אמש פגשתי חבר ילדות, למדנו יחד בבית הספר
נתן טפיחת חיבה, וגם שאל "מה קורה איתךף גבר"?
אני קורא את מה שאתה כותב בעיתונים
אבל רבאק, למה זה חייב להיות תמיד בחרוזים?
אז עניתי לו כדרכי, במרץ ובנחישות
שאין כאן איזה עניין של טפשות או גאונות
שפשוט זה יותר נחמד וגם יותר מעניין
אם קצת בחרוזים אתה כמו שף מתבלן
ולגבי העיתון המוזר "א-לה כפר"
הלקוחות הנאמנים (והשבויים) התרגלו כבר
ואם אפסיק מעתה לכתוב בחרוזים
רחמנא ליצלן, יעלמו לי הקוראים
החבר שלי (זה מהילדות)
ענה שזו ממש פטליק של טעות
להיתקע שנים באותו הסגנון?
להשתייך כל הזמן לאותו הז'רגון?
ועוד שאל אותו חבר (שמאותו הרגע קצת הפסקתי לחבב)
האם אני באמת באמת לא שם לב?
שגם בשיחה המילולית שלנו כעת, פנים מול פנים
אני עונה לו תמיד ב"פאקינג" חרוזים!
תדבר רגיל ביקש, תדבר כמו ביום יום
תסיים ת'משפט במילה כחול, אפילו אם הקודמת היתה אדום
ושמת לב שעכשיו, גם אני נדבקתי בתסמונת החרוזים המטופשים?
וזה מה זה מביא לי את הנרווים (כלומר ת'עצבים)!
לאחר כמה דקות ארוכות ומביכות
נשברתי והתחלתי להתוודות
סיפרתי שאני סובל כבר כמה שנים
ובעגה הרפואית זה מכונה "קדחת החרוזים"
שזו מחלה חשוכת מרפא וקשה מאוד
שתחילתה במגיפה נוראה שפרצה בלוד
הראשון היה בחור צרפתי בשם "ואן שברולט קלוד"
שנתקע במקרר 14 קוב במהלך איזה שוד
ואני לפני עשור, כשנסעתי ברכבת מרמלה ללוד
ישבתי לתומי ליד בן אחותו, "ואן סוסיתא קלוד"
שאגב (ולא ממש חשוב) נראה ממש כמו קיפוד
וכבר אז היה נגוע במגיפה (זה לא היה סוד)
ולי לא היתה שום סיבה לחשוד
אז איפשרתי לו להשתעל לעברי עוד ועוד ועוד
ולהתיז עלי מחרוזת נגיפי חרוזים
וכך נידבקתי גם אני, נשבע באלוהים
החבר צחק ואמר שמעולם
לא שמע סיפור כזה מטומטם
אבל שוב חטף ת'עצבים
כששם לב שהוא עדיין תקוע עם ה"פאקינג" חרוזים
כאן רבותי אני צריך קצת עזרה
כי אחר כך חטפתי ממנו בומבה ופשוט איבדתי ת'הכרה
אולי מישהוא מהקוראים יוכל להמשיך ת'סיפור?
רק עוד כמה משפטים, ממש בקיצור
העורך של העיתון כבר הזהיר אותי כמה פעמים
לכתוב בקצרה ולא להאריך במילים
אמר שאני תופס לו מקום חשוב
שאולי כדאי שאצא לחופשה בלי פיצויים ורצוי מבלי שוב
אז איך לסיים ת'סיפור, אשמח לקבל הצעות
בלי למרוח, רק עוד כמה שורות בודדות
שהעורך יוכל להתפרנס, לקבל כמה אגורות
מעוד כמה מודעות אבל, ומפרסומות
***
הצעות לסיום הסיפור יתקבלו בברכה במערכת, לא יאוחר ממועד תחילת השלכת. יתכן שיפורסמו ואולי גם נחלק קצת פרסים, בתנאי שתשלחו סופים קצרים וברוח הדברים. אז אנא כתבו לנו בבקשה, כדי שאני אצא סוף סוף לחופשה. אני בטוח שתצליחו, אין לי ספק, אבל נתתי דוגמה כי לא יכולתי להתאפק:
אתמול קיבלתי טלפון מהביטוח הלאומי
על הקו היה מנהל מחלקת אפידמיות במחוז הדרומי
לא אישרנו את בקשתך לקבלת אחוזי נכות
ובחרוזית: בקשתך לא נענתה, כלומר אין לך זכות
אחרי דיון ארוך, החלטנו שהלוקים בקדחת החרוז
לא זכאים לשום נכות, אפילו לא לאחוז
