שלושתם ילידי 1993, גדלו בגליל המערבי, מכירים מילדות, למדו באותו מחזור ובאותו בית ספר תיכון והחיים שלהם זה בעיקר מוזיקה. שלושתם גם מתפרנסים ממוזיקה, עניין לא פשוט אם אתה לא עומר אדם, יסמין מועלם או תמיר גרינברג. והם מצליחים, איש איש בדרכו, לפתח קריירה עם לא מעט הצלחות, ולא פחות מכך – שאיפות להמשך הדרך.
בואו נכיר שלושה תל אביבים בני 29 (ותוך כדי קריאה אפשר לחפש אותם בספוטיפיי הקרוב לביתכם): גיא דוידוב במקור מכפר ורדים, רענן חבושה שגדל בהילה, וטל וולנר במקור מכפר ורדים.
גיא דוידוב: אלבום, קאמפ במידברן, ושירות אולפן לנגה ארז
גיא דוידוב, 29, גר בתל אביב, במקור מכפר ורדים. הוא מוזיקאי, די-ג'יי, מתופף, מפיק, בוגר מכללת BPM ובעלים של האולפן "Spring Hill Sonorities" הנמצא ברוטשילד 15 בתל אביב. בחודש פברואר השיק את אלבומו "מזמורים", המורכב מרמיקסים לשירים ישראלים, במועדון "האזור" בתל אביב.
"העיסוק במוזיקה התחיל בבית הספר בישוב. ראובן מלאך הגיע לבית ספר ושאל מי רוצה לנגן. שם התחלתי לנגן בתופים. בהמשך ניגנתי בתזמורת ולמדתי במגמת המוזיקה במנור כברי. העבודה הראשונה שלי הייתה להיות נגן ב'פינגווין'. גם כשיצאתי לשנת שירות ולאחר מכן בצבא, התשוקה למוזיקה לא פחתה. המוזיקה תמיד הייתה נוכחת, וזה פשוט משהו שאני עושה כל החיים. עניין אותי ליצור מוזיקה, ליצור סאונד.
"היו תקופות שהפקתי מוזיקה לתיאטרון. בשלב מסוים התחלתי להתעסק גם עם הפסנתר, העמקתי בתיאוריה, ונחשפתי לעולם ההפקה והדי-ג'יי. פשוט אספתי מידע ולמדתי כל מה שאני יכול. אחרי שחזרתי מהטיול הגדול החלטתי ללמוד ב-BPM (מכללה לסאונד והפקת מוזיקה), שם למדתי הפקה ודי-ג'יי (בעברית: תקלוט). זה עזר לי להבין יותר מה אני רוצה לייצר ואיך אני מייצר את זה. אחרי זה למדתי אצל מספר מורים, אבל השיעור הגדול היה חודשיים בלגזילנד, אולפן הקלטות באבן מנחם. הייתי שם עם השותף שלי לאולפן לשעבר, ירדן שובינסקי. זה היה כיף אמיתי. כשחזרנו לתל אביב החלטנו להקים אולפן משלנו בשם 'Spring Hill Sonorities'. הקמנו את האולפן כנגד כל הסיכויים, למרות הקורונה והכל".
