לא נדבקת בציניות

-שלום לחברת הכנסת יעל רון בן משה. במנעד שבין החגיגיות וההתרגשות הטבעית של להיבחר כחברת כנסת, להישבע אמונים ולהתחיל לעבוד, לבין התחושה של זמניות, אולי אפילו חמיצות שמתלווה לכנסת הנוכחית – איפה את שמה את עצמך?

"ההפרדה היא מאוד ברורה: ברמה האישית משפחתית זה הישג גדול, אנחנו מאוד שמחים על זה. ברמה הלאומית המצב מאוד מאוד מורכב. גם החברה הישראלית, גם המצב הכלכלי, גם נושאים נוספים שבעיני זקוקים לטיפול מאוד משמעותי כמו היעדר תקציב למדינה. ובתוך זה באמת סימני השאלה הגדולים סביב הכנסת הנוכחית, הרכבה והרכב הממשלה".

-את מתכוונת בעיקר לאיתמר בן גביר וחבריו?

"כן. בכנסת הנוכחית יש גורמים שהייתי מעדיפה שלא יהיו בכנסת ישראל. לצד בן גביר אפשר לציין את אבי מעוז, שהיה מעדיף שאישה כמוני לא תהיה בצמתי החלטות. יש לו עמדות מאוד ברורות לגבי נשים בכלל, ואני לא יכולה לכבד את הדעה הזו".

-כמו שאמרת, זה לא רק הכנסת, זה גם החברה הישראלית. הכנסת היא רק ראי.

"זה לא שבארץ המצב הכלכלי נפלא, מערכות הבריאות מעולות, וקרתה כאן איזו תקלה בבחירות כי היו כאן קמפיינים מסוימים. לא. זו בהחלט תמונת מראה של המצב במדינת ישראל, שהוא מאוד מאוד מורכב".

-ובין סיבה ומסובב, האם הכנסת צריכה לתקן את החברה, או שצריך איזה תיקון בחברה כדי שהכנסת תיראה אחרת?

"כנבחרי ציבור האחריות מוטלת עלינו. זו המשמרת שלי, ואני לוקחת את כל האחריות לחולל שינוי".

-אז אני מבין שאין כאן מנעד. החגיגיות והחמיצות בעצם חיות אצלך במקביל.

"כן".

בהחלט נציגה של הגליל

יעל רון, תושבת קיבוץ געתון, היא אחת ההפתעות של הבחירות האחרונות שהתקיימו לפני כחודש. היא הוצבה במקום השמיני ברשימת כחול לבן של בני גנץ, וההישג של המפלגה, שמונה מנדטים, הכניס אותה לכנסת ה-24. למעשה, היא מכהנת כחברת כנסת כבר מחודש דצמבר 2020. בתחילת אותה שנה, לקראת הבחירות לכנסת ה-23, הוצבה במקום ה-40 ברשימה, שזכתה ב-33 מנדטים. התפטרותם של חברי כנסת שהפכו לשרים, ובהמשך פרישתו של ח"כ עפר שלח, הכניסו אותה לכנסת היוצאת.

היא נולדה ב-1978 בקיבוץ געתון לציפ ויאיר, אולם חלק ניכר מחייה לא התגוררה בגעתון. בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי התגוררה ברחובות, לשם עברה המשפחה בעקבות עבודתו של האב באשדוד, במפעל אלתא של התעשייה האווירית. את התיכון עשתה בנהריה, ולאחר שירותה הצבאי למדה באוניברסיטת תל אביב והתגוררה בעיר. היא בעלת תואר ראשון במדע המדינה, בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, ובעלת תואר שני במדע המדינה בתוכנית למצטיינים של אוניברסיטת תל אביב. היא נישאה לדורון ובשנת 2004 חזרו לצפון. בתחילה התגוררו בקיבוץ שמרת, שם נולדה אימה של רון בן משה, ובשנת 2006 עברו לגעתון. לשניים שלושה ילדים, נועה בת 15, עמית בן 13 ומאיה בת 9.

