שרית זהבי, ראש מכון המחקר עלמא המתמקד בגבול הצפוני של ישראל, טוענת כי החיזבאללה יצר מצב שמכריח אותנו ליזום. וזה הולך להיות מסובך וכואב
מאז ה-7 באוקטובר שרית זהבי היא אחד האנשים הכי עסוקים בסביבה. המייסדת והמנהלת של מרכז המחקר עלמא, שמומחיותו היא אתגרי הביטחון בגבולה הצפוני של ישראל, הפכה לאורים ותומים בנושא של כלי תקשורת בכל רחבי העולם. עד למועד פגישתנו באמצע דצמבר, הספיקה להתראיין ליותר מ-160 רשתות זרות, להופיע בטלוויזיה בארץ, ולתדרך אינספור גורמים מקצועיים, פוליטיים ואחרים.
כתושבי הצפון תמיד ידענו שהמצב כאן נפיץ, וכבר חודשיים חצי אנחנו למעשה במצב של לחימה. אחרי השעה שהוקדשה לנו עם זהבי, הבנו שאנחנו רק בהתחלה וכמעט בכל תרחיש ריאלי הולכת להיות מערכה קשה וממושכת.
תוכנית החיזבאללה התבצעה. בעוטף
מרכז עלמא מוגדר כמרכז חינוכי מחקרי שמטרתו לתרום למרחב פעולה ולגיטימציה של המערכה בצפון. אחד משני התחומים המרכזיים של המרכז הינו תחום "החינוך", ההשכלה (Education), או אם תרצו הסברה. החינוך הזה מתבטא בעת שיגרה בסיורים לאורך הגבול למשלחות מחו"ל שמגיעות ללמוד על המצב בצפון ישראל.
עד לתקופת הקורונה, מספרת זהבי, הגיעו לסיורים אלו מעל 50 משלחות בחודש – סטודנטים, חברי קונגרס, תיירים, דיפלומטים וחוקרים ממכוני מחקר בכל רחבי העולם. "העיתונאים ואנשי הציבור רוצים לבוא ולשמוע מישהו עצמאי שמכיר את השטח. אנחנו ישראלים, אבל לא מייצגים שום גוף רשמי בישראל, לא את הממשלה ולא את הצבא. לכן רוצים לשמוע מה הדעות שלנו, ואיך החוקרים שלנו מנתחים את המציאות. יש לנו יתרון, אנחנו יושבים בצפון וחיים את המציאות הזאת".
התחום השני הוא המחקר, ובעצם אולי הוא הראשון שכן החלק ההסברתי-חינוכי מתבסס בעיקר עליו. מרכז עלמא מתפקד כמכון מחקר עצמאי המפיץ מחקרים ומאמרים רבים על אתגרי הביטחון של ישראל בצפון. פועלים בו 7-8 חוקרים, שמגיעים מרקע אקדמאי וצבאי, לעתים שניהם.
זהבי מתארת את הייחודיות של מרכז עלמא כמכון מחקר: "כשהקמנו את המכון החלטנו שנכתוב על דברים שאף אחד לא כותב עליהם. ניקח את המחקר הצבאי, נדבר על היכולות הצבאיות של חיזבאללה ושל חמאס בלבנון. פעילות המכון כוללת הרבה מחקר שטח, מידע טקסטואלי, מידע ויזואלי ופענוח שטח. כל המחקרים שלנו מתבססים על מידע גלוי. המשימה שלנו היא לייצר פלטפורמה בינלאומית באנגלית, שיידעו מה הולך פה".
סגן אלוף (מיל') שרית זהבי מתגוררת עם בן זוגה וחמשת ילדיהם ביישוב כפר ורדים. היא שירתה כ-15 שנים בחיל המודיעין בצה"ל, תחילה במחלקת מחקר וניתוח מודיעיני באמ"ן ולאחר מכן בפיקוד צפון. היא השתחררה מהצבא בשנת 2014 בשל מחלת הקרוהן בה לקתה והחליטה לצאת לדרך עצמאית: "התחלתי כעסק קטן. חילקתי מפות ומשקפות, עמדתי ליד הגדר ודיברתי. זה משהו שעשיתי הרבה בשירות הצבאי. אולם בניגוד לשירות הצבאי, במקרה זה הייתי צריכה לאסוף לבד את החומר, וכך התגבש הרעיון שצריך להקים מכון מחקר".