להעביר מסר דרך האולפן
אולפן Spring Hill Sonorities הוקם בשנת 2019, ומאז כבר הספיקו לעבור הרבה מהשמות הגדולים במוזיקה: נגה ארז ואורי רוסו, נטע ברזילי, עדן בן זקן, תמיר גרינברג ועוד. "מגיע מגוון מאוד רחב של מוזיקאים לאולפן ומכל מיני ז'אנרים. זה לא משנה מה הסטייל שלך, השיחה היא המוזיקה", מדגיש דוידוב. "מה שחשוב זה המסר והתהליך הפנימי של כל אמן ויוצר, ומעטפת האנשים שסביבו שמאמינה באמירה שלו ובכוונה שלו. בכל התהליכים האלו נוצר איזה קסם. באולפן יש הפקות, מיקסים, השכרות ובית ספר לסאונד עם כמה קורסים איכותיים במסלול ממוקד. כרגע אנחנו שלושה בצוות שמלמד: רענן חבושה, איתי ואני. זו חוויה מאוד משמעותית להנחיל את הידע הזה. בית הספר נותן כוח ועוזר להרבה תלמידים להגיע לאן שהם רוצים, ולהוציא לעולם את המוזיקה שלהם. ואני מרגיש שזה מחדד את המסרים שלי, שזה גם משהו שאני מתעסק בו כרגע, במסרים שיש במוזיקה. כשיש לך אולפן ובאים אליו אנשים, נוצרים דברים, וזה חשוב לי. זה אולפן גדול ומאסיבי, ומרגש לראות את התהליכים שמוזיקאים עוברים בו".
המידברן והקאמפ
"בסצנת הקלאבים והמסיבות יש כל מיני כוחות שפועלים", מספר גיא. "אחד הדברים המשמעותיים שקורים בה זה המידברן, פסטיבל שקורה פעם בשנה במדבר למשך חמישה ימים. זה עולה לא מעט, וצריך להביא הרבה דברים בעצמך, אבל זה איזשהו קונספט שאני רואה בו המון חופש והזדמנות. איך שעברתי לתל אביב ושמעתי על הפסטיבל הזה, חיפשתי איך אני מגיע אליו. לא כל אחד יכול להגיע, וזה לא קל, אבל זה מדהים. הייתי שם שנתיים בקאמפ, יצא לי לנגן ברחבות מאוד מגניבות, ובשלוש שנים האחרונות אני מוביל שם קאמפ שנקרא 'קאמפ פרדייס', קאמפ סאונד".
-מה זה קאמפ?
"אנחנו חבורה של בערך 30 חבר'ה. מקבלים שטח לינה, חשמל ומקימים קאמפ ענק באזור הקאמפים. יש את 'הפלאייה', שזה אזור הפסטיבל והקאמפים, ובמקביל יש לנו מקום נוסף שנקרא 'דיפ פלאייה', שם אנחנו מקימים את רחבת הסאונד שלנו. זה נמצא במרחק של איזה 1.5 ק"מ מאזור הלינה. לרחבה קוראים 'ג'נסיס', וזה בעצם עץ החיים. זו פשוט המסיבה הכי טובה בעולם", גיא מחייך. "המטרה שלנו היא לייצר מרחב שהוא כל מה שהיית רוצה, אי שם במדבר, כשאתה לא מפריע לאף אחד ויכול להתנהג חופשי במעטפת מאפשרת, במסגרת חוקי המידברן, כמובן. כמו גן עדן בעצם.
"חווית הביחד של כל החבורה שלנו נמשכת כל השנה. אנחנו מפיקים מסיבות לגיוס כסף כדי ליצור את החמישה ימים האלו במדבר, ימים של טרנספורמציה אישית, מסע עמוק, התפתחות, מסוגלות, של לחיות בתוך אמנות, לממש את הרעיון שלנו במלוא הדרו. זו חוויה ענקית בחיים שלי. ובנוסף לחוויה של המסיבה, אנחנו עושים גם פרפורמנס, כשאת זה עושה אחותי שני שמגיעה מעולם התיאטרון ואמנויות הבמה.
"נוסף לאלו, יש לנו את 'מחול הפרדייס' שזה הפרפורמנס הגדול ביותר שאנחנו עושים. כל הקאמפ שלנו עושה תהלוכה בכל המידברן, ואז מגיעים ל'דיפ פלאייה', שם עושים עוד טקס שבו אנחנו מאכילים אחד את השני בלי ידיים, כמו במשל גן העדן".
-תזכיר לי את המשל?
