באופן אישי אשמח להתגורר בישוב מעורב ורב תרבותי. זה לא הופך את כל מי שחושב אחרת לגזען

תוצאות המכרז הראשון של שלב ג' מהוות בעיניי הזדמנות אדירה למשהו חדש, מרענן, אולי אפילו פורץ דרך במונחים ישראלים. זכייתן של משפחות ערביות בכ-60 מתוך 125 המגרשים שיצאו למכרז נתפסת בעיני רבים כאיום, אבל באופן אישי אני חושב שצריך לראות בה הזדמנות. הזדמנות ואתגר.

אנחנו חיים בעידן שבו העולם הוא כפר גלובלי. השיר הישראלי (מדינה מזרח-תיכונית, בואו נזכור) לאירוויזיון (תחרות שירים אירופאית) הפך תוך ימים ספורים לריקוד באוגנדה (האפריקאית). וזו באמת רק דוגמה פצפונת מהשבוע האחרון ל"דיאלוג תרבויות" שנמצא כמעט בכל תחום: אוכל, מוסיקה, אמנות פלסטית, ספרות, קולנוע, תיאטרון ועוד.

אנחנו גאים בחיים המשותפים בגליל ואוהבים אותם. רבים מאיתנו טסים אלפי קילומטרים כדי להיחשף לתרבויות שונות, להכיר אנשים שונים וליהנות ממאכלים שטרם טעמנו. את האינטרנט והטלוויזיה שמביאים לנו את העולם כולו אל תוך הבית אנחנו רואים כמובן מאליו, וכבר לא מסוגלים לתאר את החיים בלעדיהם. אז עכשיו יש לנו הזדמנות לפיוז'ן תרבותי (היתוך בסדר, גם השפה עוברת גלובליזציה) אצלנו בשכונה. מה רע? זה רק עוד צעד קדימה.

אדרבא, אולי נפעל דווקא להבאת אוכלוסיות נוספות. אני בטוח שיש מבקשי מקלט אפריקאים (ביניהם לא מעט אקדמאים) שישמחו למצוא מקלט ביישוב קהילתי בגליל, ואם שמנו ייצא למרחוק אנחנו עשויים לזכות גם לקהילות מהמזרח הרחוק, מדרום אמריקה ומפינות נוספות ברחבי הגלובוס. אם התוכנית תצליח, אולי עוד נהפוך לגרסה הכפרית של התפוח הגדול, ניו-יורק, העיר הכי רב תרבותית בעולם.

מתוך החזון של כפר ורדים נדגיש את נושאי הפתיחות והפלורליזם, כשהאתגר יהיה לתת לכל תרבות – יהודית, ערבית, הינדית, אפריקאית וכל מי שיבחר להתגורר כאן, לשמור על הייחוד שלה, ובמקביל ליצור ביחד משהו חדש, מרענן ומתאים למאה ה-21.

האם ארצה שנכדיי העתידיים יגדלו ביישוב כזה? בוודאי. זה נראה לי מעשיר, מרחיב אופקים ודעת, ובעיקר מגניב לגמרי.

הזכות לבדלנות

מצד שני, זו דעתי האישית בלבד. אני מאוד מקווה שהיא תעמוד על הפרק, ואם זה יקרה אתמוך בה ואקדם אותה, אבל אכבד גם את מי שחושב אחרת.

תוצאות המכרז הסעירו את הכפר, עוררו דיון נוקב וגרמו לראש המועצה לעצור לבינתיים את שיווק המגרשים. הדיון הזה והפעולה של ראש המועצה הביאו את שמו של כפר ורדים לתקשורת הארצית. לרוב זה היה בנימה של ביקורת, לא תמיד הוגנת, ובמקרים רבים מלווה בהאשמה גורפת בגזענות.

זוהי תגובה אוטומטית וטהרנית של מי שמתקשה להבחין בניואנסים ולרדת למורכבות של הסיטואציה. הרי הקול המרכזי (לצערי היו פה ושם גם ביטויים באמת גזעניים) של אלו שביקשו לעצור את המיכרז העלה באופן כללי את הטענה הבאה: "כל אדם מכל דת יכול לגור ביישוב ויתקבל בזרועות פתוחות, כפי שקורה גם היום; אבל אנחנו רוצים לשמר את הצביון היהודי-ציוני שלאורו הוקם היישוב, ולכן חשוב לשמור על רוב יהודי ביישוב". הדוברים המרכזיים גם מודעים לעובדה שמבחינה חוקית השמירה על הרוב היא בעייתית, ובינתיים הציפו את הבעיה מבלי להציע פיתרון, פשוט כי קשה למצוא אותו.

