הכי חו"ל בשבילי הוא מקום קסום בשם "עין חרדלית". זהו קטע קטן מנחל כזיב הענק. נחל שמתחיל במרומי גוש הרי מירון, ויורד מ"עין הזקן" מערבה, בואכה אכזיב, שם הוא נשפך לים התיכון. נחל שבחורף גורם לשטפונות גדולים ובקיץ חלקים שלו, שממוקמים מערבית למעיינות, הם "איתנים" – כלומר זורמים בהם מים כל השנה.
זהו הנחל היפה ביותר בארץ. יש בו חורש ירוק, מצוקים, מערות, בריכות מים, צומח ובעלי חיים מיוחדים. יש בו היסטוריה וארכיאולוגיה מרשימים – מבצר צלבני מיוחד במיקומו, בצורתו ובנופיו, בשם מונפורט. שרידי 12 טחנות קמח, האחרונה פעלה עד אמצע המאה הקודמת. על מצוק מעל הנחל חרוט "האיש שבקיר" – חריטה הלניסטית כנראה, שסימנה את גבול ה"פוליס" צור.
מומלץ לבקר בכל חלקי הנחל כמובן, אבל עין חרדלית הוא הקטע הנגיש יותר. ניתן להגיע עם הרכב ממש עד המים (מתאים גם לנכים). כניסה מכביש מספר 70 לכיוון מושב עבדון. אחרי כשני ק"מ, ממש לפני הגשר, פונים ימינה לכביש אספלט משובש, שמשרת את קידוחי חברת "מקורות". עוד כשני ק"מ נסיעה מביאים אותנו אל רחבת חנייה גדולה, בצמוד למתקן של "מקורות". בקצה רחבת החנייה נמצאים שרידי טחנת קמח בשם "טחונת דארבאסה" (דרך "באסה" – כפר ערבי גדול, היום בתחומי המועצה המקומית שלומי). בהיעדר שירותים במקום, המטיילים עושים במקום שימוש שאינו מכבד.
בסוף המאה ה-19 קנה את המקום עבד אל-פתאח התקיף של הכפר א-זיב, שבביתו נמצא המוזיאון שהקים אלי אביבי ב"מדינת אכזיב". אותו עבד היה גם ראש העיר עכו בתחילת תקופת המנדט, עד למותו.
המים זורמים ממש בצמוד לרחבת החנייה. אבל מי שרוצה ליהנות מהמיטב שיש למקום להציע, צריך לעזוב את הרכב וללכת. רצוי לקחת נעליים מותאמות להליכת מים. לאחר הליכה של כמאה וחמישים מטר על דרך עפר מגיעים למי הנחל הזורם. כאן הדרך חוצה את הנחל. מכאן מומלץ ללכת בתוך המים הקרירים והמוצלים. חוויה נהדרת מובטחת. צמחיית נחלים – עצי דולב גבוהים, פטל, שיח אברהם ועוד. להקות של דגי חפף במים – אלו דגי נחלים ומים מתוקים שיודעים לשחות נגד הזרם, ולעלות במפלים. שפריריות במגוון צבעים זוהרים נחות על כל ענף בולט וממריאות בהבזק בוהק לאוויר. ואם תושיטו יד ללא תנועות חדות, הן תעמודנה על היד המושטת.
אחרי כ-200 מטר נחבור שוב אל דרך העפר שחוצה את הנחל. אפשר לחזור איתה לנקודת ההתחלה, וניתן גם להמשיך לעוד קטע רטוב ומקסים, כ- 500 מטר, עד המעיין עצמו. המים נובעים מתוך צינור. נקודת הנביעה המקורית מבוטנת ונמצאת כ-50 מטר מזרחית לצינור. יש במקום בריכה עמוקה יותר. גם מכאן ניתן לחזור בדרך העפר המלווה את הנחל.
אם יתמזל מזלכם תוכלו לפגוש כאן יחמור – סוג של אייל גדול. היחמורים נכחדו מהארץ במהלך המאה ה-19, והושבו לטבע בדרך מעניינת בשנות השמונים והתשעים של המאה שעברה.
הקפידו בבקשה לא להשאיר אחריכם אשפה שפוגעת בחיות וביופי של המקום המיוחד הזה.
גדעון סגלי הוא מורה דרך, 054-5600105
