מחלה קשה ומסוכנת פוגעת בעצי החרוב ומאיימת על עצם קיומם בישראל. החרוב, מהחשובים שבעצי החורש בישראל ובעל חשיבות תרבותית ביהדות, בנצרות ובאסלאם, מותקף על ידי חיפושיות שמוצאן מלבנון. הן משמידות את החרוב בעצמן, ואף משתמשות בו כדי לגדל לעצמן פטריות, שמסיבות לחרוב נזק נוסף.
תכירו: נובר הענפונים השחור
זן החיפושיות המזיק הגיע לאזור המזרח התיכון לפני כ-15 שנה, ומאז התפשט בהתמדה. להבדיל מחיפושיות אחרות, המהוות מרכיב חיוני בשמירה על המאזן האקולוגי, מדובר ביצור קטלני המזיק לעצי חורש טבעי בכלל. הוא עונה לשם "נובר הענפונים השחור", מוצאו במזרח הרחוק, ולישראל הוא הגיע מלבנון לפני כשלוש שנים וחצי.
נובר הענפונים השחור משתייך לקבוצת חיפושיות בשם אמברוזיה, הניזונות מפטריות. מאז פלישתן כבר הספיקו החיפושיות הללו להזיק לכמות רבה של עצים מסוגים שונים, ביניהם החרוב, שרגיש לפגיעתן במיוחד. כרגע הן נמצאות בעיקר באזור הצפון, בגולן ובגליל המערבי והמרכזי, אך לדברי מומחים הן ממשיכות להתפשט ברחבי הארץ ולפגוע ביער ובחורש הישראלי. גופים כגון מרכז וולקני, משרד החקלאות, רט"ג וקק"ל עוסקים בנושא במטרה לבחון את היקף התפשטות המחלה והתרבותה של אוכלוסיית החיפושיות המזיקות. ישנם כבר מערכים ותכניות מחקר הנבדקים על מנת לנסות לצמצם את הפגיעה והנזקים שנוצרו ואת אלו העתידים להיווצר.
כאמור, החיפושית המזיקה אוכלת פטריות, כשהעצים מלכתחילה מהווים מצע פורה עבור הפטריה. החיפושית נושאת את הפטריות ומאכלסת את העצים בפטריה, כאשר היא והצאצאים שלה ניזונים מהפטריות. בדרך כלל שינויי אקלים וטמפרטורות נוחות מסייעות גם הן להתפשטות.
גם האלונים בסכנה
"הפטריות לא מתפשטות בכוחות עצמן, אלא נמצאות במקומות שהחיפושית מגדלת אותן", מסביר פרופ' צביקה מנדל, חוקר במכון להגנת הצומח במרכז וולקני. "חלק מהעצים רגישים יותר מאחרים לפטריות, ושם הן גם יודעות לשגשג בצורה היעילה ביותר. במקרה כזה גם החיפושית משגשגת, ואז יש לה נטייה לחזור ולתקוף את אותם עצים. לצערנו הרב החיפושית הזו משגשגת בכל מיני החורש המקומיים".
– איך ניתן לזהות חרוב בסכנה?
"זה לרוב יבוא לידי ביטוי בהתייבשות של הענפים, במיוחד הענפונים (ענפים צעירים ודקים). אנחנו מבחינים בענפים שהם חצי ירוקים חצי יבשים, כאשר החלק התחתון ירוק והעליון יבש. זה סימן מובהק לתקיפה. היובש מתפשט בנקודה שבה החיפושית נכנסת, בתוך הענפון בחלק העליון של העץ.
מבין עצי החורש, החרוב נחשב לרגיש במיוחד, ולכן כבר נחשף לפגיעות שונות. משערים שהסיבה לכך היא אחוז העמילן הגבוה שיש בו, דבר המאפיין את משפחת העצים שהוא שייך לה. זה מאפשר לפטריות לשגשג יותר, ולכן הוא מתאים יותר להתפתחותן".