במקביל ללידתם של הילדים וגידולם, פיתחה יעל רון בן משה קריירה מרשימה. היא ניהלה תוכניות תעסוקה בג'וינט ישראל, עבדה במשרד ראש הממשלה, ובפברואר 2015 מונתה לתפקיד מנכ"לית אשכול רשויות גליל מערבי. האשכול הוא שותפות המאגדת 13 רשויות מהאזור, ובהן כפר ורדים, מעלות-תרשיחא, נהריה, עכו, מזרעה, פסוטה, מעיליא, מגדל תפן, חורפיש, שלומי, מועצה אזורית מטה אשר, בית ג'ן ומועצה אזורית מעלה יוסף. במסגרת תפקידה כמנכ"לית האשכול קידמה פרויקטים מוניציפליים רחבי היקף, וניהלה תקציב שנתי של כ-80 מיליון שקלים. תוך כדי למדה באוניברסיטת הרווארד במסגרת תוכנית המנהיגות הבכירה של קרן וקסנר, היא מכהנת כדירקטורית בארבע חברות, ובעברה היתה דסקאית בשירות הביטחון הכללי. כיום, בנוסף להיותה חברת כנסת, היא משמשת כמנכ"לית מפלגת כחול לבן.

כבר בשנת 2018 ביקש בני גנץ, שהקים אז את רשימת חוסן לישראל, לשלב את רון בן משה ברשימתו לקראת הבחירות לכנסת ה-21. "הוא חיפש מועמדת מהצפון", נזכרת רון בן משה. אבל הייתי ערב יציאה ללימודים בארה"ב, בהרווארד. העדפתי להמשיך בתוכניות האישיות, לצאת ללימודים במסגרת התפקיד שלי באשכול. במקביל זו הייתה תקופה רגישה באשכול: אחרי הבחירות המקומיות של 2018 התחלפו כמה ראשי רשויות, וגם יו"ר האשכול התחלף, כששמעון לנקרי מעכו החליף את שלמה בוחבוט ממעלות תרשיחא".

חלפו שנה אחת ושתי מערכות בחירות, ולקראת הבחירות לכנסת ה-23 שוב חיפש בני גנץ לשלב ברשימה נציג מהצפון, כשהפעם זו כבר רשימת כחול לבן עם יש עתיד ותלם. רון בן משה: "אני חייבת לציין את הרצון והאקטיביות של ראשי הערים והמועצות מהאזור, שפעלו מולו וגם מול מפלגות אחרות, במטרה להביא לשילוב נציגים מהאזור ברשימות השונות. לשמחתי בני הרים את הכפפה והציע לי את המקום ה-40, שסגר את הרשימה, אבל נחשב לריאלי. אני מזכירה לך שבכנסת ה-23 לכחול לבן היו 35 מנדטים".

כחול לבן זכתה ב-33 מנדטים, ובהמשך הגיעו הסכם הרוטציה והפיצול מיש עתיד ותלם, פרישתם של שבעה ח"כים מסיבות שונות, עד שבסוף 2020 זכתה רון בן משה לחבוש את ספסלי המליאה. "זה אמנם ארבעה חודשים, היא אומרת, אבל בכנסת שבסך הכל כיהנה שנה…".

-בעצם הטיקט שעליו נבחרת הוא של נציגת הצפון, הגליל, הפריפריה.

"בהחלט".

-לפני הבחירות של אפריל 2019 בדקנו את מספר המועמדים מהצפון הממוקמים  במקומות ריאלים במפלגות שאינן סקטוריאליות. מצאנו אחד, עלי סלאלחה ממרצ, תושב בית ג'אן, שלא נבחר. מה המצב היום?

