ביוני 2019 עברו הוריי לכפר ורדים. למרות שחיו 43 שנים במקום מגוריהם הקודם, היו מעורבים ופעילים תמיד, תוך ימים ספורים הרגישו לגמרי בבית פה בכפר. כמובן שעזרו 20 שנות המגורים שלנו בכפר וההכרות של הוריי עם הגנים, בתי הספר, החנויות ובתי הקפה, מועדון הזהב ועוד, כמו גם ההכרות הקרובה עם קבוצת החברים שלנו. עזר גם הבית המותאם והנעים שמצאו, בו ארגנו מחדש את חייהם.
למרות מחלת ריאות שסבלה ממנה אימי, היא מיד השתלבה בפעילויות מועדון הזהב, כשמתנדבי ומתנדבות המועדון צירפו אותה בחום לצוות "קפה בוקר", שם הרגישה מועילה ופעילה למרות מחלתה. אבי השתלב מיד בתפילות ופעילויות המניין המשפחתי, בחבורת הזמר מעלות כפר ורדים, והמשיך וממשיך בפעילות עניפה גם במרום גליל, מקום מגוריהם הקודם. את תקופת הקורונה צלחנו בטוב, שמרנו היטב על ההורים ועל המשפחה כולה, ואימי אף הספיקה להתחסן.
בתקופה האחרונה למחלתה ליווה את אימי מקרוב דוקטור קלינסקי, רופא קהילה מקצועי ורגיש, שהיה נגיש עבורנו בכל שלב ובכל זמן. בזכות יצירת המעטפת הטיפולית בניצוחו, קיבלה אימי את היחס והטיפול הטובים ביותר בביתה.
אך באמצע פברואר הכריעה מחלת הריאות את אמא, ונפרדנו ממנה בכאב גדול.
את הפרידה הזו, שאינה פשוטה בשום גיל או שלב בחיים, חווינו בתמיכה חסרת תקדים מבחינתנו, מצד כל הגורמים בכפר: בתקופה האחרונה של מחלתה, כשמצבה הורע, ליוותה אותנו ענת גנץ, מנהלת השירותים החברתיים במועצה. ענת עזרה לנו להתמצא בסבך הבירוקרטיות, עשתה זאת ברגישות ובזמינות מלאה, ואף העמידה לרשותנו עזרה של אשת מקצוע מתנדבת מהכפר שתמכה באימי רגשית.
ב-13.2, שבת בבוקר, כשקיבלנו את הידיעה הקשה שאמא נפטרה, שלחתי הודעה לתושיה. היא מיד התקשרה אלי ובעדינות וענייניות הנחתה אותי, והורידה מאיתנו כמשפחה כל צורך לדאוג לפרוצדורות, כשאנחנו פנויים לחלוטין לארגון אופי הפרידה שאנחנו בוחרים. תושייה ליוותה אותנו עד סוף השבעה בהתעניינות, מציאת פתרונות ובנוכחות רבה בכל פינה. יחד עם תושייה נכח ונתן הרגשה של גב ובית גם אייל שמואלי, ראש המועצה, שברגישות רבה שמע אותנו, היה איתנו ואף לקח חלק פעיל בהלוויה ובשבעה.
מכיוון שאבי פעיל במניין המשפחתי, הוא בחר בנטלי לסטרג'ר, הרבה של בית הכנסת הקונסרבטיבי, שתלווה אותנו ותנהל את ההלוויה. מכאן, עוד ביום פטירתה של אימי ודרך הלוויה והשבעה אל טקס השלושים למותה של אימי, נטלי הלכה איתנו יד ביד. בעדינות, בחוכמה וברגישות אין קץ נטלי ניהלה את ארגון הטקס, איפשרה לנו לבחור כל בחירה במסגרת האפשר והמקובל, גילתה אנושיות וחברות, ובסגנונה הצליחה לרכך מעט את הכאב. לצד נטלי היו כל הזמן חברי וחברות המניין המשפחתי שעטפו את אבא ואותנו בחיבוק חם ועזרה מעשית.
חברות מועדון הזהב היו גם הן בנכונות מלאה לעזור בכל דבר ועניין, ושיתפו פעולה מיד עם הרצון שלנו להקים תערוכת ציורים ועבודות של אימי במלאת שלושים למותה. דיקלה גרציאני, אסתי פלסיוס, ענת ואן טרינן, מיכל וינטרוב וטובה פריאל עזרו בקשר, בתיאומים, ברעיונות ובדחיפה. מרגיט שפטלוביץ', האחראית על התערוכות במועדון והאוצרת המתנדבת נגה מיגדל ליוו את הקמת התערוכה ברצון וברגישות.
אבי, מוטי בן מרדכי, משפחתי ואני רוצים לומר תודה גדולה לכל האנשים הרבים האלה שהיו בשבילנו עוגן ומקור להקלה בתקופה הזו, ובעיקר על תחושת הבית ללא תחליף שנתנו לנו.
אפרת פלדמן וכל המשפחה
