ספקטרום של ציות להנחיות

מוזר, מעיק ודיפרנציאלי היה הסגר האחרון. או אם תרצו, הנוכחי, שכן אנחנו עדיין בשלב "הקלות בסגר".
דיפרנציאלי, כי כל אחד פירש אותו כאוות נפשו, ורבים מאלו שהיו צריכים להקפיד עליו יותר מכולם הפרו וזלזלו בחסות רבניהם והעלמת העין של המשטרה והממשלה. שאר הציבור התפזר על הספקטרום שבין "אני אזרח שומר חוק ומוכרחים לציית כדי למגר את התחלואה", לבין "שם כזה גדול על ביבי ועל הסגר".
מעיק, בדיוק בגלל התחושה הזו, בעצם יותר מתחושה – ממש מסקנה רציונלית – בקרב רבים, שחלק עצום מההחלטות נבע יותר משיקולים פוליטיים מאשר שמירה על הבריאות. והכוונה להרבה הרבה יותר. מעיק כי אפילו ההומור שאפיין את הסגר הראשון נעלם כמעט לגמרי, ותחושת הפילוג וחוסר האמון האפילה על הסולידריות והרצון לאזרחות טובה. מעיק כי אותן החלטות פוליטיות גזרו שנים רבות של קשיים כלכליים על אנשים, משפחות, עסקים וגופים רבים בישראל – מעבר לצורך האמיתי.
ולכן הוא היה מוזר, כי גם אזרחים שומרי חוק הרשו לעצמם לחפף ולכופף, האכיפה נעשתה פעם כן ופעם לא, ולצד שממה במרכזים מסחריים ורחובות ראשיים, בכבישים נרשמה תנועה ערה, כולם נעשו ספורטאים ויצאו לחוצות מצוידים בבגדים מנדפים ונעלי ספורט כולל בטטות כורסה אדוקים, ומשפחות וחברים רבים נפגשו למרות האיסור.
באחד מימי הסגר יצאנו לסיור של אחר הצהרים בכמה מקומות בגליל המערבי. מסעדות ובתי אוכל גילו יצירתיות ויסדו את המל"ק – משלוחים לטווח קצר. בקציצה עגלגלה הבשורה עברה מפה לאוזן. בגלידה בוזה תלו אפילו שלט: משלוחים למרפסת. בסניף מקדונלדס בתרשיחא הפעילו את המק-דרייב. משלמים באינטרקום, מקבלים את ההזמנה בחלון. בטוח? אני די משוכנע שכן. האם זה שונה מטייק אווי מבוקר? אני לא בטוח.
הפאבים בתרשיחא, בתי הקפה ורבות מהמסעדות ויתרו על אופציית המשלוחים ופשוט סגרו. החניון האחורי בצים סנטר היה שומם (בקדמי חנו כלי רכב של קונים במרכול ובכמה חנויות חיצוניות שאיכשהו פעלו) , וכך גם החניון בצומת מעיליא. במרכזים מסחריים ורחובות ראשיים בכפר ורדים, מעלות, נהריה, כפר יסיף וירכא הייתה פעילות של 20-30 אחוז מהמסחר הרגיל. גם חנויות ובתי עסק שרחוקים מההגדרה "חיוני" פתחו את שעריהם, או לפחות אותתו ללקוחות שבעל הבית בפנים ואפשר לעשות עסקים.
בסביבות שבע בערב הגענו לשדרות הגעתון בנהריה. לרוב שעה פקוקה ועמוסה בהולכי רגל, הפעם הייתה תחושה של אישון לילה. רק בטיילת הנאה של העיר מצאנו הרבה אקשן, כאילו כל הגליל יצא לפעילות גופנית.
היה שלום סגר, אנחנו לא מתגעגעים בכלל.