אני לגמרי מסכים עם הדוברים שיישוב מעורב איננו דבר של מה בכך. אם יהיה כאן מיעוט משמעותי של ערבים, הרשות תצטרך לדאוג להם לחינוך בשפה שלהם, לשירותי דת, לציין בצורה ממלכתית גם את החגים שלהם ועוד. כפר ורדים מממן מכסף ציבורי אירועים לכבוד סוכות, חנוכה, טו בשבט, פורים, יום השואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום העצמאות ועוד. אם תהיה כאן, נניח, קהילה ערבית נוצרית ששיעורה 25 אחוז מהאוכלוסייה, יוכלו חבריה לבקש שנציין גם את חג המולד והכריסמס, למשל, וזו תהיה בקשה מוצדקת לגמרי.

יש בישראל לא מעט יישובים מעורבים שזו המציאות שלהם. חיפה עושה את זה נפלא, עיריית מעלות תרשיחא מתמודדת עם האתגר מיום הקמתה, בעכו יש התמודדות לא פשוטה (ומוצלחת בשנים האחרונות), בתל אביב יפו יש מוסדות חינוך ייעודיים לכל דת כמו גם מוסדות מעורבים, ויש גם את נוה שלום, רמלה, לוד ועוד.

כל אחד מהיישובים האלו מתמודד עם קונפליקטים הקשורים לרב תרבותיות, חווה משברים ויודע גם הצלחות. דבר אחד בטוח – רב תרבותיות היא חלק מהמהות של יישוב. ולפיכך, הפיכתו של ישוב הומוגני ליישוב מעורב צריכה להיעשות בתכנון מוקדם, תוך היערכות ראויה ובמחשבה תחילה. אני, כאמור, לגמרי בעד, ואשמח אם כפר ורדים ירים את הכפפה.

ועדיין, רוב היישובים בישראל הם הומוגניים ובנויים על תרבות אחת דומיננטית. למעט אותם יישובים מעורבים ספורים, כל יישוב בישראל הוא במהותו יהודי, דרוזי, בדואי, נוצרי, צ'רקסי ועוד.

גם בערים המעורבות, בני הדתות השונות מתגוררים לרוב באזורים ושכונות משלהם ולא לגמרי מתערים אלו באלו (תל אביב יפו, מעלות תרשיחא). הרצון להתגורר לצד דומים לך הוא טבעי, ומאפיין את המין האנושי כמעט משחר ההיסטוריה, או לפחות מהרגע בו ניתנה לאדם אפשרות לבחור את מקום מגוריו. ניו יורק היא אמנם עיר די גדולה, אבל בינתיים, כך נדמה לי, הבוחרים להתגורר ביישוב רב תרבותי עדיין מהווים מיעוט קטן.

ולכן, כשם שלגיטימי לגור בקיבוץ דתי, שכונה חרדית, יישוב אקולוגי, כפר צמחוני וכדומה, וכשם שלגיטימי לנסות לשמר את אופיים של כל אלו, כך לגיטימי לנסות לשמר את אופיו היהודי ציוני של כפר ורדים. אולי שמרני, אנכרוניסטי ובדלני, אבל ממש לא גזעני.

מה למדתי

לפני שבעה חודשים לקחתי על עצמי אתגר. נרשמתי לקורס מקצועי מקיף שהתקיים בתל אביב. יום בשבוע, 30 מפגשים. התארגנתי מבחינת עבודה לספוג שבוע עבודה קצר יותר, אלא שבמהלך הקורס התברר לי שמדובר למעשה בכמעט יומיים. מה לעשות, יש מטלות בית, והן לוקחות זמן.

אז ניקיתי מעצמי מטלות, הרחבתי את שעות העבודה, ודחיתי את כל מה שניתן לדחות. למדתי שיש לי עוד המון מה ללמוד, ושאפשר להתפתח גם אחרי גיל 55 (רק שהאסימונים נופלים טיפה יותר לאט, במיוחד אצל אנשים שעוד זוכרים מה זה אסימון).

סיימתי את הקורס בהצלחה, ואני שמח לחזור לשיגרה, כולל החזרתו של הטור האישי לדפים אלה.

פסח שמח.