כתבה: סימה שי
בתחילת פברואר התקיים "כנס הצפון – המקור להאצת הצמיחה הכלכלית וצמצום הפערים בישראל", ביוזמת המכללה האקדמית גליל מערבי. הכנס נערך בזום, והדוברים עסקו במגוון רחב של נושאים הנוגעים לפריפריה. ההקפדה על מסגרת זמן לכל הרצאה איפשרה קצב דינמי והשתתפות של דוברים רבים. מטבע הדברים עמד הכנס בצילה של השנה האחרונה, שנת הקורונה.
נשיא מכללת גליל מערבי, הפרופ' ניסים בן דוד, סקר את הנתונים המספריים במחוז הצפון: גודל התמיכה הממשלתית, אחוזי גביית ארנונה, שימוש נכון ויעיל במשאבים. "הממשלה מעבירה יותר כסף, אבל שיעור הגבייה של הרשויות נמוך מאוד", אמר, ואף העלה את האפשרות לגבות באמצעות חברות גבייה חיצוניות. הוא הוסיף כי בצפון יש אזורי מסחר מועטים ומצומצמים, וגם זו בעיה שמצריכה טיפול.
רבים מהדוברים הציעו להקים גוף שתפקידו יהיה לראות את התמונה הרחבה ממבט על, והוא יוכל לתקצב, לנטר ולקשר בין הגורמים השונים בשטח באופן יעיל. דובר גם על הצורך במהלך ממשלתי לאומי על מנת למצות את ההון האנושי של הצפון. רונית עובדיה, מנכ"ל אשכול בית הכרם, העלתה את הפורמט של אשכולות רשויות כפיתרון חלקי אפשרי: "ישנם 11 אשכולות ברחבי הארץ, בכל אשכול מאוגדות מספר רשויות על פני אזור מוגדר. האשכול הוא גוף שמתבונן על הכל, רואה את התמונה השלמה ומסוגל להביא את מה שחסר במטרה ליצור השפעה אזורית משמעותית".
מי שאמור להיענות לכל הרעיונות היא כמובן הממשלה, אלא ששרים לא דיברו בכנס, וספק אם מי מהם האזין לדברים. חבר הכנסת היחיד שהשתתף בכנס, עוזי דיין מהליכוד, בחר לדבר על הגליל בשנת 2048.
אלו שכן השתתפו סיפקו ברובם נקודת מבט רוחבית על האזור. מתוך כלל הדברים שנשמעו בכנס, מובאות כאן חמש נקודות מעניינות ומשמעותיות.
1.
תת ייצוג פוליטי
לקראת הבחירות הבאות עלינו לטובה, חשוב לדעת: מחוז הצפון סובל מתת ייצוג פוליטי. כ-20% מאוכלוסייתה של מדינת ישראל מתגוררת במחוז הצפון (חיפה וצפונה). אבל לדבריה של פרופ' אסנת עקירב, ראש המכון לחקר הגליל במכללת גליל מערבי, יש בצפון ייצוג חסר של "מינוס עשרים אחוז שרים". אם מחלקים את מספר התושבים במספר הנציגים (במקרה זה – שרים שמתגוררים מחיפה צפונה), הסבירה, זו התוצאה העגומה שמתקבלת.
אולי זה ככה בפריפריה? מסתבר שלא. לשם השוואה, למחוז הדרום יש דווקא "ייצוג יתר" של פלוס 13%. ואיך זה משפיע עלינו? פרופ' עקירב: "אין מספיק אנשים בפרלמנט הישראלי שיודעים מה זה לחיות במחוז הצפון". היא ממליצה לתת לכל מחוז ייצוג פוליטי מהותי ולהקים רשות לאומית למדידה והערכה, שתוכל לתת נתונים מדויקים למקבלי ההחלטות.
2.
הבנק סגר
24% מסניפי הבנקים בצפון נסגרו בשנים האחרונות – כך לפי מדד הגליל 2020.
הבנקים אמנם מצמצמים סניפים בכל רחבי הארץ ועוברים לספק שירותים באופן דיגיטלי, אך באזור הצפון נמצא השיעור הגבוה ביותר של סגירת הסניפים.
על פניו יש כאן התקדמות וקידמה, אבל המציאות שונה. "בפועל", אומרת פרופ' עקירב, "למהלך כזה צריך להיערך נכון". נדרשת למשל אוריינות דיגיטלית, כלומר הנגשה של ה"שפה" החדשה הזו ללקוחות, ולא כולם מצליחים בכך.
ולא מדובר רק באנשים מבוגרים, אלא גם ביישובים שיש בהם חיבור בלתי רציף לאינטרנט ואפילו קשיי קליטה של טלפונים סלולריים, בעיה אופיינית להרבה יישובים בצפון. התוצאה בפועל היא שיש פחות סניפי בנק, במקביל לפחות צריכה של שירותים בדיגיטל. הדבר גורם ליותר צפיפות בסניפים שנותרו, תורים ארוכים, כספומטים מועטים, מסובך יותר למשוך כסף מזומן והציבור משלם על כך עמלות גבוהות.
3.