"זה משל שבו הנשמה עולה השמיימה, ובהתחלה מגיעה לגיהנום, רואה שם שולחן ערוך מלא בכל טוב, אבל גם אנשים רעבים ועצבנים. היא שמה לב שבמקום ידיים יש להם כפות, וכל אחד מנסה לאכול ולא מצליח כי הכפות גדולות מידי והאוכל נשפך עליהם. ואז היא מגיעה לגן עדן, רואה את אותו שולחן, כשגם שם בני האדם עם כפות במקום ידיים. אבל שם הם שמחים, דשנים ואוהבים, ואז היא רואה שהם בעצם מאכילים אחד את השני. זה מה שאנחנו מנסים לייצר, גן עדן עלי אדמות בחמישה ימים האלו, כשזו האינטרקציה בינינו".
האלבום
"בתיקלוט ובמועדונים יש כוח השפעה עצום, העולם הזה של מסיבה, של האוס וטכנו (סגנונות במוזיקה אלקטרונית, מ.ר.) מאוד מדבר אליי. משהו במפגש הזה של בני אדם, סאונד, זמן ומרחב הוא חזק. אני ממש מעמיק בזה, ועוד אמשיך לחקור. האלבום שהוצאתי, 'מזמורים' הוא אלבום אדיטים ורמיקסים של מוזיקה ישראלית שאני אוהב, של שירים שנגעו לי בלב והחלטתי ליצור להם רמיקס".
-למה רק לשירים ישראלים?
"אני נזכר בעצמי ביום שבת בבית של הוריי. אמי תמיד הייתה שמה ברדיו את רשת ג', שבת עברית. משהו בחוויה הזו של לשמוע את השירים העבריים האלו בכל שבת ולדעת אותם על בוריים, הם פשוט נוכחים בי. עוד ב-BPM המורה שלי הראה שאפשר לעשות דברים כאלו, ומאוד עניין אותי לנסות את זה. צללתי יותר לטכנו והאוס, לדברים יותר רפטטיביים מדיטטיביים. ואז הייתי באיזו מסיבה במדבר, וניגנו את 'יש לי חולשה לרקדנים' (שיר של ריקי גל, יענקל'ה רוטבליט וצוף פילוסוף) במשהו שבשפה המקצועית קוראים לו אדיט".
-מה ההבדל בין אדיט לרמיקס?
"אדיט (edit) זה כשקונים את השיר איך שהוא, ועליו עושים מניפולציות, מוסיפים כלים וכדומה. רמיקס (remix) זה לקבל את כל הערוצים מופרדים, ואז אפשר לעשות להם רמיקס. הפעם הראשונה בה שמעתי אדיט כזה הייתה במסיבה הזאת. זה כל כך הגניב אותי, והתחלתי להתנסות בזה. במהלך תקופת הקורונה, בין הסגרים, הוזמנתי למסיבה במדבר, שם ניסיתי לעשות את 'שלא יגמר לי הלילה' (הנשמות הטהורות, יהודה שביט ומתי כספי), ומשהו בזה ממש עבד. מאז כמעט בכל מסיבה אמרתי לעצמי זהו, אני מכין רמיקס או אדיט".
-ואיך ניגשים ליצירת אדיט?
"צריך להבין ממה השיר מורכב, מה הקולות שבו, המילים, הכלים, המסר, האופי. המטרה שלי היא לא לקחת שיר גבוה ולהרים אותו גבוה יותר, אלא לתת איזה טוויסט מסוים, להגיד בו משהו חדש.
"אני חושב שליצור רמיקס טוב זה קשה כמו ליצור שיר טוב. צריכה להיות בו מוזיקליות, כוונה, רלוונטיות. כמו שבן אדם לא ישמע סתם שיר, הוא לא ישמע סתם רמיקס. הוא ישמע כי הוא רוצה, ואין משהו שיותר קשה היום מלמשוך תשומת לב".
