כתושבי הגליל אנחנו נהנים מנוף נאה. אבל מגובה של 1,000 עד 4,000 רגל, אתה מגלה רובדים נוספים של יופי, וגם לומד כמה דברים מפתיעים. למשל, אם תמיד חשבת שהגליל הוא דליל אוכלוסין ויש בו שטחים פתוחים רבים, הרי שבמבט מלמעלה אתה מגלה שזה הרבה יותר קיצוני ממה ששיערת. אתה למד גם שבכפר ורדים יש לא מעט בריכות פרטיות, ושהדרך מהכפר לנהריה יכולה לקחת 2-3 דקות בניחותא, ועוד בשעות של הפקקים.
הצטרפנו לטיסת חוויה עם הטייס שון אדיר מכפר ורדים. לפי התנועה בשדה התעופה הקטן של חיפה, ישראלים רבים מתגעגעים לעניין הזה של לטוס, ואם ההיצע מנתב"ג מסתכם בשניים שלושה יעדים וגם עולה בבידוד, למה שלא נעשה טיול קטן בארץ?
מהר מאוד אנחנו מגלים שחוויית הטיסה במטוס קל (צסנה, בדגם המיועד לטייס ועוד שלושה נוסעים ויכול לטוס גם לקפריסין) הרבה יותר מרגשת מאשר מטוסי הנוסעים הגדולים. אתה שומע את המנוע, רואה את הרוטור, יש לך זווית ראייה הרבה יותר טובה, הטיסה נמוכה יותר ומבחינים בקלות בפרטים שעל הקרקע. כמעט כמו ההבדל בין נסיעה במכונית ממוזגת לקטנוע, עם בונוס מבורך: הטייס מדבר איתך, מספר מסביר, ואם פספסת משהו או הא נדלק על משהו מעניין, תמיד אפשר להנמיך קצת, לעשות סיבוב ולחזור לנקודה, להטות קצת את הכנפיים וכדומה. הוא אפילו הציע לנו "להרגיש קצת ג'י", ובגלל שדי השתפנתי, בכל זאת גם הבת שלי על הטיסה, היה ג'י עדין למדיי.
רישיון טייס בארה"ב
שון אדיר, 26, הוא יוצא חיל האוויר, אבל בצבא היה מפקד דווקא ביחידת אלקטרוניקה לאחר לימודי עתודה. הוא נולד ברמת גן לאבי וד"ר אירנה אדיר, המוכרים כמנהלי המרכז הרפואי בכפר. הוא הבכור מבין שני אחים, כשהאחות הקטנה מאי בת 20. לכפר הגיע המשפחה בשנת 2006, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה. "פרקנו ציוד לצלילי האזעקות והנפילות", הוא נזכר.
ביוני 2017, שבוע לאחר השחרור, כבר היה אדיר במטוס בדרכו לוושינגטון הבירה לאקדמיה לתעופה במרילנד, שם התחיל את לימודי הטיסה התיאורטיים והמעשיים. הוא עבר שלושה מבחנים של רשות התעופה האמריקאית FAA, ותוך חצי שנה כבר היה עם רישיון טייס מסחרי. לאחר מכן המשיך בלימודים עיוניים ומעשיים והוציא גם רישיון נכסף נוסף – מדריך טיסה. הוא החל לעבוד כמדריך, דרך מקובלת להתפרנס ועל הדרך לצבור שעות טיסה. בהמשך הדרך הוציא גם רישיון הדרכת מכשירים ורישיון הדרכה על מטוסים דו מנועיים.
לאחר התקופה האינטנסיבית הזו, חזר אדיר לחופשה קצרה בארץ, ושב לארה"ב כדי להמשיך להדריך ולהכשיר טייסים חדשים. כשעבר את המספר העגול 1,000 שעות טיסה, בנובמבר 2019, חזר לארץ והתחיל ולבצע את המרת הרישיונות האמריקאיים לרישיונות ישראליים, כדי להשלים את הדרישות של חברות התעופה הישראליות ולעבוד כטייס מסחרי באחת חברות התעופה.
