"אחרי כמה שעות של משחק נשארנו בתחרות 29 שחקנים, מתוך 1,200 שהתחילו אותה. בשלב הזה העבירו אותי לשולחן שהיה צמוד לשולחן שצולם לערוץ טלגרם. הרגשתי כמו בתוך סצינה מסרט: יושבת מתחת לפרוז'קטורים חזקים, מרוכזת במשחק, וכל זה בזמן שמצלמים. מסביב עמדו המון אנשים וצפו בשחקנים, והמתח גדול. כל החלטה קריטית מתמיד. זה לשרוד ולהתקדם, או לעוף.
"הייתי כל כך שקועה במשחק, ואני זוכרת את הרגע בו הרמתי לשניה את העיניים מהשולחן וראיתי את כל הבנות מהמשלחת, את המאמנים ואת שאר הצופים, וכולם מעודדים. זה רגע מרגש ומאתגר. את לא יכולה להתעלם ממה שקורה מסביב, ובו בזמן מרוכזת מאוד בקבלת ההחלטות. לצערי הרב הודחתי מהשולחן הזה. יצאתי מהמשחק ומצאתי את עצמי כמו בהופעה: כולם עומדים ומוחאים לי כפיים. למרות שהודחתי, התשואות העניקו לי הרגשה פנטסטית. הצלחתי להגיע למקום 29, וזה מכובד".
אליפות ישראל שמתקיימת בוארנה
הדוברת היא רותי גופר, 65, תושבת כפר ורדים. היא מוכרת בעיקר כמנהלת עמותת כוכב הצפון המספקת שירותים לאנשים בעלי מוגבלויות. הטורניר המדובר אליפות ישראל בפוקר (מסוג טקסס הולדם), שהתקיימה דווקא בוארנה מסיבות שנבין בהמשך.
"את הפוקר גיליתי לפני שלוש שנים לגמרי באקראי", היא מספרת. "צפיתי בטלוויזיה ביום שישי בערב. התראיינה שם בחורה צעירה בשם ניב סופר, שהקימה בית ספר לפוקר המיועד לנשים. היא בעצמה שיחקה ולימדה שחמט, ומאוד אהבה לשחק פוקר. למדתי ממנה שאחוז הנשים המשחקות פוקר בעולם נע בין שניים ל-5 אחוזים, ולמשחק יש דימוי גברי בלי שום סיבה אמיתית. זהו משחק מחשבה שלא מצריך שום כישורים מיוחדים שלגברים יש ולנשים חסר. ניב החליטה שהיא רוצה לשנות את התמונה ולאפשר לנשים ליהנות מהמשחק הזה. מדובר בבית ספר ראשון מסוגו בארץ ובעולם – 'Ladies Don’t Play Games', בית ספר לפוקר ושחמט המיועד לנשים.
"מה שמיוחד במיזם של ניב, זה שהיא לא רק מלמדת את המשחק ומאפשרת ליהנות ממנו, אלא גם רותמת אותו למען הקהילה. למשל טורנירים שמוקדשים לערבי התרמה לארגוני נשים ועוד. התכנית שודרה ביום שישי, וביום ראשון כבר התקשרתי להירשם. הייתי הסטודנטית הראשונה במחזור הראשון".
-מה הדבר שתפס אותך?
"בהתחלה לא לגמרי ידעתי לתאר את זה. היום אני יודעת שזו הייתה המון סקרנות, וגם המתח הזה שיש כל הזמן במשחק. נדבקתי בזה. בהתחלה מגיעים עם קצת חוסר ביטחון לשולחן, תוך רגע יכולים לטרוף אותך. צריך לבנות את הביטחון מבפנים".
לגופר שלושה ילדים: רוני, מורה לפילטיס; גל, עובד בהייטק; וניצן, עובדת בתחום השיווק. היא ובעלה אמנון מתגוררים בכפר משנת 1984, כשאמנון הוא מדריך טיולים ותיק וידוע, וקצין בכיר לשעבר בצבא. היא עובדת סוציאלית במקצועה, ואת עמותת כוכב הצפון היא מנהלת זה 25 שנה. העמותה מתמקדת כאמור בשירותים שונים לאנשים עם מוגבלויות. בכפר ורדים מפעילה העמותה שני מוסדות מרכזיים, "המארג", המשמש גם את כלל הקהילה, ואת הוסטל "בית בחורש" בו מתגוררים כמה דיירים. בנוסף מפעילה העמותה בכפר כמה בתים נוספים בהם מתגוררים בעלי מוגבלויות המנהלים את חייהם בתוך הקהילה.
יש לה תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית ותואר שני נוסף במנהל עסקים. במהלך השנים פיתחה תחביבים נוספים בתחומי העיצוב.
– יש ממשקים בין הפוקר לחייך המקצועיים?