לאחר אירועי ה-7 באוקטובר ופתיחתה של מלחמת 'חרבות ברזל', חל גידול עצום בפעילותו של המרכז מול התקשורת הזרה. מאז השבת השחורה עוסק המרכז ללא הרף בחינוך, הסברה והפצת המידע אודות מצבה של ישראל בצפון: "זה מה שמרכז עלמא עושה, הוא מתעסק בלהפיץ את אתגרי הביטחון של ישראל בצפון. מאז שהמלחמה התחילה אנחנו עושים את זה מסביב לשעון, כל שעה, בכל כלי תקשורת, מפרסמים בכל הפלטפורמות. את הכל עשינו כבר קודם, אבל בעצימות יותר נמוכה. היום אני מגויסת לדבר הזה מסביב לשעון, כל הזמן דוחפים את המידע הזה, את ההערכות שלנו".
יחד עם זאת, פעילות החינוך וההסברה לאורך הגבול אינה אפשרית בימים אלו לאור ההחלטה על פינוי יישובים בטווח של 5 ק"מ מהגבול. לכן, מבצעת זהבי תצפיות מהר דפנה שבכפר ורדים אל עבר הכפר מרווחין שבדרום לבנון: "רואים אותם מעולה גם מכפר ורדים. זה כפר שאמור להיות סוני, והיום יש שם פוסטרים של קאסם סולימאני ונסראללה".
לטענתה של זהבי, מרכז 'עלמא' מהווה קול ייחודי ויוצא דופן בנוף התקשורתי הנוכחי. היא מציגה כיצד לאחר תחילתה של מלחמת 'חרבות ברזל' הגיעו אלפי משלחות שבאות לבקר בדרום ואחוז מזערי מהן מגיע לבקר בצפון. יתרה מכך, העיתונאים הזרים שמגיעים למרכז 'עלמא' ורואים את הנתונים, 'נמצאים בהלם' לנוכח היעדר ידע בינלאומי אודות מצבה המסוכן של ישראל בצפון. לדבריה הדבר מלמד כמה חשובה ההשקעה בהסברה במסגרת המערכת הבינלאומית.
במסגרת הסברה זו עורך מרכז 'עלמא' מחקרים החושפים את היכולות הצבאיות המרשימות של חיזבאללה, ואת פעולתם האינטנסיבית בדרום לבנון לאורך יישובי הגבול הצפוני עם ישראל. כבר לפני שנה העריך המרכז כי פניו של חיזבאללה למלחמה: "ידענו שהצפון מאוים בפלישה. ראינו כל יום בסיורי הקבוצות שלנו את חיזבאללה על הגבול – מצלמים אותנו, עוקבים אחרינו, בונים את העמדות שלהם. לכן, בגלל שאנחנו רואים את כל הרמות – הטקטית, האופרטיבית והאסטרטגית, יכולנו לתת את ההערכה כבר לפני שנה שפניו של הציר השיעי למלחמה. היכולות קיימות, והתוכנית פורסמה על ידי החיזבאללה עצמו. תוכנית המתקפה של חמאס כפי שבוצעה ב-7 באוקטובר, זהה לתכנית המתקפה של חיזבאללה לכיבוש הגליל. לא דומה, זהה!".
למרות הדמיון הרב בין חמאס לחיזבאללה, במערכה מול חיזבאללה קיימים אתגרים ייחודיים. אחד מהם נוגע למעמדה הייחודי של לבנון בקרב המערכת הבינלאומית: "בעזה התמודדת עם גורם אחד, החמאס. בלבנון צריך להילחם עם הידיים קשורות, כי יש שם נוצרים, מוסלמים ודרוזים. לבנון היא גם סוג של 'אתרוג' במערכת הבינלאומית ואף אחד לא רוצה שייגעו בה. יש פה עניין מסורתי של לבנון כמדינה של הנוצרים, למרות שהיא כבר לא כזו, ואיזשהו רצון שישראל לא תקלקל את זה".
אתגר נוסף מהווה השטח השונה בלבנון: "השטח הוא שטח מאוד מאתגר. יש הרבה מקומות להסתתר, גבעות וואדיות, שטח שונה מעזה". ולכל אלו מצטרפת כמובן היכולת הצבאית הגבוהה של חיזבאללה: "כוח האש של חיזבאללה הוא פי עשרה מזה של חמאס, והנזק שייגרם כאן אם תיפתח מערכה יהיה גדול מאוד. חיזבאללה הוא המיליציה הבכירה ביותר של איראן. חיזבאללה הכשירו את החות'ים בתימן. לבנון כמדינה לא מעניינת אותו, למעט העובדה שהוא מעוניין לשלוט בה".
