ביום ראשון 16.7 בשעה 10:30 בבוקר מתקשרת אלי ענת אבוחצירה, מנהלת פעוטוני החורש, ומתחילה את השיחה ב:"הי עינת, הכל בסדר, אל תדאגי. אני מתקשרת בעקבות מקרה שהיה עם מתן בגן…".
ענת ראתה את מתן שוכב על מזרן ולוקח פתאום נשימה עמוקה כאילו לא נשם כמה זמן, כמו בבכי כשנגמר האוויר. אבל לא היה בכי, לא הייתה מכה. היא קראה לו, הוא הסתכל עליה, אך לא הגיב. גננת אחרת קראה לו, וגם אליה היה אפטי מעט. ענת הרימה אותו לזרועותיה, דיברה אליו, שטפה לו פנים והעמידה אותו כדי שילך להביא את הבקבוק, אך מתן הלך כמו שיכור ונפל. היא הרימה אותו, נתנה לו לשתות מים והוא נח בזרועותיה רגע. ואז ביקשה שימחא כפיים, שיניח אצבע על האף. מתן הגיב, מחא כף, אצבע לאף, והלך הפעם ישר יותר. אחרי שניות הוא ממש חזר לפעילות הרגילה: הלך לשחק, הקיש בתוף, שר ביום ההולדת של החבר, אכל, ישן – רגיל.
ענת הרגישה שמשהו לא היה בסדר עם מתן ושצריך לחקור לעומק יותר. היא החליטה לקיים ישיבה אחרי העבודה עם בנות הצוות: נתי שושנה, סביל מעדי, שי הרנשטיין, ענאן פלאח והיבא עלי. ישיבה חשובה מעין כמותה, כיוון שבה נזכרו שמתן נפל בגן לפני כחצי שנה. נפל ללא סיבה. לא נדחף, לא נתקל. ונזכרו גם שזה קרה בזמן חגיגת יום הולדת בגן.
הגננת סביל, שתמיד מתעדת את החגיגות בגן, נברה בתוך הפלאפון שלה כדי לראות אולי במקרה יהיה לה סרטון של הנפילה. והיא מצאה! מצאה את סרטון הוידאו שלו נופל! מייד ראו שהנפילה לא שגרתית, שכן מתן לא שולח ידיים לעצור את המכה באינסטינקט.
ענת, במקצועיות וברגישות רבה, חיכתה למחרת שתראה אותי פנים אל פנים והזמינה אותי למשרדה כדי להראות לי את הסרט. הייתי המומה. דאגה תהומית הציפה אותי. ביקשתי מענת לכתוב את תיאור המקרה שקרה אמש ויחד עם עדותה הכתובה והסרט המצולם הגענו לרופאה שהפנתה אותנו למיון. עם שתי עדויות חזקות שכאלה מייד לקחו את המקרה ברצינות רבה.
כשהגעתי למיון ברמב"ם הרופאה ביקשה לדבר עם ענת על מנת לתשאל אותה. ענת הייתה זמינה וסיפקה לרופאה את כל התשובות בצורה נחרצת. היא זכרה כל פרט וידעה לתאר לה במדוייק מה קרה. מתן עבר בדיקות מקיפות ביותר. ברוך השם, כל הבדיקות יצאו תקינות פרט ל-EEG. בדיקה זו הראתה על אפילפסיה.
מתן מטופל היום. הוא מקבל סירופ פעמיים ביום ורוב הסיכויים שהאפילפסיה תעבור ותחלוף. זאת בזכות העובדה שהוא מטופל, שגילינו מאוד מוקדם את המחלה. ההתקפים של מתן קרו רק בגן, והיו יחסית מינוריים. לולא השקיפות של הצוות מולי, יתכן שלא הייתי יודעת בכלל שיש משהו מיוחד במתן.
אני מעריכה מעומק ליבי את ענת המנהלת וכל צוות כיתת רקפת על המקצועיות, השותפות, השקיפות המלאה והתמיכה החמה לכל אורך התקופה. חשוב לי שידעו כולם שיש כאן צוות מקצועי, רגיש ואחראי. תודה רבה רבה.
עינת קרני,
אמא של מתן