ההשקה
את האלבום 'מזמורים' שיצר השיק דוידוב במועדון "האזור", באירוע גדול. "זה הדבר הכי גדול שקרה לי לאחרונה", הוא אומר. "היו לא מעט התלבטויות בנוגע לאיך להביא את האלבום לידי ביטוי בהופעה חיה. חשבתי על זה הרבה. הרגשתי שזו הזדמנות טובה לתרגל פתיחות, גדילה ושיתופי פעולה. היה לי באמת חשוב להכניס כמה שיותר אנשים פנימה. וברגע שהבנתי שזו המטרה שלי, קיבלתי החלטה שאני הולך לעשות את זה הכי גדול שאני יכול. אספתי נגנים, מקהלה, החלטתי מתי אני מתופף ומתי יהיו אלמנטים של תיקלוט, ועוד הרבה דברים.
"ניסיתי לייצר אימג'ים של להקת דיסקו עם מקהלת גוספל. זה מה שהיה לי בראש. וככה גם נראינו, לבושים עם ווסטים. משהו בין דיסקו סבנטיז לילדי הפרחים סיקסטיז, שזה בדיוק מה שאני מאמין בו – שלום, אהבה ואחווה. ההופעה התחילה מאוד חי עם מעט אלקטרוני, כשלאט לאט האלקטרוני נעשה יותר אינטנסיבי עם פחות אנשים על הבמה, עד לנקודה האחרונה בה הייתי לבד ושמתי את הרמיקס של 'איך זה שכוכב אחד מעז' (מתי כספי, נתן זך), רמיקס שגם נמצא כרגע בתהליכים של הוצאה רשמית".
– יש רגע מההופעה שזכור לך במיוחד?
"היו הרבה, אבל היה רגע אחד שאני ממש טובע במוזיקה, כשביצענו את 'אלוהים שלי' (עוזי חיטמן). הייתי בין שני חצאי המקהלה. הם שרו בקול גדול, ואני פשוט צללתי לזה. הייתי בתוך המוזיקה בצורה טוטאלית, הרגשתי שאני בחוויה של נפגש עם עצמי. תחושה שקשה לתאר במילים".
החברים למוזיקה
דוידוב: "רענן חבושה ואני עשינו אינסוף דברים ביחד. הוא מלמד אצלי באולפן, ניגן ב'מזמורים', היה במסיבת גיוס למידברן ועוד. בכללי, אני תמיד משמיע לו דברים, מתייעץ איתו, הוא מאוד נוכח בחיים שלי. מאוד חשוב לי מה שהוא עושה, מרגיש שאנחנו שזורים אחד בשני. אנחנו מכירים ממנור כברי, ומשמעותיים אחד בחיים של השני. ניגנו והופענו יחד מלא. הוא תותח, מאוד מתפתח בתוך מרחבי הג'אז פה בעיר. אנחנו רצים את הריצה הזאת ביחד, עוזרים ותומכים המון זה בזה. מוזיקאי יקר נוסף הוא טל וולנר, חבר ותיק ושכן מהכפר שגם למד במנור כברי. ניגנו ביחד באינספור הרכבים ובתזמורת וגם גרנו ביחד תקופה. הוא נמצא פה בעיר ועושה חיל במוזיקה".
-מה השאיפות, חו"ל?
"כן, לגמרי. בנוסף לרמיקסים בעברית, יש כיוון גם לרמיקסים באנגלית. רוצה בעיקר לשחרר עוד מוזיקה שלי בכל מיני לייבלים (חברות תקליטים), מוזיקה ללא מילים, או עם טקסטים קצרים בסגנון טכנו והאוס. יש תכנון לעוד הופעה בהמשך של 'מזמורים', וגם להגדיל את האולפן ולהוסיף בו קורסים".
-איך זה לעשות קריירה ממוזיקה? אפשר להתפרנס? מה תמליץ למוזיקאים מתחילים?