זהבי מדגישה כי ליחידות הלוחמות של חיזבאללה, ובראשון יחידת העילית "כוח רדואן", אבל לא רק היא, יש יכולת לפלוש לישראל "ולהסב נזק כבד". אנחנו שואלים בזהירות אם נזק כבד יכול להיות דומה לעוטף, ואם פלישה כזו אפשרית גם מול פריסה מסיבית של צה"ל, כמו שקיימת היום. "כמה זמן אפשר להחזיק סד"ק כזה לאורך הגבולות?", היא משיבה. "ובגלל תנאי השטח, בכל מקרה לא ניתן לסגור אותו הרמטית והם יכולים לפלוש אפילו היום. קשה לי לראות טבח כמו שהיה בדרום ב-7 באוקטובר, אבל אם ישתלטו רק על חמישה יישובים, ולא על יותר מ-20, זה מרגיע?".
כשאנחנו מבקשים "תרחיש אופטימי ריאלי" קובעת זהבי נחרצות כי לא ניתן להימנע מפעולה צבאית מול חיזבאללה. "אי אפשר להשאיר את האיום במצבו הנוכחי. רוב החוקרים מסכימים שבאיום חייבים לטפל, גם אם לא מסכימים על איך נסראללה מתנהל. חיזבאללה יצר לנו מצב שהוא בלתי נסבל מבחינתנו: או שתפתחו במלחמה, ואז כולם יאשימו אתכם שפתחתם במלחמה, או שתמשיכו לחיות בצל האיום והתוקפנות שלנו. אני בינתיים לא מאפשר לכם להמשיך לחיות חמישה ק"מ מהגבול, אי אפשר. אתה רוצה, תנסה, תחטוף נ"ט".
הפיתרון הריאלי היחיד לטעמה הוא פעולה צבאית ביוזמתה של ישראל: "אם זה לא יהיה ביוזמתנו אז יהיה לנו הרבה יותר קשה, כי נצטרך לתקוף את כל המערכים האסטרטגיים של חיזבאללה כשאנחנו נתונים תחת מתקפה. כשאנחנו היוזמים, אנחנו קובעים את הסדר של המטרות לפי התיעדוף שלנו".
אין זבנג וגמרנו
במסגרת פעילותה יצאה זהבי לסיורים ביישובי הצפון והדרום אשר פונו מיושביהם. היא מספרת על קושי גדול להכיל את התמונה של יישובי ישראל הריקים מאדם, תמונה שלתפיסתה יש לשנות בהקדם האפשרי באמצעות בניית היישובים בחזרה ועידוד ההתיישבות: "כשאתה מסתובב בדרום הריק והצפון הריק, האימפקט הוא מאוד גדול. לראות יישובים נטושים במדינת ישראל זה פשוט לוותר על חלקי ארץ. ייצטרכו למצוא את הדרך לבנות חזרה את היישובים בדרום; וגם בצפון נצטרך להשקיע בהתיישבות, לעודד אנשים לבוא לגור פה. יחד עם זאת אי אפשר לעודד אנשים לבוא לגור פה כאשר יש טילי נ"ט כל הזמן".
המסקנה של זהבי אודות חשיבותה של פעולה צבאית מצידה של ישראל, מתבססת במידה רבה על כישלון ההסדרים המדיניים מול חיזבאללה והיעדר האמון ביכולתם של הסדרים מדיניים להרחיק את חיזבאללה באמת מגבול ישראל. החלטה 1701, שהתקבלה במועצת הביטחון של האו"ם ב-12 באוגוסט 2006, נועדה להשיג הפסקת אש בין ישראל לחיזבאללה במהלך מלחמת לבנון השנייה. החלטה זו כללה גם פריסה של כוח מזוין משמעותי של האו"ם, יחד עם צבא לבנון, בדרום לבנון כדי למנוע מחיזבאללה לפעול בשטח לבנון. איך זה עובד כולנו רואים כבר כמה שנים טובות.
ההחלטה קראה לתגבור כוח יוניפיל (UNIFIL, הכוח הצבאי של האו"ם בלבנון) עם 15,000 חיילי או"ם חמושים המורשים להשתמש בכוח. סעיף 12 בהחלטה קבע כי על כוח האו"ם לנקוט בכל הפעולות הנדרשות כדי למנוע פעילויות עוינות באזורי פעולתו ולהגן על אזרחים מפני אלימות פיזית. עוד אסרה ההחלטה על הכנסת נשק לאזור ללא הסכמת ממשלת לבנון והטילה אמברגו מקיף על העברת נשק לחיזבאללה. זהבי מתארת את כישלונו המהותי של הסדר מדיני זה: "בשורה התחתונה זה לא נאכף. 17 שנה חיזבאללה נמצא בדרום לבנון בצורה הרבה יותר מסוכנת מכפי שהיה ב-2006. כמות הרקטות שיש לחיזבאללה היום היא פי ארבעה מזו שהייתה ברשותו ב-2006. אז מנקודת המבט של חיזבאללה, בהסתכלות של 17 שנה אחורה, גם אם ישראל הרסה את לבנון, חיזבאללה התחזק".
