בסמה הינו (42), אלמנת צה"ל מהכפר הדרוזי ג'וליס היא לא עוד בעלת מסעדה דרוזית אותנטית שמגישה אוכל טוב. האישה החייכנית ומסבירת הפנים נושאת על גבה סיפור שיכול להוות השראה לעוד נשים רבות מכל הדתות.
בגיל 15 הכירה את מי שיהפוך לבעלה, מורסל ח'יר. ח'יר לא היה בן הכפר וגם לא השתייך למשפחה של הינו, ולכן נאלצו השניים לצאת בהיחבא ולהסתיר את קשר האהבה שהתרקם ביניהם. בשנת 2001, כשהייתה בת 20, נישאו השניים. עשרה חודשים לאחר מכן, כשבסמה בהריון מתקדם, נגדעה האהבה בעודה באיבה. ח'יר נפצע קשה ממטען צד בעת שירות מילואים.
מורסל ח'יר יצא לסיור ג'יפים שגרתי, כשהוא יושב במושב האחורי. מטען צד שהונח בציר פגע פגיעה ישירה מאחור, והוא חטף רסיס שנכנס לו מתחת לעין והתיישב על המוח. לאחר הפגיעה עוד הצליח לתפקד ולהושיט עזרה לחבריו לג'יפ, אך משהשיבו אש לעבר המחבלים המצב החמיר והוא התעלף.
הוא הובהל מיד לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, שם עבר בדיקות הדמייה שהראו שהדם כבר התפשט למוחו וגרם נזק אדיר. הרופאים החלו מיד בניתוח מוח, כדי לנקז את שטף הדם הכבד. הם כבר סברו שהשתלטו על ניקוז הדם הרב מגופו, אך בצילום סי. טי. הבינו ששטף הדם כבד מאוד והמצב חמור. לאור ממצאי הצילום נאלצו הרופאים לכרות חלק גדול מהמוח, ובעקבות הניתוח נותר ח'יר במצב של צמח. בשנת 2015, לאחר 13 שנים ארוכות, ח'יר נפטר.
בכל אותן שנים הייתה הינו לצד מיטתו, מחלקת את זמנה בין בנה לבעלה הצמח. הבן נור, כיום חייל בצה"ל, לא זכה למעשה להכיר את אביו.
חצי שנה לאחר פטירתו של בעלה, החליטה הינו לא לשקוע בתוך האבל. חרף התנגדות העדה, החליטה לפתוח בכפר בית קפה וקונדיטוריה, משאת נפש שלה מזה שנים. הינו החלה את דרכה כקונדיטורית במטבח ביתה לפני 12 שנים. כשהבינה שזהו ייעודה, החליטה ללמוד ולהתמקצע ולמדה קונדיטוריה במכללת השף. לאחר שסיימה את הקורס החלה את ההתמחות שלה בקונדיטורית שני הידועה בחיפה.
הרבה קונדיטוריות בכפר נשאו את עיניהן אל הקונדיטורית המוכשרת ורצו אותה אצלם.
אך הינו תמיד רצתה מקום משל עצמה, החליטה לעשות זאת ופתחה ממש מתחת לבית אחותה חדר אפייה קטן שממנו תוכל להוציא את שלל העוגות והעוגיות שלה. יחד עם אחיינה, שאף עזר לה לרכוש את תנור האפייה הראשון שלה, סיפקו מגוון עוגות ועוגיות מסורתיות לקונדיטוריות בכפר ובסביבתו.
שנתיים לאחר מכן עזבה הינו את השותפות עם אחיינה והחליטה לפתוח בית קפה וקונדיטוריה בלב הכפר, על שם בנה היחיד נור. זקני הכפר ובני העדה לא תמכו ברעיון שלה להגשים את עצמה, אך בסמה התעקשה וכנגד כל הסיכויים פתחה את נור, קפה קונדיטוריה שהציע עוגות, עוגיות ותפריט אוכל לתושבי הכפר. "רציתי להוכיח לכולם, וגם לעצמי, שאני יכולה", היא מסבירה את הצעד הנועז. "יותר מזה: רציתי להוות מודל לחיקוי לבני יחידי, וכמובן לכולם. רציתי שיאמינו בי. רוב בני העדה הסתכלו עליי מרחוק ולא הביעו תמיכה או פרגון. נותרתי לבד, אך לא ויתרתי לעצמי וידעתי שאגשים את החלום שלי. כולם חיכו לנפילה שתבוא, חשבו שלא אעמוד בזה, אך אני אישה חזקה שכל הזמן מאתגרת את עצמי. ניסיתי עוד ועוד דברים חדשים, ואפילו לגדול ולהרחיב את העסק. זה אכן התממש".