"זה לא קל", הוא אומר ומחייך. "להיות ביזנס בתל אביב מצריך הרבה מאוד אורך רוח ויצירתיות. שווה שתהיה מעטפת של אנשים לעשות את זה איתם. בסופו של דבר יש פה ביזנס, וזה לא פשוט. אבל מה שהכי חשוב – צריך לתת למוזיקה להניע אותך. מי שזה בתוכו, אז זהו, הוא בפנים. יש חיים נוחים וקלים יותר, עם עבודות ברורות יותר. פרנסה ממוזיקה זה די 'ווילד', אבל זה חלק מהבחירה".
שלוש המלצות שמיעה
Sound of You / Tex
Suzuka / Sam Alfred
Vamonos / Moojo, Gabsy
רענן חבושה – מוסיקה לתיאטרון גשר והופעות בשבלול
רענן חבושה, 29, גר בתל אביב, במקור ממצפה הילה. מוזיקאי, אמן יוצר, גיטריסט, מלחין ומורה. יצר מוזיקה להצגות ולתיאטרון, הוציא אלבום בכורה בשם "Fresh Stories" בשנת 2021 שזכה להשמעות רבות, וכיום עם אלבום נוסף בדרך. הוא בוגר המסלול האקדמי ללימודי ג'אז של הקונסרבטוריון הישראלי בשיתוף הניו-סקול, ובוגר תואר ראשון בביצוע ג'אז של האקדמיה למוזיקה בירושלים. ביום שישי האחרון 17.3.23, הופיע במועדון 'שבלול' היוקרתי בתל אביב בקווארטט מיוחד, במופע ששילב יצירות מקוריות, מוזיקה ברזילאית ועיבודים שונים.
רענן: "התחלתי לנגן בערך בגיל 11 בתור מתופף. היה לי טריו, ניגנו מוזיקה של ג'ימי הנדריקס, אבל כל הזמן התעניינתי בגיטרה. אז התחלתי ללמוד אצל שי לגזיאל, והוא הכיר לי את העולם הזה. זה תפס אותי ישר, והתחלתי לנגן בלי סוף. למדתי באילון ובמנור כברי, והיום, כמורה לתיכוניסטים וחבר'ה צעירים, אני מבין כמה מקום בית הספר נתן לי אז. פרגנו לי, נתנו לי דברים לנגן ולהלחין, והיו לי הרבה התנסויות בעיבוד ובכתיבה של מוזיקה. בגיל 12 היה השיר הראשון. תמיד היה לי חשוב לכתוב מוזיקה, ועוד יותר להבין את מה שעומד מאחורה, להבין מה קורה בשיר או ביצירה. גם היום כשאני שומע מוזיקה אלקטרונית או הולך לאיזו מסיבה אני מחפש מוזיקליות. אוהב שיש טוויסט, משהו מעבר. תמיד חיפשתי את העומק הזה.
"במנור כברי הייתה לי להקה שהקמתי. עבדנו ביחד, הופענו המון וגם ברדיו. זו הייתה התנסות טובה וכיפית. במגמת מוזיקה נחשפתי לכלי נשיפה, וכתבתי הרבה מוזיקה לאנסמבלים גדולים. זו הייתה במה מטורפת. גם כשדברים כבר התחילו לצלצל לי מוכר, כל הזמן רציתי ללמוד עוד. הלכתי לשיעורי תגבור, וכל הזמן שמעתי עוד ועוד מוזיקה, מגאראנג' ורוקנרול ועד לפט מטיני, פורקיופיין טרי (סטיבן ווילסון) ועוד. בסוף עשיתי רסיטל וסיימתי בגרות במוזיקה".
-מתי הבנת שזה מה שאתה רוצה לעשות?