"אני לא יודעת לנקוב במספר, אבל יש ח"כים מהצפון. עמיחי שיקלי מימינה גר בחנתון, אלעזר שטרן מהושעיה, רם בן ברק מנהלל ואופיר סופר, משוריין של הציונות הדתית ברשימת הליכוד, מתגורר בטפחות. גם ברשימה המשותפת וברע"ם יש נציגים לאזור. נושא הייצוגיות הוא מאוד חשוב, והייתי שמחה לראות חברי וחברות כנסת נוספים מהאזור, בלי קשר לשיוך המפלגתי".

-היית תומכת ברעיון שחלק מחברי הכנסת, נניח חצי או שליש, ייבחרו על פי מפתח אזורי?

"ברור! אני ממובילי התפיסה האזורית. האשכול בעיני הוא חלק מהדרך לממשל אזורי, ובהמשך ייצוגיות בכנסת לפי אזורים. אבל גם היום יש לחברי כנסת כוח משמעותי ביכולתם להעלות נושאים לסדר היום וליזום חקיקה. כבר ביום השבעת הכנסת, ב-6.4, התחלתי לעבוד. בסביבות ארבע אחר הצהריים נשבענו אמונים, ובחמש וחצי כבר הגשתי שורה של הצעות חוק. חלקן עוסקות בנושאים כלליים: נאשם בפלילים לא יוכל להיות נשיא או להרכיב ממשלה – זו הידועה שבהן, אבל השורה הבאה של הצעות החוק עוסקות בגליל ובקו העימות".

-מהי ההצעה הבולטת מביניהן?

"בלי לבחור בין ההצעות, יש שם הצעת חוק להשוואת שירותי הפריפריה בין הנגב והגליל למרכז, הצעה לתיקון חוק עידוד השקעות הון ביישובי קו עימות, הצעת חוק לעידוד פיתוח היי טק בגליל ועוד".

-יש אפשרות לייצר לובי גלילי? אולי לובי פריפריה?

"כן, אני פועלת להקמת שדולת הגליל. אני מניחה שאני וכל האנשים שציינתי קודם, מכל קצות הקשת הפוליטית, נפעל יחד בשדולת הגליל".

-מבין הדברים שמדברים עליהם כצרכים דחופים של הגליל – מה החזון שלך לגבי אוניברסיטה בגליל, עוד בית חולים, תחבורה ותעסוקה?

"אוניברסיטה בגליל זה נושא שלקחתי על עצמי ללמוד. אני מניחה שבשבועות הקרובים אגיש הצעת חוק בעניין. בכנסת הקודמת השר שעסק בהשכלה גבוהה, זאב אלקין, קידם את היזומה שאוניברסיטת חיפה תיחשב לאוניברסיטה בגליל. לשמחתי נציגי כחול לבן בוועדת החינוך הצליחו לעצור את זה. הייתי מעורבת בזה ואני כמובן מתכוונת להמשיך ולפעול להקמתה".

– כלומר בעינייך זה צורך מובהק.

"ודאי. זה נושא מורכב יותר מאלו שציינתי קודם, וגם יחסית חדש. נכון, מדברים עליו כבר הרבה שנים, אבל הוא לא הגיע עוד לשום שלב משמעותי, ולכן צריך ללמוד אותו היטב".

-ובית חולים?

"אני חושבת שהצעת החוק שלי להשוואת שירותי הבריאות בפריפריה יכולה לעשות סדר בדבר הזה. מה שאנחנו צריכים עכשיו זה תקנים. התפקיד שלנו הוא לדאוג למסגרות שירותי הבריאות בצפון בכלל, ותקנים בסוף יתורגמו לתקציבים, כן? והעניין הוא לא רק בתי חולים. אנחנו יודעים שאם הרפואה בקהילה תהיה יותר חזקה, כך גם העומסים בבתי החולים ירדו. יש כאן אוכלוסיות שלמות שאין להן נגישות לקרדיולוג. אם לא הולכים לקרדיולוג אז הפעם הבאה שפוגשים רופא זה בחדר מיון, ואנחנו מכירים כבר את מצב חדרי המיון. אז אני אומרת השוואת שירותי הבריאות בכלל, גם בקהילה. הקמה של בית חולים? בסדר, צריך לפעול בכיוון. האם זה הדבר הראשון שלמענו אפעל? לא!".