החלום של הינו התגשם. כוח הרצון הגדול שלה גבר על המוסכמות החברתיות, והיא החליטה לחלום בגדול יותר. הינו רצתה להתפתח ולשרת קהל חדש, שיגיע מחוץ לכפר. היא נעזרה בשירותי ייעוץ של עמותות חיצוניות כמו אוצרות הגליל וזמן גליל מערבי, שדרגה את התפריט והפכה את המקום למסעדת נור, מטבח דרוזי גלילי. התפריט עכשיו כולל את מיטב התבשילים של העדה, כשהינו בעצמה מכינה תבשילים מיוחדים ומסורתיים. השמועה על המסעדה החלה להתגלגל, וסועדים מגיעים כיום מכל הארץ.
כהיא נשאלת ממה היא הכי מסופקת, עונה הינו: "אני נהנית כמובן מהעבודה במטבח, ומבשלת את כל המאכלים באהבה רבה. אני אוהבת את הלקוחות שלי שמעולם לא מאכזבים ומגיעים אליי מכול קצות הארץ. מהם אני שואבת את הכוחות".
עם הכוחות האלו אתגרה את עצמה שוב, ובשנה האחרונה הוזמנה לאודישנים של התוכנית "הקינוח המושלם" ששודרה בקשת 12. הינו הצליחה להעפיל לתוכנית, להישפט מול השופטים עם הקינוח המסורתי "מעמול פיסטוק". היא אמנם לא העפילה שלב, אבל הקינוח שלה קצר מחמאות מצד השופטים.
בוקסה
יצא לאכול / אייל כץ
ביתי עם טאץ'
האוכל במסעדת נור הוא פשוט, טרי וטעים. וכוחו בפשטותו. הגענו לשם בשעת צהרים של אחד מימי שישי האחרונים. היה חם מידי בשביל המרפסת הנחמדה שבפתח המסעדה, אז תפסנו שולחן בחלל הפנימי והממוזג. הלכנו על מה שנקרא ארוחת טעימות בשרית (90 ₪ לאדם). הארוחה כוללת פתיחים של טחינה, חומוס גרגרים, סלט באבא גנוש (חצילים בטחינה), זיתים וחריף תוצרת הבית. לאחר מכן מגיעים מאכלים חמים ובהם עלי גפן ממולאים, קישואים וחצילים ממולאים (מצוינים), מג'דרה, קובה עוף (מעטפת של בצק בורגול מטוגן, במילוי עוף עם בצל, טעים אבל הייתי שמח אם הבצק היה דק יותר), ומנסף עוף עם ירקות חורף קטניות וצנוברים (עשיר וטעים מאוד). בהמשך הגיעה ספיחה בשר – פיתה עם בשר עגל, בצל, צנובר ותבלינים. הפיתה נאפתה שניות לפני שהוגשה לנו, ולמרות שהיינו די מפוצצים וגם לתוכנית התזונה המתירנית שלנו יש גבולות, לא עצרנו עד שנגמרה (ולמען הגילוי הנאות: אכלתי די הרבה מהמנה של מיכל הגיבורה).
מהארוחה שלנו נעדרה המנה מטאבק (קדירה לוהטת של חצילים, תפוחי אדמה, שום בצל ופלפלים), אבל בשביל זה יש הפעם הבאה (שכבר מתוכננת).
הארוחה מלווה בלימונדה צוננת, ולקינוח מקבלים קפה שחור או תה צמחים, ולידם כמה מהעוגיות המופלאות של בסמה.
אם מחפשים אפשר למצוא גם נקודות לשיפור, אבל החוויה כללית טעימה ומשביעה, והאירוח של הינו לבבי, מחויך ונעים. כאמור, אנחנו חוזרים לשם בהרכב רחב יותר, ולמען האמת כבר קבענו תאריך.