"אחרי התיכון עשיתי שנת שירות ובצבא ניסיתי לשמור על הגחלת ולנגן כמה שאפשר. ניגנתי בביג בנד של ראובן מלאך בסופי שבוע. אחרי השחרור שרתי תקופה באנסמבל אקפלה של חן צפריר, ואז טסתי לחו"ל לשנה במזרח. התחברתי לכמה חבר'ה נהדרים שהזמינו אותי להצטרף ללהקה שלהם, וככה ניגנתי חודשיים בלהקת רגאיי בקופנגן. עשינו הופעות באי, התפרנסתי מזה, מה שאיפשר לי להתקיים שם. זה היה מגניב בטירוף. היה גם טריו שהקמנו של ג'יפסי ג'אז עם זמרת הולנדית וגיטריסט ישראלי והופענו בהודו. הגענו לאיזה 200 איש שבאו לראות את ההופעות שלנו, ושם נפל לי האסימון. באחת ההופעות ניגנתי סולו גיטרה, ואני ממש זוכר את האנשים שצעקו לי מהקהל 'עוד! עוד!'. זה היה רגע של אקסטזה. אז הבנתי שזה מה שאני הולך לעשות, לנגן גיטרה, לתקשר צלילים".
-אז בעצם בהודו הגיעה ההארה.
"תמיד הרגשתי שאני רוצה לעשות מוזיקה. יצא לי גם לתקלט, העולם האלקטרוני גם משך אותי, הייתה לי מחשבה על הפקה וכל מיני התלבטויות על איזה כיוון אני רוצה לתפוס.
"אחרי שחזרתי מחו"ל, התחלתי ללמוד בשטריקר (הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה, תל אביב) במסלול הניו-סקול ללימודי ג'אז. זו הייתה חתיכת מקפצה. אחרי זה סיימתי תואר באקדמיה (האקדמיה למוזיקה בירושלים) בביצוע ג'אז, כשבמקביל עשיתי כל מיני דברים. הקמתי את הקווארטט (רביעייה), בנוסף ניגנתי עם דניאל זמיר ("דמות חשובה עבורי, אני מעריץ אותו מילדות"), יאיר דלאל, יונתן וולצ'וק, הקלטתי אלבום, התחלתי להניע קריירה.
"זכיתי גם לעשות מוזיקה להצגה בתיאטרון גשר וגם להצגה בבסקולה, מה שהיה מאוד כיף. כשדוידוב הקים את האולפן, הוא הזמין אותי לקחת חלק בכל מיני הפקות. עשינו למשל פרויקט רגאטון, הפקנו אלבום לאחותו שני, איזה קטע האוס אתני ועוד. את התואר באקדמיה סיימתי בשנה שעברה, והיום אני מלמד במגמת מוזיקה בתיכון חדש בהרצליה, במרכז קהילתי פה בתל אביב, באחת האולפנות של מזמור בקמפוס בגבעת וושינגטון, ובקורס לתיאוריה מוזיקלית באולפן של דוידוב. בנוסף אני מלמד גם פרטי, ובכללי מופיע ומנגן".
חבר גיא
"אנחנו מנגנים ביחד מגיל 16. יש לנו מסע ארוך ביחד. גיא מפיק על. יש לו ידע עצום בהנדסת סאונד, הקלטה ועוד. הוא באמת בליגה של הגדולים, וחתיכת יזם. הקים אולפן מדהים. מתוכנן לנו פרויקט בקרוב עם זמר. תמיד הייתה לו תשוקה למוזיקה אלקטרונית, ועשינו המון דברים ביחד. שנינו פה בתל אביב, וכשנפגשים זה כיף גדול לעשות מוזיקה. מרגיש הרבה פעמים שאנחנו משלימים אחד את השני בכל מיני רבדים. הדבר העיקרי שעבדנו עליו לאחרונה היה המופע שלו של 'מזמורים' ב'האזור'. היה לי כל כך כיף להיפגש ולעבוד לקראת ההופעה. עבדנו ביחד עם ההרכב, כתבתי תפקידים לכלי נשיפה, וזה היה כיף להביא את הדבר הזה לידי ביטוי. הייתה הופעה משגעת".
