הם עוצמים עין בשביל לצלם בסמרטפון, מתייקים הכל בתיקיית "הקבצים שלי" והורגים אותך אם אתה לא זמין. מה קורה כשאנשים בוגרים מנסים להיצמד לקידמת הטכנולוגיה

מצד אחד, אנחנו לגמרי שותפים למירוץ אחר החידושים הטכנולוגיים, מצוידים במכשירים חכמים, לא מפחדים מהמחשב ואפילו יודעים להוריד אפליקציה. מצד שני, גדלנו על המתנה של שנים לטלפון חוגה של משרד התקשורת, ואת המחשב פגשנו לראשונה באוניברסיטה. במשך שנים עבדנו עם Dos, הקלדנו באיינשטיין ושמרנו קבצים על פלופי-דיסק, אז לפעמים קצת קשה לנו להיפטר מהרגלים ישנים.

מה קורה כשאנשים מבוגרים – וזה כולל בני שלושים, ארבעים ואף שמונים וצפונה, מנסים להישאר מעודכנים בעולם הסמרטפונים והמחשבים.

• הם יפתחו הודעת ווטסאפ ב"איתן היקר שלום", ויסיימו אותה עם "בכבוד רב, רפי, סבא שלך".
• ומכיוון שדברים בכל זאת יכולים להשתבש, הם יצלצלו כדי לוודא שקיבלת את הודעת הווטסאפ. אם לא ענית, הם ישאירו הודעה במשיבון "שלחתי לך ווטסאפ, אתה מוזמן לקרוא".
• ליתר ביטחון הם גם ישלחו הודעת sms (הם קוראים לה "מסרון", כי יש הוראה של האקדמיה ללשון) ובה יעדכנו שהשאירו הודעה במשיבון.
• הם מאזינים למוסיקה ביוטיוב, אבל עדיין רוכשים דיסקים.
• כשהם עושים pause ממושך באמצע האזנה לשיר, הם משוכנעים שבדרך כלשהי הם גורמים נזק לשיר. משהו כמו שריטה בקובץ שתגרום לשיר לקפוץ בהאזנה הבאה.
• הם נחלקים לשני טיפוסי משתמשים. בקיצון האחד אלו ששומרים הכל, אבל הכל, על שולחן העבודה או בתיקיית "הקבצים שלי". בקצה השני אלו שלא שומרים כלום ומנקים מידי יום את ההארד-דיסק, הסמרטפון והתוכניות המוקלטות ב-VOD (כולל אלו שבני זוגם טרם ראו), כי המקום עלול להיגמר כל רגע.
• גם אלה וגם אלה שומרים את כל הודעות הדואר שקיבלו משחר ההיסטוריה. הכל באינבוקס, ברור.
• הם מקלידים בסמרטפון באצבע אחת ובמקלדת המחשב בשתיים.
• ומקללים כהוגו את זה שהחליט לשים את ה-ו' וה-ן' אחת ליד השנייה.
• הם לא לגמרי מבינים את הקטע הזה של האימוג'יז.
• אבל מבינים שזה בדיחה גם אם לא כתוב בסופה חחחחחחח.
• הם לא מאמינים בקיצורי דרך, ויש להם כישרון מיוחד להגיע לכל דבר בדרך הארוכה ביותר: התחלה – כל התוכניות –  Microsoft Office – Internet Exsplorer ואז www.google.co.il.
• הם גם לא מאמינים בקניות באינטרנט, ובטח לא ישאירו את פרטי כרטיס האשראי שלהם שם.
• הם לא משדרגים לווינדואוז 10.
• ובאופן עקרוני הם לא מסכימים לשום דבר ושאף אחד לא יעמיד להם תנאים.
• כשהם מצלמים בסמרטפון הם עוצמים עין אחת ומקרבים את המסך לעין הפקוחה.
• הם לא עושים סלפי.
• כשהם משוחחים עם מישהו בחו"ל, אפילו בסקייפ, תמיד ירגישו לחוצים וידברו נורא מהר.
• בכל פעם שהם פוגשים מישהו שצעיר מהם בשנה או יותר זה נשמע בערך ככה: "או, אתה מומחה לדברים האלה. איפה לוחצים שיהיה לי ווייז?".
• ובתמורה הם שמחים לחלוק מידע בלעדי וסנסציוני שיש רק להם: "אתה יודע שבפייסבוק לא חייבים להיכנס לאינטרנט? יש להם אפליקציה!".
• הם משוכנעים שפה ושם חברות הענק מזכות אותם בפריבילגיות מיוחדות: "אתה יודע שבווטסאפ שלי אני יכול לדעת אם כבר קראת את ההודעה?".
• ובאופן כללי יש להם לכל היותר חמש אפליקציות.
• כשהם מגיעים הבייתה הם מכבים את הנייד. בשביל מה יש קווי?
• אבל אם הם מצלצלים אליך ולא ענית, הם מיד הורגים אותך. "איילי, צלצלתי אליך ולא ענית, צלצלתי לקווי ושוב לא הייתה תשובה וגם אצל מיכל לא עונים. מה קרה?!". "התקלחתי, אמא, ומיכל יצאה לטיול עם הכלבה". זו הייתה הפעם השלישית השבוע שקמתי לתחייה.
• לא באמת צריך, אבל שיהיה: חחחחחחח.