דברי הפרידה של ד"ר זאב קלינסקי, מנהל סניף הכללית בכפר ורדים, שפורש לגמלאות
למטופליי וידידיי בכפר ורדים וביישובי הסביבה,
כן, זה קורה. אחרי 38 שנות עבודה ב"שירותי בריאות כללית", מתוכן 33 שנות עבודה במרפאת כפר ורדים, הגיע זמן הפרישה לגמלאות בזמן הקרוב.
רפואת המשפחה מבוססת על המודל הביו-פסיכו-סוציאלי. כל מפגש טיפולי משלב אלמנטים משלושה תחומים אלו. זהו מודל הרפואה שבגללו הלכתי ללמוד ולעבוד בתחום. אני עוד מוסיף את האספקט הספיריטואלי שקיים גם הוא בחדר הרופא, במפגש מטפל-מטופל.
על אלו אני מוסיף את האמונה שלי בזכותו של כל אדם, גם בפריפריה, לרפואה שוויונית, מקצועית, זמינה ומכילה.
כך, אחרי מספר שנים של עבודה בבית החולים, מצאתי את עצמי ב-1988 במרפאת כפר ורדים ובישובי כביש הצפון. התחלנו עם 600 מטופלים בצריף ברחוב דולב ליד המכולת של ורדה ויוסי, והנה היום אנחנו עם כ-4,100 מטופלים, במבנה מכובד ועם מגוון שירותים בתחומי הרפואה והרפואה המשלימה. הכל במסגרת ביטוח הבריאות הציבורי.
במהלך השנים ידענו שמחות רבות, וגם אירועי עצב ואסונות. זמני מלחמה ו(רוב הזמן…) זמני רגיעה. תקופות של מחלות ומגפות, ותקופות של רפואה שגרתית. בכל המצבים השתדלנו, צוות המרפאה ואני, להיות גורם תומך ומחזק לקהילה ולמוסדותיה. שרות מרגיע, מכניס שפיות בגלי שמועות ובהלה, וכלי עזר בידי המועצה בתחומי הבריאות והרפואה. שוב ושוב הוכח כוחה של קהילת הכפר בזמני רגיעה, ועוד יותר בזמני מצוקה ואסון.
אני מרגיש מבורך שזכיתי להגשים את חלומי לעסוק ברפואת המשפחה ולהשאיר, ולו במעט, את חותמי על חייהם של רבים מארבעה דורות של מטופלים.
בכל התקופות נעזרתי בצוות המרפאה למקצועותיו השונים. צוות מקצועי, אנושי ומפרגן לעמיתים ולמטופלים. תרומתם היתה חשובה גם בפרויקט "גלריה במרפאה", שכבר 12 שנים מציג על קירות המרפאה תערוכות מיצירותיהם של מטופלינו היקרים וגם של אחרים.
אני משאיר את המרפאה משגשגת ומצליחה, ומעביר את השרביט למחליפתי, ד"ר לורה נאסר. ד"ר נאסר, בוגרת הדסה ירושלים, התמחתה אצלי לפני מספר שנים. מאז צברה עוד ידע וניסיון והיא מכירה את הכפר ואת האווירה במרפאה. בחרתי בה כממשיכת הדרך, ואני בטוח שתדע לצעוד בה בביטחה להמשך טובת הכלל.
אני מודה לאנשי הצוות שליוו אותי במשך השנים ושבלעדיהם לא ניתן היה לשאת בנטל בהצלחה.
לסיום, תודה למשפחתי, יעל, דן, תמי ועומר, שנשאו גם הם בנטל התפקיד שלי ותרמו את חלקם לרגיעה שמצאתי בבית, ברגעי הניתוק מהמרפאה.
בריאות וידידות לכולם, ונתראה בחדר הכושר, על מדרכות הכפר, בהופעות של תזמורת המבוגרים של הכפר (זה שמזייף זה אני…) ובאירועים שונים.
ועוד "לסיום" אחד: עדיף לצאת כשמצטערים שאתה יוצא, ולא כשכבר שמחים…