ההופעה ב"שבלול"
"זכיתי לנגן עם נגנים מטורפים. זה הג'אז, הקסם של לנגן יחד בחדר, בחלל, וליצור יש מאין. כתבתי עיבודים חדשים למוזיקה שלי, ניגנו קצת מוזיקה ברזילאית, קית' ג'ארט, ועוד. באמת התרגשתי מזה, כיף גדול וזכות להיות חלק מהדבר הזה, ושבלול מקום נפלא" (הנגנים: מילטון מיכאלי – פסנתר, ענבר פז – קונטרבס, רוני הולן – תופים, שי גולן – סקסופון אלט). "המתופף, רוני הולן כתב ספר ללימודי קצב, ספר שמלמדים בערך בכל המוסדות בארץ ובעולם. הוא היה המורה שלי, ועשינו הופעה אחת ביחד, אז הזמנתי אותו גם להופעה הזו. מתופף ענק, אחד הגדולים שהיו פה. יש לי הרכב נוסף, אני עובד איתם 3 שנים. הקלטנו אלבום שני באולפן אשל, אלבום בו אריק איינשטיין ושלמה ארצי הקליטו בעבר. חלל עם הרבה היסטוריה".
העוּד המיוחד
"בן דוד של אבא שלי, משה חבושה, הוא פייטן גדול וממש אייקון, וגם נגן עוּד מטריף. הוא זכה בעבר בתחרות בירדן לנגן מול המלך חוסיין, שולט במוזיקה ערבית, מצרית טורקית וכדומה. מירי מסיקה וברי סחרוף למדו אצלו. בפעם הראשונה כשנפגשנו הוא התרגש ממני, נסעתי אליו ללמוד לנגן קצת על עוד. השמעתי לו מהמוזיקה שלי וניגנו ביחד קטעים שלי. הוא נתן לנו במתנה עוּד שכיום הוא בן 130 שנה. הוא היה של אליאס שאשא, אחד מנגני העוד הוותיקים פה בארץ. משה רצה שהעוד ישאר במשפחה. דרך העולם הזה הגעתי לשתף פעולה גם עם יאיר דלאל (מוזיקאי ישראלי, בעיקר בז'אנר האתני, מלחין וזמר), מוזיקאי ואדם מדהים".
-מה השאיפות להמשך? חו"ל?
"כן, ממש. עכשיו יש אלבום שנמצא בשלבי מיקס. אני בודק כיוונים ללייבלים באירופה. היתרון של ג'אז זה שזה באמת בינלאומי, אז אפשר להגיע להרבה מקומות, וזה לגמרי בתכנון. יש כיוון להופעות בחו"ל, לטורים ולפסטיבלים, ובאותה נשימה אני בגישה שהמוזיקה תגיע לאוזניים הנכונות, ופשוט צריך להמשיך להופיע ולנגן, לשתף פעולה וליצור. אני גם מתכנן לבוא ולהופיע באיזור שלנו בגליל, ואולי לעשות גם כמה סדנאות אמן".
איך זה לעשות קריירה ממוזיקה? מה תמליץ למוזיקאים מתחילים?
"נראה לי שגם אני מפצח את זה בינתיים", הוא מחייך. "אחרי שהגעתי לפה למרכז והתחלתי לנגן ולהופיע, הרגשתי את הסטנדרט בג'אז הישראלי. פשוט ישבתי ולא הפסקתי לעבוד, להתאמן, ללמוד את העולם הזה. בג'אז יש כל כך הרבה עומק מעבר ליצירה, שעות של עבודה והכנה, וצריך להכיר את המוזיקה מתוך ההיסטוריה שלה, להקשיב למילים של השירים, ולנסות להבין את כל הספיריט הזה. חשוב ונכון להתחבר עם אנשים, לייצר איזו קהילה תומכת ולעזור אחד לשני.
"חשוב להיות נאמן ליצירה שלך. צריך גם אומץ, ולא לקחת דברים באופן אישי. אם אתם דבקים במוזיקה, אוהבים את זה ומרגישים שאתם חייבים להופיע ולנגן, אז תהיה פה בפנים התפתחות טבעית שקורית מעצמה לכל מיני כיוונים.אני מאוד ממליץ גם לשמוע הרבה אמנים אחרים ולקחת שיעורים פרטיים. והדבר הכי חשוב, keep on going, פשוט לא להפסיק. אם זו התשוקה שלכם בעולם, פשוט תמשיכו. זה דבר מופלא ומתנה גדולה".
