מפסיק לשלוח מכתבים
לא קונה יותר בולים
מפסיק לכתוב שירים
עוזב את כפר ורדים
עוזב את הגליל
את החומוס של חליל
עוזב את המדינה
נפרד מסוזי השכנה
נוטש ת'מזרח התיכון
מפסיק את המנוי לעיתון
מנתק מיים-גז וקשרים חברתיים
כותב ירושה לנכדים
עוזב את היבשת
את הפייסבוק, את הרשת
ממריא לעד מהכדור הכחול
מחפש כדור אחר, אולי סגול?
מתנתק ממערכת השמש
אמש גיליתי שהוסיפה לי עוד נמש
ביג דיל, לא יהיה לי שכן מהמאדים
כבר הוכח שגם שם לא יהיו לי חיים
הצבי דואר ישראל, הוי כמה חבל
הבית בוער, ובסניפיך מחדל
אלפי מכתבים תקועים חודשים
במרכזי החלוקה עטופים בשקים
לא רוצה לקבל הודעות דחופות
שנשלחו קצת אחרי תקופת האבות
לא רוצה לקבל הזמנה לחתונה
יחד עם ההזמנה לברית המילה
לא רוצה לקבל מקבצי התראות
אודות חבילות שמזמן ממתינות
הודעה ראשונה עם שנייה ושלישית
דואר שנשלח אשתקד מעתלית
לא רוצה לקבל דואר של מישהו אחר
(מכאן אני למד, מדוע שלי לעיתים מאחר)
לא רוצה לראות שתא הדואר נותר פתוח
להיזהר ששום דבר (שסוף סוף הגיע) יעוף ברוח
ועם ישראל טף, צעירים וזקנים
ממתין חרישית בתורים ארוכים בסניפים
בימים של שרב, בימים של מבול
מה מבקש הוא בסך הכל? תמורה הוגנת לבול?
החלטתי סופית:
עוזב את גלקסיית שביל החלב
אולי למקום קצת פחות מסואב
מקום בלי עושי דווקא ובלי מקורבים
בלי משכורות מנופחות למנהלים
מקום ללא בירוקרטיה וללא סרבול
מקום בו אקבל תמורה הוגנת לבול
אי שם בין מזל גדי לעקרב
נקים עיר, קיבוץ או מושב
אולי שם יוחלף הצבי (סליחה, הצב)
אולי לשם יביאו לי בזמן ת'מכתב
יצא עתה מכרז חדש של רשות הדואר
דרושים דוורים טייסים יפי תואר
לחלוקה בחלל, קביעות (דהיינו עבודה לתמיד)
החלוקה תיעשה לתיבות שיוצבו על אסטרואיד