כיום, גם לאור השינויים שהתקיימו בשל נגיף הקורונה, הוא שותף בעסק להדרכת טיסה בישראל – א.מ. תעופה, המציע לימודים תיאורטיים ושיעורי טיסה מעשיים לקבלת רישיון טייס אזרחי ישראלי. אגב, ניתן לקבל רישיון טיס כבר בגיל 17. בנוסף, מציעה החברה טיסות חוויה בשמי הארץ, בדיוק כמו שלנו.
הדומיננטיות של שלב ג'
היציאה היא מנמל התעופה של חיפה. מעט מאוד פרוצדורה, צעידה רגלית קצרה עד למטוס, סלפי הכרחי ואנחנו בפנים. חובשים קסדות עם קשר, מתרשמים מריבוי השעונים, כמה מילות הסבר, הטייס מקבל אישור המראה והנה אנחנו באוויר. חיפה מתגלה במלוא יופיה ובמלוא כיעורה. הכרמל, המפרץ והנמל מצד אחד, אזור התעשייה, חוות המיכלים והלבנייה וחצי של בתי הזיקוק מצד שני.
טסים לכיוון צפון מזרחה, מתרשמים מהקריות הצפופות, מקיבוץ אפק והשמורה, ומזהים כמעט את כל הכבישים שבדרך. מלמעלה, כאמור, זה מאוד בולט: מזרחה לקריות אחוז עצום של השטח איננו מיושב. חלקו הגדול גם איננו מעובד, פשוט טבע. ועם זאת, יש באזור גם הרבה שטחים חקלאיים.
כשאנחנו באזור צומת אחיהוד מתרשמים מאזור התעשייה בר-לב. מתחם קטן, מפעלים גדולים, ויש הרבה מקום לעוד. כפר יסיף מתגלה כיישוב גדול למדיי, וכעבור דקות ספורות אנחנו כבר מבחינים בג'ת, ינוח, תרשיחא וכפר ורדים, אותו סימנו כיעד שלנו מלכתחילה. מבחינים במרכז המסחרי וצורתו המיוחדת, בקאנטרי, באוהל בטניס ששרד ומגרש הטניס החדש, בשני מגרשי הדשא הסינטטי, בבית הכנסת, בזרות של המבנים הגדולים באזור גולדן וילג', ובדומיננטיות של שלב ג', שפיתוחו הולך ונשלם. וכן, מלמעלה רואים די הרבה בריכות פרטיות, יותר מכפי ששיערנו שיש בכפר. אני מציין לעצמי שב-19 שנותיי כאן לא הצלחתי להתחבב מספיק על אף בעל בריכה שיזמין אותי לבילוי רטוב משותף.
לאחר כמה סיבובים מעל הכפר אנחנו טסים לכיוון אגם מונפורט ואז יורדים לכיוון נהריה לאורך כביש 89. מימין ערוץ נחל כזיב, מעלות, מעיליא, הלה, זיו הגליל, כשהכל חולף במהירות, ועם זאת מספק זמן טוב להתבונן ולהפנים. באזור בית החולים נהריה (המרכז הרפואי גליל) מתגלית במלוא הדרה רצועת החוף היפה מנהריה לראש הנקרה וצפונה לתוך לבנון. מזהים היטב גם את שלושת האיים של אכזיב, ומתחילים להדרים.
אנחנו מצלמים את השלט שליד הטיילת החדשה בנהריה, כשפתאום הטקסט בו – "לאוהבים את החיים", נראה דווקא מתאים, וממשיכים לעכו. הנה איצטדיון הכדורגל הקומפקטי, והנה חצי האי עם עכו העתיקה והנמל. יפה עכו גם מלמעלה. עוד כמה דקות, ושוב שלום ללבניות, לכביש עוקף קריות, לכרמל ולנמל. נחיתת נשיקה וסיימנו כמעט שעה באוויר. יש חיוך על הפנים, יש אדרנלין, ויש שעה ורבע בפקקים בדרך הבייתה לכפר ורדים.
—
הכותב היה אורח א.מ. תעופה.