שלוש המלצות שמיעה
Human / Shai Maestro
Mirage / Eden Ladin
Louis Cole / Quality Over Opinion
טל וולנר – פמלה בשלוש שפות
טל וולנר, 30, גר ביפו, במקור מכפר ורדים. מוזיקאי, די-ג'יי ומפיק. מנגן בהרכבים שונים, עובד בעריכת סאונד והקלטות, ועוזר בבניית תוכן ושיווק דיגיטלי לחברות הקשורות לסאונד.
טל:" "אני מתעסק במגוון של פרויקטים כדי-ג'יי וכמפיק מוזיקה אלקטרונית, יש פרויקט סולו שלי בו אני מנגן על כמה כלים, על עוּד חשמלי וסקסופון שאני מוסיף למופע סולו. שיחררתי תחת הפרויקט הזה בשנים האחרונות כמה שירים בכמה לייבלים בארץ ובעולם. זה נורא כיף, ואני מעריך מאוד את התגובות הטובות לכל הדבר הזה.
"לאחרונה שחררתי שלוש גרסאות אלקטרוניות לשיר 'פמלה' (בועז שרעבי) שבעצם יצא במקור גם בשלוש שפות – עברית, אנגלית וגרמנית. אז עשיתי הפקה אלקטרונית ייחודית בהתאם לכל שפה. זה בכלל התחיל מאיזו פעם שהייתי בברלין לפני כמה שנים, כשפתאום השמיעו את השיר באחד המועדונים. זו הייתה ממש יציאה, פתאום שמעתי את הקול של בועז שרעבי כשכולי במועדון בברלין. הדי-ג'יי במועדון מיקסס את השיר עם טרק שהוא ניגן. חיפשתי את הגרסה הזו בעצמי, וכשלא מצאתי החלטתי להרים את הכפפה וליצור בעצמי.
"מעבר לזה אני מנגן בכל מיני פרויקטים. יש הרכב שנקרא Rujum, טריו שלי יחד עם עוד שני נגנים – איתמר קלוגר ואיתי גרינברג, בו משלבים עולמות של רוק ואתני, אקוסטי ואלקטרוני, ועוד. הופענו לא מזמן באינדינגב, מה שהיה מדהים. בשנה שעברה הוצאנו אלבום, ויש כמה קליפים והופעות בחוץ. לאחרונה גם הזמינו אותנו להיות חלק מפסקול לסרט ישראלי. אז יש הרבה עשייה וכיף. מעבר לזה בזמן הקרוב אני הולך לשחרר אלבום סולו של שירים שכתבתי. גיא דוידוב גם חלק מההרכב הזה, על התופים ועוזר בהפקה. האלבום עצמו הוא באווירת רוק ורגאיי ים תיכוניים".
החבר גיא
"דוידוב ואני מכירים מגיל 4, ומאז אנחנו לא עוזבים אחד את השני, מכל הבחינות. ישבנו אחד ליד השני בכיתה במנור כברי, וגם גרנו ביחד. מבחינת המוזיקה, אני באמת אוהב ומנגן הכל וסופר אקלקטי. גם ברמת התיקלוט, אני משתדל להביא את האקלקטיות הזו במה שאני יוצר ולשלב הרבה סגנונות, בהתאם לסיטואציה. חשוב ללכת עם הלב במוזיקה, בקריירה ובכללי. בסופו של דבר מה שאתה מאמין בו זה עצמך והמוזיקה, וגם כשיש רגעים קשים במהלך הדרך צריך לזכור את הסיבה ללמה עושים את זה, ואת התשוקה לדבר ולאמנות הזו".
המלצות שמיעה
Ehna Intahena / Radio Baghdad
Khruangbin
DRAM