תשתית אינטרנט לפני כבישים

כשאנחנו עוברים לנושא הרגיש הבא בפריפריה, תחבורה, מציעה יעל רון בן משה להתייחס לנושא רחב יותר, שהיא מכנה נגישות: "המושג נגישות כולל שני נושאים עיקריים: אחד זה באמת תחבורה, והשני הוא נגישות אינטרנט, נגישות דיגיטלית. שניהם חייבים לפעול ברמה גבוהה גם בפריפריה. הקורונה לימדה אותנו גם את חשיבות הנגישות הדיגיטלית. וכמובן, תחבורה. אני לא יודעת אם אתה שם לב לעומסים התחבורתיים שיש בשבועות האחרונים מאז שנפתח הסגר, אבל מצב התנועה החריף".

-לשמחתי אני בעיקר ניזון מחדשות ומחברים, אבל בני המשפחה שלי בהחלט ניסו וסבלו.

"זה קטסטרופה, השבועיים האחרונים. אני מניחה שזה קשור לזה שאנשים משתמשים פחות בתחבורה ציבורית בגלל הקורונה, וגם כולם כאן כי לא נוסעים לחו"ל, אבל המצב קטסטרופה.

"אני אתחיל דווקא בנגישות הדיגיטלית, כל מהפכת הסיבים האופטיים צריכה להגיע לכל יישוב בגליל. משרד התקשורת היה עד לאחרונה של כחול לבן, וקידמנו את זה עד כמה שאפשר. עכשיו אין שר תקשורת בישראל, שזה מצב הזוי, אז אי אפשר לקדם את הדברים. אבל ככל שזה תלוי בנו, נמשיך במהפכת הסיבים. מהפריפריה אל המרכז, ולא כמו שמדינת ישראל נהגה עד היום. אני מניחה שכל מי שנדרש לעבוד מהבית כשבמקביל הילדים לומדים מהבית, מבין את החשיבות של הדבר הזה. אינטרנט זה בסיסי היום, זה מאסט. אם לא יהיה אינטרנט, לא יהיה פיתוח כלכלי, לא צמיחה דמוגרפית, לא משיכה של אוכלוסיות חזקות וכן הלאה".

-יש בעיה מיוחדת בצפון בתשתיות אינטרנט לעומת המרכז?

"כל מהפכת האינטרנט המהיר לא מגיעה לכאן. עד לפני שנה ומשהו המכרזים של משרד התקשורת היו בנויים על פי אזורי ביקוש, ולכן לחברות התקשורת לא השתלם לפרוס סיבים אופטיים באזור שלנו".

-ואיך מתקנים את זה?

"המדינה תסבסד את העלויות עבור היזמים. היום אינטרנט הוא צורך כמעט כמו מים ומזון. אם אתה רוצה לפרנס את המשפחה שלך, אתה צריך שתהיה לך את היכולת לעבוד. מדינת ישראל מסבסדת את הגעת המים והחשמל לגליל? מסבסדת חינוך ובריאות? באותו אופן היא צריכה לסבסד גם את האינטרנט המהיר".

-בואי נחזור לקטסטרופה של הפקקים בכבישים.

"הבעיה קשה".

-ואיפה את בדיסוננס של בין להשקיע בתשתית של כבישים לרכב פרטי, לבין פיתוח של התחבורה הציבורית?

