טלית מהבר-מצווה, כיפה מהמלון וחולצה עם דיוקן של צ'ה גווארה. כל הטעויות שעושה חילוני שמגיע בחגים לבית כנסת, וכמה עצות איך להימנע מהן

מזהים אותו בשנייה. הוא היחידי שמגיע לבית הכנסת בג'ינס חגיגי וחולצת כפתורים משובצת, על ראשו כיפה עם הכיתוב "הכותל המערבי" או "מלון אינטר קוננטיננטל" ועל כתפיו מתוחה להתפקע טלית שנשארה לו מהבר-מצווה, שנראית יותר כממחטה שהניח משום מה על העורף. זהו החילוני המושבע, שבתקופת החגים נחה עליו לפתע רוחו של ישראל סבא, והוא מחליט שאחרי כל השרימפסים שזלל לגמרי לא יזיק "לחזור קצת למקורות". הוא הרי זוכר איך כילד כל כך נהנה ללכת לבית הכנסת עם סבא שלו, שמה אתם יודעים, היה אדם מאוווד דתי.

אז בראש השנה הוא מגיע לבית הכנסת מלא בנהרה קדושה, עם מיטב מחלצותיו. ואם זה לא חולצה משובצת, אז יש לו תנין על החזה, או מה שבכלל גורם חלחלה למתפללים הקבועים, חולצה אופנתית צבעונית עם הדפסים של דמויות. בהיכנסו לבית הכנסת הוא מאתר איזה מקום פנוי בשורות הראשונות, ורץ להתיישב שם, פותח סידור ומתנועע באדיקות, משוכנע לגמרי שהמבטים שננעצים בו מביעים השתאות והערכה לאדיקותו הרבה. למעשה אלו מבטים של כעס או לגלוג, על האידיוט שתפס בחוצפתו מקום קבוע של אחד המתפללים, ואפילו מקום כבוד שנרכש בכסף רב זמן רב לפני החג.

בתפילה עצמה יתנענע האיש בעוז גם כשלא צריך, יזייף בקולי קולות, ולפתע יידום. ולמה יידום? כי תמיד, אבל תמיד, יגיע השלב שבו הסידור שלו לא מסונכרן עם התפילה או הפיוט שרץ עכשיו. הוא מדפדף קדימה ואחורה, מציץ לשכניו, מידי פעם נזכר להתנענע שלא ירגישו, ולא מוצא את הטקסט. הסובבים אותו מבחינים במצוקתו, אבל אינם ממהרים לעדכנו. למה לא ליהנות קצת מהמחזה המשעשע? עד שנכמרים רחמיו של אחד המתפללים, והוא עוזר לגיבורנו המשובץ למצוא את המקום בסידור. רק שתוך דקות הוא שוב יילך לאיבוד, שכן בראש השנה ויום כיפור משולבים בתפילות גם פיוטים, ועל כן הדוסים האלה מזפזפים בסידור הלוך ושוב כמה וכמה פעמים.

כשהערב נמשך, והוא ארוך למדיי, האיש שלנו הוא היחידי שזורק מבט לעזרת הנשים, האחרון לקום לקטעי העמידה, ממשיך לעמוד הרבה אחרי שכולם חזרו לשבת, לעתים הוא מצטרף בשירה רועמת לסולו של החזן כשהקהל אמור לשתוק. במקרים קיצוניים יצלצל פתאום הפלאפון שבכיסו, אבל הוא מבין איפה הוא נמצא ואין בכוונתו לחלל את קדושת המקום והמעמד. "אחי, אני בבית-כנסת, חוזר אליך מאוחר יותר", ילחש לאפרכסת ויסגור מיד. מתחשב.

המדריך לחילוני המתפלל

אכן, לא נעים המצב. ומכיוון שהחילוני המשובץ שלנו לגמרי לא לבד, תחקרתי כמה מקורות, והצלחתי להרכיב מדריך בסיסי מקוצר לחילוני שמצד אחד רוצה להגיע בחגים לבית כנסת, ומצד שני לא כל כך בא לו לצאת אידיוט.

• אם יש לך חבר, אפילו סתם מכר מקרב המתפללים הקבועים, התעלק עליו בלי חשבון. זה קל. כמה ימים לפני החג זרוק לו "חשבתי אולי השנה אני אקפוץ לבית כנסת בחג", ומכאן הוא יעשה את כל העבודה. אתה רק צריך להסכים.

• אבל בכל זאת, יש קוד לבוש. יש גם בית כנסת שיק, אבל זה לדוסים מתקדמים. אתה תקפיד על חולצה לבנה מכופתרת, מכנסיים כהים בכחול או שחור מבד ונעלי עור. ביום כיפור נהוג להתלבש בכל לבן, ולא לנעול נעלי עור אלא נעלי ספורט מבד או כפכפים.

• מי לובש טלית? אצל האשכנזים זה הנשואים, אצל הספרדים כל מי שכבר חגג בר מצווה. אז אם אתה אשכנזי, אפילו נשוי באושר, אתה לא חייב. מקסימום יקנאו בך קצת.

• יש סידורים שונים, והתפילה איננה זהה בין העדות והזרמים השונים, ואפילו לא בין קהילות באותה עדה. בתיאום עם המכר שפרש עליך חסותו, נסה להשיג את הסידור הרווח באותו בית כנסת, והשבע אותו שיעדכן אותך בכל זפזופ.

• כיפה זה כבר תורה שלמה, ובמסגרת הצנועה שלנו נסתפק בכמה טיפים בסיסיים. אם אתה לוקח גם את הילד, אפשר לשים לו על הראש כיפה של מכבי חיפה. אצל הילד זה בהחלט עובר. אצלך לא.

• אצל המבוגרים הגודל קובע. הכיפות הסרוגות הגדולות אופייניות לחוזרים בתשובה, ברסלבים או נוער הגבעות. אם לא הוזמנת לעשות את החג בהר ברכה, הימנע מאלו.

• הסרוגות הגדולות עם הדוגמה שייכות לחרדים לאומיים (חרד"לים). לך זה לא יתאים.

• הסרוגות הבינוניות עם הדוגמה שייכות למפד"לניקים או למימדניקים, והסרוגות הקטנות ל"דתיים לייט". זו אופציה סבירה מבחינתך, אבל לא הקלאסית.

• מה הכי מומלץ? לך על פשטות נכונה. כיפה לבנה או שחורה, סרוגה אבל ממפעל. ואם בכל זאת בא לך להתפרע, לך על כיפה בוכרית, שהולכת טוב בשנים האחרונות.

• אל תשיר מה שאינך מכיר.

• אל תדבר בפנטומימה עם השכנה שזיהית מרחוק בעזרת הנשים.

• השאר את הפלאפון בבית.

• גם אם אתה מזיע, אל תבקש שיגבירו את המזגן. אפילו לא בצחוק.

• ענה לעצמך ביושר: למה דווקא השנה החלטת על חזרה לשורשים? נכון זה כי אתם מארחים ולא בא לך לעזור לאשתך עם ההכנות?

• אז אל תשכח לבקש ממנה סליחה ביום כיפור.