– מהי מידת הסכנה לשרידותו של החרוב?
"ללא התערבות או ממשק מתאים, עלול להיגרם נזק קשה", מדגיש פרופ' מנדל. "בנוסף יש עצים אחרים הרגישים לא פחות שגם נפגעים – כמו אלונים, או כליל החורש. אנו עוסקים במחקר שתפקידו לנסות למתן את התופעה או להשתמש באמצעים ביולוגיים כדי להקשות את החיים של החיפושית. המטרה היא לצמצם את הנזק ככל שניתן".
גיבור תרבות
עץ החרוב אינו יליד הארץ, ומוצאו במזרח אפריקה. הוא הובא לכאן בתקופות יחסית קדומות, והיה אחד מהמינים הראשונים שתורבתו. מדובר בעץ מיוחד מאחר ואין לו "קרובי משפחה" של ממש בטבע – כלומר מינים קרובים אחרים השייכים לאותו סוג בדיוק. בישראל החרוב משמש כעץ יער, עץ מטע ועץ נוי. הוא סוג של עץ פרי, וכך מתייחסים אליו.
החרוב מוזכר במקורות מתקופת המשנה והתלמוד, אך לא בתנ"ך. לפירותיו יש משמעות במסורת היהודית, הם היו חלק מהפירות היבשים שנהגו לאכול גם בארץ וגם בגולה במיוחד בט"ו בשבט. אגדות ומיתוסים רבים קשורים לחרוב, ובהם סיפורים על הרשב"י ועץ החרוב שלו בפקיעין, חוני המעגל, רבי אלעזר ועוד.
בדת הדרוזים קיימים עצי חרוב שזכו למעמד של "עץ מבורך" או "עץ מקודש". עצים כאלו מצויים גם בסביבתנו הקרובה כמו כסרא, סמיע, ג'וליס ופקיעין. במאמר בנושא שכתבו אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב באתר "צמח השדה של הקק"ל, הם כותבים כי גם במגזר הערבי ניתן למצוא פה ושם עצי חרוב מבורכים.
גם בנצרות יש לעץ החרוב מעמד, ועל פי אחת הסברות הארבה שאכל יוחנן המטביל היו בעצם חרובים, ומכאן כינויו של הפרי "לחם יוחנן".
החרוב ידוע כעץ שמניב פרי לאחר שנים ארוכות (70 לפי האגדה המפורסמת על חוני המעגל), והבשלת הפרי על העץ נמשכת יותר משנה. מאידך, לפירות כושר עמידות גבוה והם נשמרים זמן רב. לזרעי החרוב יש ערך כלכלי גדול בתעשייה, בתחומי המזון, הקוסמטיקה ועוד. בנוסף, משקלם של הזרעים קבוע, והם מקור השם ליחידת המשקל "קראט". בימי קדם נחשבו הזרעים כאמצעי מדידה חשוב ושימשו כמשקולות למדידת משקלם של חפצים קטנים יקרי ערך, כמו זהב או יהלומים.
ברפואה העממית מייחסים לחרוב סגולות מרפא שונות, ובין השאר רוקחים ממנו תרופות ומשחות לטיפול בשלשול, פצעים בפה בחניכיים ובשיניים, סוכרת, מחלות כלי הנשימה, שיעול חריף ולמניעת דימומים פנימיים. מייחסים לחרוב גם סגולות כמחזק את המערכת החיסונית ונוגד דיכאון.
מהחרוב מכינים גם מאכלים רבים, ובקרב הדרוזים מפורסם במיוחד הרוב-חרוב – דבש חרובים, הידוע אף הוא בסגולותיו. בודים נהנים ממנו כמאכל, והוא נצטרך בעיקר משיקולים בריאותיים. מתכונים נוספים שניתן למצוא באינטרנט: סחלב חרובים, דייסה מזרעי חרובים ועוד.