"אני חושבת שכבר אין דיסוננס. נכון, בעבר חשבנו שמה שצריך זה תשתיות כבישים. היום לכולם ברור שצריך לדבר על תשתיות תחבורה ציבורית. ואם במשך שנים המדינה אמרה שתחבורה ציבורית באזורים דלילי אוכלוסייה איננה כלכלית, היום השיח הזה לא רלוונטי. גם מכפר ורדים וגם מגעתון צריך להגיע לנהריה לרכבת. אנחנו רוצים שהחיילים והסטודנטים יסעו באוטובוסים או ברכבת ויגיעו למרכז הארץ מבלי להעלות לכביש שום רכב פרטי. וזה בהחלט תפקיד שלי, כנבחרת ציבור, וגם של המדינה ושל הכנסת, לראות איך מפתחים את זה. היום אנחנו כבר יודעים שלא הכל יעבוד על מכרזים של חברות אוטובוסים. וכמו שבתל אביב יש פיילוטים של באבלס ופיילוטים אחרים, צריך למצוא את הפיילוטים הרלוונטיים לאזורים כמו שלנו.

"בקיבוץ היה הרבה שנים את הפטנט הזה שנקרא נהג בית. טרנזיט עם נהג שנוסע בשעות קבועות. כדאי שהמדינה תאפשר פיילוטים כאלה. צריך גם לבדוק פיילוטים שקשורים למערך ההסעות במועצות האזוריות. האוטובוסים הצהובים שמסיעים תלמידים, יכולים אולי להסיע אוכלוסיות נוספות. אובר לימדו אותנו שאפשר לעשות תחבורה שיתופית בין משתמשים ולא בין ספק ללקוח. יש עם זה בעיות רגולטוריות, אבל אלו דברים פתירים. צריך להיות יצירתיים".

-אולי פיתוח תעסוקה בגליל יפחית את הצורך לנסוע?

"כל הנושאים שדיברנו עליהם עד עכשיו, התחבורה והאינטרנט, הם בעצם תשתית לפיתוח כלכלי…".

-ובטח תוסיפי את החוק לעידוד ההייטק ולעידוד השקעות.

"הכל בשביל שאנשים יוכלו להתפרנס בכבוד. תראה, מדינת ישראל הלכה הרבה שנים על העניין של הפיתרון למשבר הדיור. מה עשו? יצאו במכרזים ומכרו לאנשים דירות. אני לא מאמינה שמשם יגיע הפיתרון למשבר הדיור, ואכן הוא לא מגיע. מה שצריך לעשות זה לעודד אנשים לגור בנגב ובגליל, כשאני מתמקדת כמובן בגליל. אנחנו רוצים שפה יגורו אוכלוסיות כמה שיותר מגוונות ואיכותיות, וכדי שיגיעו לכאן אוכלוסיות איכותיות, הן קודם כל צריכות תעסוקה. עם כל הכבוד ל'מחיר למשתכן', אף אחד לא יקנה דירה במעלות אם אין לו תעסוקה".

הבנתי מה חשוב לי

השיחה בינינו מתקיימת בטלפון, בימים העמוסים של חגי ניסן ואייר, ימים ספורים לאחר שנתניהו קיבל מנשיא המדינה את המנדט לנסות ולהרכיב ממשלה. גם כששורות אלו נשלחות לדפוס, לא מסתמן מוצא מהסבך הפוליטי. כשאני שואל את יעל רון בן משה אם היא רואה מוצא כלשהו, היא מיישרת קו עם ההצהרות של גנץ: "אני חושבת שאני יודעת אולי קצת יותר ממך, אבל אני גם הרבה מאוד לא יודעת. אני יכולה להגיד שכחול לבן לא תשב תחת ביבי נתניהו".

-העניין הוא שאת נכנסת לכנסת עם תוכניות יפות, ואולי את בכלל צריכה להיערך לסיבוב חמישי.

"אני מניחה שזה נכון במדינה בערך ארבע שנים. אבל צריך להמשיך, וכל אחד צריך לעשות את המירב במקום שבו הוא נמצא. אני לא נדבקת בציניות ובזלזול שמסביב. אני מבינה שזה נובע מייאוש, אבל אני לא מכירה פתרון אחר חוץ מלנסות ולהמשיך בכל הכוח לקדם את מה שחשוב לנו. אני הבנתי מה חשוב לי".