תנו לנו אוניברסיטה
פרופ' קרנית פלוג, לשעבר נגידת בנק ישראל, הציגה מחקרים מהם עולה יחס ליניארי ברור בין השכלה לכושר השתכרות: ככל שאדם משכיל יותר, כך המשכורת שלו גבוהה יותר. משברים ומגיפות, הוסיפה, פוגעים יותר באוכלוסייה בעלת השכלה נמוכה ושכר נמוך.
על פי נתונים שהוצגו בכנס, בישראל היחס בין מספר האוניברסיטאות לאוכלוסייה הוא כ-0.8 אוניברסיטאות למיליון איש. על אף הנתון הנמוך הזה, ישראל נחשבת לאחת המדינות המשכילות בעולם, אם כי הדבר אינו מתבטא בפריון עבודה גבוה.
פרופ' ארי נוימן, ראש התוכנית לתואר שני בניהול מערכות חינוך במכללת גליל מערבי, חקר את נושא הקמת אוניברסיטה בגליל: מדוע חשוב להקים, ומה יהיה אופייה. המסקנות שלו הן שהקמת אוניברסיטה בגליל תסייע מעצם קיומה לפיתוח מקומי, לנהירת סטודנטים, יצירת מקומות עבודה ולמשיכת כוח עבודה משכיל. לדבריו של פרופ' נוימן יש החלטת ממשלה משנת 2005 על הקמת אוניברסיטה בפריפריה, והוא ממליץ מאוד על הקמת אוניברסיטה בגליל, אולי יותר מאחת: "חשוב להקים אוניברסיטה שתהיה גוף עצמאי" (כלומר שאינה חלק מאוניברסיטת חיפה, ואינה באה במקום המכללות).
פרופ' יפעת ביטון, נשיאת המכללה האקדמית אחווה (מהמועצה האזורית באר טוביה), הציגה גישה מרעננת באשר לתפקידם של המוסדות להשכלה גבוהה: "להפריח אקדמיה אחרת, מחוברת לשטח, שלא רק מקבלת אלא גאה ומחבקת את הזהות האחרת שלה". לדבריה, על מוסד אקדמי בפריפריה להיות "מוסד מקדם פריפריה". כך יוכלו מוסדות אלו לתמוך בהעצמת החוסן של התושבים באזור הצפון.
אם יבחרו בכך, טענה, יוכלו המכללות הציבוריות להיות חלוצות ומובילות חברתיות, תוך שיחברו אליהן את המרחבים התעשייתיים וייצרו חיבור גיאוגרפי אמיתי למקום בו הן נמצאות. זאת הרבה לפני שהן "פוזלות" לעבר סטודנטים חיצוניים, או "רצות" להיות אוניברסיטה.
לדעתה ניתן וכדאי לבנות אקדמיה אחרת, שמכבדת את המרחב שלה ומחוברת לשטח, גם אם מדובר "רק" במכללה.
4.
"התקרבנו" למרכז
משבר מכה תמיד חזק יותר במקומות המוחלשים. אפשר לדבר על האבטלה, הירידה בשכר, על הנשים שנפגעו במיוחד במשבר הזה, על קשיי התלמידים ומערכת החינוך, על משרות מועטות ועל הגירה שלילית לאזור הצפון.
עם זאת משבר הקורונה יצר גם הזדמנות יוצאת דופן לצמצום המרחק הגיאוגרפי. לדבריה של ד"ר אורנה שמחון, מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך, לצד הקשיים הרבים הקורונה גם הנגישה לתושבי הצפון הרצאות איכותיות של מובילים בתחומם, שלרוב אינם מגיעים לכאן בשל המרחק, וכן אירועי תרבות איכותיים שהתקיימו במדיה הדיגיטלית.
המעבר לשירותים מקוונים השםיע גם על תחום הרפואה מרחוק, שהתפתחה מאוד בשנה האחרונה. פרופ' נמרוד מימון, האחראי על משבר הקורונה בבתי אבות ובמוסדות סיעודיים: "הקורונה יצרה הזדמנות שיכולה לשפר מאוד את המצב בפריפריה ולהשוות את הסטטוס למרכז בשני נושאים: רפואה מרחוק ומיטות אשפוז". לדבריו הרפואה מרחוק מאפשרת לתושבי הצפון גישה מהירה לרופאים מומחים מכל רחבי הארץ, והאישפוז הביתי הופך להיות נגיש ונתמך יותר ויותר. לדעתו של פרופ' מימון חלק מהשינויים הם כאן על מנת להישאר, והם רק ילכו וישתפרו.
5.
מהלך ציוני עסקי
דני עטר, לשעבר יו"ר קק"ל, דיבר בלהט ובאמונה גדולה על שינוי מהותי אפשרי בגליל, כזה שישפיע לא רק על האזור אלא גם על המדינה כולה. לדבריו הגליל יוכל להפוך למנוע צמיחה כלכלי עתידי של ישראל ולשותף משמעותי בפריון המדינה.
עטר קרא לממשלה להשקיע לצורכי רווח עתידי, והגדיר זאת "ציונות כלכלית עסקית" – לא תמיכה, אלא השקעה כספית שתניב רווחים. כלומר מי שישקיע בגליל (יהדות התפוצות, הממשלה ועוד) – ירוויח. לדעתו "הגליל הוא בעל פוטנציאל אדיר וניתן לעשות כאן שינוי דמוגרפי, חינוכי ותעסוקתי, בסדר גודל שיהיה שני בחשיבותו רק להקמת המדינה!".
