ביוני בשנה הבאה משה ברק יהיה בן שמונים. הוא רזה כמו חוט – חוט ברזל הכוונה, משמש כאיש האחזקה של שני צריפי האמנים וזה לא דבר של מה בכך. במסגרת תפקידו הוא אחראי על תליית העבודות בתערוכות וחידוש התצוגות בצריף הירוק. תולה, מטפס על סולמות, צובע קירות, מתקן נזקים, כל התחזוקה עליו. גם בקיבוץ כפר גלעדי, בו נולד ובו חי במשך 27 שנים, היה איש אחזקה. כאשר עבר להרצליה עם אשתו הראשונה, עבד בחנות לצורכי בניין ועסק בכל מיני עבודות אחזקה מהצד. אבל החיים בעיר לא היו לרוחו והוא עבר עם משפחתו לקיבוץ בארי, אחד האידיאולוגיים ביותר בתנועה הקיבוצית, לדבריו. 11 שנים חי בבארי, שם נולד הילד השלישי. הילדים הגדולים, בן ובת, גרים בקיבוץ כפר גלעדי ואילו הבן הצעיר גר בקיבוץ יפתח.
אחרי עשרים שנות נישואין התגרש וחזר לקיבוץ האם. הוא עדיין חבר בכפר גלעדי ומחזיק שם דירה. לפני עשרים שנה התחתן בשנית עם חנקה, מורה למינהל בבית ספר תיכון. הם גרו זמן מה בכפר גלעדי ולפני ארבע שנים קנו דירה בגולדן וילג׳. למשה (כמו לאחרים) טענות נגד הקבלן של הגולדן וילג׳, אבל הוא מרוצה מאוד מן המעבר לכפר. הוא נהנה מן החברה ומן הפעילויות וההרצאות המוצעות לגיל השלישי, חבר בוועד האמנים ומכיר המון אנשים. הוא גם מטפח את הכושר הגופני שלו: ״אני מחפש את העליות הכי קשות בכפר וצועד. בנוסף, אני הולך אחורנית במשך 7 דקות. אני עושה זאת ברחוב שלי שהוא חד סטרי. זה טוב למוח, לשיווי משקל, גם לגב. אני הולך כך שנים. אני לא שואף לאריכות ימים, אלא לאיכות חיים".
הרומן עם האמנות החל כשהשתחרר מצה״ל והשתתף בתחרות חנוכיות. מאז הוא אוהב חנוכיות ובונה אחת או שתיים לפחות בכל שנה. בקיבוץ היה מכין תחפושות פורים, וגם טיפח גינות יפות שהפכו מוקד עלייה לרגל.
השנים לא הקהו את דחף שלו ליצור, להפך: ״בכפר ורדים אני יצירתי יותר מתמיד. האווירה, התמיכה והפרגון מעודדים אותי. אני מציג בצריף הירוק. הצגתי כחלק מתערוכה קבוצתית בצריף החדש. יש לי תצוגה במרפאת קופת חולים כללית. אני יוצר ללא הפסקה, כמעין המתגבר. אני גם משחק פטנק. הייתה לי חלקה בגינה הקהילתית עד שהתעייפתי… אני מפנה את הזמן הפנוי ליצירה".
יצירותיו עשויות בעיקר מגרוטאות. ״אני לא אספן גרוטאות, אלא לוקח דברים שאנשים נפטרים מהם, רק אם זה מתאים לאיזה רעיון שצץ לי. אני אוסף המון דברים במרכז המסחרי, עובר בריכוז האשפה. אני אוסף דברים שיכולים להיות חלק מחפץ שימושי או אמנותי. הזבל של האחד מקבל אצלי חיים חדשים. היום, כשאנשים יודעים שאני בונה דברים מזכוכית מחוסמת, הם מציעים לי כמויות עצומות של זכוכית".
זה שנים שהוא משבץ בעבודותיו זכוכית מחוסמת. כאשר מכים חזק על לוח זכוכית מחוסמת, היא נשברת, בדרך כלל לריבועים או משולשים קטנטנים. ימים אחרי המכה הראשונית, הזכוכית ממשיכה להתפקע ולהשמיע קולות פיצפוץ. משה חולם לעשות סרט על זכוכית מחוסמת שנשברת לרסיסים וממשיכה להתפוצץ מעצמה ולהשמיע קולות.
״אני יודע שביום בו אלך לעולמי, החפצים שעיצבתי יירדו לטמיון. הילדים שלי לא ירצו להתעסק בזה. אם לא אכין מקום שבו אציג את העבודות שלי לא יידעו מה לעשות איתן. אז אני מתכנן גלריה בדירה שלי בכפר גלעדי, שם ירוכזו היצירות שלי ואולי אף יימכרו".
להתקשרות: 0507-741952.
משה ברק והיצירות שלו:
