הסיפור בקיצור
מעינה לוין נולדה ב-1960 בנהריה והייתה נחלאית בכפר חרוב שבדרום רמת הגולן. נשארה בקיבוץ עשר שנים. הכירה את בעלה, סטנלי, עולה מדרום אפריקה, הייטקיסט ומזה מספר שנים כורם ויינן. התחתנו בכפר חרוב. בשנת 1993 התיישבו בכפר ורדים. ״יש לי שני בנים ובן״, היא מתבדחת.
תולדות האמנות
מעינה עוסקת באמנות בכל התחומים, מוכרים ולא מוכרים: כתיבה יוצרת, ציור, פיסול, תפירה, רקמה, סריגה, אמנות הבמה, בובות תיאטרון, הנחיית קבוצות ועוד. היא חיה את האמנות ומבטאת את רגשותיה באמצעותה. היא גם עוזרת לאחרות להתבטא.
״הייתי רכזת תרבות בקיבוץ. ריכוז כל האמנויות, זה בעצם מי שאני. עוד כתלמידה בבית הספר יצרתי מתחת לשולחן כדי שהמורה לא תעיף אותי מהכיתה. הנחיתי במשך שש שנים קבוצת פלייבק בכרמיאל. פלייבק של סטורי (המחזת סיפור באלתור) זה מדהים. פעמים רבות עשינו עבודות התנדבותיות עם אוכלוסיות בהן צריך הכי הרבה ריפוי. שבע שנים הייתי מורה לתיאטרון באורט מעלות. הכל בעצם זה הבפנים של הבן-אדם. העבודה הפנימית שלו, החיבור שלו לאמנות.
״כל השנים אני עושה דברים, תכשיטים, גם צורפות גם ברקמה, בעבודת מקרמה. אני גם מעצבת תיקים מעור, מעצבת בגדים מחדש ומשפצת רהיטים. אוספת רהיטים ודברים מן הטבע. אני גם בובאית, בונה בובות לתיאטרון.. הבובה מדברת, לא אני. לפעמים אני שואלת את הצופים, 'מה היא אמרה'?.
״מאז הקורונה נכנסתי לתקופה של יומנים, מולטי מדיה. מחברות כאלה, עבודה שמשלבת קרבה לגוף-נפש, מחשבות, דברים שקשורים לריפוי דרך עבודה בכל מיני חומרי גלם. זו עבודה מאוד אישית. הציור הזה, למשל, נעשה בעזרת שקיות תה.
״אני גם עובדת עם קלפים, שהם כלי השלכתי. יש קלפים שאני מעצבת. זה, למשל, ׳קולאז׳ הנשמה׳. כל קלף מדבר אליי ואומר לי משהו, לכל קלף הסיפור שלו.
״פעילות אחרת מתחברת לנשים. אני מביאה נושא, מתחילה בפתיחת קלפים. זו דרך לפתוח שיח פנימי ולהתחבר. זה לא ׳רוחניקי׳, זה חיבור לפנים של הבן אדם וזה מתאים לכל גיל. כל אחת מקבלת את היומן והולכת אתו הביתה וממשיכה ליצור״.
נוח לך לעבוד עם אנשים או לבד? ״אני גם וגם. אני חייבת את הגיוון הזה״.
ומה בקרוב? "אני מתכננת סדנה לינואר 2022 בשם 'מציירת סביבי מעגל והופכת לאמצע'״.
מעינה לוין, 054-7619983
