לא בדיוק האופוזיציונר הלוחמני שניסה להיות בשנים האחרונות.
איש מהמתמודדים לא פרסם מצע או תוכנית עבודה מסודרת בכתב. בינתיים הכל דיבורים. אני יודע, אנשים לא נוטים היום לקרוא מסמכים ארוכים, אבל בכל זאת, אתה רוצה להיות ראש מועצה? גלה קצת רצינות וכבד את הבוחר שבכל זאת רוצה להעמיק.
היחיד שפרסם משהו כתוב היה עופר חלה, שהעלה לעמוד הפייסבוק שלו מינשר טקסטואלי ברובו. לנוכח גיבוב הסיסמאות הריקות שמופיעות בו, כבר לא בטוח שזה עדיף. הנה דוגמה מייצגת מסעיף החינוך: "טיפוח החינוך והתרבות כמפתח לעיצוב קהילה בריאה ותוססת, העלאת איכות החינוך ע"י פיתוח, גיבוש ויישום תפיסה חינוכית מערכתית". ובחיי שבחרתי את הסעיף הכי הפחות קלישאתי.
אייל שמואלי, שהתחיל את הקמפיין שלו באירוע מרשים, מתמקד אף הוא בחוגי בית. בדף הפייסבוק שלו הוא מעלה תמונות עם כיתוב בנוסח "היה מצוין", או "פשוט אוירה טובה וכיף גדול להיפגש". אני מסכים, כיף לפגוש אנשים. אבל בשביל זה צריך את כל הווג'ראס של מערכת בחירות?
נדמה לי שניהול יישוב הוא משימה מורכבת יותר מניהול קמפיין. זו בטח משימה שדורשת יצירתיות, עשייה, עומק, יוזמה וכריזמה. ואם זו רמת ניהול הקמפיינים של המתמודדים, קשה להיות אופטימי לגבי הרגע בו אחד מהם ינהל יישוב.