"בפוקר משתמשים במיומנויות ובתכונות שקיימות בך ולומדים דברים שיכולים ליישם אחר כך בחיים. למשל קבלת החלטות במצבי לחץ, ניהול משא ומתן, התאוששות ממשברים, לקיחת סיכונים מחושבים ועוד. זה משחק שיכול לחזק מאוד את החוזקות שלך, ללמד אותך צניעות וסבלנות. בפוקר, גם אם תעשי את המקסימום שלך לא תמיד תצליחי. בדיוק כמו בחיים. אבל תמיד יהיו עוד הזדמנויות, ואפשר לצמוח גם מהמקום הכי נמוך. חשוב לא להתייאש, ובעיקר לשים את האגו בצד, כי אין לו מקום בשולחן. אם תשחקי בגלל האגו שלך, לא תוכלי להגיע רחוק. לא הולך? קפלי את היד. ניצחת? תזכרי שביד הבאה את יכולה תמיד להתרסק.
"יש גם הרבה הרבה תסכול במשחק הזה. לפעמים זה לוקח אותך למצבי קיצון מבחינת האמוציות שלך, אבל עם הזמן זה מתאזן. בסוף זה באמת רק משחק, אבל יש בו משהו חי. שלחתי לבית הספר לפחות עשר נשים נוספות, חברות ומשפחה, שהצטרפו גם לפוקר".
-זה משחק מומלץ באופן מיוחד למנהלים?
"חד משמעית. אני כל היום מדברת לעצמי פוקר כשאני צריכה לנהל דברים. הבאתי לארגון שלי סדנת פוקר למנהלים. זה פותח לך את המחשבה להמון כיוונים. יש בזה הרבה במובן של להתרומם מרגעים קשים, לקחת את החיים בפרופורציות הנכונות ולא לוותר. יש ביטוי במשחק, 'Chip and a Chair', כלומר גם עם צ'יפ אחד וכיסא את יכולה לקחת אליפות. עניין של סבלנות, ערנות ותזמון. כמו בחיים".
-שיחקת פוקר לפני זה?
"כלום, שום דבר. זה בא לי משום מקום כמו איזה ברק. בשלוש השנים בהן אני משחקת השתתפתי בשלוש האליפויות של ישראל. במשלחת הראשונה היינו שש נשים, בשנייה 17, ובנוכחית 32. בגלל שבארץ פוקר זה לא חוקי, האליפויות הישראליות מתקיימות בחו"ל. השנה האליפות הייתה בוארנה".
"בפוקר, גם אם תעשי את המקסימום שלך לא תמיד תצליחי. בדיוק כמו בחיים. אבל תמיד יהיו עוד הזדמנויות, ואפשר לצמוח גם מהמקום הכי נמוך"
-אליפות ישראל שמתקיימת בבולגריה, נחמד. למה בעצם זה לא חוקי? ברידג' משחקים כאן חופשי.
"כשיש פרסים כספיים הפוקר נחשב להימורים. איגוד הפוקר הישראלי, שאני חברה בו, מנסה לקדם חקיקה בנושא. הטענה היא שיש פה יותר אלמנט של מזל מאשר יכולת. בעולם הראייה הפוכה. מכירים בפוקר כענף ספורט שמורכב מ-85 אחוז יכולת ו-15 אחוז מזל. בעובדה, יש אלופי עולם שזוכים בתואר שוב ושוב במשך שנים ארוכות, וזה בהכרח מעיד על כישרון".
-אבל הדימוי של פוקר לא בדיוק דומה לזה של שחמט, למשל.
"כשאומרים פוקר ישר חושבים על קזינו והימורים. אז לא! פוקר נחשב בעולם לענף ספורט רשמי ומתנהל כמו ספורט לכל דבר. נכון, אפשר לשחק אותו על בסיס מזל, אבל אז הכל יתנהל אחרת. הרבה דברים אפשר לקחת לעולם ההימורים, כמו מירוצי סוסים לדוגמה, שלפעמים הופכים להימורים. יש אנשים שמשחקים על כסף גדול בקזינו ומפסידים את הבתים והכליות שלהם. אבל זה לא הפוקר שאנחנו משחקות. אנחנו משתתפות בטורנירים ספורטיביים, וזה עולם מרתק. השחקנים והשחקניות הגדולים בעולם הם מדענים, פיזיקאים, אנשי רוח וכדומה".
– אז את לא מהמרת על כסף.
"לגמרי לא. להפך, אני משקיעה בזה כסף. משלמת על הלמידה בבית הספר, על ההשתתפות בטורנירים. הצ'יפים האלה? אין להם ערך כספי, הם דמי".
שמרנית אגרסיבית
-אילו תגובות את מקבלת בטורנירים?
"לנוכחות של נשים בשולחן יש אימפקט מאוד חזק וזה מורגש. גברים שהיו רגילים לשחק רק עם גברים, רואים פתאום נשים. בהתחלה שאלו אותנו 'מה אתן עושות פה?'. עם הזמן זה הפך ל' גם את מהליידיס?'. בית הספר הפך למותג. אם את שחקנית מהליידיס, צריך להיזהר ממך".
