אין אופוזיציה במועצה המקומית כפר ורדים. כל חברי המועצה הצטרפו לקואליציה ומצביעים בהתאם למשמעת הקואליציונית. זה היה אחד הצעדים הראשונים של ראש המועצה אייל שמואלי, שהצליח לאחד את כל חברי המועצה תחת מטרייה אחת, המטרייה שלו, בלי קשר לסיעתם, כלומר בלי קשר לעמדות התושבים שבחרו בהם.
רבות נכתב בעיתונות הארצית על ראשי רשויות מקומיות לעומת חברי הסיעות שמכהנים במועצות. ראש הרשות מקבל שכר נאה, ולמעשה הוא שליט יחיד בתחום הרשות שבה נבחר. חברי המועצה הם כולם נבחרי ציבור, אך אינם מקבלים שכר, וזו הסיבה המרכזית לכך שאינם יכולים להשקיע משאבים במאבקים מקומיים.
ראש המועצה המקומית כפר ורדים הגדיל לעשות כאשר סירס את נבחרי הציבור החברים במליאת המועצה עוד יותר מאשר ברשויות אחרות, כאשר ביקש מהם עוד בתחילת הקדנציה שיתמכו בו בכל החלטה ושלא יתנגדו להחלטות שיקבל. כך נוצרה קואליציה מקיר לקיר. בתמורה, נראה שראש המועצה העניק לכל נבחר "צ׳ופר", כגון ראשות ועדה, ריכוז פעילות ציבורית או תקציב ייעודי ליישום שאיפותיו.
על פניו זה נפלא: כל הויכוחים הסתיימו מיד לאחר הבחירות, כל אינטרס קיבל תקציב ומישהו שאחראי לדאוג לו, כל סיעה זכתה להישג. מה לנו כי נלין? טענתי היא שכולם במערכת מפסידים: גם ראש המועצה, גם חברי המועצה, והמפסידים הגדולים ביותר הם התושבים.
נכון שראש המועצה מרוויח, לכאורה, שקט תעשייתי. הוא יכול להעביר כל הצעה שנראית לו ללא צורך בוויכוחים וללא התנגדויות. אבל רק לכאורה, כי השקט התעשייתי גובה מחיר כבד בכך שהוא גורם לניתוקו מהציבור. באין אופוזיציה, גם אם קיימת קבוצת לחץ ציבורית שמבקשת להעלות נושא בוער, אין דרך נכונה להעביר את הדברים באמצעות אחד מחברי המועצה, שהרי כולם מחויבים להצביע כאיש אחד (ומעיון בפרוטוקולים של ישיבות המועצה, עולה כי כל ההחלטות אכן מתקבלות פה אחד).
אחד מחברי המועצה תיאר את ישיבותיה של מליאת המועצה כמשעממות. כולם מצביעים בעד, כולם מיישרים קו. אלא ששיעמום איננו הבעיה. הסכמה גורפת זו מחבלת למעשה בתפקידם של חברי המועצה, תיווך בין התושבים לראש. נבחרי הציבור בכפר מנועים מלייצג התנגדויות של בוחריהם, אם יש כאלה, והם מתחמקים באופן שיטתי מלהעלות נושאים שנויים במחלוקת. אני משוכנעת כי רבים מהם הצביעו לא פעם בניגוד לעמדתם, שכן ידיהם כבולות בהסכם הקואליציוני. גם לא נראה כי בישיבות הנהלת המועצה – בה חברים כל חברי המועצה, מתקיימים דיונים אמיתיים בנושאים השונים.
וכאמור, הציבור הוא המפסיד העיקרי כשיש קואלציה מקיר לקיר. הנציגים הנבחרים שלהם גזרו על עצמם שתיקה וצייתנות, והתוצאה היא שהתושבים יודעים כי עמדתו של ראש המועצה תתקבל תמיד, ואין ביכולתם להשפיע או לשנות באמצעות מי מחברי המועצה.
קואליציה מקיר לקיר גם איננה מאפשרת שקיפות של תהליך קבלת ההחלטות. באין התנגדויות, בהיעדר ויכוחים, אין גם הפריה הדדית, אין דיון רציני ואין גם דיווח נאות בנושאים רבים, כולל מהחשובים שבהם. עניינים רבים שנדונים במליאת המועצה, אינם מובאים בצורה מסודרת לידיעת הציבור. הפתרון לעבודות התשתית בהר דפנה, למשל, שכנראה התקבל, לא הוצג. השינויים בפארק האקולוגי, שנעשו או לא נעשו בעקבות המחאה הציבורית, לא פורסמו. השולחנות העגולים שנערכו ברוב טקס ועם מקומות שמורים ושמיעת עדויות מפורטות, לא קיבלו כל הד במסרים של המועצה. הוועד הציבורי למאבק בהקמת טורבינות הרוח ליד הכפר לא נתמך בידי ראש המועצה וגם לא בידי ועדת איכות סביבה הסרה למרותו. הבעיות הקשות של דיירי הגולדן וילג׳ לא זכו לאוזן קשבת או לדיון ציבורי. התקנת תאים וולטאיים על גגות הבניינים הציבוריים לחיסכון בהוצאות החשמל נענתה ב״לא בשנה התקציבית הנוכחית״. ועוד ועוד.
יש קואליציה, לא להפריע בבקשה.
תפריט