זהבי מתקשה לקבל את הדיבורים במערכת המדינית על "דחיקת חיזבאללה אל מעבר לליטני" או מימוש החלטה 1701. לתפיסתה אלו אמירות ריקות, שכן באופן מעשי לכוח בינלאומי אין את היכולת למנוע את האיום של חיזבאללה: "מדברים על זה שיהיה כוח צרפתי. אני רוצה לדעת, החיילים הצרפתים יעברו בית בית, כמו שחיילי צה"ל עוברים בית בית בעזה? יחשפו את הפירים של המנהרות? יוציאו את הרקטות מהבתים? זה מה שצה"ל עושה היום בעזה, וזה גם מה שצריך לעשות בלבנון".
בנוסף, טוענת זהבי, קיים קושי בסיסי בהסדר מדיני עם חיזבאללה, הסדר שיפגע בעיקר בביטחונם ואיכות חייהם של תושבי הצפון: "כולם מבינים שהסדר בינלאומי הוא לעבוד על עצמנו. מבחינתי כתושבת כפר ורדים, המשמעות של זה היא להיערך לטבח הבא".
כשאנחנו מנסים להבין מה המשמעות של פעולה צבאית, היא מסכימה איתנו ש"למוטט את החיזבאללה" היא סיסמה ריקה ונטולת היתכנות, וכי לא מדובר בפעולה צבאית של 'זבנג וגמרנו', תפיסה שלדעתה אינה אפשרית לא במקרה של חמאס בעזה, ובטח שלא במקרה של חיזבאללה בלבנון. "כל החלום של צה"ל לתכנן מלחמות קצרות הוא לא מחובר למציאות. בסופו של דבר נצטרך למצוא את הדרך 'לכסח את הדשא' ולא 'לכרות את העץ', כי לכרות את העץ זה פשוט בלתי אפשרי".
המשמעות, אנחנו מגיבים, היא עוד ועוד סבבים, כפי שאנחנו מכירים בעזה מהעשורים האחרונים. זהבי חצי מסכימה, אבל נמנעת מלפרט יותר על האפשרויות העומדות בפני צה"ל, "וממילא אני גם לא מכירה את כולן".
לזכור מי הרוצח
כמומחית לביטחון, אבל בעיקר כאזרחית ישראלית, זהבי מייחסת חשיבות רבה גם ללכידות הלאומית. "גם בתוך השיח הביקורתי, חייבים להיות קווים אדומים. לפעמים נדמה לי שאיבדנו את ההבנה מי האויב שלנו. אנחנו צריכים להפסיק להאשים אחד את השני על מה שקרה בעזה. אני מרגישה שנענשנו על שנאת חינם. קמתי בבוקר ה-7 באוקטובר, פרצתי בבכי וזה מה שהרגשתי. בסוף, זה חמאס שתקף אותנו, שהרג אותנו. יש המון אנשים שאחראים למחדל הזה – החל בדרג הפוליטי וכלה בדרג הצבאי, אין ספק. אבל שלא נתבלבל, הרוצח הוא חמאס. אסור לנו לתת הנחות לחמאס ולאחריות שלו בסיפור. מי שבסוף ערף ראשיהם של תינוקות זה חמאס".
טעימה קטנה מהחומרים הגלויים
לדברי שרית זהבי, כל המחקרים של עלמא מתבססים על חומרים גלויים בלבד. מהם אותם חומרים? סרטונים ופרסומים ברשתות החברתיות, פרסומים של החיזבאללה עצמו, ומה שאנשי המכון רואים ומצלמים במהלך סיורי ההסברה שלהם לאורך הגבול. במקבץ הצילומים: מתוך סרטון של החיזבאללה על תרגיל לכיבוש הגליל; מבנים של החיזבאללה שצילמו זהבי ואנשי עלמא, ופעילי חמאס הפועלים, מתצפתים ומצלמים באין מפריע בקרבת הגבול. כל הצילומים באדיבות עלמא