-מה מייחד את טקסס הולדם לעומת סוגי פוקר אחרים?
"טקסס הולדם הוא אחר ממשחקי הפוקר הנפוצים ביותר השייכים לסגנון פוקר קהילתי. עד היום למדתי את כל הקורסים שיש לבית הספר להציע כולל קורסי הוראה, דילריות, ועוד. הלמידה אף פעם לא נגמרת. יש תשעה שחקנים בכל זמן נתון, לכל אחד זוג קלפים ונפתחים קלפים נוספים ששייכים לכולם שהם קלפי קהילה. אנחנו לא יודעים מה השחקנים האחרים מחזיקים, ואפשר להעמיד פנים, זה סיפור הבלופים המפורסם – ה'פוקר פייס'. בכל רגע במשחק יש שם למקום שאת יושבת בו (position), מה שמכתיב לך את הקלפים שמומלץ לך לשחק איתם ועוד דברים נוספים. זו תורה שלמה שצריך לזכור בראש. יש לדוגמה אסטרטגיה, שכאשר מצטרפים לשולחן חדש לא לשחק בכלל 10 דקות, אלא אם קיבלת איזה זוג אס ביד. ובזמן הזה פשוט להסתכל על השחקנים האחרים וללמוד אותם. המורכבות היא גדולה, ויש משתנים רבים שצריך לקחת בחשבון. יש עוד רבדים. למשל, המון שימוש בשפת גוף. את יכולה להשיג לעצמך ערימת צ'יפים רק בזכות התחושה שאת נוטעת באחרים. יש הרבה פסיכולוגיה במשחק".
"הפוקר הוא הזדמנות להשתמש ולחדד כלים של מחשבה, היגיון, קריאה של אנשים ועוד. בסופו של דבר, זה לא משנה איזה קלפים את מחזיקה ביד, חשוב איך את משחקת אותם"
-ויש לך אסטרטגיה מסוימת?
"האסטרטגיה משתנה. אין משהו שהוא הכי טוב או הכי נכון. בבסיס זה מה שאת מביאה איתך, תכונות האישיות שלך. אני נחשבת לשחקנית שמרנית אגרסיבית, מין שילוב כזה. שמרנית זה אומר שאני משחקת עם טווח מסוים של קלפים במצבים מסוימים, ולוקחת סיכונים באופן מדוד יחסית".
-נשמע די מתבקש.
"זה תלוי באופי של כל שחקן. אני כזאת, ולא יכולה להיות אחרת. יש שחקנים שהם יותר משוחררים, Loose כפי שהם מכונים. הם לוקחים יותר סיכונים, לטוב ולרע. מצד אחד הם יכולים להפסיד יותר, ומצד שני להתקדם מאוד מהר ולנצח גם עם ידיים פחות טובות".
-איך נראית סצינת הפוקר בארץ?
"המימדים של הסצינה מפתיעים. יש הרבה מועדונים שמקיימים טורנירים לצורך הנאה, וכל עוד לא מחלקים שם פרסים כספיים אלא שווה ערך זה חוקי. בבית הספר שלנו, פרס בטורניר יכול להיות סוף שבוע במלון או מתנות בסגנון דומה. כל עוד לא מעורב כסף אמיתי בפעילות עצמה, בלימוד ובטורנירים, זה בסדר. אני זכיתי בטורנירים בבית הספר, שלוש פעמים במקום ראשון ושלוש פעמים במקום שני. הפרסים הם צנועים, אנחנו משחקות רק בשביל ההנאה".
-בלי הפרסים רמת העניין הייתה זהה?
"כן. הגרעין הזה שמשחק, ממש לא מעניין אותו הסיפור של הפרסים. הוא מגיע כדי לשחק, והיצר התחרותי הוא הסיפור. מאז שהגעתי לבית הספר כבר עברו בו מעל ל-500 נשים מכל הגילאים. מי שאין לה את היצר הזה, לא במקום הנכון. זה משחק מאוד תחרותי. ואגב, אני כבר לימדתי את כל בני המשפחה שלי לשחק, כולל את הנכד שלי".
-ואם מחר מטיסים אותך לווגאס?
"וואו, האירוע בלאס-וגאס הוא גדול באמת. קודם כל צריך איזה ספונסר, כרטיס עולה בסביבות 10,000 דולר. אבל גם הפרס הראשון הוא בהתאם. יש שחקנים שחוסכים לזה כל החיים, כי זה החלום שלהם".
-ומה הלאה? ממשיכה?
"בטח. עד סוף חיי אשחק פוקר, ואני רוצה גם ללמד פוקר. כשאפרוש לפנסיה אני מניחה שזה מה שאעשה. אני מקווה שעם הזמן אנשים יבינו שיש בזה הרבה מעבר לסטיגמה. הפוקר הוא הזדמנות להשתמש ולחדד כלים של מחשבה, היגיון, קריאה של אנשים ועוד. בסופו של דבר, זה לא משנה איזה קלפים את מחזיקה ביד, חשוב איך את משחקת אותם".
